1. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 17.11.17 בהיותו הולך רגל. ברכב הפוגע נהג אותה עת הנתבע 1.
2. הצדדים חלוקים ביחס לשאלת קיומו של ביטוח בר תוקף לתאונה. בקצרה, הנסיבות והטענות הרלוונטיות הן אלו. הנתבע 1 רכש את הרכב המעורב בתאונה מצד ג' 2 ולטענתו האחרון הסכים להותיר את ביטוח החובה בתוקף. בפועל, הביטוח בוטל לבקשת צד ג' 2 עוד טרם התאונה (וליתר דיוק טענת המבטח היא שהביטוח הוסב לרכב אחר), אך קרנית טוענת שלאור העובדה שתעודת הביטוח לא הוחזרה פיזית לידי המבטח (נתבעת 3), הפוליסה הייתה בתוקף במועד התאונה (סעיף 15 לפוליסה התקנית שבתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תנאי חוזה לביטוח חובה של רכב מנועי), תש"ע-2010). לאור כך, הגישה קרנית הודעת צד ג' נגד נהג הרכב (הנתבע 1) ונגד מוכר הרכב (צד ג' 2).
3. בדיון שהתקיים ביום 23.2.20 הוריתי על מינוי מומחה בתחום האורתופדיה וקבעתי כי בשלב זה יישאו בעלותה נתבעות 2 ו- 3 יחדיו. המומחה הגיש את חוות דעתו בו קבע שלא נותרה לתובע נכות צמיתה. עם זאת ציין המומחה כי יש למנות מומחה בתחום פה ולסת, הגם שלא התבקש לחוות דעתו בנושא. לאור כך ביקש התובע מינוי מומחה כאמור.
4. בדיון מיום 13.4.21 התבקשה תגובת הצדדים עד יום 13.6.21 ואולם רק קרנית הגישה תגובה בה טענה כי זולת תיעוד בדבר שבר ממועד הסמוך לתאונה, לא צורף חומר רפואי המלמד על רצף טיפולי. כן צוין שהמומחה לא התבקש לחוות דעתו בנושא הצורך במינוי מומחה בתחום נוסף.
5. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ראיתי להיעתר לבקקשה.
6. כידוע, לאור העובדה שאין בידי נפגע תאונת דרכים כל דרך להוכיח טענה שברפואה (ולאו דווקא טענה לנכות) ללא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, נקבע כי יש לנהוג בעניין זה בגישה ליבראלית וזהירה. לצורך מינוי מומחה, כאמור בסעיף 6א' לחוק הפיצויים, די לתובע להציג ראשית ראיה לקיומה של נכות, כאשר על ראיה זו להתייחס גם לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק הנטען (רע"א 1338/90 גבריאל שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216). כן נקבע כי עדיף שימונה מומחה ויתברר לבסוף כי הדבר היה מיותר, מאשר שתחסם בפני התובע הדרך להוכחת טענה שברפואה. במקרה כגון זה, כך נקבע, ניתן יהיה להטיל על התובע לשאת בעלות שכר המומחה, באם הנסיבות יצדיקו זאת (והכוונה לא רק למימון הביניים אלא לתשלום ממש בסיכום הכללי). ראו: רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח (30.5.2012); רע"א 1338/90 גבריאל שיק נ' רונית מטלון, פ"ד מד(2) 216).
7. במסמכים הרפואיים ישנו תיעוד לשברים בפנים. די בכך, על מנת לקיים את התנאי בדבר ראשית ראיה. לכך יש להוסיף את התרשמות המומחה מטעם בית המשפט בדבר הצורך במינוי מומחה בתחום פה ולסת, עובדה המצדיקה כשלעצמה מינוי מומחה (רע"א 5477/98 קרן ימין נ' אליהו חברה לביטוח (24.11.1998); ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים (מהדורה רביעית), בעמ' 647).
8. אכן, החומר שצורף דל יחסית והמומחה לא נימק מדוע ישנו צורך במינוי מומחה פה ולסת. ואולם, לאור קיומם של שברים בפנים והעובדה כי המומחה בדק את התובע והתרשם ממצבו, סברתי שיש מקום למינוי כמבוקש, אף בהיעדר נימוקים והגם שלא קיים תיעוד בדבר המשך טיפול (רע"א 5477/98 קרן ימין נ' אליהו חברה לביטוח (24.11.1998); רע"א 44072-09-14 חברה לביטוח שומרה נ' איתן סוזנה (28.9.2014) והאסמכתאות שנזכרו שם). שקלתי את נושא המימון ובאתי לכלל מסקנה כי לעת הזו תישאנה הנתבעות 2,3 במימון חוות הדעת בחלוקה שווה, כפי שנקבע ביחס למינוי האורתופד.
9. סיכומו של דבר שאני מורה על מינוי מומחה בתחום פה ולסת. החלטה בדבר זהות המומחה ויתר ההוראות תינתן בנפרד. התובע ימציא לנתבעות את המסמכים כמבוקש בתגובת קרנית וזאת בתוך 14 יום.

להמציא לצדדים.

ניתנה היום, ד' תמוז תשפ"א, 14 יוני 2021, בהעדר הצדדים.