לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור

החלטה

1. לפני בית הדין בקשת הנתבעת למחיקת כתב תשובה מיום 25.02.2019
2. הבקשה הוגשה לאחר שהתובע הגיש כתב תשובה, ללא בקשה בעניין ומבלי שניתנה החלטת בית הדין המתירה לתובע להגיש כתב תשובה.
3. הנתבעת טענה כי הגשת כתב תשובה אינו מוסדר בתקנות בית הדין לעבודה ויש לקבל לכך אישור מבית הדין. עוד טענה הנתבעת כי כתב התשובה מהווה הכחשה של כתב ההגנה.
4. התובע התנגד לבקשה וטען כי הנתבעת העלתה טענות שקריות ללא ביסוס עובדתי בנוגע להתנהלות התובע מול לקוחות החברה, תוך ייחוס ניסיון מרמה ולקיחת כספים שלא כדין בגין תיקונים שאמור היה לבצע ללקוחות החברה ללא תשלום. עוד נטען כי החברה הגיעה להסכם עם התובע כי לא תתבע אותו בגין מעשי המרמה שביצע, ובתמורה לכך התובע יוותר מצידו על כל שמגיע לו בגמר החשבון. בנוסף טוען התובע כי כתב ההגנה שהוגש חורג במידה רבה ממידת התגובה האמורה להינתן לטענות כתב התביעה.

הכרעת הדין

1. הליך של הגשת כתב תשובה לכתב הגנה, במסגרתו רשאי המבקש להעלות בפני בית המשפט טענות המהוות מענה על הגנת הנתבע, מוסדר בתקנה 61 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ז-1984.
2. תקנה זו לא אומצה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.
3. בהתאם לפסיקה, ככל שתובע מעונין להגיש כתב תשובה בבית הדין לעבודה, עליו להגיש בקשה ולבית הדין נתון שיקול הדעת האם להתיר הגשת תשובה, אם לאו.
4. בבר"ע (ארצי) 168/09 ‏פופקוב יורי - פתרון ר.ש.ת. בע"מ ניקוי ואחזקת שטיחים וריפודים נקבע:

"כתב תשובה לא נועד לאפשר לתובע לכפור בטענות ובעובדות שבכתב ההגנה, אף לא כדי שיעלה טענות עובדתיות שאינן מתיישבות עם טענותיו הקודמות בכתב התביעה, או כדי להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש. כתב התשובה מוגש כדי להגיב על טענות בלתי צפויות שהועלו בכתב ההגנה וכדי להעלות בפני בית המשפט עובדות חדשות שיש בהן כדי להשיב על הגנת הנתבע. בדרך זו יוכל התובע ליטול מטענות הנתבע את העוקץ שבה, היינו תוצאה משפטית העלולה לנבוע מן ההגנה, אם יישארו דברי הנתבע ללא תשובה [ע"א 7261/97 שהרבני נ' שבירו, פ"ד נד(4) 464 והאסמכתאות שם; זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, סעיף 223.ט]. למרות שכתב התשובה הוגש ללא קבלת רשות, בחן בית הדין האזורי אף את גופן של הטענות, והחלטתו ראויה ומאוזנת כדין ובמסגרת הדין".

1. התובע הגיש כתב תשובה מבלי שהותר לו לעשות כן, ומטעם זה בלבד ניתן היה לקבל את הבקשה, ולמחוק את כתב התשובה.
2. לפנים משורת הדין, ובשים לב לטענות המהותיות שהעלה התובע, עיינתי בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים ובכתב התשובה אותו מבקשת הנתבעת למחוק.
3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת טענות בלתי צפויות בדבר התנהלות התובע מול לקוחות החברה. לטענתה, התובע צריך היה לבצע תיקון ליקויים אצל לקוחות החברה, במימון החברה, וללא תוספת תשלום מצד הלקוחות, אולם הוא גבה מהלקוחות כספים במזומן והכניסם לכיסו. עוד טענה הנתבעת כי רוב תפקידו של התובע בשטח, ללא פיקוח, והוא החסיר ימים רבים, מעבר לימי החופשה שמגיעים לו וכי התובע לא הכחיש טענות אלו כשעומת עמן.
4. מעיון בכתב התשובה עולה כי התובע הכחיש את טענות הנתבעת בכתב ההגנה, אף ביחס לטענות שאינן חדשות או מפתיעות. טענות אלו ממילא בחזקת מוכחשות, ואין מקום להגיש כתב תשובה ביחס לטענות אלו.
5. יחד עם זאת, יש מקום לקבל את כתב התשובה, אך ורק ביחס לטענות הנתבעת בסעיפים 17-19 לכתב ההגנה.
6. בנסיבות אלה הבקשה להגשת כתב תשובה כפי שהוגשה – נדחית ומתקבלת חלקית התנגדות הנתבעת.
7. התובע רשאי להגיש כתב תשובה המתייחס לסעיפים 17-19 בכתב התביעה, ולהן בלבד, וזאת עד ליום 31.5.19.
8. שקלנו את סוגיית ההוצאות, ובשלב זה, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ט, (16 מאי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.