ובענין:

ובענין:

הקדמה

עניינו של פסק דין זה הוא נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 23.4.18 שהתרחשה בכביש 4 בנתיב לכיוון דרום, לפני הפניה לכביש 35 ובה היו מעורבים 3 כלי רכב: רכב מסוג ניסאן מ.ר 9392237, רכב מסוג רנו מגאן מ.ר 199-42-601 ואוטובוס זע"צ הסעות מסוג מרצדס מ.ר 57-035-55 (להלן יכונו הרכבים בהתאם לשמם המודגש).

שלוש תביעות אוחדו בהליך זה לבירורן של הטענות ההדדיות:

בת"א 39057-06-18: הגישה מאל מור (בעלת הרנו) תביעה ע"ס 85,003 שקלים (בהתאם לפירוט בסעיף 10 לתביעתה) נגד נהג המרצדס (ביטון), מבטחתו (איילון) ומעסיקתו של הנהג (מטיילי ירון בר).

איילון הגישה תביעה שכנגד (שיבוב) נגד מאל מור – כדי סך של 56,411 שקלים בגין הסך ששילמה למבוטחה (מטיילי ירון בר). (תביעה זו מתייתרת שכן היא מקבילה לתא"מ 19391-08-19).

בתא"מ 19391-08-19 הגישה איילון נגד מאל מור את תביעת השיבוב הנ"ל (בנפרד).

בתא"מ 6982-11-18 הגישה קל אוטו (בעלת הניסאן) תביעה כספית ע"ס 12,498 שקלים (בהתאם לפירוט בסעיף 9 לתביעתה) נגד מאל מור (כבעלת הרנו) ונגד איילון (כמבטחת המרצדס).

העדויות בתיק

מטעמו של כל תובע העיד נהג הרכב המעורב והוגשה חוות דעת של שמאי רכב לביסוס נזקי הרכב הנטענים. כן הוגשו שתי חוות דעת נגדיות בסוגיית האחריות וכדלקמן:

בת"א 39057-06-18: העיד הנהג שי עמירה והוגשו חוות דעתו של מצרפי זאב – שמאי רכב וכן חוות דעתו של אורי ביטון – שמאי רכב ומומחה לחקירה ושחזור של תאונות דרכים.

בתא"מ 19391-08-19 העיד נהג המרצדס ביטון בנימין והוגשו חוות דעתו של צבי ברודט – שמאי רכב וכן חוות דעתו של אופיר לוי – חוקר ומשחזר תאונות דרכים.

בתא"מ 6982-11-18 העיד נהג הניסאן זהבי אלון והוגשה חוות דעתו של גבריאל גלעד – שמאי רכב.

תמצית המחלוקת וההכרעה

1. חרף ההכחשות הגורפות בכתבי ההגנה, בסופו של יום מסתכמת המחלוקת בסוגיית האחריות בלבד לקרות התאונה ולגרימת הנזקים הנטענים ברכבים המעורבים. ניתן אף למקד ולומר כי אין חולק אודות העדר כל אשם מצד הניסאן ובדבר זכותה של קל אוטו לפיצוי על נזקי הניסאן. המחלוקת מתרכזת בשאלה מי מבין שני האחרים הוא מחולל התאונה והאחראי לנזקים: הרנו או המרצדס.
2. בדיוני ההוכחות שהתקיימו (ביום 7.1.21 וביום 1.3.21) נחקרו הנהגים המעורבים והמומחים ביטון ולוי הנ"ל. איש מבין בעלי הדין לא ביקש לחקור את מי משמאי הרכב שהגישו חוות דעת כאמור ובסופו של דבר התמקדו סיכומי הצדדים בשאלת האחריות בלבד והיא שתעמוד במוקד ההכרעה.
3. טרם כניסה לפרטים השנויים במחלוקת תצוין התמונה הכללית שאינה שנויה במחלוקת ולפיה: עובר לתאונה נסעו שלושת הרכבים בכביש 4 לכיוון דרום.

בכביש האמור ישנם שלושה נתיבי נסיעה. הניסאן ביקשה לפנות שמאלה (לכיוון כביש 35) אחרי הניסאן נמצא הרנו. המרצדס נסע בנתיב ימני יותר. להלן הבדלי הגישות בתמצית:

לשיטת מאל מור – הרנו נסעה בנתיבה. מי שחולל את התאונה הוא המרצדס אשר פגע בו והדף אותו לכיוון הניסאן.

לשיטת איילון – המרצדס נסע בנתיב הימני. הרנו שנסע משמאל, פגה בניסאן שלפניו, בשלב שני ועקב כך סטה ימינה ואז התנגש במרצדס אשר הגיע בינתיים בנתיבו הימני למקום אליו סטה הרנו.

לשיטת קל אוטו – הרנו פגעה בניסאן מאחור, סטה ימינה לנתיב הסמוך ואז פגע במרצדס שהגיע ובשלב הבא, פגע בשנית בניסאן בצד ימין.

1. אקדים ואציין כי לאחר בחינת מכלול העדויות דלפני ותוך מתן משקל הולם לכך שלקל אוטו אין ענין בשאלה מי מבין המעורבים ישלם לה את נזקה וכך גם אין ענין לנהג הניסאן (זהבי) בהעדפת גרסת מאל מור (הרנו; עמירה) או גרסת איילון (המרצדס; ביטון), הרי שבסופו של דבר מוצאת אני כי עמדת איילון מסתברת יותר מעמדת מאל מור.

קביעתי זו רלבנטית אף בהביאי בחשבון את חוות דעת המומחים לוי וביטון המנתחים את הדברים ומגיעים לכדי מסקנות מנוגדות. הדברים יובהרו להלן.

ניתוח העדויות ונימוקי ההכרעה

1. אפתח בציטוט גרסתו העיקרית של זהבי (עד ניטרלי כאמור) בחקירתו הראשית:

"נסעתי ... באתי פנות שמאלה, בנתיב שמאל לכיוון קרית גת, אחריי היה רכב שהיה קרוב מאוד אליי, נצמד, כהה, אותתי לו שישמור מרחק, ממש שניות אחרי זה רכב שלפניי יש שם שורה ארוכה של רכבים שפונה שמאלה, האט ואני האטתי אחריו והדבר הבא שהיה קיבלתי מכה אחת מאחורה ומכה אחת בצד....זה היה שניה אחרי זה. עצרתי, היו אחריי שוב הרכב הכהה שהיה קרוב אליי. בדיעבד אחרי שיצאתי ראיתי שזה הרנו. בזמן נהיגה זה הבזקים לכיוון המראה, אני מסתכל קדימה." (עמ' 3 סיפא – 4 רישא לפרוטוקול).

1. עדותו של זהבי נמצאה בחקירתו אמינה ביותר ועקבית (לרבות בהשוואה להודעתו במשטרה – מוצג ר/1 ולטופס הדיווח לקל אוטו – מוצג מ/1). ניכר היה כי אינו מתיימר להוסיף או לגרוע מאשר זכור וידוע לו בפועל.

זהבי מבהיר כי ברגע "האימפקט" של הרנו בניסאן היה בנקודה בה יש בכביש שלושה נתיבים כאמור, שניים מהם מיועדים לנסיעה ישרה והשלישי – מיועד לאלו הפונים שמאלה. בנתיב שמאלי זה היו רכבים שקדמו לו, אולם הוא מציין כי אינו זוכר בוודאות אם הניסאן ממוקמת היתה באותו הרגע בנתיב השלישי ממש או בינו לבין הנתיב השני (ראה עמ' 4 שורות 16-17; 22-23; עמ' 9 שורות 25-18).

כן הוא טורח לציין כי לא ראה את עצם הפגיעה (הכפולה) ברכבו, כי אם חש בה ובלשונו (בעמ' 6 רישא): "קיבלתי פעמיים מכה, אחת מאחורה ואז עפו לי המשקפיים ומכה שנייה היתה אחר כך מהצד. אני לא ראיתי את המכות אלא הרגשתי". בינתיים, לאחר הפגיעה, המשיכה לזרום התנועה מימינו (עמ' 6 שורות 10-11), בעוד רכב הרנו נעצר כשהוא מסובב, כך שחזיתו לכיוון צפון (עמ' 7 שורות 4-6). המרצדס נמצא מימינו, אולם לא במקביל, כי אם קדימה יותר ובו הוא מבחין רק ביציאתו מהרכב (עמ' 10 שורות 4-5; שורות 12-13).

ניכר מדבריו של זהבי כי אין לו ספק אודות פגיעת הרנו בו מאחור תחילה (והסבריו הגיוניים), אולם בכל הנוגע לפגיעה הצידית בימין הניסאן, נדרשה סברה מצידו וזו מוצאת ביטויה במוצג מ/1. זהבי מבהיר כי סברה זו נשענת על ניסיונו האישי בתוף עיסוקו בתחום הבטיחות והחקירות ולאחר ניתוח הדברים בשטח (עמ' 10 שורה 23 - עמ' 11 שורה 4).

ע"פ הנטען במוצג מ/1 (ובניסוח על דרך ההשערה) – הרנו פגע בו מאחור וכנראה "שבר" לנתיב האמצעי ועקב כך נפגע מהמרצדס שנסע בנתיב זה ואז פגע בניסאן בפעם השניה בימינו, הסתובב ונעצר כשחזיתו לצפון. בכך למעשה, מסכם זהבי את חוויתו והתרשמותו.

1. העד עמירה טוען כי הוא מצידו לא היה אשם בדבר. לדידו, הוא נמצא בנתיב השמאלי וביקש לפנות שמאלה בעוד הניסאן שלפניו מאטה, המובילאיי ברכבו ציפצף ומשכך האט, אלא שאז ובעודו בולם, הגיע רכב מאחור (המרצדס), פגע בו במנח אלכסוני וגרם להדיפתו קדימה לכיוון הניסאן תוך פגיעה בה ואז לסיבוב הרנו שמאלה ב - 180°, כך שמצא עצמו עם פני הרכב לכיוון צפון באותו נתיב שמאלי.

לשאלת בית המשפט, עמירה מסתייג לגבי פגיעת הרנו בניסאן מאחור וטוען שאינו זוכר רגע כזה ומוסיף - "אולי מכה קטנה", זאת במובחן מפגיעת המרצדס בו שהיתה לשיטתו "מכה מאד חזקה".

עמירה שולל את האפשרות לפיה ראשיתה של התאונה בפגיעה מצידו בניסאן ובהסטת רכבו ימינה לנתיב המרצדס בניסיון "לברוח", הסטה שהיא שגררה פגיעה של המרצדס ברנו מאחור (ראה בעמ' 11 שורה 27 - עמ' 12 שורה 9; עמ' 13 שורות 10-16; עמ' 14 שורות 1-3 ובשורה 20; עמ' 15 שורות 9-15).

עוד טען כי עובר לתאונה וטרם האט נסע במהירות של 70 קמ"ש ולא ראה כלל את המרצדס והוא מכחיש כי הניסאן אותת לו לשמירת מרחק כטענת זהבי (עמ' 12 שורות 23-29; עמ' 14 שורות 13-14).

1. הנתבע 1 – ביטון – מתאר כי נסע במהירות 60-70 קמ"ש בנתיב שמימין לנתיב הניסאן והרנו שנמצאו בנתיב השמאלי ביותר (מבין שלושה – עמ' 34 רישא), והבחין כי הרנו מתקרב לניסאן מספר פעמים, אלא שלפתע וכניסוחו: "הרנו קפץ לי לסלול בלי איתות" ופגע בו בפינה השמאלית "בכנף שמאלי בתוך הפגוש ממש מכה ממוקדת מזווית של טאץ" ואז הסתובב בעוד המרצדס התקדם. לשיטתו, נהג הרנו (עמירה) נותר ברכבו, בעוד נהג הניסאן (זהבי) ניגש אליו וטען כי הרנו רודף אחריו ונצמד אליו מזה כשלושה ארבעה צמתים (עמ' 31 שורה 30 – עמ' 31 שורה 11).

בחקירתו הנגדית, לצד מסירת הגרסה העובדתית שחווה, מסביר ביטון את התרשמותו וסברתו לגבי אופן התפתחות התאונה בציינו כי שלושה שחקנים בלבד היו במגרש בעוד הוא מרוחק מהשניים. לשיטתו, פגיעת הרנו בו כמתואר היא ש"זרקה" את הרנו חזרה לכיוון הניסאן תוך פגיעה בה (כך הסיק משלא היה אחר שיכול היה לפגוע), דבר שגרם לרנו להסתובב (עמ' 31 שורה 14 - עמ' 32 שורה 1).

לקראת סיום עדותו הוצג לביטון טופס ההודעה לחב' איילון המיוחס לו ואשר בו מתואר כך: " נסעתי בנתיב ימין לכיוון אשקלון רכב רנו שנסע בנתיב שמאל פגע ברכב ניסן שהיה לפניו (מאחור) הרנו סטה ימינה והתנגש במרצדס".

ביטון לא אישר את החתימה המיוחסת לו בטופס, אולם בסופו של דבר ולאחר שבית המשפט הקריא לו את התיאור האמור, השיב כי הוא מאשרו (עמ' 36).

1. המומחה אופיר לוי מנתח בחוות דעתו את המחלוקת על בסיס ביקור בזירה, עדויות הנהגים המעורבים בטפסי ההודעה / במשטרה, תיק המשטרה (שנסגר), תמונות הנזקים וכתבי הטענות וקובע כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של עמירה בלבד וכך הוא מסביר:

בשלב ראשון - זהבי העיד במשטרה כי חש פגיעה ראשונה מאחור (מצולם בעמ' 12 לחווה"ד). פגיעה זו היא למעשה פגיעת הרנו עם חזית שמאל שלו בחלקו האחורי ימני של הניסאן תוך כדי סטייתו ימינה. לשיטתו, כיוון, מיקום וצורת הנזק ברכבים אלו תואמים תרחיש זה.

בשלב השני – ועקב סטיית הרנו לנתיב בו נע מרצדס, מתקצר מרחק העצירה והמרצדס פוגע עם חלקו הקדמי שמאלי בחלקו האחורי ימני של הרנו תוך ניסיון לחמוק ימינה וכיוון הנזק ברנו מעיד על כך.

בשלב השלישי – עקב פגיעת המרצדס מימין למרכז הכובד של החלק האחורי ברנו, הסתובב הרנו שמאלה ופגע עם חלקו הקדמי ימני בחלקו האחורי ימני של הניסאן וזוהי למעשה הפגיעה השניה שמעיד זהבי כי חש. לשיטתו, כיוון, מיקום וצורת הנזקים ברכבים מתיישבים עם תרחיש זה.

לשיטתו, תאורו של זהבי לגבי המצב הסופי בו נמצאו הרכבים המעורבים מתיישב אף הוא עם התרחיש הנ"ל וכך גם תאורו של הנהג ביטון המתיישב עם תאורו של זהבי ועם הנזקים שנמצאו.

במובחן, תאורו של עמירה לגבי תרחיש הדיפתו אינו מתיישב עם נזקי הרכבים המעורבים ועם גרסתו של זהבי לגבי שתי פגיעות בניסאן.

1. המומחה אורי ביטון סוקר אף הוא בחוות דעתו את נזקי הרכבים המעורבים (ע"פ תמונות הנזק וחוו"ד שמאיות), את כתבי הטענות, את טפסי ההודעה של הנהגים וכן את חוו"ד המומחה לוי.

הוא מצידו סבור כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע 1 – ביטון וכך הוא מסביר:

בשלב ראשון – המרצדס פוגע עם חזית שמאל בחלק אחורי ימני של הרנו.

בשלב שני – הרנו נהדף עקב כך קדימה תוך סחרור לכיוון שמאל.

בשלב שלישי – הניסאן שלפני הרנו, נפגע מאחור מחלקו הקדמי ימני של הרנו לאור דחיפתו של זה.

בשלב הרביעי – הרכבים המעורבים נעצרים במנח המתואר ע"י זהבי (ראה איור בסעיף 3.7 לחוו"ד).

לשיטתו של המומחה ביטון, עדותו של זהבי לגבי שתי פגיעות שהרגיש, היא סובייקטיבית. צילומי הרכב מעידים על אך פגיעה אחת מהרנו כמתואר לעיל. הוא מוסיף כי אפשר שעדות זהבי לגבי הפגיעה השניה נעוצה ברעש ששמע מפגיעת המרצדס ברנו או מחפץ שעף מפגיעה זו ופגע ברכבו – בניסאן (לשיטתו, הרנו לא נמצאה בשום שלב מימין לניסאן – עמ' 27 שורות 31-31, 28 רישא).

המומחה ביטון חולק על ניתוחו של המומחה לוי בכל הנוגע לנזקי הרכבים המעורבים כמפורט בחוות דעתו ולשיטתו, ניתוח שגוי זה הנושא אף התייחסות לנזקים שאינם קיימים, מוביל למסקנתו השגויה. (נתעוררה מחלוקת משמעותית בשאלת קיומה של פגיעה ישירה בפנס ובכנף קדמי שמאלי של הרנו – ראה עמ' 7 לחוו"ד לוי ועדותו בעמ' 22 שורות 8-12 לעומת עמ' 11-12 לחוו"ד ביטון ועדותו בעמ' 24).

1. אקדים לומר כי המומחים שניהם נחקרו ממושכות בחקירה הנגדית וטורחת הייתי כמקובל לפרט את עמדתם ותשובותיהם, אלא שלא מצאתי מקום לכך, שעה שאינני סבורה כי יהא בדבר כדי לסייע ולתרום להבנת פשר מסקנתם השונה - ההפוכה של המומחים לגבי סדר התרחשות הדברים וזהותו של האחראי לתאונה.

בסופו של יום, כל מומחה סקר את אותם נתונים ובכל זאת ניתח והסיק אחרת ולא אוכל לומר כי הסברו של מי מהם היה מופרך או הפוך מכך – מכריע בהגיונו. יתרה מכך, כפי שהמומחה ביטון בחן והשיג על ממצאי המומחה לוי, כך גם עשה לוי בסופו של דבר בחקירתו הנגדית (ראה למשל התייחסותו של המומחה לוי לנתוני המדידה עליהם נסמך המומחה ביטון בחוות דעתו – בעמ' 18-19 וכן ניתוחם ההפוך של המומחים לגבי הגורם והאופן בו הגיע הרנו לכדי סחרור – עמ' 16 שורה 33 ובעמ' 21 רישא לעדות המומחה לוי לעומת עמ' 23 רישא לעדות המומחה ביטון). חרף האמור, מצאתי מקום לציין בסוגיית המומחים שתי נקודות:

ראשית, המומחה ביטון מציין בפרק הסיכום בחוות דעתו הערות הנוגעות למהימנות עדותם של נהגים לצד סברות מוצעות לגבי טיבה של הפגיעה השניה לגביה מעיד זהבי. בענין זה אומר ואדגיש כי סוגיית המהימנות היא ענין לבית המשפט ולהתרשמותו שלו כידוע ולא למומחיותו של מומחה. בכל הנוגע לסברות המוצעות, הרי שאמנם עד מומחה עשוי להתייחס מטיבו להיתכנותן של סברות על בסיס הידע המקצועי הנתון לו, אולם בסופו של דבר תפקידו של בית המשפט הוא לבחון את התמונה בכללותה ובכלל זאת, לבחון האם הסברות המוצעות מתיישבות עם ראיות ממשיות, עם ממצאיו לגבי מהימנות העדויות ועם הגיונם של דברים.

במקרה דנן ישנה חשיבות רבה לניתוח טיבו ומקורו של הנזק הנחזה בכנף האחורי ימני של הניסאן. כפי שטען המומחה לוי, נזק זה נחזה כדחיסה ואינו לכל האורך (ראה בעמ' 9 לחוו"ד ובעמ' 20 שורות 15-16, 22 רישא). נתון זה יש בו לטעמי כדי להתיישב, במידת מה, יותר עם התרחיש המוצע על ידו אף אם ניתנת הדעת לנתוני המדידה עליהם נסמך המומחה ביטון ואשר מחלוקת ישנה אף לגביהם כאמור.

שנית, כפי שטענה ב"כ איילון בסיכומיה, לא ניתן להתעלם מכך שהתרחיש המוצע ע"י המומחה לוי תאם למעשה את גרסתו של זהבי כפי שפורטה בהודעתו – מ/1 ובעוד זו לא היתה נתונה כלל בפני המומחה (ראה דברי המומחה לוי בעמ' 17 שורות 16-21).

1. לאור האמור, נראה כי לא בכדי התרכזו סיכומי הצדדים בגרסאות העדים בעיקר ומוצאת אני כי בסופו של יום זהו המפתח העיקרי להכרעה בין שתי הגרסאות המרכזיות שעיקרן בשאלה:

האם התרחשה והחלה שרשרת ארועי התאונה בהדיפתו של הרנו ע"י המרצדס לכיוון הניסאן (כטענת מאל מור) או שמא בפגיעת הרנו בניסאן וסטייתו לכיוון נתיב המרצדס (כטענת איילון)?

1. נראה כי אין ולא יכול שיהא חולק כי העדות המרכזית בה יש להיתלות, היא עדותו של זהבי ולו מחמת העובדה שזו אינה נגועה בענין אישי, משנהיר לכל כי אין לו כל אשם וחלק בקרות התאונה ומשלא נמצא היבט כלשהו המלמד על אינטרס אישי מצידו בהעדפת גרסה זו או אחרת.

לזאת יש להוסיף ולהדגיש כי בית המשפט התרשם כאמור מהיותו עד אמין ועקבי שאינו מתיימר להוסיף, להעצים או להפריז על מנת לחזק את עדותו. ניכרת היתה זהירותו והימנעותו ממסירת התרשמויות סתמיות, כמו גם יכולתו להשיב ולנתח את הנתונים להם נחשף באופן הגיוני.

1. פועל יוצא מהאמור לעיל ובהעדר כל השגה ראויה לגבי אמינותו של העד זהבי, כי יש לקבל גרסתו ובפרט לגבי שני עניינים מרכזיים: האחד – עדותו לפיה עובר לתאונה הבחין בהתקרבות לא זהירה למעשה של הרנו לרכבו. השני - עדותו לפיה חש בשתי מכות ברכבו, ראשונה מאחור ושניה – מהצד.
2. למעשה, עדותו של זהבי יש בה כדי להצביע על נהיגה לא זהירה מצד נהג הרנו – עמירה, אשר לא הקפיד על שמירת מרחק וכדי כך שזהבי מצא עצמו נדרש לאותת לו על מנת שיתרחק. רחוקה הייתי מלהתרשם כי דבריו אלו הוספו סתם כך ומוצאת אני כי יש בהם כדי לגרוע מאמינות עדותו של עמירה המתאר מבחינתו נסיעה שגרתית וזהירה מצידו ללא כל איתות מצד זהבי כנטען.

תאורו זה של זהבי מתיישב אף עם עדותו של ביטון, אשר אף אם אביא בחשבון את עניינו בעדות/ בגרסה ההודפת את אשמו, עדיין אין להתעלם מהמתואר בה בהקשר זה ובאופן משכנע למדי. ביטון חוזר כמה פעמים על קירבת הרנו באופן לא זהיר לניסאן תוך שימוש בבלמים ונחה דעתי כי אכן הבחין בכך בעצם היותו נהג בנתיב סמוך וכמי שעיסוקו בנהיגה (עמ' 32 שורות 7-8, 19-20 עמ' 33 שורה 1).

אמנם זהבי מצידו אינו מזכיר את אותה שיחה שטוען לה ביטון לאחר התאונה לגבי אופן נסיעתו של עמירה, אולם העובדה שלא יזם לציין נתון זה בעדותו אינה משמעותית ואינה מצדיקה אי מתן אמון בגרסתו של ביטון.

1. בהינתן האמור, ניתן לומר כי נתונה נקודת פתיחה שיש בה כדי לסייע בידי עמדת איילון דווקא לגבי השאלה הנזכרת שכן יש בנמצא נתון שעשוי להסביר מדוע מתחילה שרשרת אירוע התאונה בפגיעת הרנו בניסאן, בעוד אין בנמצא נתון שיסביר מדוע לפתע יסטה המרצדס מנתיבו ויפגע ברנו ולמצער - מדוע שיפגע לפתע ברנו.
2. עמדת איילון המוצאת חיזוק כאמור בעדותו של זהבי בענין אי שמירת המרחק, מוצאת חיזוק נוסף בעדותו זו, שעה שמתקבלת כאמינה הצהרתו לפיה חש בשתי מכות בניסאן כאמור ובסדר שהוסבר.

נתון זה הוא מרכזי בגרסתה – עמדתה של איילון ולא בכדי נעשה ניסיון בחוות דעתו של המומחה ביטון להציע סברה זו או אחרת לעדותו של זהבי לגבי שתי המכות. מכל מקום, אין כל חיזוק ממשי לסברות מוצעות אלו שלא הוטחו בזהבי מפורשות. כך או כך, אמינותו של זהבי היתה ניכרת וסבורה אני כי לו היסס זהבי בענין זה, היה טורח להבהיר זאת.

1. כאן המקום להתייחס לרשמיו של בית המשפט מעדותם של הנהגים ביטון ועמירה, שמטבע הדברים נבחנה בזהירות יתר בשל היותם בעלי ענין ולו מפאת נטייתם של בעלי דין להדוף טענות לאשמם.

בהתייחס לביטון אומר כי הגם שניכר היה כי אין דעתו נוחה מחקירתו ולמעשה – מעצם הניסיון לטמון בה האשמות כלפיו והגם שניכר כי גילה חשדנות כלפי שאלות ב"כ מאל מור, עדיין יש בידי עד זה כדי ליתן גרסה ברורה ועקבית למדי לגבי אופן התפתחות ארוע התאונה, לרבות שעה שנעשית השוואה לגרסה המובאת בטופס ההודעה הנ"ל.

ראוי לציין כי ביטון אינו מתיימר לטעון בעדותו שראה הכל בעיניו שלו והוא מקפיד להבחין באופן הגיוני בין מה שנוכח בו תוך כדי נסיעה, קרי – נהיגה לא זהירה לאורך זמן מצד הרנו ופגיעת הרנו במרצדס - לבין עניינים עובדתיים אחרים שהם בבחינת סברה בשל הגיונם בנסיבות (עמ' 33 בפרט) וסברותיו נחזות בסופו של יום הגיוניות ומתיישבות עם עדותו של זהבי שיש לאמצה כאמור.

עוד אומר ובהתייחס לטענה שעלתה לגבי הימנעותו של ביטון מלהעיד את נוסעי המרצדס, כי לפחות ע"פ טענתו נראה כי אין מקום להיתפש לאפשרות זו. לשיטתו, מדובר בנוסעים המוסעים על ידו במסגרת עבודתם כפעמיים בשבוע, אולם אין הוא יודע לומר אם הבחינו בכלל בתאונה והוא מוסיף כי היו ישנים (עמ' 33-34). קיים קושי לבחון אמינות טענה זו, אולם ממילא לטעמי תאור שרשרת ההתרחשויות לפי כל גרסה הוא כזה הנותן יתרון לזווית ראייתו של נהג המרצדס על נוסעיו לגבי המתרחש בקדמת הרכב ובפרט במימדיו של רכב הסעות.

מכל מקום, אינני סבורה כי יש בנתון זה כדי להצדיק להכריע את המחלוקת לחובת עמדת איילון.

בהתייחס לעמירה אומר כי הלה אמנם דבק בגירסתו שלו, אולם לא אוכל לומר כי הדברים נאמרו ונשמעו באופן המותיר רושם עז לגבי אמינות הדברים ובמידה המצדיקה לאמץ את גרסתו שלו ולמעשה – לבכרה הן על גרסתו של זהבי (כדי הנקודות הרלבנטיות) והן על גרסתו של ביטון.

יתרה מכך, תאורו שלו לגבי נסיבות סיבובו של הרנו במהלך התאונה נמצא בעיני פחות הגיוני ומשכנע מתיאורו המוצע של ביטון ולא מצאתי בנתונים דלפניי מדוע שימצא המרצדס, כשיטת עמירה, מאחורי הרנו (וכך יהדפו), שעה שביטון התכוון לנסוע ישר ולא לפנות שמאלה (נתון שלא הועלו השגות לגביו).

1. בבואי לצרף את התרשמות בית המשפט בסוגיית מהימנות העדים עם מיקומם של הרכבים המעורבים עובר לתאונה ואחריה ועם נזקי הרכבים כנחזה מהתמונות שבתיק ומתיאורם של המומחים (הגם שאינו זהה ממש), מוצאת אני כאמור כי מארג הדברים מובילני באופן ברור למדי להעדפת עמדתה של איילון עפ"נ עמדתה של מאל מור ולקביעה למעשה כי התאונה התרחשה כפי עמדתה וכפי שהוסבר ע"י המומחה לוי בהגיון המתיישב עם התרשמות מבית המשפט מהעדויות.

קובעת אני לפיכך כי התאונה התרחשה כפי הנטען ע"י איילון וכי האשם נעוץ בנהיגתו הלא זהירה של נהג הרנו – עמירה, אשר לא שמר מרחק, פגע בניסאן, סטה לנתיבו של המרצדס בנסותו לחמוק מהפגיעה, וחולל בכך את התנגשותו בו ללא כל אשם מצד ביטון ויכולת מצידו למנוע פגיעה זו.

1. לא בכדי נמנעת אנוכי מלהתייחס באופן מפורט לנזקי הרכבים. בתיק נתונות תמונות המשקפות נזקים אלה ואין ספק כי חשיבות להם בבחינת התרחישים המוצעים מכאן ומכאן ודווקא בנקודה זו חשיבות ישנה לאמירות המומחים, אלא שכאמור, כל אחד מהם מפעיל שיקול דעתו המקצועי באופן שונה ודי לי בכך שאומר כי בסופו של דבר ההסברים שנותן המומחה לוי בסוגיה זו הגיוניים ומתיישבים עם בחירת בית המשפט לגבי הגרסה העדיפה.

סיכום וכימות החיובים הפסוקים

1. כפועל יוצא מהמובא לעיל לגבי דין התביעות דלפניי -
2. בת"א 39057-06-18 - תביעתה של מאל מור נגד ביטון, איילון ומטיילי בר – נדחית.

(התביעה שכנגד של איילון מתייתרת ומוכרעת למעשה בתביעתה שלה).

1. בתא"מ 19391-08-19 - תביעתה של איילון נגד מאל מור - מתקבלת.
2. בתא"מ 6982-11-18 - תביעתה של קל אוטו נגד מאל מור מתקבלת ונגד איילון – נדחית.
3. קבלתן של התביעות הנ"ל הוא כדי המומחש ובענין זה כאמור לא טענו הצדדים בסופו של יום. משכך, בהתאם לסכומים שנתבעו לחוות הדעת השמאיות שהוגשו לביסוס הנזקים הנטענים, ובשים לב לתוצאות ההליכים השונים ולברורם המאוחד, מורה אני כדלקמן:
4. בתא"מ 19391-08-19 תשלם מאל מור לאיילון סך של 56,411 שקלים (הסך ששילמה למבוטחה) בלווית אגרות המשפט. חיובים אלו ישאו הפרשי ה"ה וריבית כחוק: הסך הנקוב – מיום הגשת התביעה והאגרות – מיום תשלומן.
5. בתא"מ 6982-11-18 - תשלם מאל מור לקל אוטו סך של 12,498 שקלים (נזקי הרכב ושכ"ט המומחה כמפורט בסעיף 10 לכתב התביעה) בלוויית אגרות המשפט. חיובים אלו ישאו הפרשי ה"ה וריבית כחוק: הסך הנקוב – מיום הגשת התביעה והאגרות – מיום תשלומן.
6. בנוסף לחיובים הנ"ל ובהתחשב בתוצאת שלושת ההליכים, לרבות דחיית תביעתה של מאל מור, סכומי התביעות, כמו גם הוצאות העדים ומספר הדיונים שנדרש לברור ההליכים, תשלם מאל מור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כדלקמן:

לאיילון – הוצאות שכר המומחה לוי (ע"פ אסמכתא שתוצג) ועד סך של 3,500 שקלים ושכ"ט עו"ד בשיעור של 10,000 שקלים.

לקל אוטו – הוצאות העד זהבי – 400 שקלים ושכ"ט עו"ד בשיעור של 3,000 שקלים.

הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 ימים.

ניתן היום, י"א ניסן תשפ"א, 24 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.