1. המחלוקת נשוא הליך זה היא זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים אוקטובר עד דצמבר 2018.

2. להלן הרקע העובדתי אשר אינו שנוי במחלוקת:

א. התובעת קיבלה במשך השנים ועד יולי 2018 גמלת הבטחת הכנסה בעילה של השגחה על ילד נכה, וזאת הגיעו לגיל 18.

ב. החל מחודש אוגוסט 2018 נבחנה זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה כדורשת עבודה.

ג. בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2018 התובעת לא פנתה לשירות התעסוקה.

3. לטענת התובעת, לא התייצבה בשירות התעסוקה בשל מצבה הרפואי, הנתמך באישורים רפואיים.

רופא הנתבע עיין באישורים הרפואיים שהוצגו על ידי התובעת וקבע כי התובעת מסוגלת לעבוד בעבודה במשרה מלאה ללא הרמת משאות כבדים וללא מאמצים גופניים, עבודה שעיקרה בישיבה, ועל כן היה עליה לדרוש עבודה בשירות התעסוקה.

4. הצדדים הסכימו על מינוי מומחה יועץ רפואי לבחינת תקופת אי הכושר הנטענת (10/18 עד 12/18).

5. ד"ר דורית וינברג מונתה כמומחית יועצת רפואית.

להלן התשתית העובדתית המוסכמת שהוצגה לה:

א. התובעת ילידת 1969.

ב. התובעת לא התייצבה בלשכת שירות התעסוקה בחודשים 10/2018 עד 12/2018, לפיכך לא שולמה לתובעת קצבת הבטחת הכנסה.

ג. לפי חוות דעת רופא המוסד מיום 21.1.2019 ומיום 17.4.2019 התובעת מסוגלת לעבוד בתקופה הנ"ל במשרה חלקית, בתנאים המפורטים בחוות הדעת.

ד. מצבה הרפואי של התובעת כמפורט בתיקה הרפואי.

6. להלן השאלות שהוצגו למומחית:

א. האם התובעת היתה מסוגלת לעבודה כלשהי או שלא היתה מסוגלת לכל עבודה בחודשים 10/2018 עד 12/2018?

ב. האם התובעת היתה מסוגלת להתייצב בשירות התעסוקה לצורך קבלת עבודה התואמת את מגבלותיה הרפואיות או שלא היתה מסוגלת כלל להתייצב בשירות התעסוקה?

7. המומחית סקרה בחוות דעתה את העולה מתיקה הרפואי של התובעת ולסיכום התיק הרפואי קבעה כך:

"הגב' פיטוסי החלה לסבול מכאבים במערכת השריר שלד, הפרעות בשינה והפרעות תחושה בשנת 2018, ואובחנה באוקטובר 2018 כלוקה בפיברומיאלגיה. בנוסף נמצאו שיוניים שחיקתיים שונים בגב ובצוואר ועדות ב EMG לרדיקלופטיה כרונית קלה בעמוד השדרה המתני. הומלץ על טיפול תרופתי, קוגניטיבי ורפואה משלימה כמקובל.

..."

בהמשך, תחת "דיון", נרשמו הדברים הבאים:

"מחלת הפיברומיאלגיה בה לקתה התובעת מתאפיינת בכאב כרוני ומפושט במערכת השרירים, המפרקים והשלד, ובמיוחד בצוואר ובגב, ברגליים ובידיים. בנוסף אופייניות לתסמונת הפרעות שינה הכוללות קשיי הירדמות ויקיצות מרובות, שינה לא מרעננת ועייפות ניכרת במשך היום. יתכנו גם כאבי ראש וסחרחורות, תסמיני חרדה או דיכאון, לעיתים יש קשיי ריכוז וזיכרון, לעיתים יש תלונות הקשורות למערכת העיכול. בדיקות ההדמייה והמעבדה הינן תקינות והאבחנה נשענת בעיקרה על התלונות האופייניות ועל רגישות למגע בנקודות אופייניות בגוף.

...

ניתן לראות לפיכך כי במקרה של פיברומיאלגיה לא ניתן להסתמך על תוצאות בדיקות אובייקטיביות וקשה לפיכך לקבוע באופן מדויק את מידת החומרה של הלקות, בנוסף כושר העבודה מושפע לא רק מחומרת הלקות אלא גם מגורמים סביבתיים רבים נוספים.

אני מסכימה עם חוות דעת רופאת הלשכה ד"ר איריס סטרול כי מבחינה רפואית חולה בפיברומיאלגיה מסוגלת לעבודה קלה חלקית וכי גם במקרה של התובעת יש מקום להתאמת עבודה כזו לאורך זמן.

עם זאת כפי שצוין במאמר לעיל, למאורעות חיים יש השפעה משמעותית על יכולת העבודה במחלת הפיברומיאלגיה. במקרה שלפנינו, על פי הרשום בכתב התביעה, מדובר באישה אשר לא עבדה תקופה ארוכה ואשר מטפלת בילד עם שיתוק מוחין ועיוורון. בנוסף, מחלת הפיברומיאלגיה אצל התובעת אובחנה רק באוקטובר 2018 ורק אז החלה בטיפול המתאים. לאור זאת, יש מקום לדעתי לאשר לה אי כושר לחודשים הנדונים (אוקטובר עד דצמבר 2018)."

במענה לשאלה השניה שהוצגה למומחית, היא השיבה כך:

"לגבי התייצבות בלשכת התעסוקה, אני בדעה כי התובעת היתה מסוגלת להתייצב בלשכת התעסוקה, כפי שגם הגיעה לרופאים ולבדיקות במהלך התקופה."

8. התובעת ביקשה לקבל את התביעה על יסוד חוות הדעת ואילו הנתבע ביקש למנות מומחה אחר/ נוסף.

9. בקשת הנתבע נדחתה. נקבע כי אין בעניינה של התובעת כל סיבה לפסילת חוות הדעת שניתנה וכי על פי הנחיות הנשיאה בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים, לא על נקלה יינקט צעד של מינוי מומחה נוסף ונדרש טעם ממשי לפסילה, כגון שהמומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות או שנפל פגם אישי במומחה. כל אלה אינם מתקיימים במקרה דנן.

עוד נקבע כי אין מקום למנות מומחה נוסף, שכן לא מתקיימות הנסיבות לכך (המומחית נתנה מענה לכל השאלות שהוצגו, הנתבע לא טען כי נדרש תחום מומחיות נוסף ולא הצביע על טעמים מיוחדים אחרים המצדיקים מינוי מומחה נוסף).

כיוון שהנתבע טען כי קיימת סתירה בחוות הדעת, הותר לו להציג שאלות הבהרה למומחית, אך הנתבע לא ביקש לפעול בהתאם.

10. בנסיבות אלה, כל שעומד בפני בית הדין הוא חוות הדעת שניתנה.

11. לטענת התובעת, יש לקבל את התביעה, בהתאם להמלצת המומחית וכי לפי חוות הדעת, יש לקבוע כי התובעת לא היתה מסוגלת לעבודה כלשהי בתקופה העומדת לדיון. עוד נטען כי המומחית הבחינה בין כושר עבודה ובין יכולת להתייצב לצורך רישום ובדיקה. בעוד שלדעת המומחית, התובעת יכלה להגיע לרופאים, היא היתה מחוסרת כושר לעבוד.

12. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה, וזאת על יסוד האמור בחוות הדעת. הנתבע הפנה לכך שהמומחית ציינה כי בין 34% ל - 77% מהנשים הלוקות בפיברומיאלגיה עובדות תוך ביצוע התאמות של מקום העבודה או של היקף המשרה. עוד הפנה הנתבע לעובדה כי המומחית הסכימה עם הקביעה כי התובעת מסוגלת מבחינה רפואית לעבודה קלה חלקית.

עוד נטען כי בכל מקרה, מאחר שבחודשים הנדונים התובעת כלל לא התייצבה בלשכת שירות התעסוקה, אינה זכאית לגמלה, כיוון שעל פי הדין, תנאי לגמלה הוא התייצבות בשירות התעסוקה.

הנתבע הוסיף והפנה לעובדה שהאישור הרפואי שהתובעת הציגה, לפיו אינה מסוגלת לכל עבודה, ניתן על ידי רופא ילדים ולא על ידי מומחה לרפואה תעסוקתית, וכי הוא ניתן רטרואקטיבית בתום התקופה, ולא בזמן אמת.

דיון והכרעה

13. נקודת המוצא לבחינת טענות הצדדים היא הכלל לפיו "יש לאמץ את חוות דעתו הרפואית של מומחה בית הדין אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן" (עב"ל (ארצי) 56713-12-15 גבאי - המוסד לביטוח לאומי 23.8.17; עב"ל (ארצי) 68297-12-15 משולם – המוסד לביטוח לאומי, 27.1.19).

14. המומחית אכן ציינה כי לדעתה יש להתחשב באירועי חיים ולאשר את הגמלה לתובעת, אך לא זו השאלה שהובאה לפתחה.

מקום בו לא היתה מחלוקת כי התובעת לא התייצבה בשירות התעסוקה, מוקד הדיון היה אם היתה הצדקה רפואית לאי התייצבות זו.

על כן המומחית נשאלה אם התובעת היתה מסוגלת לעבודה כלשהי או שלא היתה מסוגלת לכל עבודה בחודשים 10/2018 עד 12/2018 וכן אם היא היתה מסוגלת להתייצב בשירות התעסוקה לצורך קבלת עבודה התואמת את מגבלותיה הרפואיות או שלא היתה מסוגלת כלל להתייצב בשירות התעסוקה.

כאמור, המומחית המליצה לקבל את התביעה, אך מחוות דעתה עולה כי יש להשיב בחיוב לשתי השאלות שהוצגו לה.

המומחית ציינה שהיא "מסכימה עם חוות דעת רופאת הלשכה ד"ר איריס סטרול כי מבחינה רפואית חולה בפיברומיאלגיה מסוגלת לעבודה קלה חלקית וכי גם במקרה של התובעת יש מקום להתאמת עבודה כזו לאורך זמן".

בתשובה לשאלה השניה שהוצגה לה, המומחית השיבה במפורש כי "התובעת היתה מסוגלת להתייצב בלשכת התעסוקה, כפי שגם הגיעה לרופאים ולבדיקות במהלך התקופה".

15. האבחנה שהוצעה בסיכומי התובעת, בין כושר לעבוד ובין יכולת להתייצב לבדיקות רפואיות היא פרשנות חופשית ומרחיבה של האמור בחוות הדעת, אך היא לא צוינה על ידי המומחית.

16. זאת ועוד – לפי הוראת סעיף 2(א)(2) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א – 1980, תנאי לקבלת הגמלה הוא כי המבוטח "רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לענין פסקה זו, "עבודה מתאימה" – כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, השתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה – הכשרה)".

כלומר, התובעת נדרשה להתייצב בשירות התעסוקה והוא הגורם המוסמך על פי חוק לקבוע מהי העבודה התואמת את מצבה הבריאותי וכושרה הגופני של התובעת.

17. לפי חוות הדעת, התובעת היתה מסוגלת לעבודה כלשהי (מותאמת למצבה) ואף יכלה להתייצב בשירות התעסוקה. מכאן נובעת המסקנה כי מצבה הרפואי של התובעת לא מנע ממנה את ההתייצבות, שהיא תנאי לקבלת הגמלה.

מכאן, שלא נפלה טעות בהחלטת הנתבע שלא לאשר לתובעת גמלת הבטחת הכנסה לתקופה הנדונה.

18. לאור כל האמור לעיל וחרף המלצת המומחית לאשר את הגמלה לתקופה הנדונה, הרי שעל פי הוראות הדין ונוכח קביעותיה לגבי מצבה הרפואי של התובעת, אין מקום לקבל את התביעה.

19. סוף דבר – התביעה נדחית.

ניתן היום, י"ד חשוון תשפ"ב, (20 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.