1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום (כב' השופטת סנדלר-איתן) מיום 10.12.19 בה.פ. 40236-11-19 בה דחתה את בקשת המבקש לבטל עיקול זמני שהוטל ביום 18.12.18 לבקשת המשיב על נכס מקרקעין של המבקש.

2. המשיב הגיש ביום 18.11.18 בקשה לאכיפת פסק חוץ כנגד מבקש.

ביום 17.12.18 הגיש המשיב בקשה להטלת צו עיקול במעמד צד אחד על נכס של המבקש הנמצא בכפר סבא.

ביום 18.12.18 ניתנה החלטתה של כב' השופטת תמר בר-אשר (התביעה הוגשה מלכתחילה לבית המשפט המחוזי והועברה בהמשך לבית משפט השלום) המקבלת את הבקשה. בהחלטה נקבע כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לשלב זה לקיומה של עילת תביעה וכן קיים חשש סביר כי אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין ככל שהתביעה תתקבל. לפיכך הוטל עיקול זמני ברישום. בהחלטה נקבע בין היתר כי "על המבקש להמציא את צו העיקול אל המחזיק במסירה אישית. המצאה אישית אל המשיב תהיה אף היא במסירה אישית תוך עשרה ימים מיום כניסת צו העיקול לתוקף".

3. ביום 19.7.19 הוגשה בקשתו של המבקש לביטול צו העיקול. טענתו העיקרית של המבקש הייתה כי לא קויימה דרישת המסירה למבקש של מסמכי העיקול ולפיכך לפי תקנות 367(ב) ו-370 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 צו העיקול פקע וכל שנדרש הוא הכרזה על כך.

לאחר שהוגשו התגובות לבקשה, נקבע דיון בו נחקרו המבקש והמשיב ולאחריו הוגשו סיכומי הצדדים. במהלך הדיון שהתקיים מסר המשיב את כתב התביעה ואת מסמכי העיקול למבקש, בהתאם להחלטת בית המשפט במהלך הדיון. על כך הוגשה בר"ע, שנדחתה (רע"א 19809-11-19, כב' השופטת ח. זנדברג).

4. ביום 10.12.19 ניתנה ההחלטה מושא הבקשה הנוכחית ולפיה הבקשה לביטול העיקול נדחית "מהנימוקים המפורטים בתשובת המשיב, אותם אני מאמצת במלואם".

עוד נאמר בהחלטה כי "פרשנותו המוצעת של המבקש לאמור בתקנה 367(ב), כאילו היעדר המצאת הבקשה למתן צו העיקול תוך פרק זמן קצוב לידיו של המשיב גוררת את פקיעתו של הצו, איננה מתיישבת עם מהותו של הליך הבקשה לאכיפת פסק חוץ, אשר – כעולה מענייננו- כרוך בהמצאה של מסמכים שאינה פשוטה כלל ועיקר ועשויה לצרוך זמן. במידת הצורך יש לראות בטיבו של ההליך משום "טעמים מיוחדים" להארכת מועד לדיון לגוף הבקשה למתן צו, כאמור בתקנה. כך או אחרת, אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה בענייננו בבירור לטובתו של המשיב, בשים לב למאמצים שנעשו לריק על ידי האחרון לגבות את החוב מהמבקש, ולהתנהלותו של המבקש בהליך הנוכחי".

5. טענתו העיקרית של ב"כ המבקש היא כי אפילו אם ההמצאה שהתבצעה בתחילת הדיון בבקשה תקפה, אין הדבר משנה את העובדה שהמשיב לא הוכיח ואפילו לא טען כי המצאה זו חלה רטרואקטיבית. עוד נטען כי שגה בית המשפט עת קבע כי פרשנותו של המבקש לתקנה 367(ב) אינה מתיישבת עם הליך המצריך המצאה מחוץ לתחום השיפוט, קביעה המצריכה דיון נרחב ומכל מקום לא היה מקום ליתן בעניין זה אורכה למשיב אף שזו כלל לא נתבקשה.

6. דין הבקשה להידחות.

תקנה 367(ב)  הדנה בצו במעמד צד אחד קובעת כי "העתק הצו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות יומצאו במסירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו....".

תקנה 370  קובעת כי סעד זמני יפקע –

(3)  אם הצו הזמני ניתן במעמד צד אחד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם בית המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו;

טענתו העיקרית של המבקש נשענת על כך שהעיקול שניתן במעמד צד אחד פקע מאחר ולא הומצא למבקש כאמור בהחלטת בית המשפט.

כעולה מהוראות התקנות האמורות הן המועד להמצאת הצו והן שאלת פקיעתו במקרה של אי המצאה כפופים לשיקול דעת בית משפט "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

אשר למועד להמצאת הצו. עיון בתיק בית משפט קמא מעלה כי במקביל להגשת הבקשה לצו עיקול הגיש המשיב בקשה ל"מתן הוראות בעניין מסירת התובענה בחו"ל". בתוך המועד שנקבע להמצאת צו העיקול הגיש המבקש "בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט" המתייחסת גם לצו העיקול. החלטת בית המשפט מיום 15.1.19 המתירה את ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט והקובעת את התנאים לכך מהווה במשתמע גם הארכת מועד להמצאת צו העיקול עד להמצאת המסמכים כאמור באותה החלטה. באותה החלטה נקבע כי אישורי המסירה יוגשו עד ליום 3.3.19. בהמשך ניתנו החלטות נוספות בעניין זה בבקשות אורכה שהגיש המשיב וזאת בעקבות הודעות עדכון של המשיב על הקשיים בהם נתקל בהמצאת כתב התביעה ומסמכי העיקול למבקש. בסופו של יום התיר בית המשפט את מסירת המסמכים במהלך הדיון שהתקיים בפניו בבקשה לביטול העיקול, וערר על אותה החלטה נדחה כאמור.

החלטת בית המשפט המתירה את המסירה (החלטה מיום 4.11.19) כמו גם ההחלטה נשוא הבקשה הנוכחית מלמדות כי בית המשפט סבר ובדין כך, כי בנסיבות שבהן טעון הצו המצאה לחו"ל יש בכך משום "טעם מיוחד" להארכת מועד כפי שאכן אירע במקרה הנוכחי, ובכל מקרה סבר כי אין מקום בנסיבות להורות על פקיעת הסעד כפי שפורט בהחלטה (לשיקול הדעת הנתון לבית המשפט גם לעניין אחרון זה, ר' בש"א (י-ם) 3559/06 Tonedoor נ. יובנק בע"מ ; ת.א. 54797-12-17 רן בן בסט ישומים בבנייה בע"מ נ. ג'רמי קולר) . אין כל מקום להתערב בהחלטה זו המצויה בלב שיקול הדעת הנתון לבית המשפט.

7. המבקש העלה במסגרת הבקשה טענות רבות נוספות לעניין התייחסות בית המשפט למועד הגשת הבקשה, להתנהלות המחזיק, ל"מאזן הנוחות", למאמצי המשיב לגבות את החוב ולהתנהלות המבקש בהליך הנוכחי. לא ראיתי מקום להתייחס לכל אלו באשר אין בהן, אפילו בכולן צודק המבקש (ואין אני מחווה כל דעה בעניין זה) כדי להוליך לקבלת הבקשה.

לפיכך דין הבקשה להידחות.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

הערבון יוחזר למפקיד.

ניתנה היום, י"ב אדר תש"פ, 08 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.