לפניי בקשה להמרת צו עיקול זמני ברישום שהוטל על מקרקעי המבקש לפי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.12.18, בהפקדת מזומן בקופת בית המשפט.

המשיב מתנגד לבקשה, תוך שהוא מצביע על התנהלותו של המבקש בהליך זה, ובכלל זה על מספר הבקשות שהגיש המבקש לבית משפט זה ולערכאת הערעור, תוך הכבדה על ההליך והארכתו שלא לצורך. כן מצביע המשיב על השתמטותו של המבקש לאורך שנים מכיבוד פסק החוץ מושא הבקשה העיקרית, וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, בין היתר משום שצו העיקול הוטל על דירות להשקעה של המבקש ולא על דירת מגוריו.

אף שנוטה אני להסכים עם תיאור התנהלותו הדיונית של המבקש על ידי המשיב במסגרת ההליך, ומבלי לנקוט עמדה כלשהי לגופה של בקשתו העיקרית של המשיב לאכוף את פסק החוץ, אין בידי לקבל את התנגדותו של המשיב לבקשה:

פסק החוץ מושא הבקשה העיקרית מחייב את המבקש לשלם למשיב סכום כסף. צו העיקול הזמני שניתן על ידי בית המשפט המחוזי נועד להבטיח את ביצועו של פסק הדין, היה ותתקבל הבקשה העיקרית שהגיש המשיב לאכוף את פסק החוץ. הפקדת סכומו של פסק החוץ במלואו בקופת בית המשפט על ידי המבקש צפויה אפוא לשפר את מצבו של המשיב בהיבט זה, ולא להרע אותו. די בכך על מנת להיעתר לבקשה (ראו פסק דינו של כבוד השופט י' עמית ברע"א 1554/16 י.ש. אבן ישראל בע"מ נ' ראובן שולמן (ניתן ביום 5.6.2016), בסוף פסקה 7).

שאלה אחרת, שגם בה נחלקו בעלי הדין, היא מהו הסכום אותו חייב המבקש להפקיד בקופת בית המשפט חלף העיקול הזמני שהוטל על המקרקעין.

כידוע, בית משפט המכריז על פסק חוץ כאכיף לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958 אינו מוסמך להוסיף על חיוביו של פסק החוץ, ובכלל זה אין הוא מוסמך להוסיף עליו ריבית, וזאת כל עוד לא הוכח כי זו צומחת מפסק החוץ גופו, מדין המקום בו ניתן הפסק או מפסק חוץ נוסף שניתן בעקבות הפסק האמור (ראו ע"א 3459/94 I.P.Enterprises Inc. נ' מילוזן בע"מ, פ"ד נב(1) 273 (1998)).

למרות שהמשיב טוען כי יש לחייב את המבקש להפקיד סכום בגין ריבית, ולא רק את סכום קרן החוב הפסוק, המשיב אינו מצביע בשלב זה ולו לכאורה על מקור כלשהו לחיובו של המבקש בריבית החל מהמועד בו ניתן פסק החוץ מושא הבקשה העיקרית. לפיכך, אני דוחה חלק זה של טענות המשיב.

לטענת המשיב, יש לחשב את סכום הקרן של פסק הדין לפי שער הדולר (ארה"ב) במועד בו ניתן פסק החוץ, ולחלופין, לפי שער הדולר במועד בו הגיש המשיב את הבקשה לאכיפת פסק החוץ, ולהוסיף עליו שכר טרחת עו"ד בשיעור של עשרים אחוזים מסכום הפסק, בתוספת מע"מ.

המבקש מצדו טוען כי יש לחשב את סכום הקרן של פסק הדין לפי שער הדולר במועד בו הורה בית משפט זה לערוך את החישוב האמור.

על פני הדברים נראה כי טענת המבקש בעניין זה אינה מבוססת, וזאת בהעדר אחיזה בהיגיון או בדין לבחירה במועד בו הורה בית המשפט לערוך את חישוב סכומו של פסק החוץ כמועד הקובע, שהרי המדובר במועד שהוא שרירותי ביחס למועד בו ניתן פסק החוץ או למועד בו הוגשה הבקשה העיקרית לאכיפתו. כמו כן, ספק בלבי אם זכאי המבקש ליהנות מתנודות שער המטבע בו ניתן פסק החוץ אך בשל פרק הזמן שחלף מהמועד בו ניתן הפסק האמור ועד למועד בו הוגשה כנגדו הבקשה לאכיפת פסק זה.

כך או אחרת, מבלי לטעת מסמרות בסוגיית שער הדולר הקובע לצורך החישוב, ובשים לב לכך שבשלב זה עסקינן בהמרת צו העיקול על מקרקעי המבקש בהפקדה במזומן לצורך הבטחת ביצועו של פסק הדין שטרם ניתן, מצאתי לנכון לערוך את החישוב לפי שער הדולר במועד בו ניתן פסק החוץ, שהוא גבוה במעט משער הדולר במועד בו הוגשה הבקשה לאכיפת פסק החוץ, ועומד על 3.9230 ₪ לדולר, ולהוסיף עליו סכום נוסף להבטחת הוצאותיו של המשיב ושכר טרחת עורך דינו לפי התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין.

לעניין האחרון הבאתי בחשבון גם את חוות הדעת שהוגשה על ידי המשיב בתמיכה לבקשה לאכיפת פסק החוץ, וכן את התמשכותו הצפויה של ההליך נוכח התנהלותו הדיונית של המבקש עד כה.

לפיכך, לאור סכומו של פסק החוץ, העומד על 412,138 דולר, ולאור המועד בו ניתן הפסק (22.9.2015) ומרכיב שכר הטרחה אותו מניתי לעיל, אני מורה כי כתנאי להמרת צו העיקול על מקרקעי המבקש בהפקדת מזומן, יפקיד המבקש סך של 1,700,000 ₪ בקופת בית המשפט עד ליום 25.3.20.

המבקש יגיש אסמכתא בדבר ביצוע ההפקדה עד למועד האמור קודם מתן הוראה על ביטול צו העיקול.

אין צו להוצאות בגין הבקשה.

המזכירות תמציא את ההחלטה לבעלי הדין.

ניתנה היום, א' אדר תש"פ, 26 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.