26 מאי 2021

1. הליכים אלה עניינם תביעות התובע, אזרח הפיליפינים, שהועסק כמטפל סיעודי של המנוח חזקיה גבהרי ז"ל, שנפטר ביום 11.11.19. העסקת התובע הייתה מיום 1.6.10 עד לתום שבעת ימי האבל על מות המנוח.
2. המנוח היה אדם סיעודי שלקה בדמנציה, בסרטן הערמונית והיה מרותק לביתו ונזקק לעזרה מלאה ולהשגחה צמודה.
3. ביום 8.8.17 מינה בית המשפט למשפחה בירושלים את עמותת "רעות" כאפוטרופוס על גופו ועל רכושו של המנוח.
4. עיקרי הסעדים שנתבעו בתביעות הוסדרו בהסכמה בין התובע לבין מנהלת העזבון הזמנית שמונתה לעזבון המנוח, והצדדים ביקשו לתת תוקף של פסק דין להסכמות אלה.
5. עם זאת, הצדדים ביקשו כי בית הדין יכריע במחלוקות שנותרו ביניהם בעניין דרישת התובע לפסיקת פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש והתעמרות וגובה שכר טרחת עורכת דין.

ההליכים

1. ביום 28.11.18 הגיש התובע את התביעה בסעש 66725-11-18, לתשלום שכר עבודה, דמי חופשה, דמי מחלה, שיפוי בגין ביטוח בריאות, פיצוי בגין תשלום שכר לעובד שהחליף את התובע בעת שיצא לחופשה מולדת בשלהי 2015, דמי הבראה, פיצויי הלנת שכר ופיצוי בגין הפרת חוזה, סבל ועגמת נפש בגין התעמרות ואי תשלום שכר (להלן: "התביעה הראשונה").
2. התביעה הראשונה הוגשה נגד המנוח ונגד אשתו, גב' ג'בהרי אקדס. בהמשך, התביעה נגד גב' ג'בהרי נדחתה בהסכמה.
3. המנוח התגונן בתביעה הראשונה באמצעות עמותת "רעות", שכאמור, מונתה כאפוטרופסית לגופו ולרכושו של המנוח ביום 8.8.17.
4. ביום 31.12.19 הגיש התובע את התביעה בסעש 75195-12-19, בה עתר לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, דמי הודעה מוקדמת וכן סכומים בגין תקופת עבודתו ממועד הגשת התביעה הראשונה עבור פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים (להלן: "התביעה השנייה").
5. התובע הגיש לבית הדין בקשה למינוי מנהל עזבון. הבקשה נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 14.1.20. עם זאת, בית הדין מינה את גב' אקדס ואת בנו של המנוח מנישואיו הקודמים, מר שהראם ג'בהרי, כ"חליפים" של המנוח, לפי תקנה 25(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. גב' אקדס ומר שהראם ג'בהרי הגישו כתבי הגנה לכתב תביעה מתוקן שהגיש התובע, אך בהמשך, "חליפים" אלה נמחקו עקב מינוי מנהלת עזבון זמנית לעזבון המנוח ביום 3.8.20.
6. הבקשה למינוי מנהל עזבון הוגשה על ידי התובע לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בחודש 3/20. בנימוקי החלטתו לקבל את בקשת התובע, ציין בית המשפט לענייני משפחה כי "עד היום לא פעל מי מבני משפחתו להוציא צו ירושה או צו קיום צוואה אחר המנוח. זכותו של התובע שיהיה לו "צד שכנגד" לצורך המשך ניהול ההליכים בבית הדין לעבודה".
7. במסגרת ההליכים, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית, שעליו נחקר בדיונים שהתקיימו ביום 12.2.20 ו-11.4.21.
8. כאמור, מנהלת העזבון הגיעה להסכמה עם התובע, בדבר הסכומים המגיעים לתובע עקב עבודתו אצל המנוח וסיומה. פרטי ההסכמה הועלו על הכתב במסמך "פירוט הסכומים המוסכמים שעל הנתבעת לשלם לתובע", אשר נחתם ע"י הצדדים והוגש לבית הדין במצורף להודעת ב"כ התובע מיום 27.4.21. בית הדין נותן תוקף של פסק דין להסכמה זו.

התביעה לפיצויי הלנת שכר ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים

1. עיקרי העובדות הצריכות לעניין הם כדלהלן:
2. העסקת התובע כמטפלו הסיעודי של המנוח הוסדרה באמצעות הלשכה הפרטית "גולדמן". העסקת התובע מומנה, בחלקה, באמצעות גמלת הסיעוד לה היה זכאי המנוח. שכרו החודשי של התובע נקבע בסך 4,000 ₪, וכן הוסכם כי ישולמו לו 200 ₪ לשבוע עבור מזון, 100 ₪ לשבוע עבור דמי כיס וסך 318 ₪ בעד עבודה ביום מנוחה.
3. על פי תצהירו של התובע, שלא נסתר, בשנת 2014 החלו "בעיות" בכל הנוגע לתשלום זכויותיו של התובע. התובע הסביר כי למנוח שלושה ילדים מנישואיו שקדמו לנישואיו עם גב' אקדס ג'בהרי: שניים מהם חיים בארצות הברית ואילו בן שלישי – מר שהראם ג'בהרי, חי בישראל. התובע הסביר שבשל אי הסכמה בין גב' ג'בהרי לבין ילדי המנוח, גב' ג'בהרי לא הסכימה לשלם גמול בעד חגים, ובהמשך לא בוצעו תשלומים בגין חופשה שנתית, דמי מחלה, תשלומים עבור מזון ודמי כיס.
4. בכתב ההגנה של המנוח שהוגש על ידי עמותת רעות, אושרה טענת התובע שהועלתה בתביעה הראשונה, לפי ממועד מינויה של עמותת רעות ועד למועד הגשת התביעה הראשונה, לא שולם לתובע שכרו החודשי. מצב דברים זה נמשך עד למועד הגשת כתב ההגנה מטעם המנוח על ידי עמותת רעות בחודש 1/19. על פי העולה מתצהירו של התובע, הוא הועסק מבלי ששולם לו שכרו החודשי או כל זכות אחרת, במשך כשמונה חודשים.
5. עוד עולה מתצהיר התובע כי בתקופה שלאחר הגשת כתב ההגנה מטעם עמותת רעות בתביעה הראשונה, הוא קיבל תשלומים שונים על חשבון זכויותיו, בין באמצעות חברת גולדמן ובין באמצעות בני משפחה של המנוח. בתצהירו, פירט התובע את סכום הפרשי השכר אשר במועד הגשת התצהיר (חודש 1/20), נותרו לזכותו, בהתחשב בתשלומים שקיבל באמצעות חברת גולדמן קרובי משפחה של המנוח. לדבריו, הוא קיבל את שכרו הרגיל בלבד עד לחודש 10/18, וכי בגין התקופה החל מ-11/18, מגיעים לו הפרשי שכר.
6. מנהלת העזבון הסכימה כי הגיעו לתובע הפרשי שכר עבור חודשים 9-10/2018 בסך 5,394, בגין התקופה מ-11/18 עד 6/19 (בסך 25,101 ₪) ובגין שכר חודש 11/19.

טענות הצדדים

1. התובע טוען כי יש לחייב את העזבון בפיצויי הלנה מלאים בגין שכר ופיצויי פיטורים מולנים, בהיעדר כל עילה להפחתתם. לעניין זה התובע טוען כי הוא נוצל באופן חסר תום לב, והופגנה כלפיו אדישות זדונית תוך ניצול מצוקתו, בכך שעמותת רעות, שהייתה אפוטרופסית של המנוח, התרשלה והתנערה ממחוייבותה לדאוג למנוח ולאנשים המטפלים בו. התובע טוען כי יש להטיל על העזבון את הנטל להגיש תביעה נגד עמותת רעות בשל רשלנותה, ואין להשלים עם תוצאה שהתובע ישלם את מחיר היחס המתעמר כלפיו. מוסיף התובע וטוען כי טענות שהועלו בכתב ההגנה בתביעה הראשונה בעניין היעדר הכנסות למנוח, אינן מקימות הגנה, שכן על פי הפסיקה מצב כלכלי קשה של מעסיקה אינו מהווה נסיבות שלמעסיק לא הייתה שליטה עליהן, ומכל מקום היה מוטל על עמותת רעות לסיים את העסקת התובע.
2. מנהלת העזבון טוענת שאין מקום לפסוק פיצויי הלנת שכר, שכן מחלת המנוח, שהובילה לצורך במינוי אפוטרופוס, הייתה נסיבה שלמנוח לא הייתה שליטה עליה, והיא זו שגרמה להלנת שכרו של התובע. מנהלת העזבון ציינה שהתובע אישר שבני משפחת המנוח נהגו בו בהגינות, דבר שהתבטא בהיתר שניתן לתובע להוסיף ולגור בבית המנוח במשך כחודשיים לאחר פטירת המנוח. מנהלת העזבון הוסיפה כי בני משפחתו של המנוח הם בעלי קשיים רבים, בעלי קשיי שפה, ואין מקום לייחס להם חוסר תום לב בנסיבות.
3. סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מסמיך את בית הדין להפחית או לבטל פיצויי הלנה אם "נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו ... בגלל נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה...".
4. בית הדין סבור שיש להבחין, לעניין התביעה לפיצויי הלנת שכר, בין התקופה שעד לפטירת המנוח לבין התקופה שלאחר פטירתו. לגבי התקופה עד לפטירת המנוח, ניתן לתת משקל לטענת מנהלת העזבון, לפיה מחלת המנוח היוותה נסיבה שלמנוח לא הייתה שליטה עליה, וכי הלנת השכר הייתה "בגלל" מצב זה.
5. בית הדין אינו יכול להכריע בטענת התובע כי עמותת רעות התרשלה כלפי התובע. עמותת רעות טענה בכתב הגנתה שהיא פעלה לאיתור נכסים ועסקאות עבר של המנוח. לאחר פטירת המנוח, הודיעה העמותה על פקיעת מינוייה. אין הצדקה לחייב את עזבון המנוח בפיצויי הלנת שכר על יסוד טענות התובע להתרשלות של עמותת רעות כלפיו.
6. שונים הם פני הדברים ממועד פטירת המנוח. החל ממועד זה, יורשי המנוח אחראים לחובות המנוח בהתאם לסעיף 126 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. אמנם אין הם אחראים לחובות העזבון עד לחלוקתו ועד לשווי העזבון, אך אין בכך כדי לשנות מקביעת סעיף 1 לחוק הירושה, לפיה במות אדם עובר עזבונו ליורשיו. על פי סעיף 107 לחוק הירושה, אין לחלק את העזבון בין היורשים בטרם סולקו חובות העזבון, ויש בכך כדי להטיל על יורשיו של מעסיק לפעול לסילוק חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורים לעובד של המוריש. תמיכה למסקנה זו עולה מכך שחובות העזבון כוללים גם פיצויי פיטורים, לפי סעיף 4 לחוק פיצויי פיטורים. אין בחוק הגנת השכר הוראה הפוטרת עזבון מחובת תשלום פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים (בדומה לסעיף 19 לחוק הפוטר נאמן בפשיטת רגל או מפרק מתשלום פיצויי הלנה), ועל פי סעיף 20(ג) לחוק הגנת השכר, המועד לתשלום פיצוי פיטורים לעובד של מעסיק שנפטר הוא ביום מסירת דרישה למעביד בכתב תוך ציון העילה לדרישה. מסעיפים 127(א) ו-129 לחוק הירושה אף עולה כי ידיעתו של יורש על חוב של המוריש עשויה להשליך על מידת אחריותו לחוב של העזבון, וכך גם הכשלת סילוקו של חוב. בית הדין מקבל את טענת התובע שהעובדה שהוא היה זה שנדרש לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למינוי מנהל עזבון, כדי לממש את נכסי העזבון, מעבירה ליורשי המנוח נטל לשכנע, שבכך שמי מהם לא פנה בבקשה למינוי מנהל עזבון, הם לא הכשילו סילוק חובות המנוח לתובע. נטל זה לא הורם.
7. בית הדין מחליט, איפוא, כי יש מקום לחייב את העזבון בפיצויי הלנת שכר ובפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, החל ממועד הגשת התביעה השניה 31.12.19 - ועד למועד מינוי מנהלת העזבון 13.8.20 – תקופה של שבעה חודשים. סך הפרשי השכר שעל תשלומו הוסכם הינו 32,277 ₪ וסך פיצויי הפיטורים והפרשות לפנסיה שעל תשלומו הוסכם הוא 46,115 ₪. סך הכל: 78,392 ₪. בית הדין מחליט להפחית את פיצויי הלנת השכר ולהעמידם על שיעור ריבית שנתית בסך 50%. פיצויי הלנת הסך הנ"ל למשך שבעה וחצי חודשים לפי שיעור זה הם בסך 24,498 ₪. סכום זה נפסק גם חלף הפרשי הצמדה וריבית
8. בית הדין אינו רואה לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש. התובע אישר בעדותו שבני משפחת התובע הסכימו להמשך מגוריו של התובע בדירת המנוח "כמה שאני רוצה" וכן אישר שהתנהגו אליו ביחס "יותר מסביר". בנסיבות אלה, אין מקום להטיל על העזבון פיצוי בגין העסקה פוגענית.

שכר טרחת עו"ד

1. שוויו של פסק הדין, כולל פיצויי הלנה, הינו 148,080 ₪. התובע הגיש שתי תביעות ונדרש להליכים משפטיים מורכבים ורבים. בנסיבות, בית הדין מחייב את העזבון לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪.

התוצאה

1. בית הדין נותן תוקף של פסק דין למסמך "פירוט הסכומים המוסכמים שעל הנתבעת לשלם לתובע", אשר נחתם ע"י ב"כ הצדדים והוגש לבית הדין במצורף להודעת ב"כ התובע מיום 27.4.21.
2. העזבון ישלם לתובע פיצוי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 24,498 ₪.
3. העזבון ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.
4. בית הדין מאשר את העיקול הזמני שהוטל בהחלטת בית הדין מיום 14.1.20, ומורה על הגדלת סכום העיקול ל-178,080 ₪.
5. הפקדון שהופקד על ידי התובע במסגרת הבקשה לעיקול זמני – יוחזר לתובע.
6. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשפ"א, (26 מאי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".