תביעה לפינוי מושכר

1. ענייננו בנכס עזבון המנוהל ע"י היורשים באמצעות בא-כוחם. הנכס ידוע כגוש 30045 חלקה 126 ברחוב ניסים בכר 12 בירושלים, ועניינה של תביעת הפינוי בדירה השמאלית מתוך שלוש הדירות המצויות בנכס (פרוטוקול הדיון מיום 19.5.19, עמ' 5 שורות 18-19).
2. הנתבעת שכרה את הדירה בחודש אוגוסט 2016 וחתמה על הסכם שכירות לשנה מול ב"כ התובעים.
3. ההסכם התחדש באוגוסט 2017 ואולם במהלך שנת השכירות השנייה החלו להתגלע מחלוקות בין הנתבעת לשוכרות שתי הדירות האחרות בנכס על רקע טיפולה של הנתבעת בחתולי רחוב רבים שהגיעו לנכס ואף החלו להיכנס לדירות הסמוכות.
4. לעמדת התובעים גרמה התנהלות הנתבעת למטרד במקום, בניגוד לסעיף 9.3 בהסכם השכירות המחייב את הנתבעת שלא לגרום מפגע, מטרד, הטרדה או אי נעימות לדיירי הבניין או שכני המושכר, ועל כן הודיע לה ב"כ התובעים כי הסכם השכירות לא יחודש באוגוסט 2018 והיא תתבקש לעזוב את הדירה בתום תקופת השכירות. הנתבעת ביקשה ארכה של חודשיים נוספים לה הסכים ב"כ התובעים.
5. במהלך הארכה ניהל ב"כ התובעים משא ומתן עם הנתבעת וזאת הן במישרין והן באמצעות בתה. ב"כ התובעים מוכן היה לאפשר לנתבעת להאריך את הסכם השכירות ולהישאר בנכס, אך בכפוף לתנאים שיבטיחו הימנעות ממטרדים וגידול חתולים מרובים ויאפשרו מחייה נוחה גם לשוכרות האחרות.
6. הצעת הארכה האחרונה שהציע ב"כ התובעים כללה איסור על גידול והאכלת יותר משני חתולים, ואף זאת בדירתה בלבד ולא בחצר המשותפת לכל הדירות, והפקדת שיק בטחון של 5,000 ₪ להבטיח את קיום התנאי האמור.
7. ב"כ התובעים העיד כי הוא מבקר בנכס מדי יום שישי וכך עשה גם ביום 2.11.2017. אין חולק כי באותה עת הגיע ב"כ התובעים עם טיוטת הסכם הארכה שכללה את התנאים דלעיל, ועל מנת להמחיש לנתבעת את רצינותו חתם על נוסח ההסכם שמסר לה.
8. לטענת ב"כ התובעים הנתבעת סירבה לחתום על הסכם ההארכה, ועל כן כשהוא יצא מהנכס באותו יום הודיע לבתה של הנתבעת כי ההסכם לא יתחדש וכי הוא יפעל לנקיטת הליכים משפטיים לפינוי הנתבעת מהמושכר.
9. נוסח הסכם-ההארכה, החתום על ידי ב"כ התובעים, נותר בידיה של הנתבעת.
10. ביום 7.12.18 הגיש ב"כ התובעים את התביעה דנן, וטען כי הסכם השכירות הסתיים בחודש אוגוסט 2018, כי לנתבעת ניתנה ארכה לכל היותר עד חודש נובמבר 2018 וכי הנתבעת מסרבת לפנות את המושכר אף כי אין לה זכות להחזיק בו.
11. אין צורך להיכנס לפרטי ההליכים שהתקיימו שלא בפני, אך לשם הבנת התמונה אציין שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה, ניתן פסק דין בהעדרה, ואח"כ הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין אליה צירפה את אותו הסכם הארכה שנותר בידיה, כאשר הוא חתום גם על ידה. הנתבעת טענה כי יש לא קיבלה את התביעה וכי בכל מקרה יש הסכם תקף ועל כן אינה מבינה מדוע הוגשה התביעה מלכתחילה. פסק הדין בוטל וההליך המשיך בפניי.
12. בהגנתה טענה הנתבעת כי ההסכם נחתם לאחר שהיא עצמה 'רדפה' אחרי ב"כ התובעים לחתום על הסכם, שכן היא מקבלת סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון ועליה להגיש להם הסכם חתום. הנתבעת אף צירפה צילום של העמוד הראשון של ההסכם ועליו חותמת מחברת 'מילגם' מיום 7.11.18.
13. הנתבעת טענה כי ב"כ התובעים הגיע לדירתה בחודש אוקטובר 2018, זרק לה את ההסכם כשהוא חתום על ידו והלך מהמקום בלי לאפשר לה לשוחח עימו. לטענתה שוחחה אחרי כמה ימים עם בתה וחתמה על ההסכם.
14. בתה של הנתבעת חתמה אף היא על תצהיר שצורף לכתב ההגנה אך מאחר ולא הגיעה לדיון תצהירה נמשך.
15. ב"כ התובעים טען כי הסכם ההארכה מזויף שכן הנתבעת חתמה עליו לאחר שהוא כבר חזר בו מההצעה הגלומה במסמך זה, ורק כאשר הבינה את רצינות כוונתו לפנותה מהנכס. כן טען כי המסמך החתום ע"י הנתבעת לא נמסר לו עד שקיבל את בקשתה לביטול פסק הדין בהעדר הגנה והדבר מוכיח כי נחתם בדיעבד. עוד טען כי אף אם היה ההסכם בתוקף הרי שהנתבעת כבר הפרה את תנאיו שכן לא מסרה את שיק הביטחון האמור ואף המשיכה להאכיל חתולי רחוב רבים הממשיכים להסתובב בנכס.

דיון והכרעה

1. עניינו בתביעת פינוי מושכר שגדר המחלוקת בה מצומצם מבחינה עניינית לשלושה חודשים בלבד. התביעה הוגשה אמנם לפני כחצי שנה אך בשל ההליכים המתוארים לעיל היא מוכרעת רק עתה.
2. כמפורט לעיל המחלוקת הראשונה בין הצדדים היא האם הסכם ההארכה שהציגה הנתבעת הוא הסכם תקף או שמא מדובר בהצעה שב"כ התובעים כבר חזר ממנה וה'קיבול' ע"י הנתבעת נעשה לאחר שההצעה כבר לא הייתה בתוקף.
3. ב"כ התובעים העיד כי הנתבעת סירבה לחתום על ההארכה והתנגדה לתנאיה.
4. מהעדויות בתיק עולה כי לאחר המפגש בין ב"כ התובעים לנתבעת ביום 2.11.18, אמר ב"כ התובעים למספר גורמים כי הנתבעת אינה מוכנה לחתום על ההסכם.

לא מצאתי כל בדל סיבה מדוע יאמר ב"כ התובעים דבר שכזה מייד בצאתו מדירת הנתבעת, כאשר מלכתחילה הגיע למקום באותו יום במטרה להגיע עם הנתבעת להסכמה וחתימה על הסכם ההארכה, וכאשר אמירה שכזו אינה משרתת אותו בכל מובן שהוא.

התנהלות ב"כ התובעים, כפי שהוצגה בדיון ובתכתובות, מלמדת כי עשה מאמץ לא מבוטל להגיע עם הנתבעת להבנות שיאפשרו את הישארותה בדירה וכי רק בדוחק ובלית ברירה פנה לנקיטת הליך משפטי זה.

1. להוכחת טענתו הציג ב"כ התובעים את תכתובת הודעות הטקסט בינו לבין בתה של הנתבעת (שצורפה גם כנספח ב' לתגובתו לבקשה לביטול פס"ד ביום 10.3.19).
2. בתכתובת זו ניתן לראות את השיחות אודות מחלוקות החתולים בחצר וכן כי ביום 16.10.18 שלח ב"כ התובעים לבתה של הנתבעת את נספח הארכת ההסכם והיא אישרה את קבלתו.

הבת הודיעה כי הנתבעת אינה מסכימה לתנאים, ואף כי הצדדים התכתבו לאורך מספר ימים במהלכם שינו עמדותיהם הלוך וחזור, ההודעה האחרונה שהתקבלה מבתה של הנתבעת ביום 21.10.18 הייתה שאלה האם לא ניתן לוותר לנתבעת ולהשאירה חודש אחד נוסף, תוך שהיא מבהירה כי אם הייתה לה אופציה אחרת – הייתה מייד מוציאה את אמה משם, אלא שהיא זקוקה לחודש.

1. ב"כ התובעים השיב כי הוא מסכים גם ליותר מחודש ובלבד שתחתום על הסכם ההארכה ותעמוד בתנאיו. הבת לא הגיבה, וביום 26.10.18 שלח ב"כ התובעים הודעה נוספת לבת בצירוף תמונות של מספר חתולים בנכס וציין כי הנתבעת 'מצפצפת' על כולם.
2. הבת עדיין לא הגיבה, וביום 2.11.18 בשעות אחר הצהריים, לאחר הביקור האמור אצל הנתבעת, שלח לה ב"כ התובעים הודעה בה כתב שקיבל מהנתבעת תשלום על חשבון חודש נובמבר וכן:

"לא הסכמתי להאריך למרינה את החוזה לשנה נוספת בגלל שסירבה לתנאים שהצבתי לה בקשר לחתולים. לצערי אין לי ברירה אלא להתחיל בשבוע הבא לנקוט נגד אמך בהליכים משפטיים להוצאתה מהדירה".

1. ההודעה הבאה היא שוב מב"כ התובעים לבתה של הנתבעת, ביום 21.11.18, בה ציין כי ניסה שוב לשוחח עם הנתבעת אך ללא הועיל. הוא ציין כי היא כבר שלושה חודשים ללא חוזה ונשארת בכוח בדירה, פירט שוב את כל קורות הסכסוך וסיים בהבהרה כי אם עד סוף החודש היא לא תפנה את הדירה לא יוכל להמתין עוד עם הגשת התביעה.
2. הנה כי כן, גם ב 21.11.18 מתאר ב"כ התובעים בפני בתה של הנתבעת שיחה אשר יסודה הוא בעובדה שלא קיים חוזה בתוקף – אך גם הנתבעת וגם בתה אינן חולקות על טענה זו ואינן טוענות כי בין הצדדים נחתם הסכם ההארכה.
3. ודוק – רק ביום 23.12.18, שבועיים לאחר הגשת התביעה, שלחה הבת לב"כ התובעים צילום של ההסכם החתום וכתבה כי החוזה נמצא אצל אמה. ב"כ התובעים השיב לה כי לא חתם על הסכם עם אמה, כי זה אומנם הנוסח שהוא הציע לה אך היא סירבה לקבלו.
4. תימוכין נוסף לטענה כי הנתבעת סירבה לחתום על התוספת להסכם כאשר זו הוצגה לה נמצא בעדות השכנות בנכס. הן גב' דורית מהלא (עמ' 4 שורות 32-34) והן גב' לריסה פרל פלורס (עמ' 6 שורות 1 ו-14-15) העידו כי ראו את ב"כ התובעים ניגש לדירת הנתבעת למסור לה את ההסכם ובחזרתו סיפר להן כי הנתבעת לא מסכימה לתנאים וסירבה לחתום.
5. הנתבעת מצידה טענה כי חתמה על ההסכם כשבוע-שבועיים אחרי שב"כ התובעים מסר לה אותו (עמ' 8 שורה 22). הנתבעת ציינה את חשיבות ההסכם עבורה לצורך קבלת סיוע ממשרד השיכון אך לא פירטה מתי לטענתה מסרה לב"כ התובעים את ההסכם עם חתימתה או הודיעה לו כי ההסכם נחתם על ידה.
6. לאור מכלול הראיות אין בידי לקבל את טענות הנתבעת.
7. הנתבעת הבהירה כי בדעתה להישאר בדירה עד שתסיים לברר מה עלה בגורלם של החתולים שלטענתה נעלמו במפתיע מהחצר. היא טענה כי אמרה לב"כ התובעים שאם יחזיר את חתוליה היא תעזוב את הדירה אך הוא סירב לכך (עמ' 6 שורות 27-31).
8. הטענה לקיומו של הסכם התעוררה במועד מאוחר יותר, כאשר הבינה הנתבעת כי סבלנותו של ב"כ התובעים פקעה והוא הגיש נגדה תביעה. יחד עם זאת, לכל אורך עדותה הבהירה כי היא מתנגדת לתנאי ההסכם ולא יעלה על הדעת כי יידרש ממנה להפקיד סך של 5,000 ₪ בידיו.
9. גם החותמת המוצגת על ידי הנתבעת על עותק העמוד הראשון של ההסכם מיום 7.11.18 אינה משנה את התמונה שכן אף אם מדובר בהגשה אמיתית למשרד השיכון, הרי שמסתבר יותר שהנתבעת חתמה על המסמך רק לצורך קבלת הסיוע אך לא הודיעה על כך לב"כ התובעים ולא התכוונה לקיים את תנאיו.
10. לפיכך אני סבורה כי אין תוקף למסמך המוצג על ידי הנתבעת כהסכם הארכה והנתבעת אכן נמצאת במושכר שלא כדין מאז חודש נובמבר 2018.
11. המחלוקת החלופית בין הצדדים, אם היה נקבע שההסכם היה תקף בעת חתימתו, היא בשאלה האם עדיין עומד ההסכם בתוקפו או שמא הנתבעת הפרה אותו ולא קיימה תנאי יסודי בו, ועל כן עומדת לב"כ התובעים הזכות לדרוש את פינויה.

במחלוקת חלופית זו, ובבחינת למעלה מן הדרוש, אבהיר כי אף אם הייתי סבורה שיש תוקף להסכם מעצם חתימתה המאוחרת של הנתבעת, הרי שעדיין צודק ב"כ התובעים כי הנתבעת לא קיימה את תנאי ההסכם ודי בכך כדי להביא לביטולו ולפינויה מהדירה.

1. ואבהיר – סעיף 3 בהסכם ההארכה קובע כי הנתבעת מתחייבת להחזיק לכל היותר שני חתולים בתחומי המושכר בלבד. להבטחת התחייבות זו אמורה הייתה הנתבעת להפקיד בידי ב"כ התובעים המחאה בסך 5,000 ₪, שאותה הוא יהיה רשאי לחלט כפיצוי מוסכם ומוערך מראש ללא צורך בהוכחת נזקיו בגין הפרת התחייבות הנתבעת באותו סעיף.
2. כן הובהר כי התחייבות זו היא תנאי יסודי להסכם והפרתו מהווה הפרה יסודית המקנה למשכיר זכות לדרוש את פינוי הנתבעת ולפרוע את הפיצוי המוסכם.
3. אין חולק כי סוגיית החתולים היא מקור הסכסוך בין הצדדים ובסיס המטרד שנטען כי הנתבעת יוצרת בנכס. לפיכך, ואף לאור ההתכתבות המפורטת של ב"כ התובעים עם בתה של הנתבעת, ברור כי נושא זה והוא לבדו היה הסיבה לדרישה לסיום שכירותה של הנתבעת את המושכר. באותה מידה, הבטחת התנאי של אי יצירת מטרד וקבלת בטחון לכך היו התנאי המהותי והיחיד לחידוש הסכם השכירות.
4. אין חולק כי הנתבעת לא הפקידה בידי ב"כ התובעים המחאה כנדרש, ולכל אורך עדותה בבית המשפט עמדה על התנגדותה לתנאי זה. דא עקא, שוכר אינו יכול לדרוש את זכויותיו במושכר כאשר הוא 'מתנגד' לתנאי בהסכם שכירות שלטענתו נחתם עמו והוא אינו מקיים אותו.
5. לפיכך, ואף מבלי להיכנס לטענה כי הנתבעת גם הפרה את התנאי המגביל את מספר החתולים במושכר, הרי משעה שלא הפקידה את המחאת הפיצוי המוסכם בידי ב"כ התובעים ואף הבהירה כי אין בדעתה להפקידה – היא לא מקיימת את ההסכם שהיא עצמה טוענת לו ומקימה לב"כ השוכרים את הזכות לדרוש את פינויה.

סיכום

1. לאור האמור אני מורה על פינוי הנתבעת מהמושכר וזאת עד ליום 30.6.19.
2. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים וכן בשכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ט, 30 מאי 2019, בהעדר הצדדים.