1. המשיב הגיש בקשה למתן סעדים זמניים. בהחלטה מיום 3.12.2018 קבעתי כי הבקשה תידון במעמד הצדדים ביום 6.12.2018 והוריתי למשיב להמציא ההחלטה למבקשת. המשיב הודיע כי קיים את ההחלטה, ובישיבה ביום 6.12.2018 - אליה לא התייצבה המבקשת - ביקש לקבל את הבקשה. לאור אי התייצבות המבקשת, ניתנה באותו יום החלטתי, בה נעתרתי לבקשה למתן הסעדים הזמניים.

2. ביום 18.12.2018 הוגשה בקשה בשם המבקשת, חתומה על-ידי הילה הוברמן, מתמחה, לביטול ההחלטה מיום 6.12.2018. בבקשה, שלא נתמכה בתצהיר, נטען כי הזימון לישיבה שהתקיימה ביום 6.12.2018 לא הומצא לפרקליטות מחוז חיפה - אזרחי, המייצגת את המבקשת. בתשובתו לא כפר בא-כוח המשיב בטענה כי לא בוצעה המצאה לפרקליטות המחוז, אך הדגיש כי הבקשה וההחלטה לזימון הומצאו למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות בירושלים. בתגובת המבקשת לתשובת המשיב, באמצעות עורך דין שאול כהן, נטען כי לאור תקנה 485 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) היה על בא-כוח המשיב לבצע את ההמצאה של הבקשה וההחלטה על קיום הדיון למשרד פרקליט המחוז.

3. המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות הינו זרוע של רשות האכיפה והגבייה, שהינה יחידת סמך במשרד המשפטים. אשר על כן, לאור תקנה 485 לתקנות, הנני מבטל את ההחלטה מיום 6.12.2018.

4. הנני מורה למבקשת להגיש תשובה לבקשה למתן סעדים זמניים עד ליום 26.2.2019.

5. לדיון בבקשה ליום 13.3.2019 בשעות 09:00 - 10:10.

6. עד להחלטה אחרת, הנני מורה על עיכוב כל הליכי הגבייה שנוקטת המבקשת נגד המשיב, ועל הסרת ההגבלה על רישיון הנהיגה שלו.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ט, 04 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.