בפני בית הדין תביעת התובע לפיצויי פיטורין, חלף הודעה מוקדמת, פיצויים בגין אי-קיום שימוע, פדיון חופשה, הפרשות לקרן השתלמות, לקרן פנסיה ולביטוח מנהלים ופיצויי הלנה.

הנתבעת טענה כי התובע ,שהיה אחראי על פרויקט, סירב להמשיך לעבוד בנתבעת לאחר סיום הפרויקט, במקום שונה ואף הסתבר בדיעבד כי נהג עם לקוחותיה בניגוד להסכם עימם.

העובדות

1. הנתבעת הייתה מעסיקתו של התובע, התובע נשכר על ידי הנתבעת לתפקיד מהנדס אשר פיקח על פרויקט שניהלה הנתבעת בעיר אריאל. בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד-מעסיק.
2. התובע התחיל לעבוד בשירות הנתבעת בתאריך 12.05.2015.

המחלוקת

1. מה היה שיעור שכרו החודשי של התובע, 28,805 ₪ ברוטו כטענתו או 15,000 ₪ נטו כטענת הנתבעת.
2. האם הופרשו לתובע ההפרשות המלאות לקרן הפנסיה, לביטוח המנהלים ולקרן ההשתלמות כנדרש.
3. מה היה אופן התנהלות התובע במהלך עבודתו בנתבעת, האם ביצע תפקידו כנדרש או שמא כטענת הנתבעת נעדר מהעבודה וניצל ימי חופשה רבים מבלי ליידע על כך וכן ניצל את מעמדו על מנת לקבל כספים מהדיירים בפרויקט.
4. האם בסיום העסקתו של התובע הוסכם עמו על קיזוז בגין הנזקים שגרם לנתבעת מתוך הסכומים שיגיעו לו במסגרת גמר החשבון. ככל שלא תתקבל טענת הקיזוז, עבור כמה ימי חופשה היה על הנתבעת לשלם לתובע בסיום עבודתו, ובאיזה תעריף.
5. מה היו נסיבות פיטוריו של התובע. האם פוטר ללא שימוע כטענתו או שפוטר בלית ברירה לאחר קיום שימוע, משום שסירב להשתלב בפרויקטים של החברה.
6. מתי ניתן לתובע מכתב הפיטורין, האם בתאריך 01.11.2017 כטענתו או שבתאריך 25.09.2017 כטענת הנתבעת. בהתאמה, האם ניתנה לתובע הודעה מוקדמת על סיום יחסי העובדה בין הצדדים.
7. האם התובע זכאי לפיצויי פיטורין, או שבעניין זה חל ס' 14 לחוק פיצויי פיטורים וההפרשות לביטוח הפנסיוני מהוות תחליף לפיצויי הפיטורים.
8. ככל שייפסק שהתובע זכאי לשכר ופיצויי פיטורים, האם הוא זכאי לתשלום עבור הלנה.

הכרעת הדין

השכר הקובע

1. התובע טען כי שכרו החודשי עמד על בסך 28,805 ₪, ואת כל הרכיבים שייפסקו לטובתו יש לחשב בהתאם לשכר זה. התובע צירף לתצהירו את תלוש השכר שקיבל לחודש אוקטובר 2017, מתלוש זה עולה כי שכרו לחודש זה עמד על סך 28,805 ₪ ברוטו.
2. לעומתו, טענה הנתבעת כי שכרו החודשי המוסכם היה בסך 15,000 ₪ נטו (בתוספת 35 ₪ ליום עבור ארוחה) ובהתאם לכך, שכר הברוטו השתנה מדי חודש בהתאם למיסים שנדרשו לשלם על מנת שהתובע יהיה זכאי לשכר נטו בסך זה. בסיכומיה, טענה הנתבעת שהשכר הקובע הינו 27,000 ₪ ברוטו, שכן, זהו שכר הברוטו הממוצע בהפחתת התשלום עבור הארוחות.
3. בהסכם העבודה בין הצדדים (להלן - הסכם העבודה) שצורף כנספח לתצהירי שניהם הוסכם במפורש כי "3.1. תמורת עבודתו תשלם החברה לעובד שכר בסך 15,000 ₪ נטו.

3.2. העובד יהיה זכאי לארוחה יומית עד לגובה 35 שקלים ליום.

3.3. מוסכם על הצדדים במפורש כי המשכורת כמפורט בסעיף 3.1 דלעיל, מהווה תמורה מלאה סופית ומוחלטת עבור עבודתו בשירות החברה, וכי העובד לא יהיה זכאי לכל תוספת שכר שהיא ו/או לתנאים נלווים נוספים על אלה המפורטים בהסכם זה.".

לשון ההסכם עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעת. הסיכום בין הצדדים היה ששכרו של התובע יעמוד על סך 15,000 ₪ נטו בתוספת תשלום יומי עבור ארוחות.

1. תלושי שכרו של התובע משקפים כי באופן קבוע שכר הנטו שלו עמד על סך 15,000 ₪ בתוספת דמי הארוחות (בסך 35 ₪ במכפלת ימי העבודה). זאת, למעט בחודשי אוגוסט 2016, יולי 2017 ואוקטובר 2017 בהם שולמו לתובע דמי הבראה ומשום כך שכר הנטו היה גבוה יותר.
2. מבחינת תלושי השכר עולה כי אכן שכר הברוטו היה משתנה מחודש לחודש בהתאמה לדמי הארוחות, ושכר הברוטו הקבוע ששולם כשכר היסוד הינו 27,053.18 ₪.
3. השכר הקובע הוכח כתואם את גרסת הנתבעת. הפסיקה מתייחסת לשכר ברוטו וכך גם ראוי היה להסכים.
4. השכר הקובע לפיו ייעשו החישובים הינו 27,053 ₪ ברוטו (כפונקציה של ההסכמה על 15,000 ₪ נטו).

הפרשות לפנסיה ולביטוח מנהלים

1. התובע טען כי במהלך תקופת עבודתו בנתבעת, הפרשותיה לקרן הפנסיה ולביטוח מנהלים עבורו היו בחסר של 29,868 ₪ לקרן הפנסיה ו-27,828 ₪ לביטוח המנהלים.
2. הנתבעת הכחישה זאת, וטענה כי הפרישה כל שהייתה צריכה.
3. בתצהירו, הסתפק התובע באמירה לקונית על כך שבתקופת עבודתו אצל הנתבעת היא לא הפרישה לו סכומים אלו, מבלי להרחיב ולהסביר באלו חודשים נעשו חוסרים אלו, ומבלי לצרף תחשיב המסביר כיצד הגיע לסכומים אלו.
4. כנספח לתצהירו צירף התובע את מסמכים הכוללים את פירוט הסכומים שהופקדו עבורו. בנוסף, בדיון בתאריך 29.10.2020 הגיש התובע מסמך (סומן ת/1) ככל הנראה מאתר האינטרנט של מנורה מבטחים, בו מפורטים הסכומים שהופקדו עבורו לקרנות השונות. גם למסמכים אלו לא צורף תחשיב ופירוט של החוסרים הנטענים.
5. בחקירתו, נשאל על כך התובע, ואף בתשובתו לא פירט על מה מתבסס חישובו: "ש. אני רואה לגבי הפנסיה איך מנורה מבטחים ומנורה ביטוח מנהלים. ת. כן זה חצי וחצי. ש. אתה יכול להסביר לי איך הגעת ל-55,000 ₪ שאלו כל ההפרשות שהיו אמורות להיות מופרשות שלך. ת. יש תגמולים של העובד ויש תגמולים של המעסיק עצמו, זה ביחד 18.5%. את נכנסת, כל הדבר הזה תגמולים של העובד ושל המעסיק גם בפנסיה. ש. למה לא צירפת את החישוב לתצהיר שלך. ת. צירפתי את ההפקדות שהיו לי לפנסיה. ש. איפה התחשיב הזה איפה רשמת. ת. יש בתיק מסמכים." (עמ' 5 ש' 7-16)(דגש ש.ש.). אלא שאין ולא צורף תחשיב.
6. אף בסיכומיו לא פירט התובע על מה מתבסס הוא בתביעת סכום זה, וכל שכתב הוא ש"במסמכים שצורפו לתצהיר התובע קיימים תימוכין למכביר לכך שהנתבעת לא מילאה אחר המוטל עליה על פי דין ולא הפרישה את הסכומים שהיא הייתה אמורה להפריש לזכותו של התובע." אך לא הפנה לתימוכין אלו.
7. הלכה היא כי אין זה מתפקידו של בית הדין לבצע את החישוב של אחד הצדדים, ועל כן די בכך שלא בוצעו התחשיבים על מנת לדחות את התביעה ברכיבים אלו.
8. מעל לצורך יאמר כי בית הדין ניסה להפיק מידע מהמסכים המצורפים, על מנת לחשב, אך אלו אינם מסודרים, וישנן סתירות בין המסמכים שהוגשו בתצהיר לאלו שהוגשו בדיון (ת/1), כך לדוגמה בחודשים דצמבר 2015, אוקטובר 2016 וחודשים נוספים. הדבר היחיד שעולה ממסמכים אלו הוא שמפורטים בהם הפקדות עבור כל חודש בחודשו בהם עבד התובע.
9. יתר על כן, בהתאם להחלטת בית הדין בדיון בתאריך 29.10.2020 (עמ' 9-10 לפ') לפיה "המשקל שיינתן למסמכים אלה יהיה בהתאם למועד הגשתם, להיותם לא מלווים בתצהיר ולאחר חקירה נגדית של התובע ואף לא נראה בהם כרשומה מוסדית מחמת הספק ומחמת שניתן היה להגישם יחד עם התצהיר או להגישם היום בצירוף תצהיר, דבר שלא נעשה". המשקל שיש ליתן למסמך ת/1 הינו מזערי. ועוד יותר כאשר למולו ניצב המסמך שצורף לתצהיר. מבחינה שיטחית של המסמך שצורף לתצהיר נראה כי ההפקדות שולמו במלואן.
10. משכך, נדחית התביעה ברכיבי הפרשה לפנסיה ולביטוח המנהלים.

הפרשה לקרן השתלמות

1. בהסכם העבודה הוסכם כי "6.5 החברה תפריש מדי חודש, לקרן השתלמות, 7.5% מהמשכורת ברוטו עד לתקרת השכר אשר ההפרשה ממנו פטורה ממס, והעובד יפריש 2.5% מהמשכורת ברוטו עד לתקרה האמורה."
2. התובע טען כי במהלך תקופת עבודתו בנתבעת ההפרשות שהופרשו עבורו לקרן ההשתלמות היו בחסר של 27,883 ₪ לעומת הנדרש. הנתבעת טענה כי התובע לא פירט את טענתו. מסמכים שצירף מוכיחים כי הופרש כל המגיע לו. כן טענה שהעבירה כספים נוספים לקרן ההשתלמות, והסיבה שלא צירפה מסמכים להוכיח זאת היא שהקרן סירבה לספק לה מסמכים על כך, היות שהקרנות כבר שוחררו לתובע.
3. גם בנוגע לרכיב זה לא פירט התובע בתצהירו. בנספח לו צירף מסמך הנחזה להיות כפירוט ההפקדות לקרן ההשתלמות, ובו סימן בכתב יד עבור אלו החודשים חסרות ההפקדות. לטענתו, עבור חודש מאי 2015 לא הופרש לו כלל, ולכן זכאי ל-1,571 ₪; עבור חודש אפריל 2016 הופרש 87 ₪ בלבד, ולכן זכאי ל-1,484 ₪ נוספים להשלמה ל-1,571; עבור החודשים מיוני עד דצמבר 2016 הופרש 2,281.6 ₪, ולטענתו הוא זכאי להשלמה בסך 118.4 ₪ עבור כל חודש, וסה"כ 828.8 ₪; וכן במסמך זה כלל לא מפורטות הפקדות עבור החודשים בשנת 2017, ולכן לטענתו זכאי ל-2,400 ₪ עבור כל חודש, וסה"כ 24,000 ₪.
4. בחקירתו הנגדית העיד על כך התובע "ש. אתה יודע לומר לי איך הגעת להפרשים של 27,802 ₪ בקרן השתלמות. ת. לא יודע. תשאלי את רואה החשבון שלך. זה לפי הדוחות. [...] ש. בדוח הזה מראים מה יש לא מה אין. איפה התחשיב של מה אין בקרן השתלמות. ת. אני חישבתי, לא צריך להיות חכם בשביל לחשב את זה. את נכנסת להפקדות שלך, תסתכלי כל חודש מה יורד לך ומה היה צריך לרדת לך . ש. אם זה כל כך פשוט תסביר לנו את החישוב. ת. את נכנסת לתיק אישי של כל בן אדם, רואים קרן השתלמות של הנתבעת כשעבדתי, צריכה להיכנס לי משכורת 5,6,7,8. אם חסר חודש אני רושם מתי (הגשתי תדפיס של מנורה מבטחים השתלמות כנספח בתצהירי ובו ריכוז הנתונים)." (עמ' 4 ש' 29 – עמ' 5 ש' 6)(דגש ש.ש.). בעדותו זו לא הוסיף התובע הסברים על המופיע בתצהיר, וכן לא הוסיף בסיכומיו.
5. במסמך ת/1 הנ"ל מופיע פירוט שונה של ההפקדות, ובו מופיעות הפקדות עבור החודשים מינואר עד ספטמבר 2017. הפקדות אלו הינן בסך 2,400 ₪ כל אחת, למעט הפקדת חודש ספטמבר שהינה בסך 1,968 ₪ מסיבות שאינן ברורות. בנוסף, כלל לא מופיעה הפקדה עבור חודש אוקטובר 2017. מעבר לכך, הסכומים הינם כמופיע במסמך הראשון שצורף לתצהיר. המשקל שיש לתת למסמך זה הוא כרשומה מוסדית , עולה ממנו כי אכן בוצעו ההפקדות לחודשים אלו בסכומים המפורטים, הרי שיש לקבל נתון זה כאמין, ולהפחית סכומים אלו (21,168 ₪) מהתביעה.
6. נותר לברר בנוגע לתביעת -6,716 ₪ הנותרים.
7. בתצהיר העד מטעם הנתבעת לא הייתה כל התייחסות לסוגיית ההפרשות לקרן ההשתלמות, וההתייחסות היחידה לכך בעדותו הייתה בחקירה הראשית המשלימה כשנשאל על מסמך ת/1 שהוגש "ש. מה אתה למד מהדוח שהוצג לך כעת. ת. אני רואה שיש פה העברות מידי חודש בחודשו עד ל-03/09/17 חודש מופרשים הכספים לקרן ההשתלמות – מתחילת עד סוף העבודה בעצם מ-29/09/15 בסדר עולה ברציפות עד לספטמבר 2017." (עמ' 11 ש' 9-11).
8. את החוסרים בהפקדות להן טוען התובע, יש לבדוק ביחס לנתונים היחידים שהוגשו שהם המסמכים שצורפו על ידי התובע.(נספח בכותרת קרן השתלמות מעמ' 33 בנט, לתצהירו)
9. המסמכים מפרטים העברות,ויש ביטוי לחוסרים עבור חודשים מאי 2015 ואפריל 2016. הנתבעת תשלים בגין מאי 2015 ואפריל 2016.
10. הפקדות עבור חודשים יוני עד דצמבר 2016, הוכח בתלושי השכר שהחל מחודש יולי 2016 השתנה סכום השכר המבוטח וההפרשות בהתאמה, כך שהחל מחודש זה היה על הנתבעת להפריש עבורו את ההפרשה לה הוא טוען. מהמסכמים עולה בפירוש שסכום הנכון לא הופרש, תשלם הנתבעת את ההפרשים החל מחודש יולי עד דצמבר ,לתובע בסך 710 ₪ לחודש.
11. ביחס לחודש אוקטובר 2017, מסמך ת/1 שבו לא מופיעה הפקדה לחודש זה אינו לא שלם, ולא ניתן להסיק על בסיסו שלא הופרש עבור חודש זה, חרף משקלו הראייתי של המסמך.
12. המסמכים שהגיש התובע בתצהירו אינם משקפים את ההפקדות לשנת 2017,הנתבעת הפריכה חלקם בת/1. הרי שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח שלא הופרש עבורו אוקטובר 2017. משכך נדחית טענתו לחודש זה.
13. מתקבלת טענתו של התובע בדבר חוסרים בהפרשות לקרן השתלמות עבור חודשים מאי 2015, אפריל 2016 וששת החודשים מיולי עד לדצמבר 2016. הנתבעת תשלם לתובע 3,765 ₪ עבור רכיב זה.

התנהלות התובע קודם לסיום יחסי העבודה

1. הנתבעת טענה כי במקביל לסיום יחסי העבודה בין הצדדים נודע לה על כך שהתובע נהג לקחת טובות הנאה כספיות מהדיירים כתנאי לתיקון ליקויים בדירותיהם. בנוסף, נודע לה שבחצי השנה האחרונה של הפרויקט באריאל נעדר התובע רבות מעבודתו מבלי לדווח על כך. לטענתה, התובע עומת עם מידע זה ולא הכחישו, וסוכם כי הוא יוותר על פדיון ימי החופשה שנותרו לו (ולטענת הנתבעת נוצלו על ידו) ובתמורה החברה תוותר על תביעותיה הנזיקיות נגדו.
2. התובע הכחיש טענות אלו מכל וכל.
3. מר גולד טען בתצהירו כי "בשלב זה החלו להגיע אלי עדויות על כך שהתובע ניצל את מעמדו על מנת לדרוש מדיירים שהתלוננו על ליקויים, כספים והטבות לתיקון הליקויים – כספים והטבות אל שגבה כאמור, בניגוד לדין מהדיירים, הכניס התובע לכיסו האישי. בעצם התובע התעשר שלא כדין על חשבון הדיירים תוך ניצול מעמדו כמהנדס הפרויקט וזאת תוך סיכון המוניטין שלי ושל החברה וחשיפתנו לתלונות מצד הדיירים מהם נגבו כאמור כספים בניגוד לדין ולהסכם." (ס' 11).
4. בחקירה הנגדית, נשאל מר גולד על העדויות להן הוא טוען על התנהלותו של התובע. מדבריו עלה כי הוא יודע רק על שלושה מקרים בהם התובע ניסה לקבל כספים מהדיירים. באחד מהם מדובר על קבלן שהתובע התנה את עבודתו בפרויקט בכך שיעביר לו חלק מהתשלום שיקבל מהנתבעת עבור עבודתו. בשני המקרים האחרים דובר על דיירים בפרויקט, אחד מהם הוא מר חנקין (שעדותו תיבחן להלן), והשני היה דייר שהתלונן על כך שהוא ביקש מהתובע להביא פועלים לסיים מספר העבודה, והתובע התנה זאת בכך שדייר ישלם לו סכום כסף (בסדר גודל של 3,000 ₪). לדברי מר חנקין הוא שוחח על כך עם התובע והתובע הכחיש זאת. בנוסף טען כי הוא יודע על שני מקרים נוספים בהם אנשים שילמו כסף בפועל לתובע, אך אינו זוכר את שמותיהם. (עמ' 16 ש' 21 – עמ' 17 ש' 28).
5. בנוסף, נשאל מר גולד כיצד ייתכן שלא שלח לתובע מכתב על תלונות אלו, וכן לא מופיע על כך מאומה בהתכתבויותיו עם התובע (צורפו כנס' א לתצהיר גלמ"ס). לדבריו, "כשיש לי תלונות על בן אדם אני לא נוהג לשלוח הודעות וואטספ אני נוהג להתקשר בטלפון ולשוחח באופן אישי. [...] ניהלתי איתו מספר שיחות על כך, על הדברים האלה אני מדבר בטלפון ולא חשבתי שהיה צורך להוציא מכתב." (עמ' 14 ש' 26 – עמ' 15 ש' 3). בנוסף, טען כי עניין זה עלה בשימוע, והושמט ממכתב בפיטורים על מנת שלא לפגוע בתובע במציאת עבודה עתידית (עמ' 15 ש' 4-11).
6. הנתבעת הביאה עד נוסף, מר חנקין שרכש את אחת הדירות בפרויקט, לדבריו "6. בתקופה זו אף נתקלתי בהתנהלות בלתי ראויה של התובע עת פניתי אליו, התלוננתי על ליקויים בריצוף וביקשתי תיקון של הליקוי. התובע מצידו הגיע לדירתי וראה שאני בדיוק מתקין מאווררי תקרה אז הוא אמר לי – אם תיתן לי גם מאוורר תקרה כמו אלו, אני אביא לך רצף לתקן את הליקוי בריצוף. בעלי דירות אחרים בפרויקט אף הם סיפרו לי שנתקלו בכך שהתובע מתנה תיקונים שונים בכך שישלמו כספים נוספים (בניגוד להסכמים) ישירות לפועלים."(דגש ש.ש.)
7. בחקירה הנגדית, העיד מר חנקין בפירוט על האירוע המדובר, לדבריו "חודש אחרון לפני קבלת מפתחות של הבית החלפתי עבודות, בזמן שהייתי בין עבודות ביקשתי מהקבלן אישור להיכנס להכין את הדירה לפני שאני נכנס. בזמן שעשיתי הרכבה של מאווררי תקרה אצלי בדירה התובע ביקש ונתתי לו מתנה מאוורר. ש. הייתם ידידים. ת. לא. הבאתי לו בשביל דבר אחר, שכשיהיו לי תיקונים בדירה שהיו רשומים, כדי לקבל פועלים שהוא לא יעשה לי דווקא כי אחרת לא הייתי מקבל פועלים. לפני שעשיתי את זה לא קיבלתי פועלים ואחרי שעשיתי את זה קיבלתי פועלים. ש. יכול להיות שזה במקרה. ת. לא זה לא במקרה. יש עוד דיירים שעד היום לא קיבלו תיקונים בגלל שהתובע היה יושב ולא עושה את העבודה שלו. זה היה ב-2017. ש. למה לא הלכת לבוס שלו ואמרת לו לזרז את העבודה. ת. הבוס שלו דווקא אישר לי לזרז והתובע זה שעיכב. היו עובדים שהיו יושבים שותים קפה, הוא היה בא ואומר אין לי פועלים. אני נתתי לו את המאוורר הזה כדי שייתן לי פועלים, אני צריך להיכנס לבית, צריך לשלם שכירות נגמר לי הכסף לשכירות, לכן נתתי לו את המאוורר כדי שייתן לי פועלים." (עמ' 18 ש' 8-21)(דגש ש.ש.).
8. בתצהירו התייחס התובע לטענה בכלליות, וטען כי אין לה שחר וכל מטרתה הינה להטיל בו דופי (ס' 11-12). בנוסף, צירף התובע צילום של הודעת דואר אלקטרוני שנשלחה למנהלי הנתבעת, בו אדם בשם מיכאל סרבנסקי שהינו דייר בפרויקט משבח את התובע באומרו כי לכל אורך הבנייה הוא עזר וש"אין ספק שחאלד מקצועי שכיף לעבוד איתו". וכן צילום הודעת וואצאפ שקיבל בו מישהי מודה לו על מה שעשה בפרויקט.
9. יש להעדיף את עדותם המפורטת של עדי הנתבעת, בדגש על עדות מר חנקין, על פני עדותו הלקונית של התובע. אין בצילומים שצירף התובע די בכדי להטות את הכף. הנתבעת לא טענה כי התנהלות התובע הייתה מול כל דיירי הפרויקט אלא מול מספר דיירים .
10. מר חנקין שפך אור על אופן התנהלות התובע עמו ועם אחרים.מעדותו המפורטת והאישית ,הבלתי תלויה בדבר, של מר חנקין עולה התנהלות בעייתית שלא על פי ההסכם , שיש בה בכדי להצביע על אוםן התנהגותו של התובע מול הנתבעת מעסיקתו ומול לקוחותיה.
11. הנתבעת טענה בדבר היעדרויות התובע. בתצהירו, טען מר גולד כי " עוד התברר לי במועד זה, כי בחצי השנה האחרונה של הפרויקט עשה התובע דין לעצמו, כשהתאים לו הגיע לעבודה, כשלא התאים לו לא הגיע לעבודה והלכה למעשה גרם לעיכובים בלתי סבירים ובלתי נדרשים לסיום הפרויקט." (ס' 12)(דגש ש.ש.) . לטענת מר גולד, בשימוע שנערך לתובע עומת התובע עם הטענה ולא הכחיש זאת (ס' 13). לטענתו, הסיבה לכך שבמכתב הפיטורין לא נכתבה טענה זו היא משום ש"לא רשמנו במכתב כי רצינו למרות הכל לנסות לסיים את זה בצורה מכובדת ולא לרשום שהוא ניסה לגנוב מאתנו כספים. הוא לא רצה בנוסף לעבוד במקומות אחרים." (עמ' 15 ש' 10-11).
12. התובע הכחיש טענת ההיעדרות בתצהיר : "5. הנני להצהיר כי בתקופת עבודתי אצל הנתבעת עבדתי באופן סדיר ללא היעדרויות ו/או השתמטויות בצורה רצינית. טענות הנתבעת לפיהן לא הגעתי לעבודה ו/או השתמטתי מנוכחות באתרי עבודה ו/או הסתלקתי ממקום העבודה הינן חסרות שחר, שקריות[...] 6. הנני להצהיר כי לאורך כשנתיים וחצי בהם עבדתי אצל הנתבעת לא נשלחה אלי כל התראה או אזהרה ו/או לא נשלח אלי כל מכתב ו/או הערה לפיהן השתמטת ו/או נעדרתי ממקום העבודה.".(דגש ש.ש.)
13. בחקירתו הנגדית נשאל מר גולד "ש. סיפרת לנו קודם שבמשך ששת החודשים האחרונים של התובע אצלכם הוא בא לעבודה מתי שהוא רוצה. במשך הזמן הזה התריתם בו מדוע הוא בא מתי שהוא רוצה. ת. ברור, ניהלנו מספר שיחות טלפון אך הטעות שלי שכנראה הייתי טוב ומכיל יותר מידי. ש. שלחת לו מכתב. ת. על הנושא הזה מעולם לא יצא מכתב." (עמ' 14 ש' 21-25)(דגש ש.ש.).
14. בכל עדותו, לא הסביר מר גולד מתי בדיון ומנין נודע לו על היעדרויותיו של התובע, מה היה היקפן המדויק ומועדיהן.
15. העד מטעם הנתבעת, מר חנקין, הצהיר כי "במהלך חודש זה (שטרם קבלת דירתו מהנתבעת, ש.ש.) נוכחתי לגלות כי התובע נמצא באתר שעות בודדות בלבד מדי יום, אם בכלל. כך, ניסיתי מספר פעמים לקבל את המפתח לדירה מהתובע בשעה 8:00 בבוקר אך לפני השעה 9:30 לא היה עם מי לדבר שכן התובע טרם הגיע לעבודה (כך גם ראיתי עוד טרם התחלתי את העבודות בדירה, שכן כאמור התגוררתי בסמוך לאתר הבנייה ומדי יום הייתי עובד ליד האתר ורואה כי רכבו של התובע אינו בנמצא). גם כשביקשתי להחזיר את המפתח לתובע בשעה 15:00, לרוב לא הצלחתי למצוא אותו ונאלצתי לתת את המפתח לאחד הפועלים ששהו באתר" (ס' 5).
16. קודם שניגש לבחון את עדויות אלו, נקדים ונאמר כי בהסתמך עליהן טענה הנתבעת כי התובע לא זכאי לפדיון ימי חופשה ושכך סוכם עמו במעמד השימוע.
17. התובע צירף תלוש שכר שהונפק לו כביכול עבור חודש נובמבר 2017 בו נרשם לו ניצול של 49 ימי החופשה שנותרו לו. ובהתאם לכך, תשלום סך 30,408.69 ₪ נטו. אין מחלוקת כי סכום זה לא שולם לתובע.
18. לטענת התובע, תלוש השכר מעיד על כך שהנתבעת התכוונה לשלם לו את ימי החופשה הנותרים, ואין ממש בטענתה שסוכם עימו שלא ישולם לו פדיון ימי החופשה שנותרו לו.
19. בחקירתו הנגדית, נחקר על מר גולד ואמר כי אינו יודע מדוע הונפק התלוש, והנהלת החשבונות הם אלו שאחראים לכך. כך, "ש. הודעתם לו שהוא לא יקבל תשלום עבור החופשה. ת. אמרנו חד וחלק. ש. בכל זאת הוצאתם תלוש שכר על פדיון חופשה. ת. אני לא הנהלת חשבונות, אין לי מושג איך הם הוציאו ומה הם הוציאו. מה שהם הוציאו זה לפי החוק. ש. זה תלוש פדיון ימי חופשה שהוצאתם. ת. כן זה נראה תלוש של החברה שלנו. ש. אם מלכתחילה לא התכוונתם לשלם מדוע הוצאתם תלוש. ת. שוב, יש הנהלת חשבונות מסודרת לחברה, לא יודע מה צריך ומה לא צריך להוציא, הם עשו הכל לפי מה שצריך." (עמ' 13 ש' 33 – עמ' 14 ש' 16)(דגש ש.ש.).
20. הנתבעת לא הוכיחה את היעדרותו, היקפה ומועדיה. אף לא הוכיחה כי סוכם עימו על קיזוז יתרת ימי החופשה. כל אלו לא באו לידי ביטוי בכתב, ולעניין זה אין די בעדות מר חנקין שהתייחס לאיחור ולא לחיסור. וודאי שלא לשלילת זכות קוגנטית כפדיון חופשה.
21. נוסף על כך, עניין זה לא הוזכר בתרשומת ההודעות שצירף התובע (ס' 1 לתצהיר גלמ"ס) ועניין זה לא הוזכר במכתב הפיטורין.
22. מנגד הוצא תלוש פדיון חופשה עליו העיד מר גולד שנעשה "כמו שצריך" .
23. הלכה היא כי "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד." (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, מה(4) 651 (1991)). גם בעניין זה, הימנעות הנתבעת מהבאת האחראית מהנהלת החשבונות שתבהיר את הוצאת התלוש ותוכנו,בזמן שיכלה להביאה (עמ' 14 ש' 19-20), יש בה לשמש כחיזוק לטענת התובע שלא הוסכם עמו על קיזוז ימי החופשה ולכן הופק התלוש.
24. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח טענותיה אלו, ועליה לשלם לתובע עבור פדיון יתרת ימי החופשה.
25. מהו מניין ימי החופשה עבורם היה על הנתבעת לשלם לתובע בסיום עבודתו, ועל פי איזה תעריף.
26. תלושי השכר משקפים כי לתובע נותרו 49 ימי חופשה עם גמר עבודתו. וכך מופיע בתלוש פדיון החופשה - עבור 49 ימים.
27. הנתבעת טענה כי התובע זכאי לפדיון ימי חופשה רק עבור ימי החופשה להם הוא זכאי בהתאם לחוק. כך, יכול התובע לצבור 5 ימים בכל שנה למשך שנתיים, ונוסף להם עוד 5 ימים של חצי שנת העבודה הנוספת, וסה"כ מקסימום הצבירה היא 15 ימי חופשה. לטענתה, שאר 34 ימי החופשה הם ימי חופשה "חוזיים" שבהתאם לפסיקה אין חובה לשלם פדיון עבורם.
28. בדיון (עבודה ארצי) 3-14/לו יהושע חגי - פרי-גן בע"מ, ז(1) 439 (1976) נקבע כי כאשר מדובר בחופשה שנתית מכוח הסכמה בחוזה ולא מחויבת בחוק, לא תמיד יתרה תגרור תשלום פדיון עבורה. כך נקבע כי:

העומד לדיון בערעור זה מתייחס לחופשה שנתית מעבר למתחייב מהחוק - לחופשה שנתית חוזית. ומשמדובר בחופשה שנתית חוזית - אף אם היא "מצטברת", לא תמיד גוררת היא "פדיון".

"פדיון חופשה" הוא מושג שחוק חופשה שנתית הולידו, ואין הוא בא אלא בהקשר לחופשה שנתית שהחוק מזכה בה ומסדירה. מכאן, שאף אם זכותו החוזית של העובד היתה לחופשה שנתית מצטברת, עדיין לא נאמר כי מאותה זכות עולה גם זכות ל"פדיון". "הצטברות" הזכות החוזית מוצאת ביטויה בכך, שאם מסיבה כלשהי לא ניתן לעובד לצאת לחופשה לכל פרק הזמן שלו הוא זכאי - עוברת היתרה לשנה הבאה או לשנים הבאות. זה ותו לא. מהאמור אין ללמוד, כי הפרת החובה החוזית בדבר חופשה שנתית לעולם לא תגרור תשלום בדומה לפדיון חופשה; הדבר תלוי בנסיבות סיים יחסי עובד-מעביד ובנסיבות שהביאו לכך, שהזכות לחופשה שנתית לא מומשה בטרם סיים היחסים - הכל כעולה מזכויות חוזיות. על כל פנים, העובדה שעובד "חדל" לעבוד "לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו", עובדה זאת המזכה ב"פדיון חופשה" מכוח חוק חופשה שנתית, היא כשלעצמה לא תמיד תזכה בתשלום עת מדובר ביתרת חופשה חוזית.".(דגש ש.ש.)

1. כאמור בפסיקה - בשונה מימי חופשה שמכוח חוק חופשה שנתית עבורם תמיד ישולם פדיון, כאשר מדובר על יתרת ימי חופשה מאלו שהוסכמו בחוזה יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו ולהתחייבויות החוזיות.
2. בהסכם העבודה נכתב כי: "4.1 העובד יהא זכאי לחופשה שנתית של 24 ימים בשנה וזאת לא יותר מ 10 ימים ברציפות. 4.2. החופשה ניתנת לצבירה או לפדיון אלא אם הוסכם אחרת במפורש על ידי החברה ובכפוף למדיניות החברה. מכסת החופש העולה על מכסת החופשה החוקית אשר לא תנוצל תימחק אוטומטית רק לאחר שנה וללא צורך בהתרעה נוספת, ואינה מצטברת משנה לשנה אלא ישולמו דמי פדיון בסיום כל שנה." (דגש ש.ש.). ההסכמה החוזית המפורשת בין הצדדים במקרה זה הייתה שלא ניתן לצבור את ימי החופשה משנה לשנה, אך ישולם פדיון עבור ימי החופשה שיוותרו.
3. נוכח הפסיקה בנסיבות שבפנינו מכח דיני החוזים היה על החברה לשלם את פדיון ימי החופשה המוסכמים בסופה של כל שנת עבודה.
4. לא הוכח כי שולם פדיון בסיומה של כל שנה עבור ימי החופשה העולים על המכסה לפי חוק, ואלו אף לא נמחקו מהסיכום בתלושים. מכאן שהסכום המופיע בתלוש משקף את מספר ימי החופשה שנותרו לתובע מבלי ששולם לו עבורם. הנסיבות הספציפיות מצדיקות תשלום מעבר לחוק על פי סכמה חוזית . הנתבעת תשלם לתובע פדיון ימי חופשה עבור 49 ימים.
5. בהתאם למופיע בתלוש השכר, עבור 49 ימי חופשה על הנתבעת לשלם לתובע 51,398 ₪ .

הליך הפיטורים

1. התובע טען כי פוטר מעבודתו בנתבעת מבלי שנעשה לו שימוע וללא הודעה מוקדמת. הנתבעת הכחישה זאת. תחילה נדון בנסיבות הפיטורים , לאחריה בטענה אודות אי-עריכת השימוע, ולבסוף תבחן טענת אי-מסירת הודעה המוקדמת.

הנסיבות שהובילו לסיום יחסי העבודה

1. אין חולק כי התובע עבד בפרויקט בעיר אריאל. לטענת הנתבעת, משנסתיים הפרויקט פנתה לתובע במטרה שיעבור לפרויקטים שלה בתל אביב, לא היו לה פרויקטים אחרים. התובע סירב לכך בתוקף וטען שיעבור רק באזור ירושלים , ומשום כך נאלצה לפטרו.
2. בחקירתו הנגדית התובע לא הכחיש זאת, אך הוסיף ואמר שלנתבעת היה פרויקט בלוד, בו הוצע לו לעבוד והוא הסכים להצעה זו. כך, טען כי "סיימנו את הפרויקט, בא משה ואומר לי אין לנו עבודה באזור ירושלים. אתה רוצה לעבוד אצלנו במרכז? אמרתי לו לא. אמרתי אני יכול רק באזור ירושלים. אחר כך אמר לי תשמע יש לי מקום קרוב אלייך בלוד אמרתי לו אין לי בעיה אני יכול להסכים לעבוד, הלכתי ביקרתי במקום הזה הסתכלתי ואמרתי לו אין בעיה תשלח לי תוכניות שאתחיל ללמוד ואחרי יומיים שלושה שלח לי מכתב פיטורים." (עמ' 3 ש' 7-10). עם זאת, התובע לא הסביר מדוע עניין זה לא צוין על ידו קודם לכן, והסתפק בכך שאמר שלא נשאל על כך (עמ' 3 ש' 14-15).אין לקבל זאת. מדובר בטענה כבושה וזה המשקל שיש לתת לה על פי הפסיקה- העדר משקל.
3. בתצהירו טען העד גולד כי "6. לקראת סיום הפרויקט באריאל קיימתי שיחה עם התובע והבהרתי לו כי הפרויקטים העתידיים של החברה נמצאים באזור המרכז ואני אשמח לשלב אותו באחד מפרויקטים אלו. התובע מצדו הבהיר לי כי הוא לא מעוניין להשתלב בפרויקטים באזור המרכז ומבקש כי ישלבו אותו בפרויקטים באזור ירושלים בלבד. אני מצדי הבהרתי לו שאין לחברה פרויקטים כאלו, אך התובע מצדו לא מצא לנכון להתפטר וחיכה/קיווה כי החברה תפטר אותו עקב סירובו להשתלב בפרויקטים זמינים שלה. 7. כאשר הבנתי כי התובע עושה ככל יכולתו על מנת לגרום לפיטוריו ואינו מוכן להתפטר. ועל מנת שלא להיכנס לדין ודברים בשאלה האם יש לראות בסירובו להשתלב בפרויקטים אחרים כהתפטרות, זימנתי את התובע לשיחת שימוע לפני פיטורים."(דגש ש.ש.)
4. בחקירתו הנגדית שב על כך וטען כי "לגבי הפיטורים, במשך חצי שנה התובע שיחק איתנו ולא עבד עד שבלית ברירה לא הייתה לנו ברירה הבנו שהתובע לא רוצה להמשיך לעבוד, זימנו אותו לשיחת שימוע במשרד איתי ועם מר שי שטרית, זה היה בתאריך... 13/09/17. ש. אתה אומר שחמישה חודשים לפני כן הוא לא רצה לעבוד .ת. חמישה חודשים לפני כן ניסינו לדבר איתו שיש לנו פרויקטים חדשים באזור המרכז ורצינו שימשיך איתנו אך הוא התעקש ובשום פנים ואופן לא הסכים לעבוד במקום שאינו באזור ירושלים. כשהבנו שהוא מורח זמן עד שימצא עבודה אחרת נאלצנו לפטרו." (עמ' 12 ש' 14-20)(דגש ש.ש.).
5. אף בהמשך עדותו אמר התובע שהסכים לעבוד רק בירושלים. כך , במענה לשאלה "אתה ציפית שימצאו לך פרויקט באזור ירושלים." ענה כי "אמרתי אם יש לך עבודה בירושלים אני מוכן לעבוד איתך מיד בירושלים. אמר לי כרגע אין לנו בירושלים." (עמ' 3 ש' 16-18). מתוך עדותו עצמה עולה שצודקת הנתבעת בטענתה לפיה התובע לא הסכים לעבוד בפרויקטים מחוץ לירושלים.
6. גרסתו החדשה הכבושה של התובע, לפיה הסכים לעבוד בפרויקט בעיר לוד, נסתרה בעדות מר גולד. גרסת מר גולד הייתה עקבית וקוהרנטית ויש להעדיפה.
7. בהסכם העבודה הוסכם כי "1.4 במסגרת תפקידו יבצע העובד את כל המטלות שיוטלו עליו על-ידי הנהלת החברה ו/או הממונים עליו במישרין, לרבות מקום ביצוע העבודה" (דגש שלי, ש.ש.). התובע אישר בחקירתו שהיה מודע לסעיף זה ולמשמעותו, ואמר כי " קראתי את הסעיף הזה, זה אומר שאני צריך לעבוד במקום שהם אומרים לי." (עמ' 3 ש' 3).
8. בהמשך עדותו טען התובע כי הוסכם עם קבלתו לעבודה שיעבוד רק באזור ירושלים (עמ' 3 ש' 21). טענה זו הוכחשה לחלוטין בידי מר גולד שטען כי " לא היה ולא נברא." (עמ' 13 ש' 5-12). נוסף על כך, בהסכם העבודה הוסכם במפורש כי הנתבעת יבצע את כל שיוטל עליו בנוגע למקום העבודה, הרי שמסמך בכתב מזמן אמת סותר את טענת התובע.
9. הוכחה טענת הנתבעת לפיה התובע הפר את הסכם העבודה, ומשלא הסכים לעמוד בתנאיו היה בכך משום התפטרות, ואכן הליך הפיטורים (ובתוך כך השימוע) נעשה לפנים משורת הדין.
10. טענות התובע בנוגע לפגמים בשימוע, יבחנו מתוך פרספקטיבה עובדתית זו.

השימוע

1. התובע טען כי הנתבעת לא קיימה לו שימוע קודם שפיטרה אותו מעבודתו.
2. הנתבעת לעומתו טענה שבתאריך 13.09.2017 קיימה שימוע בהשתתפות מנכ"ל החברה, בו הובהר היטב על ידי התובע שאינו מעוניין לעבוד בפרויקטים של הנתבעת באזור המרכז, אף שבעת הזו לנתבעת היו פרויקטים רק באזור תל אביב . משכך נאלצה לפטרו.
3. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי סירובו של התובע לעבוד עימה פירושה המעשי שהוא התפטר. לגרסתה בנסיבות אלה התנהלות הנתבעת והחלטה לקיים לו שימוע ולפטר את התובע בעצמה הייתה לפנים משורת הדין.
4. בסיכומיו טען התובע שהישיבה אינה עונה לתנאי הפסיקה לעריכת שימוע, ואין לראות בה כשימוע.
5. תחילה טען כי כלל לא נערך לו שימוע. בחקירתו הנגדית חזר שוב ושוב על טענה זו ושלא ניתן לו להביע את עמדתו על שאלת פיטוריו (עמ' 3 ש' 30 – עמ' 4 ש' 6). בסיכומיו הוסיף התובע טענה כי הישיבה שהתקיימה לא עמדה בכללים שנקבעו בפסיקה לשימוע.
6. לטענתו לא ניתנה לו הודעה בכתב על השימוע; לא ניתנו לו הנימוקים המלאים לפיטוריו זמן סביר קודם לשימוע; לא ניתן להשמיע את טענותיו, ואלו לא נשמעו בלב פתוח ובנפש חפצה; לא נרשם פרוטוקול, והמכתב שנרשם אינו עונה על הדרישות מפרוטוקול; לא ניתן לו להיות מיוצג בידי עו"ד.
7. הנתבעת לא התייחסה לטענות אלו, אלא טענה שניתנה לתובע זכות טיעון כנדרש. בנוסף, טענה שבמכתב הפיטורין שנמסר לתובע נכתב מפורשות שהפיטורים נעשים לאחר שנערך שימוע, לו לא היה מתקיים שימוע ,חזקה שהתובע היה מעלה טענה זו, לכתחילה.
8. טענות הנתבעת כלל לא מתייחסות לטענות שהועלו על ידי התובע בנוגע לאי-עמידת השימוע בתנאי הפסיקה, אלא רק לעצם קיום ישיבת השימוע. עם זאת, נשים אל ליבנו שטענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי התובע, כשינוי חזית, ועד לאותה העת טען שכלל לא נערך לו שימוע (סע' 5 לתביעה ,סע' 7 לתצהירו).. משלא טען לפגמים עד לסיכומי התובע ,נמנע מהנתבעת לצרף בשלב הראיות את האסמכתא לכך שאכן עמדה בתנאים שנקבעו.
9. בתצהירו, טען מר גולד כי בשימוע "שבתי והבהרתי לתובע כי אין לחברה פרויקטים באזור ירושלים אלא רק באזור תל אביב וכי החברה אינה רוצה לסיים את עבודתו, אך אם הוא לא מוכן לעבוד בתל אביב לא נותרת לי ברירה. התובע שב והבהיר בשיחה זו כי אינו מוכן לעבוד בתל אביב" (ס' 8)(דגש ש.ש.).
10. מחקירתו של מר גולד עולה שבשימוע שנערך במשרד הנתבעת בתאריך 13.09.2017, נכחו מר גולד (מחזיק המניות בחברת האם של הנתבעת) ומר שי שטרית (מנכ"ל הנתבעת) (עמ' 12 ש' 15-16). בשימוע, חזר התובע על כך שמוכן לעבוד רק בירושלים (עמ' 13 ש' 6), והוא עומת עם הטענות נגדו בדבר ימי חופשה ולקיחת טובות הנאה . הסיבה שעניין זה לא נכתב במכתב הפיטורין היה שהנתבעת לא רצתה לפגוע בשמו של התובע (עמ' 15 ש' 10-11). במהלך השימוע הודיעו לתובע על פיטוריו (עמ' 13 ש' 24). בנוסף, מר גולד לא היה בטוח שנכתב פרוטוקול לשימוע (עמ' 12 ש' 32). יחד עם זאת מכתב הפיטורים עצמו (נספח ג' לתצהיר גולד)משקף את מה שהתרחש בשימוע לפחות ביחס להעדר עבודה בירושלים וקיומה במרכז וסירוב התובע לעבוד במרכז.-אלו עיקרי נסיבות סיום עבודתו והם מופיעות במכתב.
11. ממכלול עדויות התובע ומר גולד לא הוכח כי זומן מראש ובכתב לישיבה או כי נאמר שתהווה ישיבת שימוע. לא הוכח שנכתב פרוטוקול, שהוסבר לו מראש הנימוקים נגדו (בשים לב לטיעונים בדבר חופשה ודרישת טובות הנאה) ושניתן לו לטעון טענותיו (בעניינים אלו) , ובלב פתוח. הוכח כי כן נתנה לו זכות טיעון בנוגע למעבר לפרוייקט חדש במרכז וסירב.
12. על כן נראה כי במקרה זה לא נסתרה טענת הנתבעת שנתנה לתובע זכות הטיעון גם בעניין החופשה וטובות ההנאה .ממילא נוכח סירובו לעבוד , לא היה מה לשקול.
13. בע"ע (עבודה ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ - שלומי תורג'מן )נבו 03.03.2009( נקבע כי:

החובה לקיים לעובד הליך של שימוע בטרם פיטוריו מקורה בפסיקה. חובה זו מעוגנת בעקרון תום הלב החל ביחסי עבודה. מעקרון זה נגזרת חובת המעסיק לברר לעומק את עניינו של העובד המועמד לפיטורים, את הסיבות לפיטוריו ואת האפשרות לבחון את המשך העסקתו. חובה זו מוגשמת בדרך של מתן זכות לעובד להשמיע את טענותיו בטרם פיטוריו. חובה זו נועדה לגרום למעסיק לקבל החלטה מבוססת, מושכלת ומאוזנת בעניין העסקתו של העובד, לאחר שמיעת ה"אידך גיסא" של עמדת העובד (ע"ע 1027/01 דר' יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע ל"ח, 448). חובת השימוע הוכרה בתחילה ביחסי עבודה במיגזר הציבורי, אך לימים היא הורחבה גם על מעסיקים מן המגזר הפרטי (ע"ע 772/06 שאול אליאס ואח' - משרד החינוך, (לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 26.5.2008); ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל, (לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 15.5.2007)).

15. עם זאת, חובת השימוע אינה מוחלטת. אין מדובר ב"טקס" שיש לקיימו כדי לצאת ידי חובה. מדובר בהליך אשר נועד לבחון את ההצדקה העניינית במהלך הפיטורים ופשיטא שאם מתקיימות נסיבות בהן מעשה הפיטורים הינו בלתי נמנע או שתקופת ההעסקה קבועה וקצובה מראש, כי אז ניתן לצמצם את חובת השימוע ובמידת הצורך להתאימה לנסיבות העניין."(דגש ש.ש.)

1. לאור העדויות, נראה כי מקרה זה הינו מקרה בו מעשה הפיטורין היה בלתי נמנע, ועל כן בהתאם לפסיקה ניתן היה לצמצמם את חובת השימוע.
2. יתר על כן, בבר"ע (ארצי ) 59581-11-12 סלע עופר מוניות בע"מ - יורם לוגסי (נבו 30.12.2013( נדון מקרה דומה לזה שלפנינו, ובו התובע רצה בפיטוריו. נפסק:

"תכלית הליך  השימוע במקרה של פיטורים היא, בדרך כלל, לבחון, האם הפיטורים הם אכן מוצדקים, והאם יש מקום למנוע את הפיטורים. כמובן שקיימים גם מקרים אחרים ונוספים שיש לקיים בהם הליך של שימוע. במקרה דנא המשיב בעצמו, רצה בסיום העבודה  בשל הגשת התביעה נגדו על ידי המעסיק. אומנם בית הדין האזורי השתכנע שבסופו של דבר המעסיק הוא שגרם לפיטוריו. יחד עם זה אין להתעלם מכך, שהעובד עצמו לא רצה להמשיך יותר לעבוד אצל המערערת, ולכן לא התקיימה התכלית שלשמה יועד השימוע במקרה דנא - המשך עבודתו. בנסיבות אלה אין לראות את פיטוריו של המשיב כפיטורים שלא כדין בשל העדר קיומו של שימוע בעניינו. נוכח מסקנה זו, מתבטלת פסיקת בית הדין האזורי ברכיב זה, בסך של 5,022 ש"ח."(דגש ש.ש.)

1. אף במקרה שלפנינו, בו הוכח כי התובע הוא זה שהפר את הסכם העבודה ולא רצה לעבוד ברשות הנתבעת, לא מתקיימת התכלית שלשמה נועד השימוע. ועל כן, אף כאן, למרות שאכן חלו פגמים טכניים של ההזמנה בהליך השימוע, אין בכך להביא לקביעה כי פיטוריו היו שלא כדין ולפצותו בהתאם לכך. ההיפך , הנתבעת פעלה לפנים משורת הדין. התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין נדחית.
2. מעדות מר גולד עולה כי בשימוע עלו שתי סוגיות נוספות והן טענות הנתבעת בנוגע להיעדרויות התובע ולטובות ההנאה שקיבל מהדיירים (עמ' 15 ש' 5-6). בנושאים אלו נראה כי לפגמים שחלו בשימוע לא הייתה עלולה להיות השפעה על סיום עבודתו .לכל היותר נשקל אי תשלום פדיון ימי החופשה המגיעים לו (עמ' 13 ש' 29-32), עם זאת, נאמר במפורש על ידי מר גולד "הסיבה העיקרית שהוא פוטר בגללה זה כי הוא לא רצה לעבוד איתנו במרכז." (עמ' 17 ש' 31).
3. לאור התנהלותו של התובע בעניין לקיחת טובות ההנאה כעולה מעדות חנקין, נראה כי אף בעניין זה הפגמים שחלו בשימוע אינם משמעותיים ביחס לפיטורים שנבעו מסירובו לעבוד. זכותו של התובע לפדיון, שזו אינה תכליתו של השימוע, נפגעה לא מחמת עילת פיטוריו.
4. לאור הנסיבות הספציפיות והפסיקה לעיל , ובשים לב לעצם קיום השימוע לפנים משורת הדין, לפירוט תוכן עיקר השימוע במכתב הפיטורים ,להתנהלות התובע, לאופי הפגמים בשימוע ומידת השפעתם, תשלם הנתבעת לתובע 4,000 ₪ בגין פגמים בתהליך השימוע.

הודעה מוקדמת

1. התובע טען שפוטר ללא הודעה מוקדמת בתאריך 01.11.2017. לתצהירו צירף התובע הודעת דואר אלקטרוני שקיבל ממנכ"ל הנתבעת (נספח ג לתצהירו) בו נכתב "בהמשך לסיום עבודתך בחברה ב-31/10/2017, אבקשך להישאר בתפקידך ליומיים נוספים עד 02/11/2017 (בתשלום כמובן)". לטענתו, מכתב זה מעיד על כך שפוטר מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת על כך.
2. הנתבעת הכחישה זאת, וטענה שלאחר השימוע קיבל התובע מכתב פיטורין בתאריך 25.09.2017, בו נכתב במפורש שעבודת התובע תסתיים בתאריך 31.10.2017. מכתב זה צורף על ידי הנתבעת כנספח ג' לתצהירה (ואף על ידי התובע בתצהיר גלמ"ס), ואכן נכתב בו במפורש ש"סיום עבודתך בחברה ייכנס לתוקף על פי האמור בהסכם ההעסקה אשר נחתם אתך ובהתאם לחובתנו למתן הודעה מוקדמת, בתאריך 31/10/2017.". יצוין כי מכתב זה נושא את התאריך 25/09/2017, ומופיעה עליו חתימה הנחזית לראות כחתימת התובע (בהשוואה לחתימות המופיעות בהסכם העבודה).
3. התובע, בחקירתו הנגדית נשאל על מכתב הפיטורין הזה, ואמר כי "אני קיבלתי את המכתב הזה נכון ב-25/09/17. עכשיו לפני לגמור הימים האלה של ה-25 ביקש ממנו משה שאמשיך לעבוד איתם עד לראשון לחודש ואני אקבל משכורת על זה והסכמתי וקיבלתי משכורת. ש. אז נתנו לך הודעה מוקדמת לפני פיטורים. ת. כן רק לא נעשה לי שימוע. רק חתמתי שקיבלתי מכתב." (עמ' 3 ש' 24-30). הרי שהתובע מסכים ומודה במפורש כי קיבל מכתב זה ואף חתם עליו.
4. אף בעניין זה גרסתו הופרכה- בעדותו שלו עצמו.
5. המכתב נכתב יותר מחודש קודם לתאריך גמר עבודתו המוסכם של התובע, ומכאן שהוא מהווה הודעה מוקדמת כדין לפיטוריו של התובע. ניכר מעדותו של התובע כי אף הוא מבין זאת, ואין לו טענות לגבי עניין זה.
6. אף שהנתבעת ביקשה מהתובע להמשיך לעבוד בפועל למשך יומיים נוספים ברשותה, אין בכך בכדי לפגוע בהודעה המוקדמת שניתנה.
7. מכאן שהתובע קיבל הודעה מוקדמת לפיטוריו כנדרש, ותביעתו ברכיב זה נדחית.

פיצויי פיטורין

1. התובע טען כי זכאי לפיצויי פיטורין, אשר לא שולמו לו על ידי הנתבעת. הנתבעת טענה כי לפי הסכם העבודה חל על התובע ס' 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, ועל כן הכספים שהופרשו עבורו לביטוח הפנסיוני ברכיב פיצויי הפיטורים הינם חלף זכאותו לפיצויים עם גמר העבודה.
2. בס' 6.2 להסכם העבודה נקבע כי "כל התשלומים אשר ישולמו על ידי החברה לביטוח הפנסיוני יבואו במקום פיצויי הפיטורים שיגיעו לעובד או לשאיריו מהחברה בגין השכר שממנו שולמו התשלומים האמורים ולתקופה ששולמו (להלן – "השכר המופטר") והעובד נותן בזה הסכמתו לכך, וזאת לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים , התשכ"ג – 1963 (להלן – "החוק"). הצדדים מאמצים בזה את האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים, על פי סעיף 14 לחוק, כפי שפורסם בילקוט הפרסומים מס' 4659 מיום 30.6.1998 המצורף להסכם זה כנספח "א"".(דגש ש.ש.) המסמך ברור וחד משמעי. בהסכם העבודה הוחלה על הצדדים הוראת ס' 14.
3. התובע לא התייחס לטענה זו בתצהירו, אך בחקירתו הנגדית עלה הנושא: " ש. אתה יודע שבהסכם שלך חתמת על סעיף 14. ת. מה זה סעיף 14? ש. זה אומר שאין השלמות של פיצויי פיטורים. ת. אני לא שמתי לב שחתמתי על הדבר הזה, לפי חוק מגיע לי לקבל כסף ממנורה." (עמ' 5 ש' 29-32).
4. עניין זה הוסכם במפורש בחוזה בין הצדדים, אין לקבל את טענת התובע שלא שם לב . ההסכם מחייב את שני הצדדים. על כן התובע זכאי לפיצויי הפיטורים המצויים בביטוח בלבד ואינו זכאי להפרש פיצויי פיטורים.
5. התובע כלל לא טען שלא הופרשו לו כספים לביטוח הפנסיוני עבור פיצויי פיטורים, ובמסמך ת/1 שצורף על ידו אף מופיע פירוט של התשלומים עבור רכיב זה, הרי שיש לקבל את טענת הנתבעת. התביעה להפרש פיצויי פיטורים נדחית. הכספים בקופה ישוחררו לטובת התובע.

הלנה

1. ניכר והוכח כי המחלוקת בין הצדדים הייתה מחלוקת משפטית כנה ואמיתית ומבוססת מסמכים אין לפסוק לתובע פיצויי הלנה עבור הרכיבים בהם זכה. התביעה להלנה נדחית. יתווספו הפרשי הצמדה כמפורט מטה.

סוף דבר

1. התביעה נדחית ברכיבים: הפרשות לפנסיה ולביטוח מנהלים, חלף הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין והלנה.
2. הנתבעת תשלם לתובע חלקית וכמפורט את הרכיבים:

* הפרשה לקרן השתלמות בסך 3,765 ₪,

* פגמי שימוע בסך 4,000 ₪.

* פדיון ימי חופשה בסך 51,398 ₪.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

1. כן תשלם הנתבעת שכ"ט ב"כ התובע בסך 5,500 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' אייר תשפ"א, (18 אפריל 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.