1. מונחת לפניי התנגדות לביצוע שטר שהוגש ללשכת ההוצאה לפועל.

רקע עובדתי - תמצית

1. התובעת היא חברה העוסקת בניכיון שיקים. הנתבעת 1, קורונה אלום בע"מ, העבירה לנתבעת 2, עידן תעשיות אלומיניום בע"מ (להלן עידן בע"מ) את השיק מושא הדיון על סך של 50,000 ₪ (להלן השיק). נתבעת 2, עידן בע"מ, ביקשה את שירותיה של התובעת והעבירה בתמורה את השיק הנ"ל . מר חג'ג' המנוח היה הדירקטור היחיד אצל הנתבעת 1 וערב אישית לפירעון השיק. ביום 29/02/2004, נתבעת 2, באמצעות מר חג'ג', חתמה על הסכם ניכיון שיקים עם התובעת והסבה לה את השיק המשוך על ידי נתבעת 1 . האחרונה נתנה לבנק הוראת ביטול והשיק חולל. מכאן התביעה.

טענות הצדדים

1. עיקר טענות התובעת הוא שהיא אוחזת כשורה וממלאת אחר התנאים המנויים בסעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש]. אין חולק כי היא נכנסת תחת ההגדרה "אוחזת" כמשמעותו בסעיף ההגדרות (סעיף 1 לפקודה) היות והשיק הוסב אליה, וכי היא קיבלה את השיק בעד ערך בהתאם לסעיף 26 לפקודה. התובעת סיפקה שירותי ניכיון ושילמה לנתבעת 2 סך של 45,162 ₪. סעיף 91 לפקודה קובע חזקה לפיה כל שנעשה ביושר לב כאילו נעשה בתום לב, וחזקה זו עומדת לטובתה. לדבריה, לא הייתה לה שום ידיעה לפגם בזכותה הקניינית (של הנתבעת 2) בשיק, וההמחאה לא הושגה ברמאות ו/או כפיה ו/או באמצעים אחרים שאינם כדין. היא נטלה את השיק לפני מועד פירעונו כשהוא שלם ותקין על פי מראהו. בהתקיים כל התנאים האמורים, הרי שהיא ממלאת לשיטתה אחר דרישת סעיף האוחז כשורה, כאשר היא מפנה גם לסעיף 29(ב) לפקודה הקובע חזקה שכל אוחז הוא אוחז כשורה לכאורה. על כן, היא יכולה בהיותה אוחזת כשורה לתבוע את פירעון השיק בשמה וגם לאכוף את תשלומו של כל צד החב ע"פ השטר.

התובעת טוענת לעילה שטרית כנגד נתבע 1; עילה שטרית וחוזית כנגד נתבעת 2 ועילה לפי חוק הערבות וסעיף 57 לפקודה נגד עזבון המנוח חג'ג, נתבע 3, אשר חתם על ערבות אישית לפירעון השיק.

1. לטענת הנתבעת 1, היא לא קשורה להסכם שירותי ניכיון שיקים עם נתבעת 2. היא אך התקשרה עם חב' עידן תעשיות אלומיניום (ח.י.) תשס"ב בע"מ ח.פ 513192021 (להלן: עידן תעשיות אלומיניום ח.י) בעסקה שבמסגרתה היא רכשה חומר גלם ליצור חלונות אלומיניום והעבירה אותו למפעלה על מנת שזו תייצר עבורה חלונות אלומיניום. השיק נמסר על ידי הנתבעת 1 לעידן תעשיות אלומיניום ח.י על חשבון התמורה שהובטחה לה עבור ייצור החלונות בחומר הגלם שנרכש על ידי הנתבעת 1. בהתנגדותה הדגישה כי השיק לא נמסר לנתבעת 2– עידן תעשיות אלומיניום בע"מ הנושאת ח.פ שונה – 512937343.

על פי המתואר בכתב ההתנגדות, עסקיה של עידן תעשיות אלומיניום ח.י כשלו ובפש"ר 93/04 ניתן צו המורה על פירוקה ועל מינוי מנהל מיוחד שתפס ומכר את חומר הגלם שנרכש על ידי הנתבעת 1 ונמסר לעידן תעשיות אלומיניום ח.י כדי שזו תייצר עבורה חלונות אלומיניום. בנסיבות אלו, ומכיוון שלא סופקו חלונות אלומיניום לנתבעת 1, הנתבעת 1 ביטלה את השיק עקב כשלון תמורה מלא.

עוד צוין, כי הנתבע 3, מר חג'ג' משה, שימש בכל המועדים הרלוונטיים כמנהלן היחיד של שתי החברות – עידן תעשיות אלומיניום ח.י ועידן תעשיות אלומיניום בע"מ. לטענת הנתבעת, "כדי להימלט מנושים ובניסיון להבריח את נכסי "עידן אלומיניום (ח.י), המשיב 3 העביר את השיק למשיבה 2 וזו הסבה אותו למשיבה 1, חרף העובדה שהשיק לא נמשך לפקודתה".

לטענת הנתבעת, התובעת אינה אוחזת כשורה בשיק. שכן, היא נטלה את השיק בחוסר תום לב מאחר שהשיק שועבד לבנק לאומי לפני מועד הסבתו להבטחת פרעון חובה של הנתבעת 2, עידן תעשיות אלומיניום בע"מ – החברה שהסבה את השיק. ביום 13.1.2004 שיעבדה עידן תעשיות בע"מ את כל השטרות שיש לה או יהיו לה בהם זכויות בין אם כנפרעת ו/או כנסבת. שכן, ביום 19.4.2004 נרשם שעבוד על זכויות הנתבעת 2 ונכסיה (עידן תעשיות אלומיניום בע"מ) ברשם החברות בנוסח הבא: "...שעבוד שוטף ראשון בדרגה על כל השטרות שלחברה יש או תהיה זכות בהם או לגביהם, בין כנפרעת, מוטבת, נסבה או אחרת, למעט שטרות המופקדים ו/או יופקדו ע"י החברה בבנקים אחרים לביטחון ואשר יחשבו כמשועבדים לטובתם בשעבוד קבוע, מעת הפקדתם בלבד והכל בכפוף לתנאים באגרת החוב...". באגרת החוב שמכוחה נרשם השעבוד מצוין "על כל השטרות שלחברה יש או תהיה זכות בהם או לגביהם, בין כנפרעת, מוטבת, נסבה או אחרת" ובהם השטר שלגבייתו נפתח תיק ההוצאה לפועל, הנתבעת 2 התחייבה "לא למכור, לא למסור, לא למשכן, לא לשעבד ולא להעביר (או להמחות) בכל אופן אחר את הרכוש המשועבד או כל חלק הימנו ולא להתיר לאחרים להחזיקו בלי הסכמת הבנק לכך מראש ובכתב". על כן, עקב השעבוד שנוצר לטובת הבנק, הנתבעת 2 מלכתחילה לא הייתה רשאית להסב את השיק לתובעת והיה על התובעת לדעת אודות השעבוד, שהשיק המוסב לה משועבד לבנק מאחר שדבר השעבוד פורסם ברשומות.

כן טענה כי השיק אינו "שלם ותקין" גם על פי מראהו. שכן, השיק לא נוקב בשמו המלא והנכון של הנפרע משלא קיים גוף משפטי ששמו "עודן תעשיות אלומיניום". השיק נמשך לפקודת "עידן תעשיות אלומיניום" והוסב על ידי עידן תעשיות אלומיניום בע"מ.

בעניין זה הפנתה המבקשת להלכת טל טריידיניג – "ברם, בעת שהסב ראובן את השיק לבנק, חתם – ולו בטעות – בשם שונה מזה שכתב שמעון על גבי השיק בעת משיכתו. למשל, תחת השם "ראובן יהלומים בע"מ" חתם בשם "חברת ראובן יהלומים 2015 בע"מ". כתוצאה מכך השיק אינו "שלם ותקין לפי מראהו", והבנק לא יוכל לזכות במעמד של אוחז כשורה" (פסקה 12 לפסק הדין).

1. אין כתבי טענות מצד הנתבעים 2 ו-3.
2. בדיון שהתקיים ביום 15/07/2020 העיד מנהל התובעת (להלן: העד) על הנוהל הקיים במשרדו בניכיון שיקים, כאשר עת מגיע לקוח הוא בודק את השיק, בוחן שהשיק כתוב כשורה ומתקשר למושך כדי לברר אם הוא נתן השיק. על גב השיק מושא הדיון כתוב "זהבה". העד מסביר שעל פי הנוהל רושמים שם עם מי דיברו אצל המושך, אולם בשים לב לכך שהשיק הוא מלפני 17 שנים, הוא לא יכול לומר מי זאת זהבה. העד מסביר מדוע פרטים אלה לא הופיעו בתצהירו אלא רק עלו במהלך הדיון, ולדבריו "דבר נורמלי שגרתי אני לא צריך לכתוב אותו בתצהיר זה ברור" (עמ' 7 שורה 20). עוד הסביר העד שאמנם רשום תאריך 31/06/2004 על גבי השיק ואין תאריך כזה, אולם במצב זה מציגים את השיק ביום למחרת, היינו ביום 01/07 וזה מקובל בבנקים, "אלפי שיקים עוברים ככה" (עמ' 8 שורה 6). העד טען שלא ידע בדבר מצבו הפיננסי של מר חג'ג' והוא ביצע עמו שלוש עסקאות, "מישהו המליץ לי לעשות איתו הסכם" (עמ' 9 שורה 14), אך לא זכר מי שלח אותו. כן הסביר שאם על השיק אין את התוספת "בע"מ" בשם הנפרע, כי אז "צריך להוסיף בדיוק מה שכתוב לפקודת ולהחתים אותו על ההיסב זה החוק".

מנהל נתבעת 1 העיד אף הוא, וכשנשאל עם מי ביצע את העסקה, השיב עם "עידן תעשיות אלומיניום". הוא נשאל האם "כך קוראים לחברה?" והשיב: "כך אני יודע" (עמ' 11 שורה 28-309). הוא הבהיר כי "אני לא ידעתי שיש שתי חברות לבן אדם. בגלל זה מה שאני יודע סיפרתי" (עמ' 14, שורה 22) ו"לא ידעתי שיש הבדל ביניהם לא ידעתי שקיימות שתי חברות" וכי הוא לא כתב את המשך שם החברה כי "לא ידעתי את השם שלו. אף פעם לא שמתי ח.י." (עמ' 15 שורה 20-22), שהוא נתן 50,000 ₪ מקדמה עבור עסקה "שהוא חייב לייצר לי אלומיניום". כשנשאל מי זה "הוא", השיב: "עידן תעשיות אלומיניום. ש. ככה קוראים לחברה? ת. ככה אני יודע" (עמ' 11, ש' 26-30). נקודה זו עלתה גם בדיון קודם מיום 14.3.19 עת נציג הנתבעת ציין כי "לא היה הסכם למה נתתי את שיק", "אני נתתי לעידן תעשיות אלומיניום ואנחנו עבדנו כמעט שנה...לא ידעתי שאצלו יש שתי חברות...במסמך שעכשיו אני רואה שעידן תעשיות הפסיקה לעבוד בכלל בשנת 2002" (עמ' 3, ש' 20 ו-22-25 בהתאמה). השיק נמסר מצד הנתבעת 1 לעידן תעשיות בע"מ בחודש אפריל 2004, כך שלפי גישה זו עידן תעשיות ח.י לא הייתה קיימת אלא העסקה בוצעה מלכתחילה עם עידן תעשיות בע"מ. במהלך עימות העד עם הטענה כי השיק נמסר לתובעת לפני העסקה ו/או ביטולה עם חג'ג' , השיב העד בעניין זה "הסברתי מתי נתתי את השיק. אני נתתי שיק לבן אדם הזה מתי שקניתי חומר. אני יודע מתי אני קניתי חומר, את זה לא קניתי בפברואר..." (עמ' 11 שורה 28-29). עוד נשאל העד מדוע לא הגביל את סחירות השיק, ועל כך ענה "לפני 17 שנה לא רושמים למוטב בלבד. קודם כל לא ידעתי על כך" (עמ' 15 שורה 14). משהשיק חולל משתי סיבות – האחת אומנם הוראת ביטול אולם האחרת בשל עיקול על החשבון, נשאל מנהל נתבעת 1 האם "ביטלת כי לא היה לך כסף בחשבון", ועל כך השיב "אני רק יודע שאצלי לא היה חובות בחשבון" (עמ' 16 שורה 13).

1. בסיכומיה חזרה התובעת על כך שמדובר בתביעה שטרית לשיק שחולל בגין הוראת ביטול ועיקול. התובעת דחתה את טענת נתבעת 1 שהעסקה המקורית הייתה עם עידן ח.י. ולא עם עידן בע"מ. היא מפנה לפרוטוקול הדיון לפיו מנהל נתבעת 1 לא ידע בזמן אמת שיש למר חג'ג' שתי חברות וכי מעולם לא רשם את האותיות ח.י. בהקשר של החברה של חג'ג' (עמ' 15 שורה 22). משכך, לטענת התובעת, מתבקשת המסקנה כי נתבעת 1 לא ידעה על קיומה של חברת ח.י. ולכן מלכתחילה לא היה ביכולתה לרשום המחאה על שמה ו"על כן, מתבקשת המסקנה כי ההמחאה נרשמה מלכתחילה ע"ש נתבעת 2" (ס' 1 (ב) לסיכומים). מה גם, שמנהל נתבעת 1 הודה בדיון שהוא רשם "עידן תעשיות אלומיניום" ומשכך הוא למעשה הודה, לשיטתה, שהעסקה נעשתה עם נתבעת 2. יתרה מכך, נתבעת 1 לא צירפה העתק הזמנת העבודה מעידן ח.י. ו/או חשבונית ו/או קבלה המעידות שהעסקה אכן נעשתה עם עידן ח.י. כפי שנטען. כך, העד טען שהעסקה עם ח.י נעשתה בחודש אפריל, אך ההמחאה נמסרה לתובעת בחודש פברואר 2004. שילובה של סתירה זו עם עדותו שנעשו מספר עסקאות עם מר חג'ג', מוביל למסקנה שההמחאה קשורה לעסקאות האחרות ולא לעסקה עם עידן ח.י בחודש אפריל.

לטענת התובעת, סיבת החילול האמיתית של השיק היא מצבה הכלכלי של נתבעת 1. לתימוכין, התובעת מצטטת מהעדות של מר בנין, מנהל נתבעת 1, שהוא סגר את החשבון ביום 31/06/2004 וכי החל מחודש מאי 2004 לא הייתה לו עבודה. תימוכין ניתן למצוא בהתנהלות נתבעת 1 מול גורמים אחרים ב 2004, על ידי ביטול שיקים כדי "להתחמק מלשלם התחייבויותיו" לטענת התובעת. בנוסף, בניגוד לטענת נתבעת 1 שרכשה חומרי גלם, הרי המנהל המיוחד בהליך הפש"ר של עידן ח.י לא מצא שום חומר גלם, ויתרה מכך, הנתבעת 1 לא צירפה שום ראיה המעידה שאכן רכשה חומר גלם מעידן ח.י. למרות שמר בנין טען שיש לו חשבונית אך זו לא הוצגה.

כן טענה כי הסכם השעבוד נחתם עם בנק לאומי ביום 19/01/2004. ההמחאה הוסבה לתובעת ביום 29/02/2004 . באותו זמן לא היה בידי התובעת כל ידיעה על הסכם השעבוד עם בנק לאומי ולא יכלה להיות לה ידיעה כזו, וזאת כי הפרסום אודות השעבוד בוצע רק ביום 19/04/2004 ועל כן אין בכך לסתור את היותה אוחזת כשורה. יתרה מכך, מדובר בשעבוד שוטף על השיקים שנמסרה לחברה המשעבדת , ובעת נטילת השיק על ידי התובעת השעבוד לא התגבש.

כמו כן, מתקיים גם התנאי שהשיק ניטל כשהוא שלם ותקין לפי מראהו . לטענת התובע, מנהל נתבעת 1 כפי שהעיד הוא אשר רשם את שם המוטב על השיק "עידן תעשיות אלומיניום" מבלי להוסיף את המילה בע"מ או ח.י . בכך נשמטת הקרקע מטענת הנתבעת 1 שההמחאה נרשמה לגוף משפטי לא קיים. השיק הוסב ע"י "עידן תעשיות אלומיניום בע"מ", כך שאין בהשמטת המילה בע"מ משם המוטב כדי לפגום במראהו של השיק או לפגוע בזכותה של התובעת לדרוש את פירעונו, משלפי סעיף 31(4) לפקודה המסב להסב השטר "בדרך שכתוב בו" ואם רוצה בכך הוא יכול להוסיף את שמו הנכון. מה גם, סעיף 19 לפקודה מתיר השלמת פרטים בשטר לרבות השלמת שם הנפרע. המסבה חתמה בשמה המלא ובכך ריפאה את החסר בשם המוטב.

לעניין התאריך הנקוב בשיק 31/06/2020 שהוא תאריך לא נכון, אין בדבר משום פגם במראהו. התובעת מפנה לסעיף 11 לפקודה לפיו בכל מקרה שרשום תאריך לא נכון והשטר מגיע לאחר מכן לאוחז כשורה לא היה השטר בטל בשל כך – "בכל מקרה שרשום בשטר תאריך לא נכון והשטר מגיע אחרי כן לאוחז כשורה, לא היה השטר בטל על שום כך, אלא כוחו יפה והוא בר-פירעון כאילו היה התאריך הרשום בו התאריך הנכון". כמו כן, סעיף 13(א) קובע שאם תאריך פירעון השיק חל ביום שאינו יום עסקים הרי יראוהו בר פירעון ביום העסקים שבא אחרי זה.

בסופו של יום, התובעת טוענת שהיא אוחזת כשורה וזכותה לדרוש פירעונו מהנתבעת 1.

1. בסיכומיה, מדגישה הנתבעת 1 שניכיון שיקים ללא הרשאה מהווה עבירה פלילית לפי חוק איסור הלבנת הון. לתובעת, בניגוד לטענתה בכתב התביעה, אין הרשאה כזו. לכן, ומאחר שהתביעה מבוססת על עסקת ניכיון שיקים שבוצעה ללא הרשאה על פי החוק יש טענת אי חוקיות ו"מעסקה בת עוולה לא צומחת עילת תביעה". פעולת ניכיון השיקים מוסדרת בחוק שהיה בתוקפו בזמן הניכיון בפועל. התובעת טענה ברישא של כתב התביעה שהיא מוסמכת על ידי משרד האוצר לעסוק בניכיון שיקים, אולם תוקפה של התעודה שצורפה פג בתאריך 31/05/2018 , יותר משנה לפני הגשת התביעה בגין עסקת ניכיון. יתרה מכך, התעודה עצמה מגבילה את שירותי המטבע המותרים ומחריגה במפורש פעולת ניכיון שיקים ושירותי ניכיון. מה גם, שלדבריה, מנהל התובעת אישר שבמועד הרלבנטי לעסקת הניכיון לא היה בידו רישיון. התובעת לא חלקה על כך שהיא חייבת לקבל רישיון לפעולות הניכיון. להיפך. היא טענה שבידיה רישיון כזה. הואיל וכך, פעולת הניכיון היא לא חוקית ולא ניתן לתבוע מכוחה (ומפנה לתא 36667/05). מעבר לכך , התובעת לא דיווחה על עסקת הניכיון כמתחייב מהחוק.

נתבעת 1 לא משכה השיק לפקודת נתבעת 2 ולא מסרה אותו לידיה. העסקה הייתה בין נתבעת 1 לעידן ח.י. כדי שהאחרונה תייצר לה חלונות אלומיניום ולא עם נתבעת 2 משעסקיה של עידן ח.י קרסו ופורקה על ידי בית המשפט, ומשלא סופקה הסחורה, נתבעת 1 נתנה הוראת ביטול לשיק עקב כישלון תמורה מלא. כאמור, נתבעת 1 רכשה חומר גלם מעידן ח.י. ואחסנה אותו בחצרי האחרונה וחומר זה נתפס על ידי הכונס בתהליך הפירוק ונמכר לכיסוי הוצאותיה. הסחורה לא סופקה לנתבעת 1 מעולם ואי לכך נתנה הוראת ביטול לשיק. מדובר בכישלון תמורה מלא. בתשובה לטענת התובעת מדוע נתבעת 1 נמנעה מלצרף אסמכתאות לאי קבלת הסחורה, נתבעת 1 מציינת שמדובר בעסקה שהייתה לפני יותר מ-15 שנה – כפל של תקופת ההתיישנות – ומאחר ולא קיבלה אזהרה בזמן להליך ההוצל"פ, הרי שלא נערכה כראוי בשמירת האסמכתאות, כך שאין לזקוף זאת לחובתה כפי שדורשת התובעת. מכל מקום, התובעת לא הציגה שום ראיה הסותרת את טענת כישלון התמורה. הראיה היחידה שהוצגה בנדון היא עדותו של מנהל נתבעת 1 אשר העיד שהחומר אוחסן אצל עידן ח.י. משלא קיבל הסחורה, נתן הוראת ביטול ואף תבע את עידן ח.י בהליך הפש"ר לקבל את החומר שלו, אך למרבה הצער הסחורה נתפסה על ידי הכונס ונמכרה לכיסוי חובותיה של עידן ח.י. התובעת כשלה בניסיונה להראות שמי שפורקה היא נתבעת 2 ולא עידן ח.י.

תאריך השיק הנקוב הוא 31/06/2004 והוא הוצג ביום 01/07/2004. משכך, לטענת נתבעת 1 קמה חזקה שההיסב נעשה לאחר תאריך הפירעון הנקוב בשיק. בתאריך 13/01/2004 שיעבדה נתבעת 2 את כלל נכסיה לבנק לאומי כולל שיקים לזכותה וביניהם השיק מושא הדיון. לפי תנאי השעבוד, אין לשעבד או להעביר את השיקים ללא הסכמת בעל השעבוד. נתבעת 2 חתמה על אגרת חוב ביום 13/01/2004 לפיה היא מתחייבת בין היתר לא למסור את הרכוש המשועבד או חלק ממנו ולא להתיר לאחרים להחזיקו בלי הסכמת הבנק.

הסכם ניכיון השיקים נחתם לכאורה ביום ניכיון השיק 29/02/2004, אך מנהל התובעת העיד שההסכם הנ"ל לא נחתם בתאריך הנקוב בו. התובעת זייפה תאריך הסכם הניכיון ונרשם בו 29/02/2004 כתאריך העסקה כביכול. השאלה אם כן, מתי נעשה הניכיון בפועל? מנהל התובעת העיד שהיו לו שלוש עסקאות עם מר חג'ג'. השלישית בסדרה נוגעת לשיק בו עסקינן והיא נעשתה ביום 02/04/2004 (עמ' 9 שורה 34). מכך מסיקה נתבעת 1 כי ההסבה לתובעת בוצעה לאחר השעבוד ובכך היא פעלה בחוסר תום לב. נטל הוכחת תאריך כריתת חוזה הניכיון נופל על התובעת וזו כשלה בכך לאור זאת שהתברר שההסכם לא נכרת בתאריך הנקוב בו. התובעת יכלה להציג את ספרי הנהלת החשבונות בהם נרשם בזמן אמת הניכיון כפי שהעיד מנהל התובעת, ו/או להעיד את רואה החשבון שלה כדי להוכיח טענתה שניכיון השיק נעשה טרם שעבודו. כמו כן, על התובעת היה לבדוק האם נתבעת 2 רשאית להסב השיק אם לאו, והאם חג'ג' מוסמך להסב השיק בשמה. מנהל התובעת העיד שבדיקה זו לא נעשתה.

כן חזרה על הטענה כי השיק לא שלם במראהו כי לא נוקב בשמו המלא והנכון של הנפרע ותאריך הפרעון 31/06/2004 לא קיים כך שלא היה ניתן להציגו, ומנהל התובעת לא הציג ראיה התומכת בטענתו שמקובל בבנקים להציגו מאוחר יותר.

זאת ועוד. טענת התובעת בסיכומיה שהשיק בוטל גם עקב קשיים כלכליים, לא רק שלא נטענה קודם לכן אלא גם לא הוצגה כל ראיה תומכת בכך. אכן, עסקי נתבעת 1 קרסו אולם בעקבות ההונאה של הנתבעים.

דיון והכרעה

1. אתחיל ואומר כי קבעתי בהחלטתי מיום 6.8.2019 שלא בוצעה המצאה כדין של האזהרה וההתנגדות הוגשה במועדה ולא באיחור של 14 שנה.
2. לגופו של עניין, דומה כי למקרא הטענות שנפרשו בהרחבה, יש תחילה לשרטט את המסגרת העובדתית.

מר חג'ג' המנוח (עזבונו הוא הנתבע 3) היה בעל מניות ודירקטור של שתי חברות עם ח.פ שונה אך שם כמעט זהה :

1. עידן תעשיות אלומיניום ח.י תשס"ב בע"מ [להלן עידן ח.י]
2. עידן תעשיות אלומיניום בע"מ [להלן עידן בע"מ] – היא נתבעת 2. העילה נגדה היא גם שטרית וגם חוזית.

קורונה, נתבעת 1, התקשרה לטענתה עם עידן ח.י לביצוע עבודות אלומיניום ומסרה לה שיק ע"ס 50,000 ₪ . המושכת היא קורונה. הנפרעת – "עידן תעשיות אלומיניום" – לא ידוע למי מבין שתי החברות. אין חולק כי לא נרשם על ידי הנתבע 1 שם הנפרעת עידן ח.י במלואו עת היא טוענת כי עמה התקשרה בעסקה ולא עם נתבעת 2, עידן תעשיות אלומיניום בע"מ.

ביום 19/01/2004 שעבד מר חג'ג' שעבד את השיק לבנק לאומי. השעבוד פורסם ברשומות אצל רשם החברות כעבור שלושה חדשים, ביום 19/04/2004 .

בין לבין, ביום 29/02/2004, מר חג'ג' חתם הסכם ניכיון על השיק עם התובע, מטבע ישראלי, וקיבל 45,162 ₪ תמורת השיק מושא התובענה (ע"ס של 50,000 ₪ כאמור). מר חג'ג' חתם על ערבות אישית לשיק וההיסב בוצע בחתימתו וחותמת עידן תעשיות אלומיניום בע"מ. לטענת הנתבעת 1 היא לא מסרה את השיק לעידן תעשיות אלומיניום בע"מ אלא לעידן ח.י ומשכך ההיסב אינו תקין. עידן ח.י פשטה רגל ולא עמדה בהתחייבותה לנתבעת 1 ועל כן האחרונה נתנה הוראת ביטול ואין לה כל קשר לנתבעת 2 ובוודאי לא לתובעת.

1. הנתבעת 1 מעלה מספר טענות הגנה לפיהן התובעת איננה אוחזת כשורה בשיק ומשכך ידה אינה גוברת:

האחת, שם הנפרע איננו יישות משפטית וההיסב שעשתה עידן ח.י לעידן בע"מ אינו תקין.

השנייה, השיק שועבד לבנק לאומי. משכך, לא ניתן היה להסב אותו מלכתחילה משהשיק שועבד לפני ההסבה שלו.

השלישית, עסקת הניכיון איננה חוקית וככזו בטלה ומשכך האוחז בשיק כתוצאה מעסקתה ניכיון, אינו אוחז כשורה.

טענת הגנה נוספת - מקום בו אין התובעת אוחזת כשורה בשיק - היא טענת כישלון התמורה.

נדון ראשונה ראשונה אחרונה אחרונה.

שם הנפרע איננו יישות משפטית וההיסב שעשתה עידן ח.י לעידן בע"מ אינו תקין משלא ניתן היה להסב.

1. הן התובעת והן הנתבעת מודעים לכך ששם הנפרע שונה משם המסב. השאלה היא האם ניתן "להכשיר" זאת בכדי שהתובעת תיחשב אוחזת כשורה אם לאו.

תקנת השוק השטרית מעניקה הגנה רחבה לאוחז כשורה בשטר. ככלל, נקבע בפסיקה כי מי שאינו אוחז כשורה בשטר לא יוכל להתגבר על הגנה של כישלון תמורה של המושך או העושה (ראו רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (24.11.2015)). על כן, על מנת שהתובע יהא "אוחז כשורה" בשטר ויקבל את סכום השיק, עליו להוכיח כי הוא אכן זכאי לכך (ראו סעיפים 28-29 לפקודת השטרות). קרי, על האחרון מוטלת חובת ההוכחה כי קיבל את השטר בגין תמורה ובתום לב בכפוף לכך שהוא לא ידע כי קיימות טענות מסוימות לגבי כשירותו.

במקרה הנדון השיק איננו למוטב בלבד, והוא שיק סחיר. ואולם, שם הנפרעת אינו זהה לשם של הנתבעת 2 בשים לב לכך שהיו שתי חברות שונות עם אותו שם (בשינוי לכאורה סמנטי : "בע"מ" מול "ח.י תשס"ב בע"מ" אולם שתיהן "עידן תעשיות אלומיניום" ושתיהן נושאות ח.פ שונה, ואין מדובר רק בשיבוש שם "עידן" ל-"עודן"). משקיימות שתי חברות שונות הנושאות שם דומה תחת אותן מנהל, לכאורה יש ממש בטענות הנתבעת 1. חברת עידן תעשיות אלומיניום ח.י יכולה לבצע הסבה של השיק לעצמה ולאחר מכן להסב לנתבעת 2. מאחורי השיק אכן הייתה לכאורה הסבה מ"עידן תעשיות אלומיניום" ללא חתימה ל"עידן תעשיות אלומיניום בע"מ" ומשם ל"מטבע ישראלי בע"מ". ואולם, אין יישות משפטית בשם "עידן תעשיות אלומיניום" אלא אם כבר עידן תעשיות אלומיניום (ח.י) תשס"ב בע"מ. לולא כן, כפי שקבעתי בהחלטתי בשלב המקדמי עוד קודם לשלב ההוכחות ועיון בכתבי טענות מצד התובעת – אם זו הייתה עידן תעשיות אלומיניום בע"מ, כי אז לא היה צורך לכתוב פעמיים מאחורי השיק "עידן תעשיות אלומיניום" משלה יש ח.פ משל עצמה שאינו רשום תחת "עידן תעשיות אלומיניום" המופיע בפני עצמו מאחורי השיק.

בעניין טריידינג (רע"א 8301/13 , אשר ביטל את הלכת גויסקי), חוסר ההתאמה בין תיאור הנפרעת ובין חתימת ההסבה הוא שפגם בחזותו של השיק. בנידון דידן גם יש הבדל בין שם הנפרע לבין השם המסב. מקום בו ישנו הבדל חיצוני הרי שיש בדבר, ככלל, לפגום בשיק בהיותו של השטר בלתי תקין לפי מראהו, וכפועל יוצא נשללת מן המשיב האחיזה כשורה בהתאם לסעיף 28 (א) לפקודה המגדיר מהו אוחז כשורה. עם זאת, יש לציין שזהו הכלל אולם בית המשפט העליון לא נדרש בסופו של יום לבחון האם השיק עומד בתנאי סעיף 31 (4) לפקודת השטרות המכשיר את האחיזה כשורה.

על פניו, כפי שנראה היה בשלב המקדמי, אין מדובר אך בתיקון שיבוש בכתיב השם. מכל מקום, השיבוש כשלעצמו, יש בו לפגום באחיזת האוחז כשורה להבדיל מאחיזתו כבעל ערך. בעניין תעשיות צפון ( פרשת "רב בריח") – ע"א 645/81 תעשיות הצפון בע"מ נ' ש.פרידמן ושות' (1975) בע"מ, לו (3) 757 - נקבע כי שיבוש השם אינו פוגם בזכותו של האוחז, וכל משמעות השיבוש בשם היא שלילת הזכויות העודפות שיש לאוחז כשורה על פני מעביר השיק. העדרן של זכויות עודפות לאוחז אינו שולל את זכותו לפירעון השיקים אלא אם עומדת למושך טענת הגנה. על כן, מקום בו ייקבע כי אכן נשללת מהתובעת אחיזתה כשורה, עדיין זו יכולה לזכות בדין אלא אם תוכח טענת ההגנה של הנתבעת בדמות כשלון התמורה.

1. סעיף 31(4) לפקודה קובע, כי "מקום שהשטר הוא לפקודה, והנפרע או הנסב מתואר שלא כנכון, או שנשתבש הכתיב של שמו, יכול הוא להסב את השטר כדרך שכתוב בו ולהוסיף, אם יראה לעשות כן, את חתימתו הנכונה". אם כטענת הנתבעת 1 מדובר בהסבה מחברה אחת לאחרת (ששתיהן נושאות את השם עידן תעשיות אלומיניום), הרי שלא כך נעשה במקרה דנן ומשכך יש בדבר לפגום באחיזת התובעת כשורה. אם נצעד בדרך שהתוותה התובעת לפיה מדובר באותה החברה, הרי שניתן להכשיר זאת. כפי שנאמר גם ע"י השופט זוסמן בספרו "דיני שטרות" (מהדורה שישית) - ניתן לשמור על תקינות המסמך בחתימת היסב בדרך ששם הנפרע כתוב בשטר וזאת לאור סעיף 31(4) לפקודת השטרות, ובכך לא תיגרע סחרות המסמך וחזותו לא נפגמת. התובעת הפנתה לעמ' 268 וציטטה את דבריו ביחס למניעת נזק לנפרע של שטר זה שהכתיב של שמו נשתבש ו"הנפרע רשאי להסב את השטר" "כדרך שכתוב בו" ואם רצה, יוסיף את שמו הנכון. חתימת הסב כדרך ששם הנפרע כתוב בו שומרת על תקינות המסמך כי היא מאפשרת לנפרע להקנות למי שבא אחריו זכות של אוחז כשורה". אכן, אם לא נהגו כך, הסחרות בו נפגמת, ונשללת האפשרות של אוחז כשורה שכן השטר "לא תקין לפי מראהו". ואולם, אם נצעד לפי גישת התובעת כי אין היסב בין חברה אחת לאחרת אלא החברה הסבה לעצמה (עידן תעשיות אלומיניום בע"מ), כי אז לא נגרעת הסחירות מהמסמך וחזותו לא נפגמת.

בספרו של השופט זוסמן הובא מקרה שבו קיים שיבוש בשם הנפרע בשטר  (במקום "נתן כרם" נכתב בשטר "נתן קרן"), וכתוצאה מכך אין זהות בין השם של הנפרע לבין חתימת ההיסב, ובעניין זה כתב:

חוסר התאמה בין תאור הנפרע ובין חתימת ההסבה יעורר בעיות... נניח כי מדובר הוא בשיק; הבנק הנמשך יסרב, קרוב לודאי, לכבד את השיק מחמת הספק העולה מחוסר ההתאמה בין תאור הנפרע ובין חתימתו כמסב, והוא יצדק בכך. זאת ועוד. אם יסב נתן כרם את המסמך בחתימתו, הפגם בחזות המסמך, מפאת חוסר ההתאמה, יהפוך את המסמך למסמך לא תקין. אמנם זכותו של אוחז לא תיפגע על ידי כך, אך חוסר התקינות בחזות המסמך שולל את האפשרות של אחיזה כשורה, שכן על פי סעיף 28(א) לפקודה, אין אדם יכול להיות אוחז כשורה אלא אם היה השטר 'תקין לפי מראהו'. חוסר התקינות יגרום, איפוא, לידי כך שאם היתה זכות הקנין בשטר פגומה, הפגם נשאר דבק בשטר. ניתן לסחר את השטר אבל לנעבר לא תהא זכות טובה מזכות המעביר.."

אולם במקרה דנן, טוענת התובעת כי יש הלימה בין תיאור הנפרעת לבין חתימתה כמסב משהשם החסר נכתב פעם נוספת של הנפרעת וגם הסבה לשמה התקין והמלא. על כן, לגישתה, נתקיים סעיף 31 (4) לפקודת השטרות, שכן בוצעה חתימת הסבה בגב השיק ולכן יש בכך לרפא את הפגם של הסחירות והיא כתובעת אוחזת כשורה בשיקים.

אומנם עולה השאלה מדוע עידן בע"מ הייתה צריכה לעשות הסבה אם ברור מבחינתה שהשיק הוא עבור עידן בע"מ ולא עידן ח.י ואין חתימה של ח.י, ואם זו הייתה הסבה אז מה מונע בעצם לכתוב ח.י אלא אם היא פשטה רגל (לא ידוע מתי ההסבה הייתה בפועל אולם גם לא ניתן לדעת מתי משיכול וממילא ההסבה הייתה באותו מעמד בשים לב למי שבוצעה מולו העסקה שהוא העומד בראשן, וזאת עוד לפני פשיטת הרגל או כשלון התמורה), כמו גם יכול וח.י הוא המעביר משאין הגיון כי עידן תעשיות אלומיניום בע"מ יסב לעידן תעשיות אלומיניום בע"מ (אם כי זה לא המצב משאין שם מלא של עידן תעשיות בע"מ המסב לשם מלא של עידן תעשיות בע"מ ואם היה כך, הדבר היה מעורר) אלא אם עידן תעשיות אלומיניום ח.י הוא המעביר ואם מדובר בעידן תעשיות אלומיניום ח.י כי אז אין שם מלא ולא השלימו את שם הנפרע בהתאם לסעיף 19 לפקודה. רוצה לומר, שעל פניו ניתן להבין את טענת הנתבעת 1.

1. ואולם, שם הנפרע איננו כולל בע"מ ונציג הנתבעת 1 עצמו לא הבחין בין שתי החברות הנושאות שם דומה כשהבסיס לו הוא זהה – עידן תעשיות אלומיניום. מבחינתה, היא התכוונה לחברת תעשיות אלומיניום בע"מ בראשותו של מר חג'ג' עמו ביצעה את העסקה ולכן הדבר במעמד המסירה כלל לא שינה לה עם מי היא ביצעה את העסקה, איזו חברה, משלא ידעה על קיומן של שתי חברות אלא סברה כי ישנה חברה אחת בשם זה ובראשותו של מר חג'ג' כאמור (ואם נצרף לכך את טענת מנהל התובעת בדבר הנוהג ליצור קשר עם המושך קודם לניכיון הרי שעל השיק מצוין תעשיות אלומיניום בע"מ ולא ח.י). מכל מקום, תשובת התובעת איננה מופרכת כלל ועיקר עת מלכתחילה השיק נמסר לנתבעת 2 והשם לא היה במלואו ומשכך היא הסבה אותו לעצמה. משכך, יש גם רק ח.פ אחד והוא ספציפי. גם אם לפי שם הנפרע אין אישיות כזו הרי זו ניתנת להשלמה לפי סעיף 31 (4) לפקודת השטרות בצירוף סעיף 19 לפקודה – היינו, כי יש הסבה תקינה משהנפרעת חתמה בשמה ולא בשם אחר.

אין חולק כי אין יישות משפטית ששמה הבלעדי הוא "עידן תעשיות אלומיניום". מאחורי השיק מצוין "עידן תעשיות אלומיניום" באותה הדרך הרשומה כשם הנפרע בדיוק ומשכך ניתן להסיק כי אכן מדובר בהסבה לשם עידן תעשיות אלומיניום בע"מ מששם הנפרע היה חסר ולא הסבה לחברה אחרת. אחרת, איך ניתן לעשות הסבה מחברת תעשיות אלומיניום אם היא לא קיימת? על כן, שם הנפרע תואם עתה לשם המסב. אין מדובר בח.פ אחר. רוצה לומר, כי טענת ההשלמה ותיקון השם היא בהחלט טענה לגיטימית העומדת בהוראות הפקודה כדי שלא לפגום באחיזתו כשורה של האוחז.

1. כאמור, סעיף 31 (4) לפקודה מאפשר להסב שם נפרע שאינו מלא מקום בו החברה חתמה מאחור והסבה בחתימה. היינו, אם שם הנפרע אינו נכון, יכול הנפרע להסב ולהוסיף את חתימתו. על כן, עיון בשיק מלמד כי פרשנות זו בוודאי אפשרית – הנתבעת 2 הסבה לעצמה עם חתימתה מאחור את השם המלא שלה ואז השטר כן שלם ותקין. אין שתי חברות על השיק אלא חברה אחת והנתבעת 2 רק תיקנה את השם וחתמה מאחור. בשים לב לכך שהנתבעת 1 לא הבחינה בין שתי החברות בזמן אמת משלא ידעה כי יש שתי חברות, ולכן לא ברור איך נטען כי השיק ניתן לח.י אם לא ידעו על קיומה, הרי שפרשנותה של התובעת אפשרית בהחלט ובמאזן ההסתברויות במשפט האזרחי הנדרש עת הנטל הוא על הנתבעת 1 לשכנע כי התובעת אינה אוחזת כשורה (משהנטל הוא הוא על הטוען נגד האוחז בשיק) - הרי שידה של התובעת גוברת.

בעניין מרכז פרץ לרשתות, קבע כב' השופט גולדברג כלדלהלן:

"בטענה אחת שהעלה בא-כוח המערערת רואה אני ממש, והיא זו הנוגעת לחוסר התאמה בין שמה של הנפרעת לשמה של המסבה. אכן, גם אם לא תוארה הנפרעת בשמה הרשום, אין זה פגם היורד לשורשו של השיק. אולם חוסר ההתאמה בין תיאור הנפרעת ובין חתימת ההסבה פגם בחזותו של השיק, ובהיותו בלתי תקין לפי מראהו, נשללה מן המשיב האחיזה כשורה. סעיף 31(4) לפקודת השטרות [נוסח חדש] איפשר אמנם לנפרעת-המסבה למנוע תוצאה כזאת, על-ידי הסבת השיק בשם המשובש בו נרשמה כנפרעת, ולהוסיף, אם תרצה, את שמה הנכון (ראה י' זוסמן, דיני שטרות (דף-חן, מהדורה 6, תשמ"ג) 187-188). אולם הנפרעת לא עשתה כן במקרה זה, ולפיכך, א זכות הקניין של הנפרעת הייתה פגומה, דבק פגם זה בשיק גם כשהמשיב אוחז בו, בהיות אחיזתו זו שלא כשורה" (הדגשות שלא במקור. ראו ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, מג(4) 613).

רוצה לומר, כי על פניו, מקום בו ישנה אי התאמה, הרי שיש בדבר לשלול את דבר אחיזת התובעת כשורה בשיק. ואולם, סעיף 31 (4) מכשיר לה את הדרך לשוב להיות אוחזת כשורה. בעניין מרכז פרץ, הנפרעת לא עשתה כן – בניגוד לנפרעת במקרה דנן – ומשכך נשללה אחיזתה כשורה בשיק. זהו כאמור לא המצב בענייננו ומשכך התובעת אוחזת כשורה משהנפרעת תיקנה את השם השגוי לשם המלא על ידי רישום השם השגוי והיסב עצמי.

נבהיר זאת בדוגמא פשוטה. מקום בו למשל יש עיוות בין שם הנפרעת "משפט בע"מ" לבין "משפט 2020 בע"מ", הרי שמי שאוחז בשטר – אינו אוחז כשורה בשל אי התאמה. לעומת זאת, השטר עודנו כשר עת משפט בע"מ יכול לסחר את השיק למרות שהעסק שלו נקרא "משפט 2020 בע"מ" עם השגיאה עצמה, עת רושם מאחור את השם המלא. לולא כן, מקום בו יש הבדל, הרי שהדבר פוגע בסיחור ובמעמד אוחז כשורה. במקרה דנן, השיק סוחר עם השגיאה עצמה אולם מאחור נרשם השם המלא. שכן, מקום בו שם הנפרע אינו נכון ומדובר למעשה באותו נפרע, כי אז יש לרשום הן את השיבוש מאחור וגם חותם לעצמו בשם המלא, היינו מסב לעצמו.

1. עוד טוענת הנתבעת 1, כי תאריך הפרעון הנקוב בשיק הוא 3.1.6.04 ואין בלוח השנה תאריך כזה ומשכך לא ניתן להציג את השיק לפרעון. כמו כן, השיק הוצג לפרעון בתאריך 1.7.2004, כך שקיימת חזקה כי ההסבה נעשתה לאחר תאריך הפרעון הנקוב בשיק (31.6.04), והרי מקום בו האחיזה בשטר נעשתה לאחר שעבר זמנו, הרי שיש בכך לכרסם בהיות התובעת אוחזת כשורה לפי סעיף 28 (א) לפקודת השטרות. אכן, אם עבר כבר זמנו של השיק, הרי שהנפרע שהעביר את השיק יכול היה לפרוע את השיק ולשלם לתובעת. אולם השיק הוסב ביום 29.2.2004 בעוד שמועד פרעונו של השיק הוא ביום 31.6.2004 ומשכך נעשתה אוחז השטר לפני שעבר זמנו. מה גם, שיש ממש בטענת התובעת כי לפי סעיף 11 לפקודה, בכל מקרה שרשום תאריך לא נכון והשטר מגיע לאחר מכן לאוחז כשורה - לא יהא השטר בטל בשל כך.

אכן, אין בלוח השנה תאריך 31.6.2004 והיום העוקב הוא 1.7.2004. אולם אין בדבר ללמד כי השטר הוסב לאחר מועד פרעונו בשל היום בו הוצג לפרעון, משאם הופקד למשל בסוף החודש הרי שמועד הפרעון יכול להיות יום אחרי. משאין 31.6 כי אז היום הוא 1.7. מה גם, שהשיק לא חזר על ידי הבנק בשל פגם בתאריך אלא בשל הוראת ביטול מצד הנתבעת 1.

1. אבהיר כבר עתה, כי איני מקבלת את טענת הנתבעת כי בית המשפט כבר דן ופסק שהתובעת אינה אוחזת כשורה. מדובר בשלב מקדמי בו נבחנת שאלת הרשות להתגונן. אכן, אי הוראה על הפקדה לימדה כי היו בפיה של הנתבעת טענות הגנה טובות ועדיין הנני סבורה כך משטענותיה מציבות רף התמודדות לא פשוט ולא היה מלכתחילה מקום לדחות את הרשות להתגונן ולא סברתי כי יש להורות על הפקדה בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי משאין מדובר בטענות הגנה דחוקות או קלושות. אולם, בית המשפט החליט בבקשת רשות להתגונן בשלב מקדמי ביותר לאחר חקירה קצרה של נציג המבקשת ולא שמע את נציג התובעת כמו גם, מדובר בתיק שנפתח בהוצאה לפועל לביצוע שטר ולא היה כלל את גרסת התובעת ומשכך הטענה כי החלטתי ניתנה לאחר הגשת ראיות ותצהירים איננה נכונה. לולא כן, מדוע היה צורך להידרש להליך הוכחות? יוער, כי רק בהסכמת הצדדים יותרה הישיבה המקדמית, ולו מפאת ייעול ההליך.

יושם אל לב, כי בית המשפט נזהר במילותיו עת ציין "על פניו", "לכאורה". האם קביעה של יסוד סביר להרשעה בהליך מקדמי של בחינת ראיות לצורך הגשת כתב אישום ואף לצורך מעצר עד תום ההליכים משמעותם כי בית המשפט סבר כי הנאשם יורשע ולא יוכל לשנות את החלטתו במהלך דיון ההוכחות?

לכך יש להוסיף, כי לו זו גישתה של הנתבעת, כי אז מדוע רק בסיכומיה העלתה פרק שלם ביחס לחוקיות עסקת הנכיון – דבר שלא העלתה בתצהירה, ובכתב הגנתה העלתה רק טענת אי חוקיות ביחס למועד הגשת התביעה ולא למועד עסקת הנכיון, וזאת גם בהסתמך על כתב התביעה של התובעת שהוגש מאוחר יותר להחלטתי?

השיק שועבד לבנק לאומי ומשכך, לא ניתן היה להסב אותו מלכתחילה

1. איני נכנסת לשאלה בדבר משמעות שעבוד שוטף בו מעניק הבנק אשראי ומשכך עסקינן בתמורה ואין צורך להראות תמורה ספציפית על מנת שבנק יהא אוחז כשורה (או לדון בשאלה אימתי השעבוד התגבש) לבין מקרה בו השיקים נמסרים למשמרת ומשכך יכול וניתן לבצע עסקאות עם השיק – משהבנק אינו צד להליך ואין חולק כי אף לא תבע בגין שיקים אלו, בשים לב לכך שהנתבעת 1 טוענת שמסרה את השיק לעידן תעשיות אלומיניום ח.י וזו פשטה את הרגל, או אז הבנק היה נכנס לתמונה ותובע את הנתבעת 1 בהתמודדותו מול התובעת. ייאמר כבר עתה, כי עולה תהייה מה הייתה טוענת הנתבעת 1 מול הבנק אם היא נותנת עדיפות לבנק ורואה בו, לפי הקו בו היא נוקטת, אוחז כשורה – כך שממילא הייתה משלמת את השיק משכישלון התמורה אינו גובר על כך.

כאמור, אם עידן תעשיות ח.י פשטה את הרגל, כי אז מדוע הבנק אינו דורש את השיקים אלא אם היא שילמה את החובות לבנק בזמן אמת בדרך אחרת או סיפקה בטוחה אחרת, או אז ממילא אין נפקות לשעבוד משהשיקים "חזרו" אליה.

מכל מקום, בשים לב לתאריך הפרסום ברשומות, הרי מקום בו הנתבעת 1 טוענת כי על התובעת היה לדעת על השעבוד, הרי שניתן לקבל את טענה כי היא לא יכולה הייתה לדעת קודם לתאריך הפרסום ברשומות והתאריך הקובע לבחינת ידיעתה הוא לא תאריך השעבוד אלא תאריך הפרסום ברשומות, כשהעסקה בוצעה – בין אם ביום 29.2.2004 ובין אם ביום 2.4.2004 (עמ' 9, ש' 34) ומשכך לא ניתן לפגום בהיותה אוחז כשורה מטעם זה של העדר רכיב תום הלב.

עסקת הניכיון איננה חוקית וככזו בטלה ומשכך האוחז בשיק כתוצאה מעסקתה ניכיון, אינו אוחז כשורה.

1. נתבעת 2 חתמה על הסכם נכיון שיקים עם התובעת והסבה לתובעת את השיק המשוך על ידי נתבעת 1.

ככלל, על אוחז כשורה ליטול את השיק בתום לב אולם מקום בו מדובר בעסקה שמקורה באי חוקיות, הרי שיש בכך לסתור את תום ליבה של התובעת. מקום בו לא ניתן היה לחתום על ההסכם עם התובעת, כי אז העסקה בטלה וכל הנגזר ממנה בטל לרבות אחיזת התובעת בשיק כשורה.

הקושי הוא שטענת העדר חוקיות של עסק התובעת במועד ביצוע העסקה עלתה רק במסגרת סיכומי הנתבעת 1 ואולם התובעת רשאית הייתה להגיש בקשה לסיכומי תשובה עקב העלאת טענה חדשה שלא נידונה, הגם שנציג התובעת נחקר לעניין מועד הסכם הנכיון שצורף לכתב התביעה ומועד הרישיון. לדבריו, פעולת נכיון השיק נרשמה בספרי החברה (עמ' 10, ש' 20-21). במענה לשאלה האם האישור שצורף לכתב התביעה של משרד האוצר זה אותו נספח א' השיב שכן, ו"שיכול להיות שבתקופה ההיא אל היה צרך בדבר הזה. בשלב מסוים החליטו שצריך אישורים ואז הבאתי אישורים שאני מוסמך. בשנת 2004 אני באמת לא זוכר אם היה צריך את האישורים האלה, תעודת רישום" (עמ' 10, ש' 24-26). התובעת צירפה את תעודת הרישום לנותן שירות מטבע והצהירה ביחס לעצמה כי היא חברה מוסמכת ע"י משרד האוצר, אגף שוק ההון, לביצוע פעולות פיננסיות, לרבות ביצוע נכיון שיקים. מקום בו הרישיון לא היה בתוקף בזמן ביצוע עסקת הנכיון, הרי שיש בזאת להשליך על החבות השטרית, להבדיל מהחוזית של הנתבעים 2 ו-3 כלפי התובעת.

לא ברור מתי הונפקה התעודה אולם מצוין שהיא בתוקף עד ליום 31.5.2018, לפיה התובעת מורשית להעניק את השירותים המפורטים לפי סעיף 11 ג (א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 כאשר ישנה הגבלה מפורשת ששירותי המטבע "אינם כוללים נכיון שיקים...שירותי נכיון".

מכל מקום, בהתאם לכתב ההגנה, וכך גם בפתח סיכומיה, הנתבעת טוענת לאי חוקיות במועד הגשת התביעה משב"עסקה בת עוולה לא צומחת עילת תביעה". כפי שיובהר, נכון למועד הגשת התביעה, הסעיף אליו מפנה הנתבעת מאוחר יותר בסיכומיה ביחס לרישום בהתאם לחוק זה – בטל החל מחודש יוני 2018 והרלוונטיות היא במועד ביצוע העסקה ולא הגשת התביעה. מדובר בתביעה המבוססת על עילה שטרית וטענותיה הן נזיקיות וחוזיות ביחס אליה עת אין מדובר בצדדים קרובים לעסקה. אם העסקה הייתה כשרה במועד ביצוע העסקה, כי אז העובדה שפלוני תובע מאוחר יותר את השיקים, אין בכך ללמד כי התביעה מקורה בעוולה. אין בכך לומר שהשטר פגום ובשלב זה היא לא טענה נגד אי חוקיות הדרך שהושג השטר.

אל מול זאת, מקום בו העסקה לכאורה הייתה נגועה באי חוקיות, כי אז משמעות הדבר היא העברת נטל הראיה. שכן, לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה (סעיף 29ב לפקודת השטרות) ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו. לא כך כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קנייני מסוג אלו המנויים בסעיף 29ב, שאז נטל הראיה בדבר היות האוחז אוחז כשורה הוא על האוחז. וכלשון הסעיף:

"כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה או באלימות ופחד או באי^-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי^-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

זאת, כאשר הרשימה אינה סגורה וממצה. בענייננו, אין אף מדובר במקרה בו השטר הגיע אל התובעת כשהוא היה נגוע באי חוקיות והיא נטלה את השיק בתום לב ובעד ערך ממי שקיבלה עת בין מי שקיבלה ממנו את השטר לבין מי שהעביר את השטר העסקה הייתה נגועה באי חוקיות, אלא, העסקה בין התובעת לנתבעים היא אשר הייתה נגועה באי חוקיות. ברם, השטר כפוף לעסקה ויונק מתוכו ומשכך, מקום בו התובעת הייתה שותפה לאי החוקיות, הרי שיש בכך להשליך גם על השטר שקיבלה הכפוף לעסקה שביצעה היא עצמה. משכך, "תקנת השוק" אינה עומדת לה. הזכות הקניינית של ההמחאה פגומה בשל מחדלה שלה. משכך, לא ניתן לומר כי לא הייתה בידיה כל ידיעה (סעיף 28ב לפקודה) שהשיגו את השטר בתמורה אי חוקית, הגם שעל פניו אין מדובר בריבית חריגה עת התמורה הייתה 45162 ₪ עבור שטר של 50,000 ש"ח. התובעת מציינת בכתב תביעתה כי קיבלה לידיה את השטר בעד ערך שמסרה לנתבעת 2 ובהתאם להסכם שנחתם ביניהן אולם אם ההסכם אינו כדין משעיסוקה לא היה כדין אותה עת (למעט הסכם חוזי, וכנגד זאת עומדת לה הזכות כלפי הנתבעת 2), הרי שהשטר הניתן מכוח ההסכם שאינו כדין אותה עת (אם רישיונה לא היה בתוקף כבעלת תפקיד) –הושג באי חוקיות, על השלכות פעולה זו.

1. אומנם עולה שאלה האם מדובר בשטר שהושג במסגרת עסקה שהתמורה היא לא חוקית (בעסקה בין הנתבעת 1 למי מהנתבעים) או שמא התובעת האוחזת בשטר היא צד לעסקה הנגועה באי חוקיות כי אז משמעות הדבר היא צדדים קרובים וכל שאלת אוחז כשורה איננה רלוונטית. אולם הסעיף בעניין זה אינו מבחין בין עסקה בין צדדים שלישיים היא פגומה ומכוחה השטר המגיע לאוחז המנותק מעסקת היסוד - הוא צד ג' (ואז עולה שאלת הידיעה של האוחז ביחס לעסקת היסוד ככזו שתקנה לו הגנה או תשלול ממנו את ההגנה) לבין עסקה שבגינה הוא קיבל את השטר כשהעסקה היא לא חוקית – עסקה שלו, ולא של צדדים שלישיים. הפשט הוא "אם השיג את השטר" – השיג, כלומר, קיבל – "בתמורה אי חוקית" – הקיבול או השגת השטר – ולעניין זה אין הבחנה מי נתן את התמורה למי, ומי ביצע אי חוקיות. במילים אחרות, אין נפקות אם זה בלתי חוקי בין א' לב' או בין ב' לג' והשטר מגיע לד' התובע שאינו קשור לעסקת היסוד, לבין מקרה בו ד' השיג את השטר מג' באי חוקיות וכל העסקאות לפניו היו חוקיות. על כן, אין רלוונטיות לסעיף 37 לפקודה לפיה אוחז כשורה רשאי לאכוף תשלומו של כל צד החב על פי השטר גם אם קיים פגם כלשהו בקניינה של הנתבעת 2 אשר החזיקה את ההמחאה לפני התובעת. שכן, הפגם הוא בקניינה של התובעת.

מכל מקום, הנתבעת התייחסה לראשונה בסיכומיה תחת פרק שלם לשאלת חוקיות העסקה במועד ביצועה. היא הפנתה לת"א 36665/07 (שלום ת"א) אופטימה י. מודלים כלכליים בע"מ נ' טאוב פנינה (2.12.2009, כשערעורים לגביו נדחו) שם נקבע באותו עניין שמדובר בעסקה בלתי חוקית שבוצעה תוך חריגה מאישור משרד האוצר. הנתבעת מבקשת להקיש ממקרה זה לענייננו משמנספח א' לתצהיר מנהל התובעת עולה שאין לה במפורש היתר לביצוע נכיון שיקים ולכן היא גם לא דיווחה על עסקת הנכיון כנדרש על פי הוראות החוק. כאמור, הערעור על עניין אופטימה נדחה בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון (רע"א 878/11) עת בית המשפט השלום קבע כי למבקשת לא היה האישור הדרוש ממשרד האוצר לביצוע העסקה שכן היא אינה רשומה כנותנת שירותי מטבע בניגוד להוראת סעיף 11ג לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 המורה כי כל מי שעיסוקו בניכיון שיקים "גם אם אין זה עיסוקו היחיד...חייב ברישום במרשם" והמבקשת גם לא דיווחה על עסקת הנכיון כנדרש לפי צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), התשס"ב -2002 ועל כן עסקת הנכיון היא בלתי חוקית. אעיר, כי הציטוט מבית המשפט העליון בסיכומיה של הנתבעת אינם קביעותיו של בית המשפט העליון אלא רק הובאו בשם אומרם ובית המשפט העליון כלל לא נדרש לטענות התובעת (מבקשת בקשת רשות ערעור) משקבע שאין מדובר בשאלה עקרונית המצדיקה להידרש לשאלה שהציבה לפתחו של בית המשפט העליון בגלגול שלישי.

סעיף 11 ג (א) לחוק הלבנת הון (שבוטל נכון לחודש יוני 2018 אולם כן היה רלוונטי לעניין אפוטימה) קבע כדלהלן:

11ג. (א) כל מי שעיסוקו במתן אחד מהשירותים המפורטים להלן, גם אם אין זה עיסוקו היחיד (בחוק זה - נותן שירותי מטבע), חייב ברישום במרשם:

(1) המרת מטבע של מדינה אחת במטבע של מדינה אחרת;

(2) מכירה או פדיון של המחאות נוסעים בכל סוג של מטבע;

(3) קבלת נכסים פיננסיים במדינה אחת כנגד העמדת נכסים פיננסיים במדינה אחרת; ...;

(4) החלפת שטרות כסף;

1. ניכיון שקים, שטרי חליפין ושטרי חוב.

בית המשפט קבע שם כי עלה חשש כבד שמטרתו של הקבלן בביצוע עסקת הניכיון אצל התובעת באותו הליך ולא אצל הבנק היה לשם מניעת הדיווח לרשויות ועל התובעת היה להיות ערה לחשש זה ומשכך נקבע כי יש בדבר לגרוע מתום ליבה. נקבע כי החשש שפעולות הקבלן נעשו במטרה למנוע דיווח לרשויות התחדד נוכח העובדה שסמוך לאחר קבלת התמורה בגין השיקים, "נעלם" הקבלן וניתק את קשריו העסקיים הן עם התובעת והן עם הנתבעת ובכך הביא למחלוקת שהונחה לפני בית המשפט שם. בסעיף 11ג (א) לחוק נקט המחוקק בלשון: "כל מי שעיסוקו". בתיקון מס' 1 לחוק, הוסף פרק ד1 שהסדיר לראשונה את הנושא של "נותני שירותי מטבע". בסעיף ההגדרות הוגדר "נותן שירותי מטבע" – "מי שחלה עליו חובת רישום כאמור בסעיף 11ג". סעיף 11 יב קבע עבירה שדינה שנת מאסר למי שעסק במתן שירותי מטבע ללא רישום במרשם.

לצורך עיגון חובת הדיווח, חוקק המחוקק את צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), תשס"ב-2002, אשר סעיף 6 בצו קובע כך:

6. (א) נותן שירותי מטבע ידווח לרשות המוסמכת כמפורט להלן:

(1) על מתן שירותי מטבע כאמור בסעיף 11ג(א)(5) לחוק - אם שווי השירות שניתן הוא 500,000 שקלים חדשים לפחות; ניתן השירות במזומן או בהמחאות נוסעים או כנגד העמדת נכסים אלה, וכן אם ניכיון השיקים, שטרי החליפין או שטרי החוב, נקוב במטבע חוץ או במטבע שונה מזה של הנכס הפיננסי שאותו מנכים - אם שווי השירות שניתן הוא 50,000 שקלים חדשים לפחות;

(2) על מתן שירותי מטבע כאמור בסעיף 11ג(א)(1) עד (4) לחוק - אם שווי השירות שניתן הוא 50,000 שקלים חדשים לפחות.

(ב) נותן שירותי מטבע ידווח לרשות המוסמכת על פעולות של מבקש השירות הנחזות בעיניו כבלתי רגילות אך בלא צורך בהצגת שאלות ובירור עובדות אל מול מבקש השירות ומקבל השירות; בלי לפגוע בכלליות סעיף קטן זה, יכול שיראו כפעולה בלתי רגילה פעילות של מבקש שירות כמפורט להלן:

(1)פעילות שנראה כי מטרתה לעקוף את חובת הדיווח שנקבעה בסעיף קטן (א);

מכל מקום, התובעת כאמור צירפה מסמך לפיו חל איסור על התובעת לבצע ניכיון שיקים. מדובר במסמך רשמי של משרד האוצר. בשנת 2004 כן הייתה חובת רישום בהתאם לאמור לעיל, אולם לא ידוע האם אז קיבלה התובעת היתר לעסוק גם בנכיון שיקים משהמסמך מיום 29.2.2004 הוא הסכם לנכיון שיקים ומשכך, לו נספח א' מעיד על רישיון התובעת גם נכון לאותה התקופה, הרי שיש החרגה ספציפית לשירותי נכיון שיקים. משכך, נטל הבאת הראיה מתהפך והתובעת לא סתרה זאת כי למעשה עסקה זו לא דווחה וכי עסקה זו חרגה מההרשאה שניתנה לה. ודוק; בניגוד לעניין אופטימה, התובעת כן רשומה כנותנת שרותי מטבע ע"פ חוק, אולם הוחרג מפורשות עניין נכיון השיקים.

סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע מהו חוזה פסול, אולם גם אם מצוין כי זה בטל, הרי שעסקה אשר נגועה באי חוקיות, אינה בהכרח בטלה (ראו סעיף 31 לחוק זה). מכל מקום, אי החוקיות מחלחלת אל תוך העילה השטרית, זאת לאור סעיף 28(ב) לפקודה, שכותרתו "פגמים שבזכות קנין", הקובע:

"ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות." נ

פסק הדין בעניין אופטימה מפנה לש' לרנר, בספרו "דיני שטרות", בעמ' 330, שם נאמר:

"אי החוקיות שבעסקת היסוד מחלחלת, לאור האמור, גם לעילה השטרית."

וכן לרע"א 2443/98 מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-על 99(3), 425 ,עמ' 427, נקבע כי:

"...הזכות השטרית היא במהותה זכות חוזית... על זכות זו חלות איפוא שתי מערכות של דינים: דיני הסחרות הקבועים בפקודת השטרות ("דיני שטרות במובן המצומצמם") ודיני החוזים הקבועים בקודיפיקציה האזרחית ("דיני שטרות במובן הרחב"). כך למשל, הכשרות לחוב על פי צד לשטר נקבעת על פי דיני הכשרות הכלליים. דיני הטעות, ההטעיה, הכפיה והעושק הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי), חלים גם לעניין חיוב שטרי; דיני הקיזוז והערבות, החלים לעניין חיוב חוזי, חלים גם לעניין חיוב שטרי...אך מעבר לכך: השטר אינו עומד בבדידותו. היחסים השיטריים פועלים במסגרת הנורמטיבית הכללית של המשפט. הדין הכללי, החל על התנהגותו של כל אדם, חל גם על התנהגותו של הזכאי או החייב על פי שטר. "

על כן, גם אם החוזה בטל, הרי שהעסקה אינה בטלה לחלוטין בהכרח משאין חולק שהתובעת העניקה תמורה לנתבעת 2 - "סעיף 30 לחוק קובע לגבי אי חוקיות, כי "חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל". ואולם סעיף 31 מסייג את הבטלות המוחלטת ומאפשר לבית המשפט, "אם ראה שמן הצדק לעשות כן", לפטור צד לחוזה מחובת השבה בעקבות ביטול החוזה, ואף לאכוף לעיתים את קיומו של החיוב שכנגד. בנסיבות אלו נראה כי בתי משפט לא יפסקו באופן אוטומטי ששטר שנמשך או נעשה במסגרת הסכם בלתי חוקי לא יהא אכיף" (ש' לרנר, בספרו "דיני שטרות", שם. בעמ' 369).

משהעסקה כללה עסקה החייבת בדיווח ולנוכח תכלית החוק ולנוכח העובדה כי התובעת לא נרשמה כנותנת שירותי מטבע על פי חוק בתחום שירותי ניכיון שיקים, הרי שעל פניו יש ממש שהעסקה היא בלתי חוקית- ביחס למועד ביצוע העסקה.

1. כאמור, הנתבעת הלינה על כך שהאישור שהוצג תקף עד לסוף חודש מאי 2018, כשנה טרם הגשת התביעה. אין לכך נפקות מהטעם שהמבחן הוא לא מועד הגשת התביעה אלא מועד ביצוע העסקה ביחס לשטרות. מכל מקום, החל מתחילת חודש יוני 2018 פרק נותני שירותי מטבע המתייחס לחובת הרישום במרשם של נותני שירותי מטבע – בוטל. חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 נכנס לתוקף בשנת 2000 ופרק הרישום, כמו גם הצו, תוקן בשנת 2002. העסקה בוצעה ביום 29.2.2004. בשלב זה כבר היה צורך בתעודה. אולם התעודה שהציגה התובעת אינה אומרת שבאותה תקופה לא הייתה לתובעת תעודה. הנתבעת הסיקה זאת מהתעודה שצורפה כשציינה שהיום לכאורה אין לתעודה תוקף אולם כאמור, הפרק בוטל ולכן ההפניה של הנתבעת לפסק הדין אופטימה פחות רלוונטית.

הנתבעת מבקשת בפועל להמציא תעודה 16 שנה אחורה בשים לב לכך שהיא העלתה זאת רק במסגרת סיכומיה ללא קבלת רשות. עליה להיצמד לתצהיר לפי תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי. היא לא העלתה זאת כלל וכלל בתצהיר התנגדותה ויש בכך משום הרחבת חזית גם בכתב ההגנה (אם כי רק ציינה שחל איסור על התובעת לעסוק בניכיון שיקים ולא המשמעות של הדבר ביחס לאחיזתה כשורה בשיק מבחינה שטרית, אולם התובעת לא התנגדה לכך ואלו נסמכים על החומר שהציגה התובעת בכתב תביעתה כך שזו הייתה ההזדמנות הראשונה לבחון זאת, אם כי היה ראוי לבקש תיקון כתב הגנה). הגם שהנתבעת לא פירטה אי חוקיות העסקה במועד הנכיון אלא ביחס למועד הגשת התביעה בהתייחס למעמד התובעת כתובעת, התובעת לא התייחסה כלל לשאלת אי החוקיות - דבר המטריד. לא מצאתי בחקירה הנגדית שנציג התובעת הודה שלא היה בידו רישיון, כפי שביקשה הנתבעת 1 להדגיש. הוא ציין כי למיטב זכרונו באותה התקופה לא היה צריך רישיון, כאשר המרחק בין שנת 2002 לשנת 2004 מבחינת הסתמכות על זכרון ביחס לשלוש עסקאות שבוצעו גם עם הנתבעים 2 ו-3, 16 שנה קודם לכן (משזו לא הייתה העסקה הראשונה) – איננו מופרך. ההיפך, הוא מאשר שהאישור של משרד האוצר זה אותו נספח ומוסיף מיוזמתו "יכול להיות שבתקופה ההיא לא היה צורך בדבר הזה, בשלב מסוים החליטו שצריך אישורים ואז הבאתי אישורים שאני מוסמך. בשנת 2004 אני באמת לא זוכר אם היה צריך את האישורים האלה, תעודת רישום" (עמ' 1, ש' 24-26). כאן מסתיימת החקירה בנקודה זו. בהסתמך על החומר הקיים בתיק ביחס לקיומה של תעודה, איני יכולה לקבוע כי העסקה אינה חוקית. מצוין שתוקף התעודה הוא עד חודש מאי 2018, היינו שכל אותה תקופה שפתחה בהליכי הוצאה לפועל לכאורה כן הייתה בעלת מעמד חוקי. עם זאת, הקושי הוא שהתעודה מציינת במפורש שאין אישור לנכיון שיקים כשהתעודה המצורפת לכתב התביעה מבססת את מעמדה של התובעת כתובעת כשהיא עצמה מצהירה בכתב התביעה כי היא "חברה ישראלית מוסמכת על ידי משרד האוצר, אגף שוק ההון, לביצוע פעולות פיננסיות, לרבות ביצוע נכיון שיקים" אולם התעודה לא מציינת זאת. אומנם סעיף 5 יכול להיחשב כפעולת נכיון שיקים בפרשנות מרחיבה אולם מקום בו התעודה במפורש שוללת זאת, לא ניתן לסתור זאת. יכול ובאותה תקופה לא הייתה ההחרגה הזאת, אולם נוכח תעודה זו המחריגה מפורשות, כי אז כן עובר הנטל, גם אם מדובר בהמצאת תעודה מלפני 16 שנה. עת מדובר ברישיון הרי שניתן להמציאו, עם פתיחת עסקה של התובעת – מקום בו הרחיבה את עסקיה או צמצמה.

משכך, מכוח זאת, משמדובר בעניין מהותי שלא נסתר והתובעת נחשפה לטענה זו ולא הגישה בקשה להגיש כתב תשובה כאשר נקודת אי החוקיות כשלעצמה – גם אם נטענה ביחס למועד הגשת התביעה ולא למועד ביצוע העסקה – לא נסתרה, באופן שהתובעת כלל לא התמודדה עימה בניגוד לטענות אחרות של הנתבעת ואין מדובר בעניין שולי שאז אכן לא צריך להתייחס לכל טענה אלא לטענה מהותית, כי אז הדבר מכרסם בהיות התובעת אוחזת כשורה בשיק. הצטברותן של האמירות בדיון למסמך שהוגש ואי קיומו של מסמך אחר או סתירה מצד התובעת, מעבירות את הנטל להוכיח את חוקיות העסקה לכתפי התובעת. אעיר, כי יש בדבר גם לכרסם בחזקת תום הלב עת היא ביצעה עסקה שלפי התעודה שצירפה אין בה היתר לביצוע עסקת נכיון שיקים. ברם, היא לא עמדה בנטל לסתור זאת.

עם זאת, גם מקום בו היא אינה אוחזת כשורה בשיק, הרי שנשללות ממנה הזכויות העודפות ולא עצם אחיזתה בשיק ובחינת טענת ההגנה של המשוך, בדבר כשלון תמורה באופן שאם היה כשלון תמורה, זכות התובעת ניסוגה. אולם אם לא היה כשלון תמורה, לנתבעת 1 אין כל עדיפות על פני התובעת.

כשלון תמורה

1. בחינת החומר הראייתי הקיים בתיק מלמד כי אין כל הוכחה שהנתבעת אחסנה את החומר שרכשה בחצריה של עידן תעשיות ח.י דווקא והוא נתפס ואם כך, מדוע לא טענה לזכויות בנכס מול הכונס אם הנכס אינו שייך מלכתחילה לעידן תעשיות ח.י אלא לנתבעת 1 ולא הוצגה ולו ראשית ראיה שבנסיבות העניין ניתן היה להסתפק בה שהייתה פנייה למנהל המיוחד בהליך הפש"ר של עידן ח.י לאיתור חומר הגלם וטענה לזכויות בו. גם לא עולה שהגישה תביעת חוב נגד החברה שפורקה עקב אי קבלת סחורה כפי שציינה בסיכומיה שמנהלה ניסה לתבוע דרך המנהל המיוחד אולם הסחורה כבר נמכרה וטענה זאת נטענה בכלליות ובעלמא (עמ' 13, ש' 32-33). יכול ולא הגישה תביעת חוב מהטעם שממילא ביטלה את השיק ומשכך לא שילמה בפועל משזוהי הדרך הקלה עבורה אולם כמי שתחום המסחר לא זר לה, היא ידעה מהן ההשלכות של מעשה זה ביחס לצד ג' (ביטול שיקים ביודעין שהם סחירים) והעדיפה להסתכן מאשר לכבד את השיק ולקבל לפחות את חומר הגלם מקום בו לגרסתה הוא קיים (להבדיל מעבודה שטרם הגיע מועד ביצועה) אלא מאוחסן בחצרי חברת עידן ח.י והיא יכולה הייתה לפנות בבקשה מתאימה למנהל המיוחד או לכונס לשחרור הנכס שנתפס או לפנות לבית המשפט בתביעה לפסק דין הצהרתי לפיו היא בעלת הזכויות בנכס. רוצה לומר, כי אם היה כשלון תמורה, הרי שהיא תרמה לו.

מכל מקום, לא הוכח שהיא לא קיבלה את הסחורה ואם לטענתה הסחורה עוקלה או נתפסה, הרי שיכולה כן הייתה להתחקות אחר תיק הפש"ר ולבדוק מה עלה בגורל הסחורה, חרף התרחשות האירוע 15 שנה קודם לכן. אומנם יש הגיון בדבריה שהתיק בבית המשפט בוער (אם כי לא הראתה כל מאמץ שניסתה להשיג את התיק בשים לב לכך שישנם מסמכים – פרוטוקולים והחלטות שניתנו במערכת ממוחשבת קודם להנחלת מערכת נט המשפט ואלו לא בוערו ויש לבחון האם מדובר בתיק שנסרק למערכת הממוחשבת או שנשאר באופן ידני והיא יכולה אף הייתה להפנות בקשה לבית המשפט לקבל את התיק ובקשה כזו לא הונחה לפניי) – אולם האם גם רישום נכסיה של עידן ח.י ועידן בע"מ, גם הוא בוער? האם נעשתה פנייה לכונס הנכסים או לנאמן על מנת להוכיח רישומים אלו ולנסות לאתר את תביעת החוב? למי נמכרו נכסי החברה ומה נמכר? לא הוצג כל ניסיון שכזה.

מה גם, שנציג הנתבעת לא העלה זאת בעדותו כי הסחורה נתפסה אלא כי עידן תעשיות אלומיניום לא יכול היה לקנות אלומיניום "כי לא נתנו לו" ו"גמרו את החומר שלי במפעל. אח"כ ידעתי שלא גנבו שאצלו הייתה בעיה בהוצל"פ ובזמן הזה ביטלתי את השיק" (עמ' 4, ש'1-4).

1. נציג הנתבעת העיד כי לא היה הסכם בגינו ניתן השיק, לא היה כל הסכם עבודה, לא הוצאה הזמנת עבודה (עמ' 3, ש' 26-33) והוא גם לא קיבל חשבונית או קבלה (עמ' 4, ש' 1) אם כי טען שכן יש ברשותו חשבונית המעידה על רכישת חומרי הגלם (גם אם לא עבור ייצור החלונות) עבור חברת עידן תעשיות ח.י (עמ' 12, ש' 16 ו-26 וכן עמ' 13, ש' 32-33). במילים אחרות, אין כל הוכחה לכשלון תמורה שניתן לבחון הזמנה מה נתבקשה הנתבעת 2 לספק ומה לא סיפקה.

אני מודעת לקושי של הזמן שחלף אולם הקושי כאן הוא לא רק בהצגת ראיות אלא בהתנהלות הנתבעת. אעיר, כי התובעת פתחה תיק בהוצאה לפועל לביצוע שטר ביום 14.7.2004, באותו החודש שחזר השיק שחולל. ביצוע המצאת האזהרה הוא מצד ההוצאה לפועל. התובעת לא ידעה שהנתבעת לא קיבלה את האזהרה והיא כן ביצעה פעולות בתיק לרבות הטלת עיקול על המשאית. משכך, הנזק הראייתי הוא ביחס לשני הצדדים אולם אני מתקשה לייחס אותו דווקא לתובעת.

1. זאת ועוד. לטענת מנהל הנתבעת 1, ייצור החלונות מ-3 טון של חומר גלם היה אמור להסתיים תוך "שבוע אולי חודש" (עמ' 12, ש' 11) ומכל מקום הזמן הדרוש לסיפוק המוצרים היה לדבריו "3 טון צריך לעשות תוכניות זה כמעט חודש" (ש' 13). הוא נשאל באופן פוזיטיבי "תוך חודש הוא היה צריך לייצר את המוצרים?" והלה השיב "כן" (ש' 21-22). היינו, שלכל היותר תוך חודש הייתה הנתבעת אמורה לקבל את המוצרים. אם מדובר בסוף חודש פברואר 2004 (בשים לב לכך שמנהל הנתבעת העיד כי היו ביניהם מספר עסקאות דומות – עמ' 13, ש' 6-7 ואז עולה שאלה לאיזו עסקה לייחס את השיק משאולי כן נתקבלה תמורה) ובין אם מדובר בתחילת חודש אפריל 2004 (כפי שהפנתה הנתבעת לדברי מנהל התובעת כי העסקה ע"ס של 50000 ₪ הייתה ביום 2.4.2004) – עדיין היה על הנתבעת לקבל את הסחורה או בחודש אפריל 2004 או בחודש מאי 2004. היא לא ציינה כי פנתה לנתבעת 2 או לעידן ח.י וביררה מדוע לא קיבלה את הסחורה אולם פניה הושבו ריקם. לא ברור גם כמה חלונות הזמינה. היא לא ביטלה בגין כך שלא קיבלה את הסחורה במועד אלא לאחר שנודע על צו הפירוק. צו הפירוק היה ביום 10.6.2004. חלפו בין למעלה מ-3 חודשים או למעלה מחודשיים והיא לא קיבלה את הסחורה ולא ביטלה את השיק ולא טענה כי פנתה לבטל את העסקה. ואולי כן קיבלה חלק מהתמורה בשלב זה אולם לא את כל התמורה? כיצד היא טוענת שכל ה-3 טון בכלל לא יוצר ממנו דבר ונתפס על ידי הכונס? לא ברור גם לאיזו עסקה השיק משויך והיו מספר עסקאות קודמות – האם מדובר בכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, או אז לא עומדת טענת הגנה שטרית משאין מדובר גם בצדדים קרובים?
2. הנתבעת 1 טוענת כי התובעת הגישה תביעת חוב נגד מר חג'ג' וגבתה את הכספים אותם היא כעת תובעת. אם יש בידה הוכחה שכזו, משלא ניתן ללמוד זאת מתשובת נציג התובעת, מדוע לא הציגה? היא יכולה הייתה גם לדרוש גילוי מסמך ספציפי שהפסיקה הרחיבה והחילה זאת גם בהליך של סדר דין מהיר. באותה המידה, היא גם לא הציגה כאמור שהגישה תביעה לקבלת חומרי הגלם במסגרת הליך הפש"ר, ולו ראשית ראיה. גם תמוה, משאם לטענתה בכתב ההגנה היא רכשה בעצמה את חומר הגלם, הרי שכאמור חומר הגלם לא שייך מלכתחילה לנתבעת 2 או עידן ח.י. להבדיל ממקרה בו היא רכשה אצל הנתבעת עסקה הכוללת חומר גלם וייצור החלונות, שאז גם אם שילמה על העסקה אין לחומר הגלם "ייחודיות" כלפיה. כאן מדובר ברכוש שלה וגם אם לא קיבלה את החלונות, יכולה הייתה להחזיר אליה את חומר הגלם. נקודה זו מעלה גם תהייה משלשיטתה לא קיבלה דבר עת היא נשענת על מכירת חומר הגלם כהוכחה לכך שלא קיבלה דבר, אולם מי אמר שמדובר באותו חומר גלם שלה אם היא התנגדה כטענתה בזמן, ומדוע טענתה לא התקבלה?

כמו כן, כרטסת הנהלת החשבונות כן הייתה יכולה להיות בידיה גם אם ההזמנה ותעודת המשלוח לא היו בידיה בשל חלוף הזמן.

1. אכן, לא מובן כיצד מנהל התובעת העיד שהעסקה הייתה ביום 2.4 עת ההסכם הוא מיום 29.2.2004 אולם המסמך אינו נראה על פניו מזויף משיש חותמת אותנטית של הנתבעת 2 בעוד הנתבעת 1 טוענת שהמסמך מזויף מן הטעם שהתובעת ידעה על כך שביום 3.3. מונה מנהל מיוחד לעידן ח.י ולכן "הקדימה" את העסקה משלולא כן עידן ח.י לא יכולה הייתה לבצע עסקה בחודש אפריל 2004. ואולם, אם התובעת הייתה מבקשת לזייף את המסמך הוא היה ביחס לעידן ח.י כאשר עידן ח.י אינה חתומה על המסמך ויש בכך כדי לשמוט את הטענה שהיה בכך ניסיון לחתום על העסקה לפני נקיטת הליכים כנגד עידן תעשיות ח.י כדי להכשיר לכאורה את העסקה, משלא הייתה צריכה לכך עת החברה שלא ננקטו נגדה אז הליכים הייתה פעילה והיא החתומה על המסמך (מדובר במסמך עם לוגו וכל הפרטים מודפסים וחתימה של הנתבעת 2 ובכתב יד תאריך התואם את התאריך המודפס). אומנם כפי שטענה הנתבעת, התובעת יכולה הייתה להציג בנקל את רישום העסקה בספריה כפי שהעיד הנציג מטעמה במענה לשאלה שחקר אותו ב"כ הנתבעת, אולם למה שתסבור שעליה להציג זאת אם הציגה מסמך והנתבעת לא עימתה אותה עם נקודה זו. מבחינתה היא אוחזת בשטר והציגה את ההסכם מכוחו קיבלה את השטר.

לפי הסכם זה, בשים לב לכך שהיו עוד עסקאות בין הנתבעות, כי אז לא ידוע אם העסקה בחודש פברואר נכשלה גם אם העסקה של חודש אפריל 2004 נכשלה מקום בו השיק משויך לעסקה של חודש פברואר. הקושי היחידי הוא שמנהל התובעת טען ל-3 עסקאות (אם כי עמוד קודם כתוב 3-4 עסקאות) כאשר אחת ביום 1.4 ואחת ביום 2.4 שגם נתון זה לא ברור. לדבריו, העסקה הראשונה הייתה ביום 1.2.2004. לאחר מכן, ציין שוב "העסקה הראשונה הייתה ב- 26.2.2004" (תאריך הקרוב יותר ל-29.4) ועל 25000 ₪, (תאריך פרעון השיק 1.4). העסקה השנייה היא ביום 1.4 (כשעמוד לפני ציין שהייתה ע"ס של 110000 ₪) והעסקה השלישית ביום 2.4, יום אחרי וללא מרווח זמן, ע"ס 50,000 ₪ כאשר הוא לא עומת בחקירתו עם המסמך הנושא תאריך של 29.2.04 (ועולה השאלה אם אלו הם התאריכים - מדוע לא אוחד ליום אחד לעסקה של 61000 ₪ וזו חולקה לשתיים). טענת הנתבעת כי הוא אישר שהמסמך מזויף אינה נכונה ואין לה זכר בחקירה. הוא רק נשאל אם מר חג'ג' חתם מולו על המסך הזה – נספח ב' (עמ' 11, ש' 15-16). מכל מקום, הנתבעת 1 לא שייכה זאת ביחס למועד כשלון התמורה אל מול מועד מסירת השיק אלא ביחס למועד ההסבה מול השעבוד שכבר הכרעתי כי אין לכך נפקות עקב מועד פרסום השעבוד. גם אם העסקה בוצעה בחודש אפריל 2004, הרי שכאמור חלף למעלה מחודש שהנתבעת לא קיבלה את הסחורה ולא ביטלה את השיק ולא הודיעה על ביטול עסקה.

העולה מהמקובץ, כי הנתבעת 1 לא הוכיחה כשלון תמורה מלא כטענתה בהנחה ומדובר בעידן תעשיות ח.י ולא בעידן תעשיות בע"מ, וכל שכן עת עידן תעשיות בע"מ כן הייתה פעילה אותה עת.

וכפי שקבע כב' השופט גולדברג בעניין מרכז פרץ לרשתות גם מקום בו קיבל את טענת המערערת כי המשיב לא היה אוחז כשורה אלא אוחז בעד ערך:

"אלא שכאן חוזרים אנו לדברים בהם פתחנו, דהיינו, כי המערערת לא נתנה כל פירוט הנוגע להגנתה בדבר כישלון התמורה, שהיא הטענה האחת והיחידה שנותרה לה לכך כי זכות הקניין בשיקים פגומה. ומטעם זה, שלא פירטה את מסכת העובדות השלמה והמפורטת הנוגעת לכישלון התמורה, דין הערעור להידחות. לפיכך הייתי דוחה את הערעור".

1. על כן, בנסיבות אלו, בהן התובעת אינה אוחזת כשורה בשל החשש בדבר אי חוקיות העסקה מכוחה הושג השטר עת הנטל עבר אליה להוכיח את כשרותה של עסקת הנכיון והיא לא עמדה בנטל זה ולכן התוצאה המתבקשת היא שהיא לא אוחזת כשורה – אולם אין בדבר לשלול את זכויותיה העודפות בדבר אוחזת בשטר בעד ערך (שהנתבעת 1 לא חלקה על כך) – ועל כן בבחינת היותה אוחזת בעד ערך אל מול טענת ההגנה של המושך, הרי שזכותה עדיפה משעולה ספק ביחס לקיומו של כשלון תמורה מלא ועל כן, על אף היות התובעת אוחזת בעד ערך, ונוכח אי הוכחת כשלון התמורה מצד הנתבעת 1, יש לקבל את התביעה.
2. משנתבעים 2 ו-3 לא התגוננו במועד ולא הגישו כתב הגנה, אין צורך להיכנס לשאלות החוזיות ובחינת חוק הערבות. אם כי ביחס לנתבע 3, צודקת הנתבעת 1 כי אינו אישיות משפטית ועל כן, כל עוד אין צו ירושה או מנהל עזבון הרי שלא ניתן לפסוק נגד הנתבע 3.

ביחס לנתבעת 1, אני פוסקת כי מועד התשלום הוא רק מיום הגשת ההתנגדות שהוגשה במועדה (והוא באנלוגיה יום הגשת התביעה לענייננו) – היינו 28.11.2018.

על כן, הסכום לתשלום ביחס לנתבעת 1 הוא לא הסכום המופיע בתיק ההוצאה לפועל אלא סך של 50,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק, היינו סך של 56,947 ₪.

לסכום זה יתווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7850 ₪.

סך של 2000 ₪ שהופקדו לשם עיכוב הליכי הוצאה לפועל יושבו לנתבעת 1 באמצעות בא כוחה משההתנגדות הוגשה במועד ומשכך לא היה מקום לנקוט הליכי ביצוע מלכתחילה.

המזכירות תואיל להמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א טבת תשפ"א, 05 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.