1. חברת סטארטגיים בע"מ (להלן: החברה) עסקה בניהול והחזקת מרכז שעשועים הכולל מתקני משחקים. לצורך ניהול עסקיה, התקשרה החברה עם גן שמואל פארק מסחרי בע"מ (להלן: מבקשת הפירוק) לצורך שכירת נכס והפעלת משחקיה במבנה מסחרי של מבקשת הפירוק.

2. ביום 29/10/2018 הגישה מבקשת הפירוק בקשה למתן צו לפירוק החברה ולמינוי כונס נכסים. בבקשה שהוגשה נטען כי החברה חדלת פירעון ואינה משלמת את חובותיה למבקשת הפירוק.

3. ביום 1/11/2018 ניתן צו למינויו של בא כוח מבקשת הפירוק, עו"ד מלאך, כמפרק זמני של החברה. לאחר קבלת עמדת הכונס הרשמי, מונה עו"ד ד' ליברט כמפרקה הזמני של החברה במקומו של עו"ד מלאך.

4. בהתאם להוראת בית-המשפט, תפס המפרק הזמני את החזקה במושכר ובציוד שהיה בו. בהמשך ניתנו הוראות בדבר מכירת הציוד וביום 23/1/2019 הוחזרה החזקה בנכס המושכר לידי מבקשת הפירוק.

ביום 2/5/2019 ניתן צו פירוק לחברה ועו"ד ליברט מונה כמנהל מיוחד, עד לכינוס אסיפת נושים ובחירת מפרק.

5. בבקשה המונחת להכרעתי כעת, בקשה מס' 14, עותרת מבקשת הפירוק להורות כי ישולמו לה, מתוך קופת הפירוק, תשלומים המגיעים לה והמהווים לטענתה חלק מהוצאות הפירוק. בבקשה נטען כי לצורך תפיסת החזקה בנכס על ידי עו"ד מלאך בתפקידו כמפרק הזמני של החברה, הוא נדרש לשלם סך של 2,600 ₪ לפריצת דלת המושכר ותפיסת החזקה בו.

כן מבוקש לשלם למבקשת הפירוק תשלומים המגיעים בגין החזקת המושכר. מבקשת הפירוק טוענת כי היא זכאית לאותם תשלומים שהיה על החברה לשלם לה עבור שכירת הנכס בתקופת הפירוק, כלומר מיום 1/11/2018 ועד 23/1/2019 בסך כולל של 211,425 ₪. סכום זה מורכב ממספר רכיבים; דמי שכירות חודשיים על פי הסכם השכירות בסך של כ- 54,000 ₪ (כולל מע"מ) ; דמי ניהול חודשיים בסך של כ- 10,762 ₪ (כולל מע"מ); דמי שכירות חודשיים עבור רחבת הקרוסלה בסך של 262 ₪ (כולל מע"מ); דמי ניהול עבור רחבת הקרוסלה בסך של 236 ₪ (כולל מע"מ); דמי שכירות בשל תוספת להסכם המבוססים על השתתפות בהשקעה בסך של כ- 12,000 ₪.

6. הבקשה לתשלום הוצאות הפירוק הועברה לתגובת הצדדים. המנהל המיוחד מסכים לתשלום עבור תפיסת החזקה בנכס בסך של 2,600 ₪ אולם מתנגד לתשלום עבור שכירת הנכס. לטענתו, יש לשלם למבקשת הפירוק רק דמי שימוש ראויים, ואין מקום לחייב את קופת הפירוק במלוא התשלומים אותם התחייבה החברה לשלם על פי ההסכמים השונים. תשלומים אלו כוללים רכיבים שאינם דרושים לשם שכירת והחזקת הנכס, ועל כן אין לחייב את קופת הפירוק לשאת בהם.

7. בא כוח בנק הפועלים, לטובתו שועבד, כך נטען, חלק מציוד החברה (הקרוסלה), מתנגד אף הוא למבוקש.

לטענתו היה על המפרק הזמני לצמצם את השטח המוחזק ולבקש מבית-המשפט אישור לוותר על "נכס מכביד". מכל מקום, כך לטענת הבנק, ניתן לחייב את קופת הפירוק אך ורק בדמי השימוש הראויים.

8. הכונס הרשמי לא הגיש תגובה בכתב לבקשה. בדיון מיום 2/5/2019 הביע באת כוח הכונס הרשמי עמדה כללית ולפיה יש לדון בדרישות השונות רק במסגרת ההחלטות שיינתנו בעתיד לחלוקת הכספים שיצטברו בקופת הפירוק. מתגובתה עולה כי גם באת כוח הכונס הרשמי מבקשת להבחין בין הוצאות הפירוק לבין תשלומים המגיעים למבקשת הפירוק, אם מגיעים, בגין הסכמים עם החברה ואשר לגביהם על מבקשת הפירוק להגיש תביעות חוב.

הכרעה

9. אין חולק כי מבקשת הפירוק זכאית לתשלום עבור שכירת נכס על ידי המפרק וכי תשלום שכזה מהווה חלק מהוצאות הפירוק (ראו בש"א (ת"א) 24654/07 עו"ד איתן ארז נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ, פסקה 16 (20/8/2008); פש"ר (ת"א) 1541/02 החברה המרכזית לשקילה בע"מ נ' רו"ח מירון בתפקידו כמפרק חברת צינקל בע"מ (17/5/2007); פש"ר (ת"א) 1656/03 פרוגרס החדשה תעשיות מזון בע"מ בפירוק זמני ובכינוס נכסים נ' עו"ד שמואל (16/6/2004); צפורה כהן פירוק חברות, כרך ב, עמ' 733 (2016)).

אין גם חולק כי תשלום הוצאות הפירוק, קודם לחלוקת הדיבידנדים לנושים השונים (סעיף 354(ד) לפקודת החברות [נוסח חדש], תקנה 66 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987); צפורה כהן פירוק חברות, כרך ב, עמ' 733 (2016)).

10. תשלום הוצאות הפירוק ייכלל בדרך כלל בגדרה של בקשה לחלוקת הכספים שנצברו בקופת הפירוק לאחר שיתבררו תביעות החוב השונות, יסוכם היקף הנכסים של החברה, יגובשו סך כל הוצאות הפירוק וכדומה .

צריך לזכור כי בתקנה 66 לתקנות החברות (פירוק) נקבע סדר הפירעון של הוצאות הפירוק ולכן כל תשלום וכל הוצאה מחייבים בירור של כלל הוצאות הפירוק וקביעת סדר העדיפות ביניהן.

11. עם זאת, ברי כי כאשר מפרק, כולל מפרק זמני, מבקש להחזיק נכסים של החברה שבפירוק במושכר כלשהו, עליו לשאת בתשלום לבעל הנכס. כאשר המפרק הוא שמתקשר עם בעל הנכס, מובא ההסכם לאישור בית-המשפט, ועם האישור נושא המפרק בתשלום בהתאם למועדים ולתעריפים שאושרו. לא זה המקרה שבפנינו, שכן המפרקים הזמניים (עו"ד מלאך ועו"ד ליברט שמונה תחתיו) לא התקשרו עם מבקשת הפירוק בהסכם כלשהו, לא ביקשו אישור בית-המשפט לתשלום וכדומה.

12. במצב זה, כאשר המפרק הזמני החזיק במושכר שלא על פי הסכם שנכרת עמו, אין פלא שיש פערים בין הציפיות של מבקשת הפירוק, בעלת הנכס, המעוניינת לקבל תשלום הזהה לזה שקיבלה מהחברה, לבין המפרק והנושים הסבורים כי יש לשלם רק דמי שימוש ראויים.

13. תשלום מלוא דמי השכירות ודמי הניהול להם התחייבה החברה בעבר, עלול להטיל על קופת הפירוק תשלומים המהווים למעשה סילוק התחייבויות אחרות של החברה למבקשת הפירוק, שאינם נובעים מזכות ההחזקה והשימוש במושכר. כך למשל ברי כי תשלומים הנדרשים בשל השקעות העבר, אינם יכולים להיכלל בדמי השכירות או השימוש שעל המפרק לשלם. אלו חובות שיש לתבוע אותם בגדרה של תביעת חוב ולא במסגרת החזר הוצאות הפירוק.

על כן, במצב שבו לא הושג הסכם בין מבקשת הפירוק - בעלת הנכס, לבין המפרקים הזמניים לעניין תשלום עבור השימוש בנכס בתקופת הפירוק, ומאחר שאין חולק כי היא זכאית לתשלום, יש להעמיד את החוב על דמי שימוש ראויים ולא על החיוב ההסכמי שבין בעלת הנכס לחברה (ראו והשוו בש"א (חיפה) 17342/05 ברק תיעול והנדפה בע"מ נ. סולומון (28/2/2006)).

סוף דבר

14. לאור כל האמור, אני קובע כי מבקשת הפירוק זכאית לתשלום דמי שימוש ראויים לתקופה שמיום 1/11/2018 ועד 23/1/2019. דמי השימוש הראויים יהיו במעמד של הוצאות פירוק וישולמו מקופת הפירוק במסגרת חלוקת הדיבידנד לנושים. הואיל והליכי הפירוק טרם הסתיימו, ובשים לב לצורך לברר את סדר העדיפות שבין הוצאות הפירוק השונות, אני סבור כי יש לדחות את תשלום הוצאות הפירוק למועד ההחלטה לעניין חלוקת הנכסים.

על מנת לקדם את הבירור, ניתנת בזאת למבקשת הפירוק אפשרות להגיש חוות-דעת לעניין דמי השימוש הראויים לתקופה האמורה. בחוות הדעת מטעמה, תחשב מבקשת הפירוק את דמי השימוש עבור חודש ינואר 2019 באופן יחסי לתקופת השכירות בחודש זה, כאמור לעיל.

חוות-הדעת תוגש תוך 30 יום. המנהל המיוחד יוכל להגיש חוות-דעת נגדית 30 יום לאחר מכן.

15. עם זאת, בשים לב להסכמה ומאחר שמדובר בתשלום יחסית נמוך, אני מאשר למנהל המיוחד לשלם למבקשת הפירוק את הסך של 2,600 ₪ ששולמו לצורך תפיסת החזקה בנכס.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תש"פ, 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.