בקשה לסילוק על הסף של הודעה לצד שלישי שהוגשה נגד האפוטרופוס הכללי.

1. ענייננו בתביעת פינוי שהגישו נאמני הקדש בנבנישתי נגד הנתבעים, המחזיקים בנכס נשוא התביעה בסילוואן. לתמיכה בתביעתם הציגו התובעים, בין היתר, צו בית המשפט המחוזי המאשר את חוזה המכר בינם לבין האפוטרופוס הכללי ולפיו רכשו לטענתם זכויות בנכס.
2. הנתבעים המחזיקים בנכס לא היו צד לצו שניתן בבית המשפט המחוזי, ובמסגרת הגנתם העלו טענות ביחס לזכויותיהם בנכס נשוא התביעה.

בין היתר הצביעו על סעיף ה'הואיל' העומד ביסוד חוזה המכר ומציין כי הקונה מודע היטב למצבו הפיזי והמשפטי של הנכס ובמיוחד לעובדת אי-רישום הבעלות בלשכת רישום המקרקעין, לעובדת היתכנות ספקות לגבי הבעלויות ולגבי זיהוי מדויק של גבולות הנכס, וכן להימצאות מחזיקים על חלקים מן הנכס.

1. מאחר וטענות התובעים נסמכות על רכישת הנכס מהאפוטרופוס הכללי, ביקשו הנתבעים לצרף את האפוטרופוס הכללי כצד שלישי להליך וזאת מכח תקנה 216(3) בתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה ניתן להגיש הודעה לצד שלישי -

"כששאלה או פלוגתה בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי."

1. האפוטרופוס הכללי והתובעים מבקשים לבטל את הצירוף ולסלק את ההודעה לצד שלישי על הסף. בטענותיהם הם מבקשים להסתמך על החלטות שניתנו בתיקים אחרים בעניינן של חלקות אחרות שנכללו באותו חוזה מכר בו כלולה החלקה נשוא התביעה ולהסיק מהן 'מעשה בי-דין' ביחס לתקפות חוזה המכר כאן. אין בידי לקבל הטענה.

ראשית ברור כי הנתבעים לא היו צד לאותם הליכים וממילא לא נדונה בהם חלקה 73 נשוא הליך זה. שנית, עיון בפסקי הדין מלמד כי אם הועמדה בהם להכרעה שאלת בעלות הנתבעים באותם הליכים - הרי שזו נדונה לגופה וללא השלכה רוחבית על מעמד ההסכם. השאלה הוכרעה בעניין אותה חלקה מסוימת שנדונה, בין לאחר הבאת ראיות ובין בהעדר התנגדות הנתבעים.

היינו – פסקי דין אלו מלמדים כי יש מקום לבחון את שאלת הבעלות הנטענת בכל תיק ביחס לאותה חלקה הנדונה בו ולאותם נתבעים הטוענים לזכויות.

1. האפוטרופוס הכללי טוען לעניין סמכותו העניינית של בית משפט זה להידרש לטענות לביטול הצו שאישר את המכר בבית המשפט המחוזי. דא עקא, זהו אינו ההליך העיקרי המונח לפתחו של בית המשפט.

ענייננו בתביעת פינוי ובמסגרתה מחויב בית המשפט לדון בטענות הנתבעים, לרבות טענת זכויותיהם בנכס אשר לטענתם גוברות על הזכויות שלכאורה רכשו התובעים מהאפוטרופוס הכללי.

1. בטענותיו ביקש האפוטרופוס הכללי להשיב לטענות הנתבעים לפיהן הסכם המכר מתייחס ב"והואיל" להיתכנות ספקות לגבי בעלויות בנכס. במסגרת זו עלתה הטענה כי פיסקה זו מתייחסת לספק-בעלות של יהודים ולא של לא-יהודים ועל כן אין בידה לסייע לנתבעים.

אין בידי לקבל את טענות האפוטרופוס הכללי בהקשר זה. טענות מעין אלו יכולות אולי לעלות בהליך לגופו, אך לא כנימוק מקדמי לסילוק על הסף.

1. בתשובתם לבקשת הסילוק טענו הנתבעים כאמור לחלותה של תקנה 216(3) לעיל, כאשר לטענתם הפלוגתא שעניינה 'זכויות הנתבעים בנכס' שנויה במחלוקת בין התובע לנתבע ובהכרח ראוי שתיפתר גם בינם לבין הצד השלישי. אינני סבורה כי הגדרת הפלוגתא קולעת לענייננו ומתארת במדויק את הפלוגתות בשני המישורים, כפי שיבואר להלן.
2. עוד טענו הנתבעים כי התובעים לא יכולים לעמוד בזכות עצמם בתביעה זו שכן כל זכויותיהם נובעות מפעולות האפוטרופוס הכללי והרכישה ממנו ועל כן יש הכרח במעורבותו בהליך. אין בידי לקבל טענה זו.

התובעים הגישו תביעתם על יסוד החוזה וצו המכר ובכך קנו 'עמידה' ויריבות ישירה מול הנתבעים, ללא צורך במעורבות האפוטרופוס בתביעתם.

1. בסיכומו של דבר, נחה דעתי כי צודק האפוטרופוס הכללי בבקשתו ואין מקום למעורבותו בהליך במסגרת הודעה לצד שלישי.
2. הנתבעים, מסיבות השמורות עימם, בחרו שלא לתקוף את צו המכר בתקיפה ישירה בבית המשפט המחוזי. ניהול ההליך כאן אינו יכול לעקוף הימנעות זו ולאפשר לנתבעים לתקוף את הצו לגופו.

התובעים אמנם הגישו תביעתם מכח ההסכם וצו המכר, ואולם גם במסגרתו לא יכלו התובעים לרכוש מהאפוטרופוס הכללי יותר ממה שהיה לו.

לצורך הגנתם מתביעת הפינוי על הנתבעים להוכיח שזכויותיהם גוברות על מה שיכלו התובעים לרכוש. די בכך, ואין צורך או הצדקה לדון בתקפות הצו כשלעצמו או לצרף לשם כך להליך את האפוטרופוס הכללי.

1. בהתאמה למקרים בהם ניתנו תעודות שחרור לנכסים ועדיין נוהל הליך בירור עובדתי, ראו החלטת בית המשפט העליון שניתנה לאחרונה בבג"ץ 7446/17 מאהר סרחאן ו- 103 אח' נ' האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי (נבו, 21.11.2018)‏:

"מטעמים אלה, תעודת השחרור אינה בהכרח סוף הדרך. הקשיים שהודגשו לעיל טבועים בהסדר הסטטוטורי, ואינם תולדה של טיב שיקול הדעת שהפעיל האפוטרופוס הכללי. בנסיבות אלה, ובגדרה של הסמכות הקבועה בחוק הסדרי משפט, איננו סבורים כי יש הצדקה להתערבותנו (ראו והשוו: ע"א 5931/06 חסיין נ' כהן [פורסם בנבו] (15.4.2015)). בשלב זה, נאמני ההקדש נדרשים לנהל הליכים אזרחיים מול מי שמחזיקים בנכס או תובעים זכויות בו. תעודת השחרור כשלעצמה אינה משליכה במישרין על מכלול זכויותיהם, ושאלות אלה מקומן להיבחן בהליכים פרטניים. מסקנה זו נלמדת בבירור מטענות המדינה, ואף מקבלת ביטוי בתעודת השחרור עצמה, שבה נכתב כי "שחרור זה ניתן בכפיפות לזכות צד שלישי אם קיימת זכות כזו"."

1. ובהתאמה לענייננו – אין בצו המכר שהנתבעים לא היו צד לו כדי למנוע מהנתבעים להוכיח את זכויותיהם הנטענות בנכס. במסגרת ההליך כאן לא יתקפו הנתבעים את צו המכר כשלעצמו אלא יוכלו לנסות להוכיח את זכויותיהם כגוברות על זכויות התובעים, ובמשתמע - מה היקף הזכויות שלא יכלו להימכר.
2. סוף דבר – אני מורה על מחיקת ההודעה לצד שלישי.

לאור מהות השאלות השנויות במחלוקת ומשעה שהנתבעים לא היו צד לצו המכר שהליך זה הוא תולדה שלו – לא יחויבו הנתבעים בהוצאות הצד השלישי.

ניתנה היום, י"ח שבט תש"פ, 13 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.