בדיון מיום 14.4.19 גובש מתווה לפיו תינתן לנתבעת רשות להתגונן, והצדדים יציגו עמדות בשאלת התניית הרשות להגן בהפקדה. אמש הוגשה עמדת הנתבעת. עיינתי בעמדה זו, כמו גם בעמדות שהוצגו בבקשת הרשות להתגונן ובתגובה לה.

אני סבור כי יש להתנות את הרשות להתגונן בהפקדה. אמנם, הקריטריון לעצם מתן הרשות להתגונן הוא מקל, ודי בהגנה ולו רחוקה על מנת לעמוד בו. ההגנה שהציגה הנתבעת, למרות קשייה שיוצגו בהמשך, עומדת בקריטריון זה ועל כן הצעתי לצדדים להסכים למתן הרשות והם הסכימו לכך.

ועם זאת, בשלב ראשוני זה העוסק בהערכת סיכוי וסיכון, ניתן להצביע על קשיים שאינם מבוטלים בהגנת הנתבעת. בתצהיר שצורף להתנגדות הציגה הנתבעת גרסה לפיה היא אינה יודעת כיצד שני השיקים מושא ההתנגדות הגיעו לידיו של התובע. דובר בגרסה גורפת, ובכללה נטען כי מאז 2014 הנתבעת אינה מחזיקה בשיקים או "מתנהלת ומתעסקת עם שיקים בכלל", ונרמז כי השיקים נגנבו או הגיעו לידי התובע במעשה תרמית (פיסקה 6 לתצהיר).

לאחר שדרשתי מהנתבעת לפרט את טענותיה (החלטה מיום 14.12.18), הציגה היא תצהיר נוסף ובו גרסה שונה. בתצהיר זה נטען כי לאחר בירור הסתבר לנתבעת שהשיקים לא אבדו או נגנבו אלא נמסרו על ידה לבנה, דן (שנמסר כי מצוי בהליכי פשיטת רגל), במסגרת סיוע שנהגה להעניק לו תוך הרשאה לו לבצע באמצעות השיקים שלה תשלומים שוטפים לצרכי עסק שניהל. הנתבעת טענה שדן סיפר לה שנטל הלוואה מהתובע באמצעות שיקים שלה, וכי לא ידעה על כך או אישרה זאת.

תצהירי הנתבעת מעלים פערים משמעותיים, המשליכים על סיכוייה להוכיח בהליך העיקרי את גרסתה ברמה העובדתית. הנתבעת, שלפי גרסתה השנייה ידעה כי מסרה שיקים לדן, תידרש להסביר מדוע לא ציינה זאת בגרסתה הראשונה אלא טענה שם שאינה יודעת כיצד הגיעו שיקים שלה לאדם שאינה מכירה. הקושי מחריף היות שפרטי השיקים היו בפני הנתבעת כאשר נערך תצהירה הראשון, והיא יכולה הייתה לדעת כי מדובר בשיקים שנמסרו לדן (לפי הגרסה השניה). עוד תידרש הנתבעת להתמודד עם גרסת התובע שהוצגה בתצהיר שצורף לתגובתו לבקשה, לפיה השיקים נמסרו לו מידי הנתבעת בביתה, בנוכחותו של דן, כנגד כספים שהעביר "להם". זאת ועוד, אף אם תצליח הנתבעת להוכיח את גרסת ה"חריגה מהרשאה" שהוצגה בתצהירה השני, יעמוד בפניה הקושי להראות שמעשיו של דן אינם מחייבים אותה (ראו הדיון בע"א 1286/90 בנק הפועלים נ' ורד הלבשה (29.12.94ׂׂׂׂׂׂׂׂׂ)) – כך בשים לב לאפשרות המתיישבת עם ההיגיון הבריא, לפיה התובע לא היה מלווה לדן כספים לולא הוצג בפניו שהשיקים ניתנים לו בהרשאה.

המדובר בקשיים ניכרים, המשליכים על סיכויי ההגנה ומחייבים לאזן בין אינטרס הנתבעת וזכות הגישה שלה לערכאות, לבין אינטרס התובע. זאת, בדרך של חיובה של הנתבעת בהפקדה. בניגוד לטענת הנתבעת, הסמכות להתנות בהפקדה אינה כזו "אשר בתי המשפט כמעט ואינם משתמשים בה". הגם שמדובר בסמכות שמיושמת בזהירות, היא מיועדת למקרים דוגמת מקרה זה, בו קשה לאמוד את סיכויי ההגנה כמשמעותיים.

אשר לגובה ההפקדה, יש לתת את הדעת מחד לסכום הניכר של השיקים מושא ההתנגדות (סך 243 אלף ₪), ומאידך לרצון שלא למנוע מהנתבעת את בירור הגנתה. במסגרת זו שקלתי גם את נסיבותיה האישיות-רפואיות.

במכלול השיקולים אני קובע, כי מתן הרשות להתגונן יותנה בהפקדה בסך 25,000 ₪. הנתבעת תפקיד סכום זה במזומן או בערבות בנקאית במזכירות בית המשפט, וזאת עד ליום 20.5.19. אם הסכום לא יופקד במועד, תידחה בקשת הרשות להתגונן. אם יופקד, תינתן רשות להתגונן, התצהיר שצורף להתנגדות יהווה כתב הגנה (אלא אם תוגש בקשה בנושא מאת הנתבעת), ויקבע מתווה להמשך.

המזכירות תעדכן אותי עד 21.5.19 האם הסכום הופקד.

ניתנה היום, י"ד ניסן תשע"ט, 19 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.