לפניי תביעה שעניינה רטיבות בדירת התובעת אשר נגרמה מנזילה בדירת הנתבע. התביעה כוללת שני רכיבים. צו עשה וסעד כספי. הרכיב הכספי בסכום של 54,769 ₪, נותר להכרעה במסגרת פסק דין זה, כאשר לגבי צו העשה ניתן פסק דין ביום 11.7.19 ובגדרו ניתן צו המורה לנתבע לבצע את כל העבודות הנדרשות להפסקת הרטיבות בדירת התובעת ולביצוע כל התיקונים בדירות התובעת והנתבע, לפי חוות דעת מומחה בית המשפט מיום 22.4.19 לרבות בנושא הפיקוח.

טענות התובעת

1. התובעת היא בעלת דירה מספר 6 בקומה ראשונה בבית משותף בתל אביב. דירתה היא מתחת לדירת הנתבע - דירה מספר 10 בבניין.

היתה קיימת נזילת מים מתמשכת מדירת הנתבע לדירת התובעת מאז חודש נובמבר 2017 ובמשך חודשים ארוכים. הימשכות הנזילה החמירה את נזקי הלחות והרטיבות, גרמה לעובש ולהתפוררות של הטיח ושל הצבע, ופגעה בדירת התובעת באופן שאינו מאפשר שימוש סביר בה למגורים. כמו כן, גרמה הרטיבות לנזקים קונסטרוקטיביים וכספיים לדירת התובעת ולבית המשותף. הנתבע אחראי לנזקי התובעת בהיותו הבעלים של הדירה שמעל לדירת התובעת ומחויב בתחזוקת דירתו כך שלא ייגרם נזק או מטרד למתגוררים מתחתיו.

חברת "נו ליק", שאליה פנתה התובעת, קבעה בחוות דעתה, שעלותה 1,755 ₪, כי מקור הנזילה בדירת הנתבע. לטענת התובעת, מקור הנזילה הוא בעובדה שהנתבע - שלא כחוק בניגוד לתב"ע ובלי היתר - פיצל את דירתו למספר יחידות דיור להשכרה באופן פרוביזורי, זול ורשלני. הוספת חדרי שירותים, מקלחות ומטבחים בדירתו יצרה עומס על הצנרת וגרמה לנזילה מתמשכת מדירתו לדירת התובעת.

התובעת לא יכולה היתה לתקן מדירתה את הנזילה שכן כל השליטה במקור הנזק בידי הנתבע – בדירתו. פניות לנתבע לא הועילו. חרף פניות חוזרות ונשנות לנתבע לתקן את הנזילה, וחרף התחייבויות מפורשות של הנתבע לתקנה, הנתבע לא תיקן את הנזילה כנדרש, עשה דין לעצמו, ואף איים על התובעת לבל תתעסק עמו באפיק משפטי, מאחר שהוא עורך דין וההליכים אינם עולים לו כסף, בעוד שהיא תישא בעלויות עורך דינה. לטענת התובעת – אדרבה, היות הנתבע עורך דין מוסיפה עליו חבויות שכן ביצוע עבירת פיצול דירה שלא כחוק וללא היתר עלול לפגוע בעיסוקו כעורך דין.

בהתאם להסכמת התובעת עם השוכרת, כפיצוי על תנאי המגורים, הוסכם כי החל מחודש ינואר 2018 התובעת תישא בתשלומי הארנונה והמים. עלות ארנונה לחודשיים היא 324 ₪. עלות מים לחודשיים היא 224 ₪. במשך 11 חודשים עד למועד הגשת התביעה נגרמו לתובעת הוצאות כספיות בגין תשלומי ארנונה ומים בסך 3,014 ₪.

הנתבע ביצע עוולת מטרד ליחיד לפי סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כאשר עשה שימוש במקרקעין שבבעלותו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של התובעת, וגרם נזק ועוגמת נפש רבים.

הנתבע אחראי לנזילות. חל בנסיבות העניין סעיף 39 לפקודת הנזיקין, ולפיו הנטל על הנתבע להוכיח שהנזילה לא באשמתו ולא באחריותו. הנתבע אישר פעמים רבות כי הוא אחראי לנזילה והתחייב לתקנה. לחילופין, חל בנסיבות הענין הכלל "הדבר מדבר בעדו" ולפיו הנטל על הנתבע להוכיח שלא עוול או התרשל בקשר לנזילה. לחילופי חילופין, הנתבע חב בעוולת רשלנות כמשמעותה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין. בהתרשלותו הפר הנתבע את חובת הזהירות שהוא חב לתובעת.

התובעת עותרת לסעדים אלה:

1. לחייב הנתבע לתקן לאלתר את כל הליקויים, מוקדי הרטיבות, הנזילות ונזקיהן;
2. למנות מהנדס מומחה בכל תחום נדרש, לרבות לאיטום, שיבצע כל הבדיקות ויפקח באופן צמוד על ביצוע העבודות הנדרשות, והכול על חשבון הנתבע;
3. לקבוע פיצוי יומי לכל יום עבודה מדירת התובעת;
4. לחייב את הנתבע להשיב את מצב דירתו למצבה לפי ההיתר שבתוקף, בטרם בוצעו בה עבודות ופיצול שלא כדין;
5. לחייב הנתבע לשלם סכום של 1,755 ₪ בגין עלות חוות הדעת "נו ליק" בצירוף הפרשי הצמדה וריבית;
6. לחייב הנתבע לשלם סכום של 3,014 ₪ בגין הפסד ארנונה ומים, ששולמו לעירייה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית;
7. לחייב הנתבע לשלם פיצוי לא ממוני וללא הוכחת נזק בסכום של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בגין כאב וסבל ובשל מטרד מתמשך.

טענות הנתבע:

1. אין נזילה מתמשכת מדירת הנתבע. מדובר בשני מקרים בודדים, נקודתיים נפרדים של רטיבות בתקרת התובעת. הראשון בדצמבר 2017, והשני ביולי 2018. לאחר כל אחד משני האירועים פעל הנתבע באופן מידי למניעת הישנות הרטיבות, לאיטום רצפת דירתו ולמניעת המשך הרטיבות. מיד לאחר האירוע הראשון הביא הנתבע איש מקצוע, שטיפל בבעיה, חידש את האיטום ברצפת חדר האמבטיה בדירת הנתבע והפסיק את הנזילה. בהסכמת הנתבע בדק את דירתו גם איש מקצוע מטעם התובעת והלה אישר שאין בעיה, אין גורם לרטיבות ואין כרגע מה לטפל, והורה להמתין עד שתקרת דירת התובעת תתייבש. סוכם בין התובעת לבין הנתבע בעצת אנשי המקצוע מטעמם, שימתינו עד שתקרת התובעת תתייבש לגמרי. הנתבע התחייב כלפי התובעת כי מיד לאחר שתקרתה תתייבש ותהיה ראויה לתיקון, יתקן בעל מקצוע מטעמו את הנזק שנגרם לתקרת התובעת מדירתו.

בתקופת ההמתנה, הגיע הנתבע מספר פעמים לבדוק אם יבשה התקרה בדירת התובעת ואם הוא יכול לשלוח תיקון, אך התקשה להיכנס לדירת התובעת הואיל והשוכרת לא ענתה לטלפון ולא פתחה הדלת. לטענת הנתבע, עת פתחה השוכרת את הדלת, היא סירבה שיכנס לתקן, אמרה שהיא תביא איש מקצוע מטעמה, וביקשה שלא תהא שוב רטיבות מדירתו. לכל אורך התקופה לא גילתה השוכרת עניין בתיקון ולא שיתפה פעולה על מנת לתקן, רק ביקשה שיניחו לה, ואף נטלה על עצמה את התיקון. כך חלפו שבעה חודשי שקט שבמהלכם יבשה התקרה.

באירוע השני השאיר הדייר שגר בדירת הנתבע את הברז שבמטבח פתוח בהיותו תחת השפעת סמים. המים גלשו, הציפו את דירת הנתבע בצורה קיצונית, ושוב גרמו לרטיבות בתקרת דירת התובעת. ובפרט שמדובר בבניין רעוע בן כשבעים שנה. הנתבע שב והביא איש מקצוע מטעמו, והוא אטם את רצפת דירת הנתבע, גם מחוץ לחדר האמבטיה. הנתבע עדכן את התובעת על עבודות האיטום שביצע ופעל מידית להוציא את הדייר מדירתו. הנתבע התחייב בפני התובעת ובפני עו"ד קולודני מטעמה, וכך סוכם ביניהם לטענתו, כי הוא יתקן את דירת התובעת מיד כשתתייבש תקרת דירתה. עוד סיכמו הנתבע ועו"ד קולודני כי עד אז לא תוגש נגד הנתבע כל תביעה.

הנתבע עמד בסיכום האמור. הנתבע שלח איש מקצוע מטעמו לדירת התובעת, והוא גירד את כל תקרתה כהכנה לתיקון, ותיאם עם השוכרת כי יתקשר אליה בתחילת השבוע העוקב לתאם מועד לביצוע התיקון.

התובעת מצידה הורתה לשוכרת שלא להכניס לדירתה בשום אופן את איש המקצוע מטעם הנתבע לביצוע התיקון. איש המקצוע ניסה פעמים רבות להתקשר לשוכרת לתאם מועד לתיקון, אך לשווא. השוכרת לא פתחה לאיש המקצוע את הדלת. גם הנתבע הגיע לדירת התובעת. משפתחה לבסוף דלתה, הודתה השוכרת בפני איש המקצוע ובפני הנתבע, שהתובעת אינה מסכימה שאיש המקצוע ייכנס לתקן.

לטענת הנתבע, התובעת סיכלה את ביצוע המשך התיקון לאחר המקרה השני. התובעת מסרה לנתבע, כי תיקון יבוצע רק דרך בית משפט.

התובעת סירבה להצעתו של הנתבע לבצע תיקון בפיקוח מהנדס, לשלם עלות חוות דעת מומחה ולממן את עלות הפיצוי ששילמה התובעת לשוכרת. בשיחתו הטלפונית עם התובעת, הסכים הנתבע לשאת בעלויות של מינוי מהנדס ושל הבאת אנשי מקצוע, שיתקנו לפי הוראותיו, אך התובעת סירבה ודרשה שהתיקון יתבצע דרך בית המשפט, לפי הנחיית בא כוחה.

לטענת הנתבע, בשיחה שהתקיימה הודה שותפו של עו"ד קולודני, עו"ד עמוס אילן, שהוא הורה לתובעת שלא לאפשר את המשך התיקון. הנתבע הביע בשיחה זו הסכמתו לשאת בעלויות מינוי מהנדס, עלויות ביצוע תיקון כהנחיותיו ובהשגחתו של המהנדס, ותשלומי ארנונה ומים בסך 3,014 ₪. הנתבע לא קיבל מענה להצעתו.

דיון והכרעה:

1. כאמור בפתח הדברים, מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר הגיש חוות דעת בדבר מקור הרטיבות בדירת התובעת ובדבר הפעולות שיש לבצע בדירת הנתבע להפסקת הרטיבות ותיקון הנזקים שנגרמו בדירת התובעת. הפעולות בוצעו והתיקונים הושלמו. הענין שנותר להכרעה במסגרת פסק דין זה הוא הסעד הכספי לו עותרת התובעת והוצאות משפט.

בדיון שנקבע להוכחות הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה יותר להם לצרף מסמכים, לא תתקיימנה חקירות נגדיות לעדים על תצהיריהם, והצדדים יסכמו טענותיהם.

עיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שהוגשו ובסיכומי הצדדים. להלן הכרעתי.

1. אינני מקבל את ניסיונו של הנתבע להמעיט מחומרת הרטיבות, בטענה שמדובר כביכול בשני אירועים ספציפיים ונקודתיים ולא בנזילה מתמשכת. אינני מקבל גם את המצג שהציג הנתבע כי הרטיבות טופלה על ידו כביכול מיד עם דרישה. זאת, משום שבפועל לא ביצע הנתבע את הפעולות הנדרשות להפסקת מקור הרטיבות בדירתו. בביקורו של המומחה מטעם בית המשפט – המהנדס מר אורי עינבל – בדירתו של הנתבע ביום 25.3.19, גילה המומחה את הליקויים הבאים: האגנית בחדר הרחצה ללא דלתות וללא וילון כך שבעת רחצה מותזת כמות גדולה של מים על רצפת חדר הרחצה; דליפה בברז אינטרפוץ; צנרת דלוחין המנקזת את הכיור דולפת; בצנרת דלוחין במטבחון יש נזילת מים; צנרת דלוחין הנמצאת בין קופסאות ביקורת נוזלת ומאבדת מים; אין אטימה סביב צינור דלוחין של האסלה; השיפועים של הריצוף אינם תקינים ולכן המים זורמים לכיוון דלת היציאה במקום לזרום לקולטן. את הפעולות שיש לבצע כדי להפסיק את הרטיבות, פירט המומחה מטעם בית המשפט בסעיף 5.2 לחוות דעתו. הנה כי כן, פעולות האיטום שביצע הנתבע אחרי שני האירועים הנקודתיים כלשונו, לא תרמו כלל להפסקת הרטיבות. הנתבע ואנשי המקצוע מטעמו כלל לא איתרו את המקור האמתי של הרטיבות וממילא הם לא בצעו את הפעולות הרלוונטיות הנדרשות להפסקתה. מקובלת עלי אפוא טענת התובעת כי מדובר באירוע נזילה מתמשך ונשמט הבסיס לטענת הנתבע כי מדובר בשני אירועים נקודתיים.

אינני מקבל את טענת הנתבע כי התובעת היא זו שהכשילה את ביצוע התיקונים וגררה את הנתבע לבית המשפט. מאחר שמקור הרטיבות הוא בדירתו של הנתבע, כיצד יכולה היתה התובעת להכשיל את התיקון? כלום זקוק הנתבע לחסדיה ולהסכמותיה של התובעת כדי לטפל בנזילה בדירתו שלו ? טענתו של הנתבע כי התובעת, השוכרת שלה, ועורכי דינה של התובעת, סירבו לאפשר לנתבע ולעובדיו להיכנס לדירת התובעת כדי לבצע תיקונים – איננה רלוונטית. ביצוע תיקונים בדירתה של התובעת – אין בהם כדי להועיל כלל כל עוד לא תיקן הנתבע את הליקויים והנזילות בדירתו, ודומה כי היו לא מעט ליקויים כאלה. בדין אפוא הוגשה התביעה ואני דוחה את טענת הנתבע כאילו מדובר בתביעה מיותרת.

1. החזר תשלום עבור חוות דעת מומחה מטעם התובעת:

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת החזר הוצאות חוות דעת מטעמה בסך 1,755 ש"ח. עסקינן בתביעה שעילתה רטיבות שנגרמה לדירת התובעת מדירת הנתבע. עילת תביעה זו – נזקי רטיבות - היא ענין שבמומחיות ובצדק צרפה התובעת לכתב התביעה את חוות הדעת של המומחה ואין לראות בהוצאה זו הוצאה מיותרת, מה גם שלא מן הנמנע שאילולא צרפה התובעת חוות דעת לכתב התביעה היה הנתבע עותר לסילוק התביעה על הסף בהעדר חוות דעת.

1. החזר תשלום ארנונה ומים מחודש ינואר 2018:

אינני מוצא מקום לחייב את הנתבע לשלם לתובעת החזר הוצאות ארנונה ומים בסך 3,014 ₪. זאת, משום שהתובעת לא צרפה אסמכתאות על תשלום בפועל של חיובי הארנונה והמים. מדובר בתשלומים משתנים ולא ניתן לבסס את סכומו של רכיב זה רק על סמך חשבונות לדוגמא, כלשון התובעת.

1. פיצוי בגין כאב וסבל ומטרד מתמשך:

התובעת עותרת לפסיקת פיצוי בסך 50,000 ₪. דומה כי הסכום אותו דורשת התובעת הוא מופרז ומוגזם. אין מחלוקת כי בכל הזמנים הרלוונטיים התגוררה בדירה שוכרת, ולא התובעת. השוכרת לא הגישה תצהיר ובו פירוט של הכאב והסבל שחוותה במגוריה בדירה. לא ניתן לומר כי התובעת – שכאמור כלל לא התגוררה בדירה - היא שנגרמו לה כאב וסבל מהרטיבות ועל כן אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל. "תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עגמת הנפש דווקא, על כן, יש להיזהר בטענת עגמת הנפש בעניינים אזרחיים, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדים." ראו: תא (ת"א) 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ (11.2.2004).

בשל המטרד והעיסוק המתמשכים של התובעת בניסיונות הטיפול הכושלים של הנתבע ברטיבות כמתואר לעיל, אני סבור כי יהיה זה סביר להעמיד את הפיצוי לתובעת ע"ס 7,500 ₪.

1. התובעת עותרת לסעד נוסף לפיו יורה בית המשפט לנתבע להשיב את הדירה שבבעלותו למצבה שהיה קודם לביצוע העבודות הלא-חוקיות ופיצול לא חוקי של הדירה למספר יחידות דיור. לא מצאתי מקום להיעתר לעתירה זו. ראשית, ספק בעיניי אם ההליך דנא הוא ההליך המתאים לסעד זה. שנית, דומה כי הסעד נזנח. שלישית, התובעת לא ביססה תשתית ראייתית לטענתה בדבר פיצול דירתו של הנתבע ולא הוכח שהדירה פוצלה. רביעית, התובעת לא הוכיחה שיש קשר סיבתי בין פיצול הדירה של הנתבע ויצירת עומס על הצנרת כלשון התובעת, לבין נזקי הרטיבות בדירתה. אדרבה, המומחה מטעם בית המשפט פירט בחוות דעתו את הגורמים לנזילות ולרטיבות ולא קבע כי אלו נגרמו כתוצאה מפיצול הדירה.
2. הוצאות משפט – תשלום שכר טרחתו של המומחה מטעם בית המשפט.

טוען הנתבע כי לא היה צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט שעלות שכרו 16,497 ₪. אינני מקבל טענה זו. הנתבע כאמור כשל באיתור מקור הרטיבות ובתיקון הליקויים ועל כן נולד הצורך בקבלת חוות דעת מומחה. למעשה, במסגרת המו"מ בין הצדדים אף הסכים הנתבע שימונה מומחה ושהוא יישא בתשלום שכרו.

אשר לגובה שכר המומחה, ראשית השכר מחולק לסך של 9,126 ₪ בגין חוות הדעת ולסך של 7,371 ₪ בגין חמישה ביקורים. שנית, לא ניתן להסיק ששיעור שכר המומחה גבוה שכן הנתבע לא הביא כל ראיה לכך ולא הציג אסמכתאות על שיעור שכר נמוך יותר לו היו נשכרים שירותיו של מומחה אחר. על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את חלקה בשכר המומחה מטעם בית המשפט בסך 8,248 ₪.

1. הוצאות התובעת בגין שכר טרחת עורכי דינה.

התובעת צרפה חשבונית מס קבלה בגין תשלום שכר טרחת עורכי דין בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ ועותרת לשיפוי מאת הנתבע בגין מלוא ההוצאה. אמנם, ככלל, יש לפסוק את שיעור ההוצאות שהוציא בפועל בעל הדין הזוכה בתביעה כדי שלא ייצא בחסרון כיס מן ההתדיינות עם יריבו. מאידך, פסיקת הוצאות צריכה להיות על בסיס ההשקעה בפועל של בעל הדין הזוכה, ולא בהתאם לתמחור של בא כוחו של בעל הדין בלבד. אילו יפסק שיעור ההוצאות כפי שכל בעל דין שילם בפועל בבחינת "כזה ראה וקדש", נגיע לתוצאה בלתי סבירה בעליל. בבוא בימ"ש לבחון את שיעור ההוצאות, עליו לשקול את כלל נסיבות המקרה ובהם, בין היתר, אופייה של התובענה ומידת מורכבותה; הסעד המבוקש והיחס בינו לבין סעד שנפסק והיקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך. אין מדובר בתביעה מורכבת. כתבי הטענות לא היו ארוכים ומורכבים יתר על המידה, ונערכו שלוש ישיבות בבית המשפט – שתי ישיבות מקדמיות ודיון הוכחות אחד ללא חקירות. צו העשה לביצוע התיקונים התקבל. צו העשה להשבת דירת הנתבע לקדמותה נדחה. הרכיב הכספי בתביעה התקבל בחלקו. בהינתן האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.

1. סיכום:

הנתבע ישלם לתובעת 9,255 ₪ (7,500 + 1,755). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (23.10.18) ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת 1,371 ₪ בגין אגרת בית משפט, 8,248 ₪ בגין חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י' טבת תשפ"א, 25 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.