1. מונחת לפניי התנגדות לביצוע שטר שהוגש ללשכת ההוצאה לפועל.
2. המבקשת התקשרה עם עידן תעשיות אלומיניום (ח.י) תשס"ב בע"מ ח.פ 513192021 (להלן: עידן תעשיות אלומיניום ח.י) בעסקה שבמסגרתה היא רכשה חומר גלם ליצור חלונות אלומיניום והעבירה אותו למפעלה על מנת שזו תייצר עבורה חלונות אלומיניום. השיק נמסר על ידי המבקשת לעידן תעשיות אלומיניום ח.י על חשבון התמורה שהובטחה לה עבור ייצור החלונות בחומר הגלם שנרכש על ידי המקשת. בהתנגדותה הדגישה כי השיק לא נמסר למשיבה 2 – עידן תעשיות אלומיניום בע"מ הנושאת ח.פ שונה – 512937343.

על פי המתואר בכתב ההתנגדות, עסקיה של עידן תעשיות אלומיניום ח.י כשלו ובפש"ר 93/04 ניתן צו המורה על פירוקה ועל מינוי מנהל מיוחד שתפס ומכר את חומר הגלם שנרכש על ידי המבקשת ונמסר לעידן תעשיות אלומיניום ח.י כדי שזו תייצר עבורה חלונות אלומיניום. בנסיבות אלו, ומכיוון שלא סופקו חלונות אלומיניום למבקשת, המבקשת ביטלה את השיק עקב כשלון תמורה מלא.

עוד צוין, כי המשיב 3, מר חג'ג' משה ז"ל, שימש בכל המועדים הרלוונטיים כמנהלן היחיד של שתי החברות – עידן תעשיות אלומיניום ח.י ועידן תעשיות אלומיניום בע"מ. לטענת המבקשת, "כדי להימלט מנושים ובניסיון להבריח את נכסי "עידן אלומיניום (ח.י), המשיב 3 העביר את השיק למשיבה 2 וזו הסבה אותו למשיבה 1, חרף העובדה שהשיק לא נמשך לפקודתה".

לטענת המבקשת, המשיבה 1 אינה אוחזת כשורה בשיק. שכן, היא נטלה את השיק בחוסר תום לב מאחר שהשיק שועבד לפני מועד הסבתו, להבטחת פרעון חובה של המשיבה 2, עידן תעשיות אלומיניום בע"מ – החברה שהסבה את השיק, לבנק לאומי בע"מ. שכן, ביום 19.4.2004 נרשם שעבוד על זכויות המשיבה 2 ונכסיה (עידן תעשיות אלומיניום בע"מ) ברשם החברות בנוסח הבא: "...שעבוד שוטף ראשון בדרגה על כל השטרות שלחברה יש או תהיה זכות בהם או לגביהם, בין כנפרעת, מוטבת, נסבה או אחרת, למעט שטרות המופקדים ו/או יופקדו ע"י החברה בבנקים אחרים לביטחון ואשר יחשבו כמשועבדים לטובתם בשעבוד קבוע, מעת הפקדתם בלבד והכל בכפוף לתנאים באגרת החוב...". באגרת החוב שמכוחה נרשם השעבוד מצוין "על כל השטרות שלחברה יש או תהיה זכות בהם או לגביהם, בין כנפרעת, מוטבת, נסבה או אחרת" ובהם השטר שלגבייתו נפתח תיק ההוצאה לפועל, המשיבה 2 התחייבה "לא למכור, לא למסור, לא למשכן, לא לשעבד ולא להעביר (או להמחות) בכל אופן אחר את הרכוש המשועבד או כל חלק הימנו ולא להתיר לאחרים להחזיקו בלי הסכמת הבנק לכך מראש ובכתב". על כן, עקב השעבוד שנוצר לטובת הבנק, המשיבה 2 מלכתחילה לא הייתה רשאית להסב את השיק למשיבה 1 והיה על המשיבה 1 לדעת שהשיק המוסב לה משועבד לבנק מאחר שדבר השעבוד פורסם ברשומות.

כן טענה כי השיק אינו "שלם ותקין" גם על פי מראהו. שכן, השיק לא נוקב בשמו המלא והנכון של הנפרע משלא קיים גוף משפטי ששמו "עודן תעשיות אלומיניום". השיק נמשך לפקודת "עידן תעשיות אלומיניום" והוסב על ידי עידן תעשיות אלומיניום בע"מ.

בעניין זה הפנתה המבקשת להלכת טל טריידיניג – "ברם, בעת שהסב ראובן את השיק לבנק, חתם – ולו בטעות – בשם שונה מזה שכתב שמעון על גבי השיק בעת משיכתו. למשל, תחת השם "ראובן יהלומים בע"מ" חתם בשם "חברת ראובן יהלומים 2015 בע"מ". כתוצאה מכך השיק אינו "שלם ותיקן לפי מראהו", והבנק לא יוכל לזכות במעמד של אוחז כשורה" (פסקה 12 לפסק הדין).

1. טענות המבקשת לגופן אכן הקנו לה רשות להתגונן ללא צורך בהפקדה כלשהי. אכן, על פניו, השטר מעלה שאלות בדבר האחיזה כשורה של המשיבה 1 ולו בשל מראהו.

תקנת השוק השטרית מעניקה הגנה רחבה לאוחז כשורה בשטר. ככלל, נקבע בפסיקה כי מי שאינו אוחז כשורה בשטר לא יוכל להתגבר על הגנה של כישלון תמורה של המושך או העושה (ראו רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (24.11.2015)). על כן, על מנת שהתובע יהא "אוחז כשורה" בשטר ויקבל את סכום השיק, עליו להוכיח כי הוא אכן זכאי לכך (ראו סעיפים 28-29 לפקודת השטרות). קרי, על האחרון מוטלת חובת ההוכחה כי קיבל את השטר בגין תמורה ובתום לב בכפוף לכך שהוא לא ידע כי קיימות טענות מסוימות לגבי כשירותו.

במקרה הנדון השיק איננו למוטב בלבד, והוא שיק סחיר. ואולם, שם הנפרעת אינו זהה לשם של משיבה 2 בשים לב לכך שהיו שתי חבורת שונות עם אותו שם (בשינוי לכאורה סמנטי : "בע"מ" מול "ח.י תשס"ב בע"מ" אולם שתיהן "עידן תעשיות אלומיניום" ושתיהן נושאות ח.פ שונה, ואין מדובר רק בשיבוש שם "עידן" ל-"עודן"). משקיימות שתי חברות שונות הנושאות שם דומה תחת אותן מנהל, ברי כי יש ממש בטענות מבקשת. אכן, משיבה 2 יכולה לבצע הסבה של השיק לעצמה ולאחר מכן להסב למשיבה 1. מאחורי השיק אכן הייתה לכאורה הסבה מ"עידן תעשיות אלומיניום" ללא חתימה ל"עידן תעשיות אלומיניום בע"מ" ומשם ל"מטבע ישראלי בע"מ". ואולם, אין יישות משפטית בשם "עידן תעשיות אלומיניום" אלא אם כבר עידן תעשיות אלומיניום (ח.י) תשס"ב בע"מ (לולא כן, וזו הייתה עידן תעשיות אלומיניום בע"מ, כי אז לא היה צורך לכתוב פעמיים מאחורי השיק "עידן תעשיות אלומיניום") ולה יש ח.פ משל עצמה שאינו רשום תחת "עידן תעשיות אלומיניום" המופיע בפני עצמו מאחורי השיק.

בעניין טריידינג (רע"א 8301/13 , אשר ביטל את הלכת גויסקי), חוסר ההתאמה בין תיאור הנפרעת ובין חתימת ההסבה הוא שפגם בחזותו של השיק. בהיותו בלתי תקין לפי מראהו, נשללה מן המשיב האחיזה כשורה. גם בנידון דידן יש הבדל בין שם הנפרע לבין השם המסב ואין מדובר אך בתיקון שיבוש בכתיב השם. בעניין תעשיות צפון ("רב בריח") נקבע כי שיבוש השם אינו פוגם בזכותו של האוחז, וכל משמעות השיבוש בשם היא שלילת הזכויות העודפות שיש לאוחז כשורה על פני מעביר השיק. העדרן של זכויות עודפות לאוחז אינו שולל את זכותו לפירעון השיקים אלא אם עומדת למושך טענת הגנה (ראו ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, מג(4) 613 (1989), ע"א 645/81 תעשיות הצפון בע"מ נ' ש. פרידמן ושות' (1975) בע"מ, לו(3) 757 (1982)). בענייננו, למושך קיימת טענת הגנה בדמות כשלון תמורה מלא.

ודוק; סעיף 31(4) לפקודה קובע, כי "מקום שהשטר הוא לפקודה, והנפרע או הנסב מתואר שלא כנכון, או שנשתבש הכתיב של שמו, יכול הוא להסב את השטר כדרך שכתוב בו ולהוסיף, אם יראה לעשות כן, את חתימתו הנכונה". ואולם, לא כך נעשה במקרה דנן. כפי שנאמר גם ע"י השופט זוסמן בספרו "דיני שטרות" (מהדורה שישית) - ניתן לשמור על תקינות המסמך בחתימת היסב בדרך ששם הנפרע כתוב בשטר וזאת לאור סעיף 31(4) לפקודת השטרות, ובכך לא תיגרע סחרות המסמך וחזותו לא נפגמת. אכן, אם לא נהגו כך, הסחרות בו נפגמת, ונשללת האפשרות של אוחז כשורה שכן השטר "לא תקין לפי מראהו". כך, בספרו של השופט זוסמן הובא מקרה שבו קיים שיבוש בשם הנפרע בשטר  (במקום "נתן כרם" נכתב בשטר "נתן קרן"), וכתוצאה מכך אין זהות בין השם של הנפרע לבין חתימת ההיסב, ובעניין זה כתב:

חוסר התאמה בין תאור הנפרע ובין חתימת ההסבה יעורר בעיות... נניח כי מדובר הוא בשיק; הבנק הנמשך יסרב, קרוב לודאי, לכבד את השיק מחמת הספק העולה מחוסר ההתאמה בין תאור הנפרע ובין חתימתו כמסב, והוא יצדק בכך. זאת ועוד. אם יסב נתן כרם את המסמך בחתימתו, הפגם בחזות המסמך, מפאת חוסר ההתאמה, יהפוך את המסמך למסמך לא תקין. אמנם זכותו של אוחז לא תיפגע על ידי כך, אך חוסר התקינות בחזות המסמך שולל את האפשרות של אחיזה כשורה, שכן על פי סעיף 28(א) לפקודה, אין אדם יכול להיות אוחז כשורה אלא אם היה השטר 'תקין לפי מראהו'. חוסר התקינות יגרום, איפוא, לידי כך שאם היתה זכות הקנין בשטר פגומה, הפגם נשאר דבק בשטר. ניתן לסחר את השטר אבל לנעבר לא תהא זכות טובה מזכות המעביר.."

על כן, ניתן לטעון כי לא נתקיים סעיף 31 (4) לפקודת השטרות, שכן לא בוצעה חתימת הסבה בגב השיק ולכן אין בכך לכאורה לרפא את הפגם של הסחרות והמשיבה לכאורה אינה אוחזת כשורה בשיקים, כאשר שיבוש השם אינו פוגם בזכותו של האוחז אלא אך מונע את היותו אוחז כשורה.

עוד טוענת המבקשת, כי תאריך הפרעון הנקוב בשיק הוא 3.1.6.04 ואין בלוח השנה תאריך כזה ומשכך לא ניתן להציג את השיק לפרעון. כמו כן, השיק הוצג לפרעון בתאריך 1.7.2004, כך שקיימת חזקה כי ההסבה נעשתה לאחר תאריך הפרעון הנקוב בשיק (31.6.04), והרי מקום בו האחיזה בשטר נעשתה לאחר שעבר זמנו, הרי שיש בכך לכרסם בהיות המשיבה אוחזת כשורה לפי סעיף 28 (א) לפקודת השטרות. אכן, אם עבר כבר זמנו של השיק, הרי שהנפרע שהעביר את השיק יכול היה לפרוע את השיק ולשלם למשיבה 1. העובדה שהמשיבה לא פורעת את השיק ומעבירה למשיבה 1 אמורה לעורר חשד שיש בעיה עם השיק. ואולם, המבחן הוא בעת מסירת השיק האם היה אוחז כשורה ולא בעת ההפקדה או בעת החילול או בעת הפירעון, ונקודה זו ראויה לבירור, בשים לב לכך שמדובר בשיק משועבד ועובדת היותו משועבד מופיעה ברשומות.

1. הגם שניתנה זה מכבר רשות להגן (כשהמשיבה היא זו שהסכימה כי ההתנגדות תתקבל (עמ' 2, ש'17) ועל כן ניתנת כפועל יוצא גם ארכה – הרי שהליכי ההוצאה לפועל שננקטו מתבטלים) ומשנתתי רשות להגן (כשמשמעותה בפועל כאילו ניתנה החלטה בהארכת המועד והעיקול מתבטל– מצאתי לנכון לדון בטעמים לכך הואיל וטענות ההגנה הן טובות כשלעצמן להתברר ויש בדבר להשליך על הארכת מועד להגשת התנגדות, בה ביקשו הצדדים שאדון בנפרד חרף זאת. אומנם המבקשת אינה מוכנה לדון בבקשה להארכת מועד משלטעמה אין לקרוא לבקשה "הארכת מועד" הואיל ולגישתה היא הגישה בזמן, אולם במבחן התוצאה – בין אם הגישה שלא בזמן ובית המשפט קיבל את הבקשה להארכת מועד ובין אם בית המשפט קובע כי ההמצאה לא הייתה כדין ועל כן כאילו הוגשה במועד– הרי שעצם נקיטת העיקול במסגרת הליכי ההוצל"פ התבססה על אי הגשה במועד, ומקום בו נקבע שהבקשה הוגשה במועד או שנתקבלה הבקשה להארכת מועד, אזי כי ההליכים שננקטו בהוצאה לפועל מבוטלים. זאת, בשים לב לכך שהעיקול שהוטל, הוטל לפי חוק הוצאה לפועל ולא נבחן לפי תקנות סדר הדין האזרחי, או אז יש להידרש לא רק לראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה אלא גם ליסוד ההכבדה שבוודאי בשלב זה לא הוכח. וגם לו היה מוכח, הרי שהיו נדרשות בטחונות מצד המשיבה לשם הטלתו. זאת, על מנת שהעיקול גם יעמוד עד תום ההליך, ולא בהתאם לתוקפו המוגבל ממילא בהליכי ההוצאה לפועל שננקטו טרם הגשת ההתנגדות.
2. בכל הנוגע לאיחור, ולו ברמה המילולית טכנית, בהגשת ההתנגדות – משך 14 שנה משההליך נפתח בשנת 2004 - טענה המבקשת כי האזהרה על נקיטת ההליך לא הומצאה למבקשת מעולם ולמנהלה של המבקשת נודע על עובדת פתיחתו של ההליך רק ביום 28.10.2018 במסגרת עתירתו של מנהל המבקשת לביתה משפט לתביעות קטנות לביטול עסקת רכישת משאית עקב מד מרחק של המשאית אותו רכשה התגלה כמזויף. בית המשפט (ת"ק 62874-01-18) הורה בפסק דינו מיום 15.10.2018 על ביטול העסקה וכי המשאית תוחזר למוכר ועל המוכר להחזיר את הכסף ששולם בגינה. או אז גילה מנהל המבקשת כי הוטל עיקול על המשאית וגילויו של העיקול הביא לגילויו של ההליך ביום 28.10.2018 מעיון בתיק ההוצאה לפועל. כבר ביום 22.11.2018, הגישה המבקשת את התנגדותה ללשכת ההוצאה לפועל.

המבקשת טוענת כי ההתנגדות לביצוע שטר הוגשה במועדה, הגם שמזכירות לשכת ההוצאה לפועל סירבה לקבל את ההתנגדות בטענה שיש להגיש בד בבד בקשה להארכת מועד ונאותה לקבל את ההתנגדות תחת הקלדתה כבקשה כללית וביום 25.11.2018 קבע כב'' רשם ההוצאה לפועל: "יש להגיש הבקשה במסגרת הסעד המתאים". המבקשת הגישה לבית משפט זה את ההתנגדות עם בקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועדה משהאזהרה בתיק ההוצאה לפועל לא הומצאה לה כאמור. האזהרה נשלחה לכתובת "אזור תעשייה חדש, חדרה" ועל כן אין מדובר בכתובת תקינה. לראיה, אישור המסירה של האזהרה חזר מבלי שהאזהרה נמסרה ליעדה מסיבה של "כתובת בלתי ידועה". המבקשת היא חברה בע"מ אשר כתובת הרשומה ברשם החברות וכתובתה במועד הרלוונטי היה "אזור התעשייה עמק חפר (מגרש 4)". העובדה שקיים רישום במערכת ההוצאה לפועל לפיו הומצאה האזהרה כדין אין בה כשלעצמה כדי להוכיח כי בוצעה ההמצאה כדין – "הרישום במחשב, לפיו בוצעה המצאה כדין אין בו כשלעצמו ראיה לכך שההמצאה אכן בוצעה כדין. במקרה שהו אין בפני הרשם אישור מסירה חתום על ידי החייב, הוא טוען כי ההמצאה בוצעה בבית אמו שאיתה לא התגורר בכלל – אין הרישום במחשב יכול להוות ראיה להמצאה כדין. התוצאה הנובעת מכך היא שהחייב איננו זקוק להארכת מועד כדי להגיש את התנגדותו (מפנה לספרו של דוד בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות" (מהדורה שביעית, יולי 2011), עמ' 72).

1. בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה ובית המשפט נטה להיענות לבקשות בעניין זה רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו (ראו למשל בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים או מחדלים של בעלי דין, שניתן אף לרפאם בהוצאות. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ראו שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח (29.10.2000); תת 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (3.5.2011)), ובמסגרת זו לגלות את חקר האמת.

כן נפסק, אם כי בהקשר של הארכת מועד להגשת ערעור, כי טעותו של בעל דין או בא כוחו, שבעטיה נגרם האיחור, ואפילו רשלנותם, אינם מונעים לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ראו למשל ע"א 8547/96 אלימלך ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), עמ' 889). עוד נפסק כי בבוא בית המשפט לבחון האם להיענות לבקשה להארכת מועד, עליו להתחשב גם במידת האיחור – ככל שהאיחור רב יותר, כך יידרש טעם מיוחד כבד משקל יותר (ראו למשל בר"ע (ת"א-יפו) 2444/04 ברוס בע"מ (בפרוק מרצון) נ' מנהל מס ערך מוסף באר-שבע ואח').

כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נקבע בפסיקה כי יש מקום לגישה מקלה אף יותר מזו הננקטת בהארכת מועד להגשת ערעור ואף נקבע כי אין זה ראוי לבחון את טיב הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות בזיקה להארכת מועד להגשת ערעור, ובאותן אמות מידה מחמירות. במקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו לראשונה בבית המשפט ודחיית בקשתו תוביל למעשה בית דין וסיום ההליך כולו מבלי שנדון לגופו (ת"ת 15164-02-16 בן דוד שלמיוב (15.3.2016). כב' הרשמת הבכירה כתוארה דאז סיגל אלבו מפנה לבר"ע (מח', י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר, תקדין-מחוזי 96(1), 588; ע"א (ירושלים) 1356/00 - שלום הדאיה נ' נחום פלדמן, תקדין-מחוזי, 2001(1), 649).

כך נפסק, למשל, כי הגם שהסמכות להארכת מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן בטעות של בעל דין או בא כוחו, לא ניתן להתעלם מכך שתיתכנה טעויות אנוש, שאינן נובעות מרשלנות או הזנחה, וכאשר הנסיבות בכללותן מורות על טעות כנה, בתום לב, שאיננה נובעת מזלזול, הניתנת לתיקון תוך התחשבות באינטרסים של הצד השני, ניתן להיענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב הצד שטעה בתשלום הוצאות לצד שכנגד (ראו והשוו: בש"א 175521/07 סאבר ג'וברין מוחמד נ' ש.ר.מ.ס שייוק ציוד לבניין (27.12.2007)).

במקרה דנן, טוענת המבקשת כי מעולם לא הומצאה לה האזהרה. אומנם בכתובתה לפי רשם החברות מצוין "אזור התעשייה, עמק חפר" אולם לא ברור כיצד היא רואה בכך כתובת להמצאה תקינה לעומת "אזור התעשייה החדש, חדרה". בשני המקרים יכול והמסירה לא הגיעה ליעדה משאין כתובת מדויקת באזור התעשייה. אומנם בעמק חפר מצוין מספר המגרש, אולם לא ניתן לדעת כמה חברות ממוקמות שם, ויכול כי גם לו הייתה המצאה לפי הכתובת ברשם החברות, המבקשת הייתה טוענת להעדר המצאה.

מכל מקום, טענתה היא כי המסירה בוצעה באזור התעשייה בחדרה ולא בעמק חפר, בהתאם לכתובת הרשומה. עובדה זו לא נסתרה על ידי המשיבה, ולא ברור מהיכן שאבה המשיבה את הכתובת שמסרה ללשכת ההוצאה לפועל לצורך ההמצאה. בחקירת מנהל המבקשת, עלתה הכתובת "רח' שקצר 8 חדרה" שזוהי כתובתו של מנהל המבקשת "גרתי שם, אני עברתי כתובת זו בשנת 1998" (עמ' 1, ש' 25), כאשר השיק נמסר בשנת 2004 ויכול וההמצאה בוצעה למנהל המבקשת שלא שינה את כתובתו במשרד הפנים, אולם לא ניתן הסבר מדוע לא בוצעה ההמצאה בהתאם לרשום במרשם החברות משעל פי סדרי הדין יש להמציא למען הרשום של החברה. מנהל המבקשת השיב לשאלת ב"כ המשיבה כי המבקשת לא הייתה רשומה בכתובת זו, משהחברה המבקשת הוקמה בשנת 1999, לאחר שכבר הוא עצמו עבר מהכתובת הזו. ב"כ המשיבה טען שלפי הדו"ח השנתי של החברה משנת 2006, רשום כי הוא מתגורר ברחוב שקצר 8. מנהל המבקשת שלל זאת, כאשר לבקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד צורף דוח מרשם החברות נכון לשנת 2004 לפיה הכתובת של המבקשת היא בעמק חפר. הגם שמצוין ברישומים בלשכת ההוצאה לפועל כי הייתה המצאה כדין וקיימת חזקת תקינות המנהל, הרי שזו חזקה הניתנת לסתירה. דבר הדואר חזר בנימוק "לא ידוע במען". המשיבה לא יכולה הייתה להוכיח "שתי מסירות מלאות", כלשונה, הגם ש"יש תיעוד לזה במערכת ההוצל"פ כלים שלובים" (עמ' 3, ש' 2), הואיל ו"ניסינו להוציא דרך כלים שלובים ללא הצלחה".

משכך, אני קובעת שלא בוצעה המצאה כדין. יושם אל לב, כי ברגע שגילה מנהל המבקשת את דבר העיקול, תוך פחות מחודש הגיש התנגדות ועל כן אני קובעת שההתנגדות הוגשה במועדה.

1. העולה מהמקובץ – בין אם התקבלה זה מכבר בקשת הרשות להגן וכבר מטעם זה יש ארכה, בין אם מטעמים של קבלת הבקשה להארכת המועד בשים לב להלכות הנהוגות עת ישנן טענות הגנה טובות להתברר ועל כן יש ארכה ובין אם קבעתי שההמצאה לא בוצעה כדין – התוצאה המעשית היא ביטול כלל העיקולים וההליכים שננקטו בלשכת ההוצאה לפועל. כפועל יוצא, העיקול על המשאית מתבטל בזאת.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ט, 06 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.