לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

ביום 3.7.05 ניתן גזר דין לגבי המבנה מושא בקשה זו, הממוקם בבית חנינה, ובמסגרתו ניתן צו הריסה, המורה על הריסת או התאמת הבנייה האמורה.

המבקש טוען כי המבנה ממוקם באזור המיועד לתכנית המתאר החדשה לאזור מגורים עד 6 קומות. ביום 1.12.20 נפתח תיק היתר מס' 0696.0/2020. ביום 27.6.22 ניתן אישור בדבר הגשת תוכנית מתוקנת לרשות הרישוי, בהתאם להנחיותיה. כיום ממתין המבקש לקבלת הנחיות או לאישור הבקשה לקבלת היתר בניה שתכשיר את מלוא חריגות הבניה.

לבקשתו צירף המבקש תצהיר אדריכל ולפיו, בין היתר, ביום 1.12.20 נפתח תיק היתר שמספרו 2020/0696.0 וביום 27.6.22 ניתן אישור בדבר הגשת התכניות המתוקנת אשר הוגשו לרשות הרישוי.

המשיבה טוענת בתגובתה כי מדובר במבנה שנבנה ללא היתר בשטח כולל של כ-160 מ"ר העומד על תילו מזה שני עשורים וטרם הוכשר. המבקש סומך ידו על תיק היתר 2020/0696, כאשר מעיון במערכות העירוניות עולה כי תוכנית היתר זו כלל לא נועדה להביא להכשרת העבירות במקום אלא במסגרתה מוצע הקמת מבנה חדש בן 2 קומות תחת הריסת הבניין הקיים במקום. למעשה, על פי בקשת ההיתר המבנה הקיים במגרש מסומן להריסה. המשיבה הפנתה למקרה דומה (תו"ב 61314-06-14) שם קבע בית המשפט כי די בנסיבה זו כדי לדחות את הבקשה. כמו כן, ההתקדמות בהליך התכנוני מתעכבת בשל אי עמידת המבקש בתיקונים משמעותיים הנדרשים בתוכנית ההיתר. ביום 24.7.21 דחתה ועדת הרישוי המקומית את הבקשה במתכונתה המוצעת בשל אי התקיימות תנאים מהותיים לדיון בבקשה ולמעשה במשך למעלה משנה לא נעשה דבר לקדם על מנת לקדם את בקשת ההיתר ורק לאחרונה, סמוך להגשת בקשה זו, הוגשו חלק מהתיקונים שהתבקשו. לפי שעה אין כל אופק תכנוני קרוב וממשי להכשרת העבירה וההיתר אינו בהישג יד.

בתשובה המבקש לתגובת המשיבה טוען כי תחילה הגיש בקשה לקבלת היתר לגבי המבנה דנן, אולם לאחר מו"מ מול מחלקת תכנון עיר הוא הסכים לסמן את המבנה להריסה במטרה להקים חניון תת קרקעי. מדובר בהסכמה שמטרתה שיפור פני העיר, לבקשת מחלקת הרישוי. המשיבה עושה שימוש לא ראוי בהבנות בין המבקש למחלקת הרישוי. המבקש הפנה למקרה דומה בנסיבותיו (עפמ"ק 36577-05-21) שם הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע צו גזר הדין. באשר לטענת המשיבה לאי עמידת המבקש בתנאים מהותיים, מדובר בטעות שכן מבירור מול האדריכל עולה כי בוצעו כל התיקונים הנדרשים וכיום ממתינים לשיבוץ הבקשה לדיון בפני רשות הרישוי.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ולאחרונה ברע"פ 8220/15. בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

נכון הוא כי במקרה דנן, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה מזה כשני עשורים, וטרם הוכשרה. מצב דברים זה מתקרב לסטטוס של הנצחת העבירה, דבר שלא ניתן להשלים עמו ושיש בו התרסה ישירה כנגד שלטון החוק.

אין מחלוקת, כי ישנה חשיבות מרובה לביצוע צו הריסה במועדו והיעתרות לבקשת ארכה תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן". עם זאת, סבורני כי נסיבות תיק זה חריגות ויש בהן "טעם טוב" לדחיית המועד שנקבע לביצוע צו ההריסה על מנת לאפשר למקש את קידום הסדרת המצב התכנוני.

כעולה מדברי המבקש, הריסת המבנה הינה תולדה של הסכמה בינו ובין מחלקת תכנון עיר שמטרתה ניצול מיטבי של המקרקעין לצורך פתרון חניה. כמו כן, ככל שהמבנה ייהרס הדבר יעשה במקביל למימוש התוכנית החדשה הנוגעת למקום (כפי שנקבע בעפמ"ק 36577-05-21 שהוזכר לעיל). בשים לב לכך שביום 27.6.22 ניתן אישור בדבר הגשת התכנית המתוקנת ועתה ממתין המבקש לשיבוץ בפני הועדה, מצאתי כי חלה התקדמות תכנונית המצדיקה הענקת פרק זמן נוסף למבקש לצורך קידום הליכי ההכשרה.

בנסיבות אלה ונוכח האמור לעיל, הבקשה מתקבלת כך שביצוע צו ההריסה יידחה עד ליום 10.3.23.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשפ"ב, 11 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.