לפניי תביעתו של התובע לפיצוי בסך של 62,914 ₪ בגין יתרת הסכום המגיע לו לשיטתו בקשר עם תאונה בה ניזוק רכבו והושבת כליל.

דין התובענה להתקבל בחלקה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה

1. התובע היה, במועד הרלוונטי לתובענה, הבעלים של רכב מס' רישוי 33130 (להלן: "הרכב"). הרכב הינו רכב אספנות מתוצרת שברולט שנת ייצור 1956.
2. הנתבעת הינה חברה ביטוח אשר במועד הרלוונטי לתובענה ביטחה את רכב מס' רישוי 5130354 (להלן: "רכב הנתבעת").
3. ביום 02.02.2018 אירעה תאונת דרכים בין שני הרכבים כאמור. אין מחלוקת ביחס לאחריות לתאונה. בתאונה ניזוק רכבו של התובע והוא הוכרז אובדן כללי ע"י השמאי מטעם התובע, מר זריהן (להלן: "מר זריהן"). השמאי מטעם הנתבעת, מר דורון עד, (להלן: "מר עד") אינו חולק על עניין זה ואינו חולק על הערכת הנזק כאמור בחוות הדעת של מר זריהן. ביום 23.05.2018 פיצתה הנתבעת את התובע בסך כולל של 36,415 ₪ וזאת באמצעות העברה בנקאית.
4. בכתב התביעה טען התובע כי הסכום שהועבר לו ע"י הנתבעת אינו משקף את הנזק שנגרם לו וכי בהתאם לחוות הדעת של מר זריהן ושל השמאי הנוסף מטעמו, מר לוי מי-רון, (להלן: "מר לוי") שווי הרכב הינו 100,000 ₪ (לפני ניכוי השרידים) ועל כן על הנתבעת לשלם לו את ההפרש בין הסכום של 95,000 ₪ (שווי הרכב לאחר ניכוי השרידים) לבין הסכום ששולם לו בפועל על ידה. התובע טען כי שני השמאים מטעמו "היו תמימי דעים על שוויו של הרכב הנפגע ועל דירוגו במחירון קראוס" וטען כי חוות הדעת של מר עד אינה משקפת את מצבו של הרכב וכי אין בחוות הדעת התייחסות לכך כי הרכב עבר שיפוץ במסגרתו הוחלפו חלפים רבים וכי מצבו המכאני היה מצוין.
5. התובע טען כי על פי רוב חברות ביטוח פונות למחירון ו/או לשמאים מטעם לוי יצחק אך במקרה שבפנינו הנתבעת החליטה, לפתע, לפנות לשמאי אחר אשר קבע ערך נמוך יותר לרכב. טענה זו לא הוכחה ובכל מקרה סבורני כי אין בה ממש שכן חברת ביטוח זכאית לפנות לכל שמאי מוסמך מטעמה ולא הוכח כי הנתבעת הייתה חייבת לפנות דווקא לשמאי מטעמו של מר לוי יצחק.
6. עוד טען התובע כי פרסומות רבות למכירת רכב במודל זהה מעידות כי שווי הרכב גבוה פי כמה מהשווי אותו קבע מר עד (ס' 16 לכתב התביעה). התובע צירף לכתב התביעה דוגמאות למודעות מכירה ביחס לרכבים מאותו מודל כהגדרתו. התובע עתר אפוא לחייב את הנתבעת בתשלום יתרת הסכום המגיעה לו לפי חוות הדעת של שני השמאים מטעמו.
7. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי אין מחלוקת על הכרזתו של הרכב אובדן כללי וכי המחלוקת היחידה בין הצדדים נוגעת לשווי הרכב וזאת כפי שעולה גם ממכתבה של הנתבעת מיום 27.05.2018. הנתבעת טענה כי היא פיצתה את התובע בהתאם לשווי הרכב כפי שקבע מר עד מטעמה וכן נשאה בסכום של 1,777 ₪ בגין שכר טרחת השמאי מטעם התובע. פירוט ביחס לחישוב הסכום שהועבר לתובע מופיע במכתבה של הנתבעת מיום 22.05.2018. מר עד קבע בחוות דעתו כי שוויו של הרכב (לפני ניכוי השרידים) הוא 39,525 ₪ וזאת בהסתמך על מחירון קראוס לשנת 2018, אותו מחירון אשר נזכר גם בכתב התביעה. הנתבעת ביקשה לדחות את התובענה.
8. התיק נקבע לשמיעת הראיות. בפתח הדיון הבהיר ב"כ התובע כי "שווי הרכב נקבע ע"י השמאי לוי מי רון ולא ע"י השמאי יצחק זריהן". הדיון החל בחקירתו של התובע ובמהלכה הוצגו לו תמונות שצילם מר עד. התברר כי התמונות שהוצגו לתובע, וכך גם מחירון קראוס שאליו התייחס מר עד בחוות דעתו, כלל לא הוגשו לתיק בית המשפט. ב"כ הנתבעת כי אירעה אצלו תקלה משרדית. אפשרתי לתובע להתייעץ עם השמאי מטעמו קודם שתימשך החקירה. לאחר הפסקה הודיע ב"כ התובע כי השמאי מטעם התובע אינו זמין ובכל מקרה הוא אינו ערוך לחקירה ביחס לתמונות שלא הוגשו קודם לדיון וביקש לקבוע דיון נוסף. ב"כ התובע, בהגינותו כהרגלו, לא התנגד להגשת התמונות ומחירון קראוס וטען כי יש בידו את המחירון. ב"כ התובע ביקש את האפשרות להגיש חוות דעת משלימה של מר לוי ביחס לשווי הרכב לאחר שיקבל את התמונות האמורות. ב"כ הנתבעת הודיע כי אינו עומד על חקירתו של מר זריהן וכי יחקור רק את מר לוי.
9. הנתבעת ביקשה, באופן מפתיע למדי, לחייב את התובע בהוצאות בגין הצורך בדיון נוסף אף שמספר דקות קודם לכן הובהר כי אי הגשת התמונות והמחירון נובעת מתקלה משרדית של בא כוחה. קבעתי דיון נוסף להשלמת חקירתו של התובע ביחס לתמונות ולחקירת שני השמאים, מר לוי ומר דורון עד, דחיתי את הבקשה לפסיקת הוצאות לטובת הנתבעת ואפשרתי לתובע להגיש חוות דעת שמאי משלימה. הנתבעת הגישה לתיק בית המשפט את התמונות ואת המחירון. התובע לא הגיש חוות דעת משלימה.
10. בדיון שנקבע נחקרו התובע ושני השמאים מטעם הצדדים. בתום הדיון ביקשו ב"כ הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב וכך נעשה.
11. כאמור, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת שווי הרכב. לצורך הכרעה במחלוקת זו יש להתייחס לעניינים שונים כגון מצבו של הרכב לפני התאונה, האופן שבו נקבע מחירו של רכב מסוג זה (רכב אספנות), קיומם של מחירונים מחייבים ומהם אותם מחירונים מחייבים והכל כפי שעולה מעדותם של השמאים מטעם הצדדים.
12. כבר עתה אציין כי עדותו של מר לוי ולפיה "כל שמאי זכאי לקבוע את ערכו של הרכב לפי מצבו. גם מה דרגת הרכב" מקובלת עליי לחלוטין אלא שקביעה בלבד אין בה די. בהליך משפטי על המומחה, ושמאי אינו יוצא דופן בעניין זה, לבסס כיצד הגיע לאותה מסקנה. לא שוכנעתי כי די בכך שמר לוי העיד כי "והיות ואני שמאי ואני יודע לכמת את מצב הרכב לכסף החלטתי..." על מנת לקבוע כי יש להעדיף את חוות דעתו על פני חוות דעתו של מר עד. עם זאת, גם ביחס לחוות דעתו של מר עד התגלו קשיים מסוימים כפי שיפורט.

דיון והכרעה

מצבו של הרכב לפני התאונה

1. לכתב התביעה צירף התובע תמונות המעידות על מצבו של הרכב לפני התאונה (נספח ב' לכתב התביעה). בחקירתו החוזרת העיד התובע כי למיטב זכרונו התמונה שהוצגה לו, ואשר מהווה חלק מהתמונות שצורפו לכתב התביעה, צולמה "במקסימום שנה לפני התאונה ולדעתי גם פחות". עדות זו היא עדות יחידה של בעל דין שאין לה שום סיוע בחומר הראיות ואין בידי לקבלה. אמנם אין מקום לדרוש מאדם סביר לצלם, חרף זיקתו לרכב בהתחשב בכך כי מדובר ברכב אספנות, לצלם את רכבו באופן שוטף אך כאשר לכך מצטרפת העובדה כי לא הוגשו, חרף קיומן, תמונות כלשהן ממועד סמוך יותר לתאונה פועל הדבר לחובת התובע.
2. בחקירתו העיד התובע כי רכש את הרכב בשנת 2015, קרי כשלוש שנים לפני התאונה. עוד העיד התובע כי "יש לנו מפגשים פעם בחודש, ובנוסף כמעט כל סוף שבוע נסעתי עם הרכב" והעיד עוד כי "האוטו נוסע והיה בשימוש". אין מדובר אפוא במצב בו הרכב נרכש במצב כלשהוא ואוחסן עד למועד התאונה באותו מצב, נניח. מדובר ברכב שנסע בכבישים באופן שוטף ומטבע הדברים במהלך שנה מאז צולמו התמונות שצורפו לכתב התביעה יכולים לחול שיניים במצבו המכאני, החזותי והפיסי של הרכב.

אין אפשרות לקבוע כמובן כי חלו שינויים כאמור אך האפשרות עצמה מעוררת ספק ביחס למצבו של הרכב במועד התאונה ביחס לתמונות שצורפו לכתב התביעה וספק זה פועל לחובתו של התובע.

1. עוד העיד התובע כי בשנת 2011 ביצע הבעלים הקודם של הרכב, מר בני בייקר, שיפוץ כללי לרכב כפי שפורט בעדותו וטען כי בנוסף לשיפוץ האמור גם הוא, התובע, שיפץ את הרכב וטיפל ברכב טיפולים שוטפים וכאשר היה הרכב על הליפט באותם טיפולים "ראיתי שהחליפו חלקי מרכב". עוד טען התובע כי השיפוץ שעשה הבעלים הקודם "מופיע באתר של בני". אין חולק כי מדובר בגרסה מפורטת ביותר אך גם זו אינה נתמכת בכל ראיה שהיא זולת עדותו היחידה של התובע שהיא בגדר עדות יחידה של בעל דין במשמע ס' 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971. התובע לא הציג ראיות ביחס לטיפולים השוטפים ולעבודות שביצע כנטען, לא הביא לעדות את הבעלים הקודם של הרכב ולא הציג ראיות אתר האינטרנט של מי שהיה הבעלים הקודם של הרכב. כל אלו פועלים לחובתו של התובע.
2. אם עסקינן היה במצב בו הרכב נגנב או לחלופין נשרף במצב בו לא הייתה אפשרות לצלמו מייד לאחר אותו אירוע יכול והיה מקום, בהתחשב בכך כי אדם סביר אינו מצלם את רכבו באופן שוטף, שלא לזקוף לחובת התובע את היעדרן של ראיות כאמור אלא שענייננו שונה.
3. מר זריהן בדק את הרכב לכאורה ביום 14.03.2018 ובעמוד האחרון של חוות דעתו צוין כי ישנם צילומים של הרכב אלא שאלו כלל לא הוגשו. וגם לא ברור למה לא הוגשו. הנתבעת ויתרה אמנם על חקירתו של מר זריהן, וטוב שעשתה כן, אך הוויתור אינו בגדר הסכמה לממצאים שניתן היה להגיע אליהם מהתמונות שלא הוגשו. ודוקו בחקירתו העיד מר עד כי קיבל את התמונות שצילם מר זריהן וכי "בדקתי את הרכב והמצב שלו לא השתנה ממה שראיתי בתמונות של מר זריהן".

עדות זו לא נסתרה והיא מהימנה עליי לחלוטין ובוודאי שהתובע יכול היה לנסות לסתור טענה זו באמצעות השוואה בין התמונות שצילם מר זריהן לבין אלו שצולמו עי מר עד אך הוא לא עשה כן ועניין זה פועל לחובתו. בהקשר זה אציין כי אין בידי לקבל את טענת התובע כאמור בס' 12.8 לסיכומיו. אין מקום לקביעת חזקה כלשהיא בנסיבות בהן התובע, שנטל ההוכחה עליו, יכול וצריך היה לצרף את התמונות שצילם מר זריהן.

1. מר לוי בדק את הרכב ביום 11.02.2018, בסמוך מאוד לאחר התאונה, ובחקירתו הוא העיד כי "צילמתי אבל התמונות אינם איתי". מר לוי נשאל מדוע לא צורפו התמונות והוא השיב "אנחנו לא מצרפים לחוות הדעת שאנו עורכים תצלומים של הרכבים". נניח לצורך הדיון כי זו שיטת העבודה של מר לוי. עוד העיד מר לוי כי "לדיון היום ניסיתי לשלוף את התמונות לא הצלחתי אינני יודע מה הסיבה". אחת היא אם מר לוי צילם תמונות של הרכב במועד בו בדק אותו ואם לאו: לא צורפו תמונות.
2. בהמשך חקירתו התבקש מר לוי להתייחס לתמונות שצילם השמאי מטעם הנתבעת והוא השיב כי מאחר וחוות דעתו אינה מתייחסת לנזקים או להשבתת הרכב "כל התמונות שהוצגו בפניי אינם רלוונטיות...אין צורך שאתייחס לתמונות שלא אני צילמתי". אין בידי לקבל תשובה זו.

מר לוי אמנם לא התבקש לבדוק את הנזקים שנגרמו לרכב ובעניין זה כלל אין מחלוקת בין מר עד לבין מר זריהן אולם ברי כי התמונות שצילם מר עד נוגעות למצבו של הרכב ומצבו של הרכב משפיע על שוויו ומכאן שהיה ראוי לטעמי כי מר לוי יתייחס לתמונות שהוצגו לו. אלא שהוא בחר במודע לא להתייחס לכך אף שניתנה לו הזדמנות פז לעשות כן. עניין זה פועל לחובת התובע.

1. לא יכול להיות ספק כי תמונות ממועדי הבדיקה של שני השמאים מטעם התובע היו יכולות ליתן תמונה ברורה יותר ביחס למצבו של הרכב בסמוך לתאונה מאשר התמונות שצורפו לכתב התביעה.
2. השמאי מטעם הנתבעת בדק את הרכב ביום 29.04.2018, כמעט שלושה חודשים לאחר התאונה. התמונות הרבות שצילם מר עד ואשר הוגשו לתיק כחלק מחוות דעתו נותנות תמונה מדויקת יותר ביחס למצבו של הרכב בסמוך לתאונה ולבטח בסמוך יותר מהתמונות שצורפו כנספח ב' לכתב התביעה. בסיכומיו טען התובע כי במהלך התקופה שמאז התאונה ועד לבדיקתו של מר עד עמד הרכב תחת כיפת השמיים ונפגע מפגעי מזג האוויר שהרי מדובר בתקופת גשמים (ס' 8-9 לסיכומים) ולא בכדי ניסתה הנתבעת להצביע על סימני חלודה רבים.
3. ראשית, לא הוכח כי במהלך אותה תקופה עמד הרכב תחת כיפת השמיים. מר זריהן ומר עד ציינו בחוות דעתם כי הרכב נבדק במוסך. אין כל וודאות כי בעת ששהה הרכב במוסך, או בכל התקופה בה שהה במוסך, הוא עמד חשוף לפגעי מזג האוויר.
4. שנית, גם אם היה הרכב חשוף לפגעי מזג אוויר אין כל וודאות כי זה מה שגרם לסימני החלודה ולשאר הפגמים הנראים בתמונות שצילם מר עד בעת שבדק את הרכב. עניין זה הוא עניין שבמומחיות והוא לא הוכח ובוודאי שאין די בעדותו של התובע בעניין זה ולא הוכח כי יש לתובע ידע או מומחיות בעניין זה חרף היותו מהנדס כפי שהעיד. התובע ידע היטב מהן טענותיה של הנתבעת ולאחר הדיון הראשון שבו הוצגו התמונות הצבעוניות גם התאפשר לו להגיש חוות דעת משלימה ומובן כי לא הייתה כל מניעה גם לצרף תמונות שיעידו של מצב שונה של הרכב אך הוא לא עשה כן ולא עלה בידו לסתור את טענותיה של הנתבעת ביחס למצבו של הרכב ובכל מקרה יש לזכור כי נטל ההוכחה ביחס למצבו של הרכב מוטל על התובע אשר העיד כי "לא בדקתי את המתכות שהראו לי בתמונות, אני אומר זאת באופן כללי".

עם זאת, יש לציין כי בחקירתו העיד מר עד כי כאשר בדק את הרכב הוא עמד "תחת כיפת השמיים" אך לצד זאת הוא העיד כי "לדעתי המקצועית מצבו לא השתנה למרות שהוא עמד תחת כיפת השמיים". במצב דברים זה הרי שגם אם נניח כי מאז התאונה ועד ליום בדיקתו של מר עד עמד הרכב תחת כיפת השמיים אין כל חוות דעת שתסתור את טענתו של מר עד כי עניין זה לא השפיע על מצבו של הרכב.

1. שלישית, לא ראיתי מדוע יש לזקוף לחובתה של הנתבעת את העובדה כי הרכב היה חשוף לפגעי מזג אוויר, אם כך אכן אירע. התובע הוא הבעלים של הרכב ועליו מוטלת החובה לשמור על הרכב במצב סביר ולבטח להקטין את נזקיו האפשריים בוודאי כל עוד לא הכירה הנתבעת במלוא דרישותיו.
2. מכל האמור לעיל סבורני כי לא עלה בידי התובע להוכיח די הצורך כי מצבו של הרכב בסמוך לתאונה שונה ממה שעולה מהתמונות שצורפו לחוות דעתו של מר עד, תמונות שהן היחידות שהוגשו ממועד שהוא סמוך לתאונה.

האופן בו נקבע מחירו של רכב אספנות מסוגו של הרכב

1. מעדותם של השמאים מטעם הצדדים ניתן לקבוע כי קביעת ערכו של רכב אספנות אינה נעשית רק על פי מחירון של רכבים מסוג זה אלא גם ע"פ השוואה ביחס לעסקאות דומות וכן בחינת מצבו הכללי של הרכב, פנימית, חיצונית ומכאנית. כפי שנראה להלן מר עד לא ביצע סקר שוק ביחס לעסקאות דומות ובכך ישנו קושי בחוות דעתו אך לצד זאת בדיקתו של מר לוי את הרכב לוקה בחסר כפי שיוסבר וגם הוא לא פירט איזה סקר שוק ערך ועל איזה מחירונים הסתמך ובכך יש קושי ממשי במסמך אותו ערך ובמסקנה אליה הגיע.
2. בחקירתו העיד התובע כי מחירון קראוס "רלוונטי לייבוא של רכבים כאלה ארצה" והעיד כי מחירון קראוס אינו "רלוונטי לרכישה במכירה בארץ. זה הולך לפי היצע וביקוש". טענה זו מקובלת עליי בחלקה במובן זה שברכשיה של רכב אספנות בוודאי יש מרכיב משמעותי של היצע וביקש מעבר לרכישה של רכב שאינו רכב אספנות וסביר לומר כי גם שיקולים אמוציונליים הם בעלי משקל בקביעת מחירו של רכב אספנות.
3. ועדיין, אין בידי לקבל את הטענה כי אין רלוונטיות כלל למחירון קראוס או למחירון מקובל אחר. המחירון הוא הבסיס והוא אינו מונע ביצוע עסקה במחיר שונה אך המחירון מספק בסיס כלשהוא לקביעת שווי הרכב וממילא שגם מר לוי מטעמו של התובע העיד כי בקביעת המחיר נסמך על מחירונים מחו"ל.
4. בסיכומיו טען התובע כי מר עד העניק למחירון קראוס עליונות משפטית (ס' 12.4 לסיכומים). אין בידי לקבל את הטענה. ההסתמכות על מחירון קראוס היא לגיטימית ומר לוי מצדו לא הציג מחירונים אחרים ובכל מקרה חוות דעתו של מר עד אינה נסמכת רק על מחירון קראוס אלא גם על מצבו של הרכב לאחר הבדיקה שערך.

קיומם של מחירונים מחייבים ומהם אותם מחירונים

1. בכתב התביעה התייחס התובע למחירון קראוס וטען כי שני השמאים מטעמו היו תמימי דעים לא רק ביחס לשווי הרכב אלא גם לדירוגו בהתאם למחירון קראוס. בחוות דעתו נסמך מר עד על מחירון קראוס ולשיטתו זהו המחירון הידוע והמקובל לרכבי אספנות. החלק הרלוונטי של מחירון קראוס צורף ע"י הנתבעת לאחר הדיון הראשון.
2. מובן כי התובע אינו חייב להסכים לכך כי מחירון קראוס הוא המחירון המחייב והוא זכאי גם לטעון כי אין שום רלוונטיות למחירון קראוס או למחירון בכלל. בחוות דעתו ציין מר זריהן כי "ערך הרכב ע"פ מחירון כולל מע"מ" הינו 100,000 ₪". מר זריהן התייחס למחירון אך לא ציין לאיזה מחירון התייחס. עניין זה הובהר בדיון הראשון עת ציין ב"כ התובע כי "שווי הרכב נקבע עי השמאי לוי מי רון ולא ע"י השמאי יצחק זריהן". מר לוי העיד בחקירתו כי הוא הסתמך על מחירונים ואף על פי שאותם מחירונים לא צורפו ברי כי די בעדותו של מר לוי כדי להעיד כי הישענות על מחירונים היא עניין לגיטימי.

חוות דעתם של השמאים מטעם הצדדים

1. לאחר שמיעת עדותם של מר לוי ומר עד סבורני כי לא עלה בידי התובע להוכיח ולשכנע כי יש להעדיף את קביעתו של מר לוי על פני האמור בחוות דעתו של מר עד. חרף האמור, מאחר וגם בחוות דעתו של מר עד התגלו מספר קשיים כפי שיפורט עתה סבורני כי התוצאה המתחייבת בנסיבות העניין הינה פסיקה על דרך האומדנא.
2. באשר לקביעתו של מר לוי: המסמך שערך מר לוי ביום 11.02.2018 (נספח ד1 לכתב התביעה) (וציינתי "מסמך" ולא חוות דעת שהרי מר לוי עצמו העיד כי "במקרה שלנו לא התבקשנו לערוך חוו"ד לבית משפט") (להלן: "המסמך") ועדותו של מר לוי מציינים באופן נחרץ למדי כי שווי הרכב הינו סך של 100,000 ₪.
3. קביעה נחרצת היא כמובן אפשרית אלא שבהליך משפטי אין אפשרות לקבל מסקנות כה נחרצות של מומחים מבלי שניתן פירוט ביחס למה שהביא לאותן מסקנות. המסקנה של חוות דעת היא סוף ההליך כמובן אך אין שום אפשרות לדלג על השלב בו יש לפרט די הצורך מה הביא לאותה מסקנה ושלב זה הוא השלב המרכזי בחוות דעת. בכל חוות דעת. המסקנה היא כמובן חשובה אך בהיעדר פירוט מספק סבורני כי אין שום אפשרות מעשית לקבל את המסקנה ובוודאי לא באופן שהציע מר לוי ולפיו "הנני חוזר ואומר בתור שמאי אני סוברני לכמת את מצבו של הרכב לכסף" ובוודאי שאין די בעדותו של מר לוי ולפיה "אני סומך על דעתי המקצועית, אני לא מהיום מעריך רכבים".
4. במסגרת כללי המשחק המקובלים בהליך המשפטי תפקידו של המומחה, שהוא שלוחו של בעל הדין לעניין השנוי במחלוקת מבחינת מומחיות, הוא לשכנע את בית המשפט באמיתות או בעדיפותה של קביעתו ואין די בכך כי מר לוי סומך על דעתו המקצועית שלו עצמו.
5. במסמך ציין מר לוי כי בשנת 2011 "הרכב עבר פחחות וצבע" ופירט מה נעשה ברכב. בחקירתו העיד מר לוי כי הדבר "נאמר לי ע"י התובע וראיתי זאת. לא הוצגו לי אסמכתאות...ראיתי שהחלקים שלא נפגעו בתאונה הן במצב יותר מסביר לשנת הייצור". קביעה כי הרכב עבר שיפוץ מקיף כפי שטען התובע אינה יכולה להסתמך על מראה עיניים בלבד לטעמי ועל כן המסקנה היא כי בכל הנוגע למר לוי הטענה כי הרכב עבר שיפוץ הינה בגדר עדות שמועה.
6. במסמך ציין מר לוי כי "הבדיקה היא ויזואלית בלבד". בחקירתו שב מר לוי על דברים אלו והשיב כי לא הרים את הרכב על מכשירי הרמה על מנת לראות את תחתיתו (עמ' 9 ועמ' 14). סבורני כי בדיקה זו אינה מספקת תמונה מדויקת ביחס למצבו של הרכב. אדם סביר, כל שכן שמאי, אמור לטעמי לבדוק את הרכב מעבר לבדיקה ויזואלית בלבד ואם הסתפק בבדיקה ויזואלית הרי שזו אינה יכולה להתייחס רק לחזותו של הרכב מבלי "לחטט" מעט יותר לעומק בניסיון להתחקות מעט יותר לעומק אחר מצבו של הרכב.
7. אין מחלוקת כי גם מר עד לא הרים את הרכב על מכשירי הרמה אך בניגוד למר לוי הוא טרח להסתכל בתחתיתו של הרכב ואת התמונות שצילם מנקודת מבט זו הוא צירף לחוות דעתו ודומני כי התמונות מדברות בעד עצמן ולכל הפחות הן מעוררות ספק ביחס לקביעתו של מר לוי בחוות דעתו ולפיה מצבו הפנימי והחיצוני של הרכב "שמור ביותר".
8. מר לוי אישר בחקירתו כי לא עשה שימוש במכשיר האלקומטר והעיד כי "לא כימתתי בחוות דעתי את נושא הפחחות והצבע...ציינתי זאת כעובדה". השאלה שנשאל מר לוי בעניין זה אינה נוגעת להערכת גובה הנזק אלא להערכת שווי הרכב בנסיבות שבהן סימני חלודה עשויים להשפיע על שווי הרכב. אין חובה שכך יהיה כמובן אך היה על מר לוי לשלול זאת.
9. במסמך ציין מר לוי כי הרכב "נדיר ויוקרתי". לא הובאו נתונים שיבססו טענה זו. כך למשל, לא הובאו נתונים שיעידו מהי כמות הרכבים מאותו סוג הקיימת עתה בארץ או בכלל בעולם. לא די בטענה כללית כי "רכבי אספנות הם רכבים יוצאי דופן הן בדגם שלהן הן במצב והן במיעוט (בטעות נכתב "מיהות") הדגמים שקיימים במדינת ישראל, ואני מדגיש במדינת ישראל".

לא זו בלבד שלא הובאו נתונים ביחס לטענה כללית זו ככל שהיא מתייחסת לרכב נושא התובענה אלא גם שמר לוי לא טרח להבהיר מדוע יש לבחון את הדבר רק בהיבט של הדגמים הקיימים בארץ בהתחשב בכך כי אין כל מניעה, אף שהדבר כרוך בבירוקרטיה, לייבא ארצה רכב מסוג הרכב נושא התובענה. אין צורך כמובן להתייחס לטענה בחוות הדעת ולפיה מי שרוכשים רכבי אספנות הם "משוגעים לדבר" ועניין זה אינו רלוונטי לצורך הכרעה.

1. במסמך ציין מר לוי כי הדירוג של רכבי אספנות הוא מדרגה 1 (רכב ברמה מוזיאונית) עד דרגה 6 (רכב שמיועד לפירוק) וציין כי הרכב הוא בדרגה 3 מתוך 6. כפי שצוין קודם לכן לא פירט מר לוי בחוות דעתו מהם המחירונים עליהם הוא הסתמך ומהיכן נלקח אותו דירוג וטרח להדגיש כי "לא השתמשתי במחירון קראוס". אין ספק כי יכולים להיות מחירונים נוספים מלבד מחירון קראוס ובהם נקבע גם כן דירוג של 1 עד 6 אך פירוט ביחס לאלו מחירונים התייחס מר לוי לא ניתן לא בחוות הדעת ולא בעדותו.
2. במסמך ציין מר לוי כי "קביעת הערך על סמך חקר שווקים מיוחד". האם הנתבעת אמורה לקבל את הדברים כתורת משה מסיני ולהסתפק בטענה כי מדובר בסקר שווקים מיוחד? בוודאי שלא. היה על מר לוי לפרט בחוות דעתו מהו אותו סקר שווקים מיוחד כהגדרתו וכיצד בוצעה הבדיקה והיה עליו לציין דוגמאות לעסקאות שנבדקו על ידו. הדבר לא פורט בחוות הדעת.

גם בחקירתו, לאחר שניתנה למר לוי, בהגינות רבה יש לומר, ההזדמנות לפרט כיצד הגיע למסקנה שבחוות דעתו, העיד מר לוי באופן כללי כי "חוות הדעת שאנו עורכים עבור רכבי אספנות נשענות על מחירונים של רכבי אספנות בחו"ל ונסמכות על שוק רכבי האספנות במדינת ישראל". מדובר בכל הכבוד הראוי בתשובה כללית למדי.

1. לאחר תשובה זו הצעתי למר לוי לפרט באופן מדויק יותר כיצד הגיע להערכה שבמסמך וזאת על מנת שנוכל להגיע לתוצאה הטובה ביותר בהליך המשפטי והוא פירט מעט טוב יותר אודת אותם מחירונים "שבד"כ אנו נשענים על הנתונים שהם מפרסמים" אך לא פירט אלו פעולות נעשו ביחס לשוק בישראל. כאשר התבקש מר לוי להשיב, ובצדק, ביחס למחירונים הספציפיים עליהם הסתמך, שהרי קודם לכן הוא ציין כי אלו מחירונים שבדרך כלל הוא נשען עליהם, והתבקש להבהיר מדוע האמור לא נרשם בחוות הדעת הוא השיב תשובה שהיא לא פחות מדהימה למומחה שמגיע לתת עדות והעיד כי "אין אנו מציינים בחוות דעתנו בין אם זה רכבים רגילים ובין אם רכבי אספנות את כל מה שקשור להערכה את המתודולוגיה שאנו מבצעים ואת חקר השוק שאנו מבצעים לפני חוות הדעת...אנו לא רושמים בחוות דעת מתודולוגיה".

בחקירתו העיד מר לוי כי "כשאני ערכתי את חוות הדעת היו לי מחירונים אחרים...זה המחירונים שאני מצאתי ואלו הטווחים שאני לקחתי". גם כאן עסקינן בתשובה כללית שאין בה פירוט ביחס למחירונים הספציפיים אשר שימשו את מר לוי לצורך המסקנה אליה הגיע.

1. אין בידי לקבל תשובה זו שהדבר החיובי בה הוא כי היא נאמרה בכנות מוחלטת. תפקידו של מומחה, גם אם מדובר במומחה מטעם צד להליך, היא לפרט בחוות דעת כיצד הגיע למסקנה. פירוט זה לא רק יש בו כדי לשכנע את בית המשפט אלא בעיקר יש בו כדי לאפשר לצד שכנגד להתמודד ביעילות עם המסקנה ולנסות, באופן לגיטימי, להציג מסקנה שונה או להראות כי המסקנה אינה מבוססת. עדותו של מר לוי מעידה כי הוא סבור, וזו כמובן, זכותו הסובייקטיבית כי די במסקנה. אין בידי לקבל דרך פעולה זו. בהיעדר פירוט ביחס לאופן בו הגיע מר לוי למסקנה סבורני כי אין לייחס לחוות הדעת משקל כלשהוא.
2. אם לא די בכך הרי שכאשר הוצג למר לוי מחירון קראוס, הנזכר כאמור בכתב התביעה, הוא השיב כי "אינני מתכוון להתייחס כרגע למחירונים שלא נשענתי עליהם בעת עריכת חוות דעתי ואינני מתכוון לתמחר במעמד עדותי". סבורני כי תשובה זו היא תשובה מתחמקת. מחירון קראוס הוא מחירון לגיטימי כפי שהוכח די הצורך וגם התובע מתייחס אליו בכתב התביעה ולא הייתה שום סיבה כי מר לוי יסרב לעיין במחירון המוצג לו ולא יתייחס אליו על מנת לבסס את קביעתו.
3. בחקירתו הוצגו למר לוי התמונות שצילם מר עד ובהן נראים סימני חלודה והוא העיד כי "כל התמונות שהוצגו בפניי אינם רלוונטיות ולא התייחסתי נזקים. אין צורך שאתייחס לתמונות שלא אני צילמתי". אין בידי לקבל תשובה זו זולת העובדה כי אכן מר לוי לא התבקש להעריך את גובה הנזק שנגרם בתאונה.

ועדיין, בנסיבות בהן מר לוי ציין כי מצבו החיצוני והפנימי של הרכב "שמור ביותר" הוא היה חייב להתייחס לתמונות שהוצגו לו. הוא כמובן יכול היה להשיב כי אלו אינן משנות את מסקנתו אך התעלמות מהתמונות, ביו היתר בטענה כי אלו לא צולמו על ידו, ודוקו מר לוי לא הציג את התמונות שהוא עצמו צילם כטענתו, אינה דרך מקובלת ויש בה כדי להעיד מהתחמקות ממתן תשובה. עניין זה פועל גם הוא לחובתו של התובע ואינו מאפשר לקבל את מסקנתו של מר לוי או להעדיפה על פני מסקנתו של מר עד.

1. מר לוי סיכם את עדותו בכך כי "אני סומך על דעתי המקצועית, אני לא מהיום מעריך רכבים". גם אם נתעלם מכך כי במסמך עצמו אין כל פירוט ביחס לניסיונו של מר לוי בתחום הערכת שווי רכבים בכלל ורכבי אספנות בפרט וגם אם נתעלם מכך כי בעדותו לא סיפק מר לוי פרטים ביחס לניסיונו האמור הרי שבוודאי שאין די בכך כי מר לוי סומך על דעתו המקצועית.

המחלוקת אינה בין מר לוי לבין הנתבעת ומר לוי הובא לעדות על מנת לשכנע את הנתבעת, ואם לא אותה אזי את בית המשפט, כי יש להעדיף את מסקנתו על פני מסקנתו של מר עד. הדבר לא צלח וסבורני כי בהתחשב במכלול הנסיבות לא ניתן לייחס משקל כלשהוא למסמך שערך מר לוי ולמסקנה אליה הגיע.

1. באשר לחוות דעתו של מר עד: בחוות דעתו ציין מר עד כי הוא נסמך על מחירון קראוס שהוא מחירון ידוע ומקובל לרכבי אספנות וכי בדק את מצבו הפיזי של הרכב, הן ויזואלית והן באמצעות מכשיר אלקומטר וזאת בכל חלקי המרכב של הרכב וציין כי "תוצאות הבדיקה הראו שכל חלקי המרכב מכוסים בשכבה עבה מאוד של חומר פחחים מבלי שניתנה הדעת לתיקון חלודות מתחת למילוי". בחקירתו העיד מר עד כי חוות דעתו נסמכת "קודם כל על מצבו של הרכב, זו הפונקציה שנותנת את הקטלוג לפי מחירון קראוס". סבורני כי דרך זו הינה דרך מקובלת להעריך את שווי הרכב ושוכנעתי די הצורך, ודוקו התובע עצמו לא הציג מחירונים אחרים עליהם ניתן להסתמך, כי מחירון קראוס הינו המחירון המקובל לצורך קביעת שוויו של רכב אספנות.
2. בחוות דעתו התייחס מר עד בהרחבה לסימני החלודה הרבים הנראים בחלקים שונים ורבים של הרכב. ממצאים אלו מודגמים היטב בתמונות שצולמו ע"י מר עד וסבורני כי מסקנתו של מר עד ביחס למקורם של סימנים אלו לא נסתרה ואין בידי לקבל את טענתו של התובע ולפיה מדובר בסימני חלודה שטחיים (עמ' 6) וכי "חלודה שטחית זה חלודה שלא הורידה מעובי המתכת לא פגעה בחוזק שלו...".

עניין זה הוא עניין שבמומחיות ולא עלה בידי התובע להוכיח עניין זה ולבטח לא עלה בידו לסתור את מה שנראה בתמונות שצילם מר עד. בחקירתו התייחס מר עד בהרחבה למצבו של הרכב וחלק על הטענה כי הרכב עבר שיפוץ והעיד כי "הרכב לא שופץ הוא נמרח בכמויות גדולות של שפכטל פחחים מבלי שבוצעו תיקוני חלודה, היפרדויות של פחים וריקבון שבוודאי לא קורה בתוך חודשיים ימים. הרכב רקוב לגמרי".

1. בחוות דעתו קבע מר עד כי דרגתו של הרכב לפי מחירון קראוס הינה דרגה 4 מינוס. עיון בהגדרות השונות של דרגה 3 ודרגה 4 במחירון קראוס מעיד על הבדלים בהגדרות. ועדיין, ההבחנה בין שתי דרגות סמוכות במחירון קראוס אינה עניין מתמטי אלא עניין של פרשנות סבירה והתאמת הממצאים שעולים מהתמונות ומחוות הדעת להגדרות המופיעות במחירון. מר לוי קבע במסמך שערך וכך גם ציין בחקירתו כי הרכב הינו בדרגה 3. נניח לצורך הדיון, בהיעדר פירוט של מר לוי לאיזה מחירון התייחס כי דרגה זו הינה הדרגה במחירון קראוס. עיון במכלול הנתונים הביאני למסקנה כי במתח שבין שתי דרגות אלו סביר יותר לקבוע כי הרכב הינו בדרגה 4 ולא בדרגה 3.
2. בחקירתו העיד מר עד כי לא עשה סקר שוק (עמ' 15) והעיד כי "אי אפשר להסתמך על סקרים ביד 2 כי רושמים מחירים מבוקשים ולא מחיר מכירה בפועל. לפעמים עושים כל מיני עסקאות בשחור. אי אפשר להסתמך על זה וזה לא מצוין במחירונים". יש ממש בטענה כי המחירים המפורסמים בלוחות מכירה שונים הם מחירים מבוקשים ולא המחירים בהם נסגרות עסקאות בסופו של יום אך דומני כי בחינת נתונים כאמור יכולה לספק מידע ראשוני ביחס לטווח המחירים המבוקש וראוי היה להתייחס גם לעניין זה בפרט בהתחשב בכך כי מר עד עצמו העיד כי "שמאי אמור להסתמך על פרסומים, מידע, מחירונים וכך עשיתי". ועם זאת, אין להחמיר עם מר עד יתר על המידה בעניין זה שכן הן התובע והן מר לוי לא הציגו נתונים קשיחים ביחס לעסקאות שנסגרו בסופו של יום ביחס לרכבים דומים מאותו סוג.
3. בחוות דעתו ביצע מר עד הפחתה בשיעור של 15% משווי הרכב ע"פ מחירון קראוס. בחקירתו העיד מר עד כי אותה הפחתה אינה מצוינת במחירון וכי "זה עניין של הערכה". אין בידי לקבל מסקנה זו. אם קבע מר עד כי הרכב הינו בדרגה 4 וזאת לאחר שבחן את מצבו של הרכב ומצאו מתאים לדרגה 4 היה עליו להימנע מביצוע הפחתה כאמור, הפחתה שיש בה כדי להשפיע על השווי הסופי של הרכב. לעומת זאת, ההפחתה ביחס למנוע טורי מקובלת עליי והיא נסמכת על מחירון קראוס.
4. לנוכח כל האמור ובהתחשב בכך כי שיוכו של הרכב לדרגה כזו או אחרת אינו עניין מובהק מתמטית, בהתחשב בכך כי אף שאין אפשרות להגדיר את הרכב כרכב בדרגה 3 במחירון קראוס הרי שנראה כי מצבו מעט טוב יותר מהמצב המקובל של דרגה 4 במחירון קראוס ובהתחשב בכך כי הפער בשווי הרכב בהתאם לדרגות אלו (מחיר בסיס של 4,000 $ בדרגה 4 לעומת מחיר בסיס של 9,000 $ בדרגה 3) הוא פער משמעותי ובהתחשב בשאר הקשיים בחוות דעתו של מר עד כפי שפורט לעיל סבורני כי נכון יהיה לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום נוסף על דרך האומדנא.
5. סבורני כי פיצוי נוסף בסך של 15,000 ₪ הוא הפיצוי הראוי בהתחשב במכלול הנסיבות כפי שפורט.

סיכומו של דבר

1. לנוכח האמור אני מקבל את התובענה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. סך של 15,000 ₪ בגין ההפרש בשווי הרכב וזאת על דרך האומדנא.

ב. סך של 600 ₪ בגין חלק מאגרות המשפט.

ג. סך כולל מע"מ של 3,000 ₪ בגין שכר טרחת ב"כ התובע.

1. לעניין הוצאות המשפט הבאתי בחשבון כי התובענה התקבלה בחלקה, מחד וכי בשל אותה תקלה משרדית של הנתבעת, מאידך, היה צורך בקביעת דיון נוסף.
2. כל צד יישא בהוצאות העדים מטעמו.
3. הסכומים שנפסקו לטובת התובע ישולמו לידי בא כוחו עד ליום 01.03.2022. הסכומים כולם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
4. ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי במועד הקבוע בדין.
5. התנצלותי בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין אשר נבע מנסיבות רפואיות שלי.

ניתן היום, כ"א שבט תשפ"ב, 23 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.