1. ביום 22.11.2018 המבקש הגיש נגד המשיב, המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תביעה לסעד הצהרתי - לפיו אין הוא חייב כספים למשיב, לצו עשה - שיורה למשיב לבטל הליכי גבייה מינהליים שננקטו נגדו, ולצו מניעה - שיאסור על המשיב לנקוט נגדו בהליכי גבייה. בכתב התביעה טען המבקש כי במסגרת תיק פשיטת רגל שנוהל נגדו, הגיש המשיב תביעת חוב בסך 101,412 ₪, למרות שהמבקש סילק חוב זה. עוד נטען כי שנים אחדות לאחר שביום 26.10.2011 ניתן למבקש צו הפטר חלוט, הוא קיבל דרישה מהמשיב לשלם חוב, וכי פניותיו החוזרות ונישנות למשיב לקבל הסבר על מקור החוב לא נענו. המבקש אף טען כי המשיב לא קיים את החלטת בית המשפט של פשיטת הרגל מיום 10.11.2017 (תיק פש"ר 360-05), שהורה לו לבחון קבלות שהציג המבקש ואת טענותיו בנוגע לחובו. לטענתו, משלא קיים חוב שלו למשיב, נקיטת הליכי גבייה מנהליים נגדו, לרבות עיקולים והגבלות על רישיון הנהיגה, מהווה שימוש לרעה בכוח מינהלי, ולפיכך יש להורות על בטלותם.

2. עשרה ימים לאחר הגשת התביעה הגיש המבקש בקשה למתן סעדים זמניים - צו מניעה זמני שימנע מהמשיב לנקוט בהליכי גבייה מנהליים, לרבות עיקולים והגבלות על רישיון נהיגה, וצו עשה זמני שיורה לו להסיר את ההגבלה על רישיון הנהיגה ואת העיקולים בחשבונו בבנק. בבקשה, שנתמכה בתצהירו של המבקש, נטען כי אם לא יינתן הסעד הזמני, והמבקש ימשיך להיות חשוף להליכי גבייה מינהליים וחסרי ביסוס עובדתי, ייגרם לו נזק בלתי הפיך ו/או בלתי מידתי שיפגע בזכויותיו כאדם, אשר עלולה על אי-הנוחות שתיגרם למשיב.

3. המשיב הגיש תשובה לבקשה (שלא נתמכה בתצהיר), בה הביע התנגדותו למתן הסעד הזמני. בתגובתו טען המשיב כי חוב המבקש עומד על סך 50,818 ₪, בגין שלושת החיובים הבאים:

(1) דו"ח תנועה בגין עבירה מיום 12.7.2007 - "שימוש בטלפון בעת שהרכב נע" (בגינו התקבל ביום 10.4.2013 סך 14 ₪ וביום 17.9.2013 סך 3 ₪).

(2) גזר דין מיום 11.2.2003 בת"פ 2130/99 בבית משפט השלום בחדרה (להלן: גזר הדין), בו נגזרו על המבקש מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ₪ (או מאסר תחתיו ל-7 חודשים), שישולם ב-25 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.3.2003. (בעוד שבסעיף 10 לתשובה נטען כי בגין הקנס התקבלו ביום 10.4.2013 סך 813 ₪ וביום 17.9.2013 סך 23 ₪, הרי בסעיף 45 לתשובה נטען כי בנוסף לסכומים הללו התקבל אף סך 32,625 ₪).

(3) קנס מינהלי בסך 2,000 ₪ שהוטל ביום 28.7.1997 בשל העסקת עובד זר (להלן: הקנס המינהלי), בעבירה מיום 15.1.1997. (בעוד שבסעיף 10 לתשובה נטען כי בגין הקנס המינהלי התקבלו ביום 10.4.2013 סך 55 ₪ וביום 17.9.2013 סך 3 ₪, הרי בסעיף 46 לתשובה נטען כי בתיק זה התקבל עד היום סך של 1,096 ₪).

המשיב דחה את הטענות להתיישנות החובות וטען כי הגשת הבקשה לסעד זמני בחלוף שנים כה רבות ממועד ביצוע העבירות נגועה בחוסר תום לב וגורמת לו נזק ראייתי חמור שאינו מאפשר בדיקת טענות המבקש וגרסתו העובדתית. עוד נטען כי התיקים הפעילים כיום על-שם המבקש אינם ברי הפטר, לאור האמור בסעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, מעצם היותם קנס המגיע למדינה, שאינו חוסה תחת הפטר. המשיב הוסיף וטען כי בגין החוב נשוא גזר הדין הוטלו בשנת 2018 עיקולים בבנק ובמוסד לביטוח לאומי וכן עוקלה משכורת המבקש, ובגין החוב נשוא הקנס המינהלי הוטלו בשנים 2001, 2003 ו-2017 עיקולים בבנק ובשנים 2003 ו-2018 עיקולי משכורת. הודגש כי לא הוטלה הגבלה על רישיון הנהיגה של המבקש. בסעיף 43 לתגובה נכתב:

"ביום 12.11.2018 (עשרה ימים לפני הגשת התביעה הנוכחית - א"ג) התקבלה בקשת החייב להסדר חוב. ביום 13.11.2018 נקבע לתשלום סך של 50,818 ₪ ב-24 תשלומים החל מיום 13.11.2018, כאשר התשלום הראשון יעמוד על סך של 5,000 ₪ ויתר התשלומים יעמדו על סך של 1,992 ₪. טרם התקבלו תשלומים במסגרת ההחלטה והיא טרם בוטלה נכון למועד כתיבת שורות אלה".

4. בתגובת המבקש לתשובת המשיב נטען כי סכומי החובות שפורטו בתשובה אינם תואמים את הסכומים שפורטו בדרישות התשלום ששלח המשיב ואת תביעת החוב בסך 101,000 ₪ שהוגשה על-ידי המשיב בתיק פשיטת הרגל. עוד הודגש כי המבקש הינו נכה בשיעור 83% לצמיתות ובעל אי-כושר תפקודי לעבודה בשיעור של 100%.

5. מתשובת המשיב עולה כי מקורו של החלק הארי של חובות המבקש הינו בחוב שנפסק בגזר הדין. מהתשובה לא ברור גובה חוב זה כיום: בסעיף 10 לתשובת המשיב צוין שבגין חוב זה שולמו 836 ₪ בשנת 2013, בסעיף 43 לתשובה צוין שביום 13.11.2018 הועמדו כלל חובות המבקש על סך 50,818 ₪ ונקבע הסדר לסילוקם ב-24 תשלומים, ובסעיף 45 נכתב כי מבדיקה עדכנית התברר שבתיק שנפתח בגין חוב גזר הדין התקבל בקופת בית המשפט סך 31,788 ₪ (אולם ללא פירוט של הסכומים ומועדי התשלום). לא ניתן לדעת אם הסכום האמור התקבל לפני או אחרי השגת הסדר החוב. בסעיף 14 לתשובה פורטו הליכי הגבייה שננקטו נגד המבקש, אולם לא הובהר מה היה גובה העיקולים שהוטלו והאם כיום עודכנו הסכומים, לאור ביצוע תשלומים לאחר מועד הטלת העיקולים ולאור השגת הסדר חוב.

6. התמונה העובדתית המצטיירת מתשובת המשיב הינה מעורפלת. נראה כי סכומי העיקולים שהוטלו על חשבונות המבקש בבנק, במוסד לביטוח לאומי ועל משכורתו בשנים קודמות לא עודכנו ואינם משקפים את מצב החובות כיום ואת הסדר החוב שהושג. השוני בסכומים הנקובים בדרישות חוב שנשלחו על-ידי המשיב מעיד אף הוא על תמונה חלקית, שאינה משקפת את המצב האמיתי. די בכך כדי לקבוע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. הווה אומר, נזקו של המבקש במידה ולא יינתן הצו הזמני גדול מהתועלת שתצמח למשיב מאי-מתן הצו או מהנזק שייגרם לו אם יינתן הצו.

7. אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה לצו הזמני ומחזיר על כנה את החלטתי מיום 6.12.2018. כן הנני מחייב את המשיב לשלם למבקש הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ט, 09 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.