ערעור בחירות מכוח סעיף 72 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

רקע כללי –

1. ביום 13.11.2018 התקיים סיבוב שני בבחירות לראש המועצה בעיר טמרה (להלן: "העיר"). הבחירות בסיבוב השני התקיימו בין שני מועמדים – המערער, מר מוסא חסן אבו רומי (להלן: "המערער") אשר קיבל 9,648 קולות; והמשיב 3, ד"ר סוהיל מחמוד דיאב (להלן: "המשיב 3"), אשר קיבל 9,857 קולות. בהתאם, המשיב 3 זכה בכהונה, כאשר ההפרש בין שני המתמודדים - 209 קולות (וזאת על פי הפרסום ברשומות – ילקוט הפרסומים גיליון 8014 מיום 28.11.2018).
2. טענות המערער - המערער טוען, כי במהלך הבחירות היו אי-סדרים, ליקויים ותופעות של זיופי הצבעה, כגון הצבעות מטעם שוהים בחו"ל, הצבעות מטעם מאושפזים בבתי חולים ובתי אבות, הצבעות בשם מי שמרותק לביתו, מחיקות בוחרים מרשימת הבוחרים שלא כדין, הצבעות על ידי מלווים של מוגבלים בניידותם, ליווי שלא כדין של מוגבלים בניידות מטעם מזכירי הקלפיות, הצבעה גלויה, פתקים בצבע לבן במקום צהוב, הופעת מעטפות כפולות ועוד.

נוכח טענות אלו, המערער אף הגיש תלונה למשטרת ישראל (תחנת שפרעם) בגין חשדות לזיוף בכל הנוגע לבחירות (להלן: "התלונה במשטרה"). עקב התלונה משטרת ישראל תפסה, בהתאם לצו של ביהמ"ש, את הפרוטוקולים, פנקסי הבוחרים וחומר רגיש נוסף מאת המשיב 1, מנהל הבחירות לעיר טמרה (להלן: "מנהל הבחירות"). בעקבות תפיסת החומר, הגיש המערער עתירה מנהלית, עוד טרם הגשת הערעור הנוכחי, ובמסגרתה ביקש לאפשר לו לצלם ולעיין בפרוטוקולים ובפנקסי הבוחרים שנמצאו בידי המשטרה. עתירתו (עת"מ (מחוזי חיפה) 41131-11-18 אבו רומי נ' מנהל הבחירות, התקבלה (פסק דינו של כב' השופט ברלינר מיום 25.11.2018), העיון בוצע, ולאחר מכן – הוגש הערעור הנוכחי.

הסעדים שאותם מבקש המערער הם הבאים: בית המשפט מתבקש לעשות שימוש בסמכותו מכוח סעיף 83(ב)(1) לחוק ולקבוע כי לאור ליקויים שנפלו בתהליך הבחירות והיקף הליקויים, יש לבטל את תוצאות הבחירות ולהורות על בחירות חדשות לראשות העיר. במקביל, בית המשפט מתבקש להצהיר, על פי הוראות סעיף 72(א)(1) לחוק, כי הבחירות לא התנהלו כחוק שכן נפלו בהתנהלותן ובמהלכן ליקויים ואי סדרים המהווים פגמים היורדים לשורשו של עניין ושלא רק היו יכולים להשפיע על התוצאות, אלא שהשפיעו בפועל על תוצאות הבחירות ולכן חלוקת הקולות בין המערער לבין המשיב 3 אינה נכונה, והמשיב 3 הוכרז שלא כדין כזוכה.

המערער מדגיש כי היות ובעיר ישנם כ-20,000 בעלי זכות הצבעה, הפער שבין שני המועמדים (209 קולות) הינו כ-1% בלבד, כלומר שהמדובר בהפרש זעום יחסית למספר המצביעים. לטענתו, לא ניתן היה לאתר את כל המקרים של ההצבעות הבלתי חוקיות, לרבות נוכח פרק הזמן הקצר שעמד לרשותו לצורך הגשת הערעור, אך לשיטתו הדוגמאות שהוא הציג מלמדות על דפוסי הצבעה בלתי חוקית בהיקפים נרחבים יותר, על ניהול בלתי תקין של הבחירות אשר הובילו לעיוות רצון הבוחר והמחייבים להיעתר לסעדים כפי שהתבקשו.

לערעור צורפו נספחים רבים לרבות תצהירים של מצביעים ובעלי תפקידים.

1. מנהל הבחירות מבקש לדחות את הערעור, ובתשובה הסדורה שהוגשה בכתב מפורטות הטענות והאסמכתאות. המשיב 3 הגיש אף הוא תשובה מפורטת בכתב ואף בה ניתן למצוא התייחסות פרטנית לכל טענות המערער, ובקשה לדחות את הערעור, אגב פסיקת הוצאות.

מהלך הדיון -

1. עובר לדיון ביקש המערער לזמן לצורך מתן עדות את כל מזכירי הקלפיות בעיר (כאשר המדובר ב-30 קלפיות וכאשר בכל קלפי שימשו 2 מזכירים, כלומר 60 עדים פוטנציאליים) ועוד ביקש הוא לזמן לדיון נציג של משטרת ישראל על מנת שיגיש עדכון באשר למהלכי החקירה ובאשר לממצאים שנאספו עד כה בכל הנוגע לתלונה במשטרה. בנוסף, ביקש המערער לזמן לדיון את שלושת החוקרים הפרטיים שנשכרו מטעמו על מנת שיציגו את ממצאי החקירות שהם קיימו.
2. במהלך הדיון הראשון שהתקיים, חזר המערער על בקשתו כפי שמתוארת מעלה והתקיים דיון מקדמי באשר לבקשה זו. בתום הדיון, מצאתי לקבל את הבקשה בחלקה הקטן בלבד. קבעתי, כי אין כל אפשרות או צורך לזמן נציג ממשטרת ישראל על מנת שידווח לביהמ"ש על התקדמות החקירה שכן הדבר עלול לפגוע בחקירה, עלול להביא לשיבוש במקרה המיוחד הנוכחי והדבר אף נוגד את מהלך העניינים התקין בכל הנוגע לפועלה של המשטרה. בנוסף, לא מצאתי להורות על זימונם של שלושת החוקרים הפרטיים. באשר למזכירי הקלפיות – לא מצאתי לנכון לזמן את כל המזכירים שהתבקשו, הן לאור מהותו של הליך ערעור הבחירות המנהלי וההיקף המצומצם של האפשרות לשמוע עדים לצורך גיבוש המסד העובדתי, והן נוכח הנתונים אשר לגביהם היו אמורים אותם מזכירים להעיד מידיעה אישית, והוריתי על זימון מזכירים מ-4 קלפיות.

בהתאם, נשמעו ארבעת המזכירים ולאחר מכן סיכמו הצדדים את עמדותיהם.

דיון והכרעה -

1. לאחר שקילת טיעוני הצדדים, מצאתי לדחות את הערעור, וזאת מחמת הטעמים המצטברים שיפורטו להלן. סדר הדיון יהא בהתאם לסדר הטענות שפורטו בהודעת הערעור, וזאת לאחר הקדמה קצרה באשר למסגרת המשפטית והפסיקתית ולאחר הערה מקדימה לגבי החקירה המשטרתית.

ההלכות הנוהגות -

1. הצדדים אינם חלוקים בדבר הפסיקה המנחה, והמחלוקת סבה סביב יישום ההלכות על הנתונים במקרה דכאן. לכן, אתייחס בקצרה רק לעיקרי ההלכה.
2. שיקול הדעת לגבי ביטול הליך בחירות – מהוראות החוק והפסיקה ברור כי לבית המשפט שיקול הדעת בכל הנוגע למתן הוראה בדבר ביטול הבחירות, בזיקה לשני מבחנים מצטברים. התנאי הראשון הינו שעל ביהמ"ש להשתכנע שקיים ליקוי בהליך הבחירות והתנאי השני הינו שמדובר בליקוי שיש בו להשפיע על תוצאות הבחירות (בר"מ 1837/09 משלב נ' הזימה, פסקה 18 (18.3.2009) (להלן: "פרשת משלב"); בר"מ 10462/08 טל נ' פרג'ון, פסקה 14 (29.12.2008); בר"מ 1069/09 פרג'ון נ' מנהל הבחירות טירת הכרמל , פסקאות 12-13 (9.2.2009); רע"א 414/94 מרעי נ' ועדת הבחירות למועצה המקומית, פ"ד מח(4) 421, פסקה 11 לפסה"ד של השופטת דורנר (21.7.1994) (להלן: "פרשת מרעי")).
3. נטל ההוכחה – מוטל על שכמו של המערער, והדברים ברורים. באשר לרף ההוכחה - אין המדובר בנטל רגיל אלא נטל העולה על הנדרש במשפט אזרחי רגיל, בטווח שבין עודף הסתברויות לבין הוכחה מעבר לספק סביר (ע"א 4071/16 בכר נ' יריב (20.2.2017) (להלן: "פרשת בכר"); ע"א 5171/97 ריאן נ' סעיד (19.1.1998); רע"א 3055/05 פרומר נ' סבג (21.8.2005) (להלן: "פרשת פרומר").
4. באשר למונח "ליקוי היורד לשורשו של עניין" – נקבע כי יש לפרש את המונח "ליקוי" על רקע התכליות של חוק הבחירות בדבר הגשמת רצון הבוחר מצד אחד, והגינות, טוהר ויעילות בסדרי הבחירות מצד שני (ב"ש 67/84 חדד נ' פז פ"ד לט(1), 667 (1985); כאשר "ליקוי בחירות" הוגדר כסטייה מסדרי הבחירות במובנם הרחב, לרבות אלו הקבועים בחוקי הבחירות, בתקנות ובנורמה הנובעת מהדין והכרוכה בניהול סדרי הבחירות. עם זאת, נקבע כי לא כל סטייה מסדרי הבחירות תיחשב כליקוי המצדיק את ביטול הבחירות (פרשת פרומר, פסקה 7), וכי -

"אין די להצביע על פגיעה כלשהי בטוהר הבחירות כדי לבסס ערעור בחירות שיצדיק ביטול הבחירות ומתן צו לקיום בחירות חוזרת בקלפי הנדונה. אפילו נתגלו פגמים בהליך ההצבעה, אין בכך כשלעצמו, כדי לפתוח את כל הליך ההצבעה מחדש"

(רע"א 5049/92 היועמ"ש נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-13, פ"ד מז(2), 37 בעמ' 43 (1993)).

בהתאם נקבע, כי ביהמ"ש חייב להשתכנע "שהופר או סולק עיקרון יסוד של שיטת הבחירות או כי הייתה פגיעה חמורה בסדרי הבחירות ... ואין להורות על פסילת בחירות גם אם היו מעשים או מחדלים שלא כדין אם אלו לא ירדו לשורשן של הבחירות" (רע"א 6456/99 רשימת אלופאק נ' ועדת הבחירות ג'לג'וליה (10.10.1999) ; פרשת משלב, פסקה 25), וסיכומם של דברים הינו כי -

"לא כל סטייה מסדרי הבחירות – ושוב, "במובנם הרחב" – תיחשב כליקוי בחירות המצדיק את ביטולן. אלא, כאמור, נדרש כי יהא זה ליקוי "היורד לשורשו של עניין" .... ביסוד דרישה זו עומדים ערכים של סופיות הבחירות, יציבות השלטון והגשמת רצון הבוחרים בהליך דמוקרטי. כולם ערכים מרכזיים, המובילים למסקנה כי לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה לבטל תוצאותיהן של בחירות"

(פרשת בכר, פסקה 16).

עוד נקבע כי מידת הסטייה מהוראות החוק המצדיקה פסילת בחירות אינה נקבעת על פי חומרת הסטייה לכשעצמה, אלא עליה להיות כזו העלולה להשפיע על תוצאות הבחירות במקרה ספציפי (רע"א 105/94 נאסר נ' באדר, פסקה 6 לפסק דינה של השופטת דורנר (3.3.1994); פרשת מרעי, פסקה 11; פרשת בכר, פסקה 14; רע"א 1863/90 רביץ נ' דיין, פ"ד מה(2) 309 (3.2.1991) (להלן: "פרשת רביץ"); בר"מ 213/14 בלעיש נ' היועמ"ש (11.2.2014) (להלן: "פרשת בלעיש"); עע"מ 8617/13 ג'ראיסי נ' מנהל הבחירות נצרת (7.1.2014) (להלן: "פרשת ג'ראיסי")).

1. לגבי הדיבר "עלול היה להשפיע על התוצאות" – קיימת מחלוקת באשר למבחן ההסתברותי של הסיכוי להשפעה, ואין לעת הזו הלכה ברורה של ביהמ"ש העליון בהקשר זה. ברי כי המדובר בהסתברות ברמה כלשהי שהליקוי היה יכול או שהשפיע בפועל על התוצאות, והשאלה היא מהו המבחן ההסתברותי בו מדובר מבחינה מתמטית סטטיסטית. קיימות פסיקות אשר מהן עולה שדי להסתפק באפשרות בדרגה כלשהי שהייתה השפעה וקיימים פוסקים אשר קבעו כי יש להצביע על עמידה במבחן האפשרות הממשית, וזאת לצד שופטים רבים אשר הותירו את המחלוקת בצריך עיון (פרשת רביץ; פרשת פרומר; רע"א 7037/05 סעידה נ' ח'יר (21.1.2006); ע"א 275/10 מורביה נ' שלמה (16.3.2010)). עם זאת, אין חולק כי חובה לכמת את ההשפעה הנטענת על התוצאה ובעניין זה נפסק כי "כימות כלשהו – בין כתוצאה מחישוב אריתמטי ובין בדרך של אומדנה, הכרחי הוא", וזאת על מנת להראות כי הליקויים אכן היו עלולים להשפיע על התוצאות או שהם השפיעו עליהן הלכה למעשה (פרשת בכר). רוצה לומר, שיהא הליקוי הנטען אשר יהא, אין לוותר על שני המבחנים המצטברים, דהיינו גם הוכחת עצם קיומו של הליקוי וגם הוכחת הקשר הסיבתי וההשפעה הפוטנציאלית בין הליקוי לבין התוצאות, ואף אם יש קושי בכימות ההשפעה, אין לוותר על הוכחת התנאי השני.

עוד נקבע כי כאשר המדובר בטענות לגבי קולות שיש לפסול (מחמת ליקוי זה או אחר), יש צורך להראות כי המדובר בקולות פסולים במספר השווה לפחות לפער הקולות בין שני המועמדים (פרשת בכר, פסקאות 21-25).

1. באשר לביטול בחירות באופן כללי - קיימים מקרים בהם בתי המשפט הגיעו למסקנה לפיה יש מקום להורות על בחירות חוזרות בשל שהתגלתה תמונת מצב עגומה ומדאיגה לגבי תופעות רבות ורחבות המשליכות על טוהר הבחירות באופן כללי, ואז נקבע כי יש להביט על "התמונה הכללית" המצטיירת לגבי ההתנהלות במהלך הבחירות, חלף התמקדות בבחינת הטענות הספציפיות הנוגעות לליקויים עצמם, מספר הליקויים, מספר הקולות "הבעייתיים" וחישובים סטטיסטיים באשר לאפשרות שהליקויים גרמו לתוצאה מוטעית (וראו את הדברים שנכתבו ע"י השופטת ברק-ארז והשופט עמית בפרשת ג'ראיסי ואת הדברים של השופט רובינשטיין והשופט פוגלמן בפרשת בלעיש). עם זאת, יש לזכור כי בפרשת ג'ראיסי המדובר היה בתמונה קשה שהתבררה באשר לחשדות של ממש לטוהר הבחירות ובפרשת בלעיש המדובר היה בתופעה רחבת היקף של הפרת חוק ומסכת מאורגנת ושיטתית של "השתלטות" על הבחירות. כלומר, שהפסיקה הכירה בכך שיתכנו מקרים חריגים בהם חומרת הממצאים שנחשפים מחייבת את ביטול הבחירות אף ללא בחינת השאלה אם הליקויים עלולים להשפיע על התוצאות, וזאת נוכח הפגיעה החמורה בהליך הדמוקרטי ומראית פני הצדק.
2. מעמד הפרוטוקול ביחס לשאר מסמכי הבקרה - הפסיקה חזרה וקבעה כי נודעת חשיבות עליונה לרישום בפרוטוקול אודות מהלך אירועי יום הבחירות וכי האמור בפרוטוקול, לרבות ההסתייגויות של חברי ועדת הקלפי השונים, הינו בעל ערך ראייתי ראשון במעלה בכל הנוגע להתנהלות בקלפי. עוד נפסק, כי יש חשיבות להעלאת מכלול הטענות מטעם חברי ועדת הקלפי "בזמן אמת" והבאתן לידי ביטוי בפרוטוקול, ובהתאם כי יש קושי בכבישת טענות והעלאתן באיחור (פרשת ג'ראיסי; עמ"נ (מחוזי נצרת) 2232-12-13 סלאם נ' מנהל הבחירות נצרת (22.1.2014); עמ"נ (מחוזי חי') 15493-11-08 הזימה נ' ועדת הבחירות למועצה המקומית אבו סנאן (8.12.2008) עמ"נ (מחוזי חי') 53499-11-13 פומרנץ נ' מנהל הבחירות מעלות תרשיחא (26.12.2013) (להלן: "פרשת פומרנץ"); עע"מ 8800/13 רוב העיר רשימת הצעירים של תל אביב נ' מנהל הבחירות תל אביב-יפו (29.1.2014)).

בדומה, נפסק כי המסמך המרכזי המשקף את ניהול הבחירות הינו הפרוטוקול וכי ככל שהטענות מתייחסות למסמכים חיצוניים לפרוטוקול (כגון טופס מעקב שיעור ההצבעה, האלפונים, גיליונות הרישום, פנקסי הבוחרים ועוד) - אזי שערכם הראייתי נמוך יחסית לפרוטוקול, ככל שקיימות סתירות ביניהם לבין הפרוטוקול; וכי אמנם הפרוטוקול אינו לעד "חזות הכל" וקיימת אפשרות להעלות טענות עובדתיות המאתגרות את הנתונים שבפרוטוקול ולהוכיח בראיות חיצוניות שהפרוטוקול שגוי, אלא שרף ההוכחה בהקשר זה מוגבר לרבות מתן הסבר לאי-התיעוד בפרוטוקול (עמ"נ (מחוזי חי') 18940-11-18 טאהא נ' טריף (12.11.2018) (להלן: "פרשת טאהא"); בר"מ 86/14 רשימת בוחרים עפולה נ' ועדת הבחירות המקומית (3.3.2014); עת"מ (מחוזי חי') 1370/03 גנאים נ' מנהל הבחירות בסכנין (3.2.2004)).

הערה מקדימה באשר לחקירת המשטרה –

1. כפי שצוין בפתיח, עובר להגשת הערעור, הוגשה מטעם המערער תלונה למשטרה אודות חלק מהליקויים הנטענים בהודעת ערעור זו ובמיוחד בכל הנוגע להתנהגויות אשר עשויות לעלות כדי עבירה פלילית, כגון שימוש שלא כדין בזהויות של מצביעים ששהו בחו"ל, מצביעים שמאושפזים, מצביעים שמרותקים לביתם, שימוש בתעודות זהות של מי שלא נמצא בעיר ביום הבחירות וכיוצ"ב טענות.

בא כוח המערער ביקש במהלך הדיון כמה פעמים לזמן נציג של משטרת ישראל על מנת שיוגש עדכון לביהמ"ש אודות ההתפתחויות בחקירה ואודות הממצאים שנאספו עד כה (כאשר המדובר בחקירה סמויה נכון להיום), אך לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשות לזימון נציגי המשטרה מחמת כמה טעמים מצטברים אשר פורטו במהלך ניהול ההליך (ולדוגמא ראו את ההחלטה בהקשר זה מיום 7.1.19 ואת ההנמקות שם, ויוער כי על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדחתה ביום 9.1.2018 - בר"ם 203/19).

אין ספק כי ניהול ההליך הנוכחי במקביל לניהול החקירה במשטרה מעורר קושי. מחד, יש לאפשר למשטרה למצות את חקירתה ללא מפרע וציינתי כי שוכנעתי שבמקרה הנוכחי, עירוב בין הליכי החקירה המשטרתיים לבין ניהול ההליך הפתוח בביהמ"ש עלול לגרום נזק לחקירה, באופן שאין מקום להגיש עדכון באשר להתפתחויות לתיק ביהמ"ש ובמיוחד בשלב הסמוי של החקירה. מנגד, יש טעם של ממש בעמדת המערער ולפיה התמונה שנפרסת בפני ביהמ"ש חלקית, החקירה של המשטרה מעמיקה ויסודית בהרבה, לחלק מהתוצרים של החקירה המשטרתית רלבנטיות של ממש לשאלות העובדתיות שמונחות על הפרק, ועשוי אף להיווצר מצב שבו ביהמ"ש יגיע למסקנות עובדתיות חלקיות ואולי אף שגויות בשל שהוא לא נחשף למלוא החומר שנאסף בימים אלו במשטרה.

אלא שההתנגשות בין שני השיקולים מעלה אינה יכולה להביא לתוצאה שאותה מבקש המערער, אשר חזר וביקש להביא בפני ביהמ"ש את תוצרי החקירה החלקיים (וזאת מחמת הטעמים שלא אחזור עליהם). המערער בחר לנהל את הערעור הנוכחי במתכונת הקבועה בחוק, כאשר הוא מודע לכך שהוא מוגבל בהיקף הראיות, כאשר הוא מודע לכך שהמדובר בערעור מנהלי אשר ברגיל מוכרע על יסוד מסמכים וטיעונים בכתב, כאשר הוא מודע לכך שלוח הזמנים קצר ביותר ואינו מאפשר לחכות עד מיצוי החקירה המשטרתית וכאשר יש לזכור כי המערער הבהיר חד משמעית שהוא לא מעוניין להמתין עד סיום חקירת המשטרה והגשת המרצת פתיחה מתאימה (ככל שימצא לנכון) ואף הבהיר חד משמעית שהוא מבקש שבית המשפט לא יעשה שימוש בסמכותו מכוח סעיף 73(א1) לחוק, ולא יעביר את התיק לחקירה משטרתית (וכך ניתן יהיה לתת את פסק הדין רק בעוד שנה ולא בתוך 30 יום ממועד הגשת הערעור, וראו באשר ליישום הסעיף את ההחלטה מיום 8.12.2013 בפרשת פומרנץ, ואת בר"ם 8212/14 פומרנץ נ' מנהל הבחירות מעלות תרשיחא (4.5.2015), בעקבות העברת התיק שם לחקירת המשטרה, ואף את עמ"נ (מחוזי חיפה) 66684-12-15 אבו חוסיין נ' משרד הפנים (19.1.2016) בדבר הממשק בין ההליך בערעור בחירות לבין הבירור הפלילי וההשלכה של הדברים על היקף הראיות שניתן להציג במסגרת הערעור המנהלי).

רוצה לומר, שהקשיים המובנים שתוארו מעלה היו ידועים למערער ולמרות שהיו בפניו חלופות, הוא בחר להגיש את הערעור במתכונתו הנוכחית ולכן הגיעה העת לתת את פסק הדין.

1. אני ערה לכך שיתכן ויתברר לאחר פסק הדין כי התגלו נתונים חדשים בעלי משקל של ממש אשר סותרים את המסקנות שאליהן הגעתי. העמדה שלי באשר לדחיית הערעור כפי שתפורט מיד, סומכת על היעדר ראיות מספיקות אשר יש בהן כדי לתמוך בעמדת המערער ברף הנדרש, על יסוד מה שבפני. אינני קובעת קביעות פוזיטיביות אלא בעיקר נגטיביות, בשים לב לכך שנטל ההוכחה רובץ על שכם המערער. לא יותר ולא פחות.
2. ולאחר דברים אלה, נתחיל במלאכה ונבחן את טענות המערער, כל אחת במובחן.

הצבעה במקום אנשים שהיו בחו"ל -

1. לטענת המערער, בהודעת הערעור, כ-107 בעלי זכות בחירה, שהו בחו"ל ביום הבחירות (וראו את הטבלה שבסעיף 52 להודעת הערעור) ולמרות זאת שמם נמחק מפנקסי הבוחרים בתור מי שהצביע (להלן: "מצביעי חו"ל"). עוד נטען בהודעת הערעור, כי אחד מהחוקרים הפרטיים מטעם המערער, ערך בדיקות ועל פי נתוניו כ-37 אנשים נמצאו בוודאות בחו"ל ביום הבחירות למרות ששמם נמחק מפנקסי הבוחרים. הטענות של המערער בהקשר זה מבוססות על דו"ח החוקר וכן על תצהירים של אנשים מהעיר המכירים את אותם מצביעים ששהו בחו"ל ואשר הוגש מטעמם תצהיר לגבי כך שמכריהם שהו בחו"ל במועד הבחירות (נספח 14). בהקשר זה מבקש המערער אף ליתן צו המופנה למשרד הפנים להמציא דו"ח כניסות ויציאות של כלל האנשים ששמותיהם מפורטים בטבלה שבסעיף 52 על מנת שניתן יהיה ללמוד מי מהם אכן שהה בחו"ל ביום הבחירות, למרות ששמו נמחק מפנקס הבוחרים כמי שהצביע באותו היום. יובהר כבר עתה כי המערער הגיש בהמשך דו"ח נוסף של חוקר מטעמו בו נטען כי בבדיקה מחודשת שביצע החוקר, לגבי רשימה הכוללת 129 שמות שנמסרו לו, הוא איתר 21 אנשים שנמצאו בחו"ל ביום הבחירות. כלומר, בתחילה טען המערער כי מדובר ב-107 בעלי זכות בחירה ששהו בחו"ל ולמרות זאת שמם נמחק מפנקסי הבוחרים בתור מי שהצביע, ולאחר בירורים ועדכונים שביצע חוקר מטעמו, הצטמצמה הרשימה ל-37 אנשים ולאחר מכן ל-21 אנשים.
2. עמדת מנהל הבחירות באשר לטענה זו באופן כללי (כמו גם באשר לטענות נוספות אשר יפורטו בהמשך) הינה כי חברי ועדת הקלפי הינם נציגים של הסיעות, ואינם אנשי מקצוע, כך שבהחלט אפשרי שקיימות טעויות אנוש ואך טבעי הוא שבמהלך יום הבחירות העמוס תיתכנה טעויות שונות ברישום, כגון מחיקות של מצביעים למרות שהם לא הצביעו בפועל. עמדתו הינה כי אין די בהצבעה על טעויות שכאלו כדי ללמד על פגם ובוודאי לא פגם שמצדיק את ביטול הבחירות שעה שברור שמדובר בטעויות בתום לב, שלא נגרמו בכוונה או בזדון וניתנו הסברים סבירים לאותן טעויות. ההפניה בהקשר זה הינה לפסיקה המתייחסת לאותן טעויות אנוש המתבצעות במהלך "עשייה המונית" כגון ניהול קלפי ביום בחירות סואן וטעון (פרשת טאהא; עמ"נ (מחוזי ירושלים) 319/06 מפלגת העבודה מימד נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית (18.8.2006) (להלן: "פרשת מימד"); ה"פ (מחוזי ירושלים) 370/96 כהן נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית (4.7.1996); ע"ש (ב"ש) 2733/98 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעירית באר שבע (17.1.1999)).
3. המשיב 3 טוען כי יש לדחות את הטענה אשר התבררה כלא מדויקת. המשיב 3 מצביע על כך שבהודעת הערעור נטען כי המדובר בתופעה "רחבה" הכוללת 100-120 מצביעי חו"ל; לאחר מכן נטען כי המדובר ב-107 מצביעי חו"ל; החוקר הפרטי טען בדו"ח הראשון כי המדובר ב-37 מצביעי חו"ל; ובדו"ח השני של החוקר מטעם המערער נטען כי בבדיקה מחודשת שביצע, לגבי 129 שמות שנמסרו לו, הוא איתר רק 21 מצביעי חו"ל. המשיב 3 טוען כי די באמור מעלה כדי ללמדנו על כך שלא ניתן לקבל את ה"בדיקות" של החוקרים מטעמו של המערער ככאלו אשר עליהן אפשר לבסס ממצאים אלו ואחרים וכי יש משמעות לכך שהטענה החלה לגבי 129 מצביעים חו"ל נטענים והצטמצמה לכדי 21. עוד טוען המשיב 3, כי התצהירים שצירף המערער בהקשר זה חסרי כל ערך, שכן אין המדובר בתצהיר של מי מאותם 21 מצביעי חו"ל נטענים בעצמם, אלא בתצהירים של קרובי משפחה או שכנים אשר מצהירים כי "למיטב ידיעתם" מצביע החו"ל היה בחו"ל בעת הבחירות. הואיל והבחירות היו לפני כחודש וחצי, סביר להניח שמרבית מצביעי החו"ל הנטענים כבר חזרו לארץ ואין כל צורך להגיש תצהירים של שכנים או מכרים במקום תצהירים שלהם. בנוסף טוען המשיב 3 כי הוא בדק בעצמו את הרשימה של 37 מצביעי החו"ל שהופיעה בדו"ח הראשון של החוקר מטעם המערער (טרם תיקון הרשימה לכדי 21 מצביעי חו"ל) ומצא כי היא אינה מדויקת.

המשיב 3 אף צירף לתשובתו תצהירים של כמה מצביעים שנטען ששהו בחו"ל, ואשר הצהירו כי הם דווקא היו בארץ ביום הבחירות ואכן הצביעו בקלפי (אסופת תצהירים שסומנה מ/1). בדומה, הוגשו תצהירים של מצביעים נוספים, אשר היו ברשימה המקורית של 107 מצביעי החו"ל הנטענים, אשר אף הם אישרו כי הם דווקא שהו בארץ במועד הבחירות והצביעו, תוך שהם מצרפים תדפיסים של רשות האוכלוסין במשרד הפנים המעידים על שהייתם בארץ (נספחים מ/2, מ/3 ו-מ/4 לתשובת המשיב 3). בדומה, המשיב 3 טוען (בסעיף 23 לתשובתו), כי הוא הספיק לבדוק באופן חלקי גם את הרשימה המצומצמת המעודכנת של החוקר (הכוללת 21 מצביעי חו"ל נטענים) ואף היא אינה מדויקת והוא מציין בסעיף האמור שם של תושב אחד אשר כלול ברשימה ואשר אכן היה בחו"ל אך מנגד, לא רשום שהוא הצביע ושמו לא נמחק מפנקס הבוחרים בקלפי שלו, ושמות של שני תושבים נוספים שנרשמו כמי שהצביעו, אך לא שהו בחו"ל (ואין צורך לפרט את השמות לצורך המשך הדיון), כך שגם הרשימה "המצומצמת" של 21 בעלי זכות בחירה אינה מדויקת לגבי 3 מצביעים לפחות.

1. מכאן עולה, כי הטענה של המערער לגבי כך שהתגלתה "תופעה רחבת היקף" ולפיה נמחקו מפנקסי הבוחרים שמות של מצביעים כמי שהצביעו בפועל, למרות ששהו בחו"ל במועד הבחירות – לא הוכחה. בוודאי שלא הוכחו כדבעי נכון לעכשיו הנתונים בהיקף כפי שהוצגו ע"י המערער, בין אם בהודעת הערעור, בין אם בדו"ח הראשון של החוקר מטעמו ובין אם בהודעות העדכון של החוקר. יש לזכור כי טענת המערער הינה שבוצעה פעולה מכוונת נרחבת שכוונתה לשבש את הבחירות ולהצביע בזהות "שאולה" של תושבים בעלי זכות הצבעה שנמצאים בחו"ל, והיות והמדובר בהתנהלות שעולה כדי עבירה פלילית - נטל ההוכחה לגביה מוגבר במיוחד.
2. זאת ועוד. אף אם נתייחס לרשימה המצומצמת המעודכנת מטעם החוקר לגבי 21 מצביעי חו"ל נטענים ונפחית ממנה את שלושת השמות שאליהם התייחס המשיב 3 כמתואר מעלה, אזי שהמדובר ב-18 מקרים בהם נמחקו מפנקסי הבוחרים שמות של מצביעים ששהו כנטען בחו"ל. ככל שאין ראיות לכך שהמדובר במעשה מכוון, ובהינתן שהמדובר בטעות – אף אם המדובר ב-18 מקרים, אין בכך כדי ללמד על ליקוי היורד לשורשו של עניין בנסיבות.

מצביעים ששהו בבתי חולים או בבתי אבות -

1. לטענת המערער, בהודעת הערעור, כ-60 אנשים בקלפיות השונות סומנו כמי שהתייצבו להצבעה למרות שהם שהו ביום הבחירות באשפוז בבית חולים או בבית אבות (להלן: "המאושפזים"). בהמשך (נספח 15 להודעת הערעור) צורפו תצהירים של 3 מצביעים הטוענים שהיו אכן מאושפזים ביום הבחירות ולא הצביעו בפועל, תצהיר נוסף של מי שטוען שאמו הייתה מאושפזת ביום הבחירות ולא היה בכוחה להגיע לקלפי ועוד מפנה המערער לנספח 13 המהווה את דו"ח החקירה המקורי של אחד החוקרים מטעמו, שם נטען כי המדובר ב-26 מצביעים שנמחקו מפנקס הבוחרים כמי שהצביעו למרות ששהו באותה העת בבית חולים או בבית אבות (וראו את הטבלה בסעיף 58). אף כאן, יובהר כי בהמשך, הגיש המערער הודעת עדכון לה צירף דו"ח נוסף של חוקר מטעמו ובה נטען כי מתוך רשימה של 29 בעלי זכות בחירה שנמסרה לו לבדיקה, נמצא כי רק 6 אנשים היו מאושפזים ולמרות זאת סומנו כמי שהצביעו.
2. מנהל הבחירות טוען כי טענת המערער בהקשר זה לא נתמכה בתיעוד רפואי לגבי אותם מצביעים, ולכן – יתכן שחלקם שהו בבית חולים או בית אבות בתקופת הבחירות, אך אין אינדיקציה לכך שהם לא היו יכולים לצאת מבית החולים או מבית האבות ולהגיע לקלפי לצורך ההצבעה.
3. המשיב 3 טוען כי למרות שבהודעת הערעור נטען שלפי דו"ח החוקר המדובר ב-26 מקרים, אזי שעיון בדו"ח עצמו מראה כי הדו"ח מתייחס ל-16 מאושפזים בלבד ובוודאי שאין המדובר ב-60 מאושפזים כפי שנטען בהודעה (תוך הפניה לסעיפים 58 עד 61 להודעת הערעור). עוד מצביע המשיב 3 על כך כי עיון קפדני בדו"ח החוקר מלמד על כך כי החוקר מסביר כי לפי בדיקתו, 16 בעלי זכות הבחירה שמופיעים בדו"ח היו מאושפזים ביום הבחירות, אך אין בדו"ח טענה של החוקר לפיה הם גם נמחקו מפנקסי הבוחרים כמי שהצביעו באותו היום. בנוסף, המשיב 3 מצביע על כך שאף בהקשר זה הוגשה הודעת עדכון מטעם המערער, כאשר בדו"ח החוקר המעודכן, נטען כי לחוקר מטעם המערער נמסרה רשימה של 29 שמות אשר יש לבדוק לגביהם אם היו מאושפזים ביום הבחירות ולמרות זאת נמחקו מפנקסי הבוחר כמי שהצביעו, וכי בדיקתו המעודכנת של החוקר מראה כי הוא איתר 6 בעלי זכות בחירה בלבד שלמיטב בדיקתו שהו בבית חולים ולמרות זאת הצביעו. המשיב 3 טוען כי הפער בין 60 המאושפזים שאליהם התייחסה הודעת הערעור מלכתחילה לבין 6 המאושפזים על פי דו"ח החוקר המעודכן, מלמד על כך שגם כאן עסקינן בטענה מוגזמת שכוונתה הייתה לטעון שקיימת תופעת רמיה מתוכננת ושיטתית, רחבת היקף אלא שהנתונים מלמדים על כך שהמדובר על 6 בלבד (לכל היותר). בנוסף, טוען המשיב 3 (בסעיף 33 לתשובתו) כי מתוך הרשימה המעודכנת של החוקר (המונה 6 מאושפזים) הוא בדק את הנתונים לגבי שניים מהם והוא מפנה בסעיף זה בתשובתו לשני תצהירים של שניים מבעלי זכות הבחירה שהופיעו באותה רשימה, אשר הצהירו כי אכן ביום הבחירות שהו בבית חולים רמב"ם, אך קיבלו היתר מהרופאים לצאת מבית החולים לצורך ההצבעה ואכן יצאו מהאשפוז וחזרו לאחר ההצבעה (מ/5). בנוסף, צירף המשיב 3 לתשובתו ארבעה תצהירים נוספים של מצביעים שהופיעו ברשימת המאושפזים המקורית, ואשר מצהירים כי במועד הרלבנטי הם לא היו מאושפזים בכלל (מ/6). מפאת צנעת הפרט אין צורך לפרט את השמות של המצביעים המפורטים בסעיף זה בתשובה.
4. מצאתי, כי אף בנקודה זו יש לקבל את עמדת מנהל הבחירות והמשיב 3. מהנתונים כפי שמתוארים מעלה עולה כי לא הוכח שהמדובר בתופעה גורפת שכוונתה להטות את הבחירות או לעשות שימוש שלא כדין בזהותם של מאושפזים. מהנתונים המעודכנים עולה כי נכון לעכשיו הראיות מלמדות על כך שלכל היותר היו 4 מקרים אשר בהם נמחקו מפנקסי הבוחרים שמות של אנשים אשר היו מאושפזים באותה העת. יש לזכור שוב, כי המדובר ב-20,000 בעלי זכות בחירה וכי ככל שאכן היו 4 מקרים שכאלו, לא אוכל לומר שקיימת תשתית לעת הזו לקביעה כי המדובר בפעולת רמייה וסביר יותר כי עסקינן בטעויות דומות לאלו שאליהן התייחסתי לעיל.

מצביעים שהיו מרותקים לבתיהם -

1. לטענת המערער, מעל ל-31 מצביעים המרותקים לבתיהם, אשר אינם יכולים להגיע לקלפי לא בכוחות בעצמם ואף לא בעזרת מלווים מפאת מצבם הרפואי, נמחקו מפנקס הבוחרים למרות שלא הצביעו (להלן: "המרותקים לביתם"). השמות של אותם מצביעים פורטו בטבלה שבסעיף 64 להודעת הערעור וצורפו תצהירים של חלקם – נספח 16. טענה דומה, לגבי מרותקים לביתם, מופיעה בסעיף 74 להודעת הערעור, כאשר שם קיימת טבלה לגבי מצביעים שלשיטת המערער לא הגיעו לקלפי, ובטבלה זו קיימים 17 שמות אשר חופפים את השמות שקיימים בטבלה שבסעיף 64. גם כאן, בדומה לשני הנושאים שנסקרו מעלה, הוגש בהמשך דו"ח מעודכן של החוקרים – ואליו נתייחס בהמשך.
2. המשיב 3 מכחיש את טענות המערער ומפנה בהקשר זה להודעת העדכון של אחת מחברות החקירות ששירותיה נשכרו על ידי המערער אשר בה מצוין כי הם התבקשו לבדוק שתי רשימות של אנשים אשר הוגדרו ע"י המערער כמרותקים לביתם או כמוגבלי תנועה – רשימה אחת הכוללת 82 אנשים ורשימה נוספת המתייחסת ל-46 אנשים. המשיב 3 טוען כי מדו"ח העדכון עולה כי רק 5 מתוך הנבדקים רשומים כמי שהצביעו בעצמם, כאשר היתרה לא הצביעו או שהצביעו עם מלווה (והוא אף מפנה לכך שלדו"ח העדכון מצורפים מסמכים המתייחסים לכל אחד מהשמות שבדיקתם התבקשה מטעם המערער). לשיטת המשיב 3 די בכך כדי להביא לדחיית הטענה העובדתית של המערער גם בהקשר זה. עוד מפנה המשיב 3 לכך שלהודעת העדכון צורפה רשימה נוספת של 9 בעלי מוגבלויות נוספים, אלא שבדו"ח העדכון לא צוין אם הם יכולים או שאינם יכולים להצביע בעצמם, ובוודאי שאין תיעוד לגבי כך שהם אינם יכולים להצביע בעצמם, כך שהעדכון בהקשר זה אינו מעלה ואינו מוריד ויתכן ואותם אנשים שמופיעים ברשימה מוגבלים באופן זה או אחר, אך עדיין יכולים להצביע בעצמם. בנוסף, בדומה לבדיקות שביצע המשיב 3 לגבי מצביעי חו"ל והמאושפזים, אף כאן ביצע המשיב 3 בדיקה לגבי חלק מהשמות שהופיעו בהודעת הערעור כמרותקים לביתם וצירף לתשובתו (כנספחים מ/7 ו-מ/8) תצהירים של חלקם אשר מהם עולה שהם לא הצביעו או שלוו על ידי מלווים.
3. מהאמור מעלה עולה שהמערער לא הוכיח את טענתו העובדתית באשר לקיומה של תופעה של ביצוע הצבעות בשמם של המרותקים לביתם. אני מקבלת את עמדת המשיב 3 בהיבט העובדתי, ויש לראות כי אכן, לעומת הנתונים שהועלו בהודעת הערעור, בדו"חות "העדכון" של החוקרים מטעם המערער, נטען כי מתוך רשימה של 82 אנשים המוגדרים כמרותקים לבתיהם, הצליח החוקר לאמת מידע אודות מצבם של 35 אנשים בלבד. עוד יש לראות כי החוקר צירף לדו"ח המעודכן שלו טבלה ובה שמות של 34 אנשים (ולא 35) המרותקים לבתיהם, אך צוין כי 5 מתוכם הצביעו לבד, 2 לא הצביעו כלל וכל היתר הצביעו עם מלווה. לכן, על פניו, מהדו"ח המעודכן עולה כי למעשה המדובר רק ב-2 מרותקים לביתם אשר לגביהם יכולה לעלות טענה זו או אחרת, ואין ראיות לגבי שאר בעלי הבחירה הרבים שאליהם מתייחסת הודעת הערעור. רוצה לומר, שהטענה של המערער הייתה בשלב מסוים כי 35 מרותקים לביתם לא הצביעו כלל וכלל ולא היו בקלפי, ופלוני אלמוני הצביע במקומם שלא כדין, אלא שמדו"ח העדכון עולה כי רובם (חוץ מ-2) כן היו בקלפי וכן הצביעו (לבד או עם מלווה).
4. יתירה מכך, בדו"ח החוקר שהוגש מטעם המערער צוין עוד כי מתוך רשימה שהוגשה לחוקר הכוללת 46 אנשים המוגדרים "לפי שמועה" בעלי מוגבלות גופנית או נפשית הצליח החוקר לאמת את הנתונים לגבי 9 שמות בלבד, כאשר מבחינתו משמעות האימות הינה כי "הם בעלי 100% נכות כללית". ברור כי נכות כללית אף אם בשיעור של 100% (ואני מניחה שהכוונה הינה לקביעה של המוסד לביטוח לאומי) אינה יכולה ללמד בהכרח על היעדר האפשרות להגיע לקלפי ולהצביע, ולו בסיוע של מלווה, וברור כי נתונים שמבוססים על "שמועה" אינם יכולים לבסס מסקנות בהליך הנוכחי.
5. לכן, לכל היותר, אותרו 2 שמות (בדו"ח המעודכן של החוקרים) אשר מתייחסים למצביעים שמרותקים הלכה למעשה לביתם ולא הגיעו אל הקלפי, ולמרות זאת שמם נמחק מפנקס הבוחרים. ככל ששמם נמחק, הדבר עולה כדי ליקוי, אף אם המחיקה הייתה בטעות, אך הדבר אינו מלמד על ליקוי מהותי או על פגם שיורד לשורשם של דברים או על פעולה שיטתית שמטרתה לבצע הצבעות תוך ניצול המרותקים לביתם לטובת מועמד זה או אחר ואף כאן הטענה דורשת הוכחה ברף גבוה מהרגיל.

בוחרים ששמם נמחק מפנקס הבוחרים -

1. בנוסף לטענת המערער בדבר מחיקת השמות של מצביעי חו"ל, מאושפזים ומרותקים לביתם, המערער אף טוען כי במספר רב של קלפיות תועדו מקרים בהם מצביעים שהלכו להצביע גילו כי שמם נמחק מפנקס הבוחרים. לשיטתו, בחלק מהמקרים אפשרו למצביעים להצביע לאחר דין ודברים בינם ובין חברי ועדת הקלפי, כאשר לרוב נרשמה הערה מתאימה בפרוטוקול, אך לטענת המערער במקרים רבים לא אפשרו לאותם מצביעים להצביע ונשללה זכותם להצביע. המערער מפנה כאן לנספח 17 לערעור, ויש לראות כי למעשה נספח זה כולל 6 תצהירים, כאשר מצביע אחד אשר אליו מתייחס סעיף 67 להודעת הערעור, הצהיר כי נאסר עליו להצביע בקלפי לאחר שהתברר ששמו נמחק ואילו חמשת המצביעים הנוספים אשר אליהם התייחס סעיף 68 להודעת הערעור, הצהירו שאף הם גילו ששמם נמחק, אך לאחר הבהרה למול חברי ועדת הקלפי, הם כן הצביעו (להלן: "המצביעים שנמחקו").

טענה דומה (בסעיפים 69-71 להודעת הערעור) הינה כי היו מצביעים אשר כלל לא הלכו להצביע ולמרות זאת טוענים כי נמסר להם ששמם נמחק מפנקס הבוחרים למרות שהם לא היו בקלפי, והמשמעות הינה, כך לשיטת המערער, שפלוני אחר הצביע במקומם. בהקשר זה טוען המערער כי המדובר ב-24 מצביעים אשר תצהיריהם צורפו לערעור (נספח 18, להלן: "המחוקים שלא הצביעו").

1. לגבי הטענה לפיה מצביעים רבים הגיעו לקלפי "וגילו ששמם מחוק" וניהלו משא ומתן עם חברי ועדת הקלפי, טוען מנהל הבחירות כי אין לטענה ביסוס עובדתי וכי בפרוטוקולים אין תיעוד לגבי אותם מצביעים. עוד נטען כי לפי המערער עצמו – המדובר בסך הכל בששה בוחרים, וחמישה מהם הורשו בסופו של יום להצביע – כך שלא נפגעה זכותם. עוד נטען כי ככל שהיו מחיקות שגויות, המדובר בטעות בתום לב.
2. המשיב 3 טוען, בדומה למנהל הבחירות, כי על פי המסמכים של המערער עצמו – היו 5 מצביעים שגילו ששמם נמחק, אבל הצליחו "לשכנע" את ועדת הקלפי לאפשר להם לבחור, ורק מצביע אחד הצהיר שלא התאפשרה הצבעתו למרות שדרש שיאפשרו לו להצביע. המשיב 3 מפנה אף הוא לכך שאין תיעוד בפרוטוקולים לאמור. לגבי המצביעים שטוענים שגילו לאחר הבחירות ששמם נמחק מספרי הבוחרים, למרות שהם לא הלכו בכלל להצביע, נטען כי אין לתת אמון בתצהירים של אותם בעלי זכות בחירה וכי הם לא הסבירו מתי ואיך "גילו" ששמם נמחק.
3. עמדתי היא כי האירועים הנטענים לגבי ויכוחים ועימותים בין המצביעים לבין חברי ועדת הקלפי לגבי רצונם לבחור לאחר שגילו ששמם מחוק מספר הבוחרים - חייבים היו להיות מתועדים בפרוטוקול. המערער טוען כי לפי מה שנמסר לו, התעורר ויכוח של ממש בקלפי לגבי אותם מצביעים, ורק לאחר "דין ודברים" התאפשר לכולם להצביע, למעט מצביע בודד שלא אפשרו לו להצביע. לפי הטענה, המדובר בקלפיות שונות. קשה להניח שבקלפיות שונות מתעוררים ויכוחים שכאלו והדבר לא מוצא את ביטויו באף אחד מהפרוטוקולים, ולא שוכנעתי שהורם הרף בהקשר זה. בכל מקרה, לגבי חמשת המצביעים שהצביעו בסופו של יום, אזי שככל שהאירוע התרחש כפי שמתאר זאת המערער – הפגם או הליקוי תוקן "בשטח", "בזמן אמת", ואין עסקינן בליקוי שיש לקחת בחשבון עת דנים באפשרות שבפנינו קולות פסולים שיש להביא במניין עת בוחנים את הדרישה לפסול את הבחירות. לגבי המצביע הבודד שלכאורה נשללה ממנו זכות ההצבעה – הדבר מצער מאוד, ככל שהיה, ואכן יש לקחת את "הקול הפוטנציאלי" שלו בחשבון, אך בוודאי שקול בודד זה אינו יכול להשפיע על התוצאה.
4. לגבי 24 המצביעים שלשיטת המערער נמחקו מפנקס הבוחרים וכלל לא הגיעו לקלפי, וכפי שכונו לעיל "המחוקים שלא הצביעו" – יש לראות כי בתצהירים לא הוסבר כיצד למדו אותם תושבים ששמם נמחק, מתי זה היה, מי סיפר להם, מדוע בכלל עלתה בדעתם האפשרות לבדוק אם שמם נמחק מהרשימה ככל שבאמת היו בבית ולא הלכו להצביע, והדבר מעורר קושי לגבי התצהירים, כאשר מעבר לכך אין ראיות שאותם 24 מצהירים לא הצביעו.

יש עוד לזכור כי כל מצביע "מסומן" או "נמחק" פעמיים בעת ההצבעה – פעם ראשונה עת הוא נכנס לקלפי ומזדהה (באמצעות סימון האות "V" ליד שמו באחד מפנקסי הבוחרים שמנוהל על ידי אחד מחברי ועדת הקלפי), ופעם שניה לאחר שהשלים את הליך ההצבעה (באמצעות מתיחת קו אופקי על שמו, פרטיו ומספרו הסידורי - בפנקס הבוחרים השני, שמנוהל על ידי חבר אחר של ועדת הקלפי). היה צורך אף לבחון לגבי כל "המחיקות" הנטענות, אם המחיקה בוצעה פעמיים, כלומר – גם באמצעות האות "V" וגם על ידי מתיחת קו על שם הבוחר – והבדיקה הייתה יכולה אף היא להוות אינדיקציה לסבירות האפשרות שהמדובר בטעויות אנוש. ממצאי בדיקה שכזו לא הוצגו, ודווקא מהטבלה של המערער בעמ' 9 להודעת הערעור עולה כי היו מקרים בהם הייתה אי התאמה בין המחיקות בשני המסמכים השונים שבהם מתבצעות המחיקות וסימוני ה-"V".

לכן, לא אוכל לייחס משקל לטענות אלו בדבר מחיקות שלא כדין של אנשים שלא הגיעו כלל לקלפי, ובכל מקרה, לכל היותר המדובר ב-24 בעלי זכות בחירה שכאלו.

סיכום ביניים לגבי תופעת המחיקות –

1. מהאמור מעלה עולה כי קיימות בפי המערער טענות לגבי סוגי מצביעים שונים ששמם נמחק מפנקס הבוחרים כאילו הם הצביעו, למרות שלטענתו הם לא הצביעו (מצביעי חו"ל, מאושפזים, מרותקים לביתם ומצביעים "רגילים" שהגיעו לקלפי וגילו ששמם נמחק או ששמעו בדיעבד ששמם נמחק למרות שלא הצביעו). אם נסכם את האמור מעלה לגבי סוג זה של ליקוי באופן כללי, נראה כי עיקר הטענות לא הוכח, כי היו בדיקות שניתן היה לבצע בהקשר זה, וכי בכל מקרה – אף אם נסכם את כל "המחוקים", המדובר לכל היותר ב-25 קולות, ואם ניקח בחשבון גם את אותם 24 בעלי זכות בחירה שטוענים שלא הצביעו, למרות סימני השאלה לגבי תצהיריהם – המדובר בכל היותר ב-49 קולות. ברור כי ככל שיש מחיקות שאינן משקפות את מצב הדברים לאשורו, המדובר בליקוי, אך אין ראיות בפני כעת לגבי כך כי המדובר במעשה רמיה מתוכנן, ורף ההוכחה לגבי אפשרות שכזו חייב להיות גבוה במיוחד.

באשר לסיבה אפשרית לטעויות – יש לראות כי בבר"מ 582/14 סלאם נ' ג'ראייסי (11.2.2014) נדון מקרה שבו התברר שנמחקו שמות של אסירים כמי שהצביעו, למרות שברור שהם לא הצביעו, ובית המשפט התייחס לטענת המשיבים שם ולפיה מקור המחיקות בטעות. בית המשפט קבע כי המשיבים טענו שהשמות של המצביעים דומים מאוד האחד לשני והדבר יכול לגרום לטעויות, אך לא הוכחו הנתונים בהקשר זה והיה צורך להראות כי השמות של המצביעים שמופיעים ליד המצביע שנמחק שלא כדין אכן דומים. במקרה דכאן, עיון במסמכים מראה כי קיימים עשרות מצביעים עם אותם שמות ושמות משפחה והמבדיל ביניהם הוא שם האב (ולעיתים אף הוא זהה או דומה) – וכמובן מספר תעודת הזהות. לכן, יש בסיס להניח שהמחיקות השגויות נובעות מטעויות ובוודאי שאין כרגע סיבה להניח שהמדובר בעבירה פלילית.

בכל אופן, לשיטתי אין המדובר בליקוי שיורד לשורשו של עניין ואין בו כדי להשפיע על התוצאה נוכח היקפו (האבסולוטי והיחסי – יחסית ל-20,000 בוחרים, ביחס לפער של 209 קולות בין שני המועמדים).

עודף מעטפות בקלפי יחסית למעטפות שנחתמו -

1. המערער טוען, כי במהלך ההצבעה תועדו מקרים של שימוש במנגנון אותו הוא מכנה "מנגנון המעטפות הכפולות" וזאת על ידי התומכים של המשיב 3. לטענתו, כאשר הגיע לאזור הקלפי מצביע אשר "מזוהה עם מועמדותו של המשיב 3", הוא קיבל (מגורם לא ברור) מעטפה צהובה וזאת מחוץ לקלפי. לאחר מכן, עת נכנס אל תוך חדר הקלפי, קיבל אותו מצביע מעטפה צהובה שנייה, מאת חברי ועדת הקלפי, וכך אותו מצביע שלשל אל תוך תיבת הקלפי שתי מעטפות ולא רק אחת. לטענת המערער, המדובר בשיטה, כאשר אותם מצביעים פוטנציאליים אף קיבלו תדרוך כיצד להצמיד את שתי המעטפות האחת לשנייה, כך שיראו כמעטפה אחת, בעת שלשולן לתיבה. המערער אף טוען כי בכמה מקרים הבוחר קיבל שתי מעטפות (ולא רק אחת) מ"אנשים שעבדו בקלפי".

הטיעון העובדתי של המערער בהקשר זה מתבסס על שלושה תצהירים שצורפו כנספח 24, כאשר אחד מהתצהירים הינו של מי ששמע שיחות ממקורביו ומסר תלונה למשטרה בהקשר זה. התצהיר השני הינו של מצביע בקלפי 5 שהיה עד לכך שמזכירת הקלפי "צעקה על יו"ר הקלפי מטעם המשיב 3" אשר נתן 2 מעטפות הצבעה לחלק מהמצביעים, והתצהיר השלישי הינו של מצביעה בקלפי 25 אשר טוענת כי להפתעתה נמסרו לה 2 מעטפות צהובות כאשר הגיעה לקלפי.

מבחינה כמותית טוען המערער כי התופעה מתייחסת ל-4 קלפיות (להלן: "ארבע הקלפיות"), שם נרשם בפרוטוקול שנחתמו הרבה פחות מעטפות מאשר מספר המעטפות שהוצאו מהקלפי (כאשר בפרוטוקול לגבי קלפי 2 מצוין שנחתמו 500 מעטפות, 500 מעטפות בקלפי 6, 600 מעטפות בקלפי 12, ו-640 מעטפות בקלפי 23, ולעומת זאת – מספר המעטפות שהוצאו מהקלפיות האמורות היה גבוה יותר באופן משמעותי – כאשר המדובר בהפרש שנע בין 30 לבין 146, ובסך הכל המדובר לשיטת המערער בפער של 342 בין מספר המעטפות שיצאו מהתיבות בארבע הקלפיות לבין המספר שרשום בפרוטוקולים של ארבע הקלפיות כמשקף את מספר המעטפות שנחתמו.

המערער מבקש להפנות בהקשר זה למקרה דומה שהתרחש במהלך הבחירות האחרונות באריאל, שם נמצא כי לגבי שלוש קלפיות התגלה פער בין הרישום בפרוטוקולים לגבי מספר המעטפות שנחתמו לבין מספר המצביעים, ונקבע כי המדובר בליקוי היורד לשורשם של דברים והמצדיק קיומן של בחירות חוזרות באותן שלוש קלפיות (עמ"נ (מקומיים אריאל) 43532-11-18 פולב נ' אריאל (6.12.2018). המערער אף מצביע על כך שערעור הבחירות שם התברר בבית המשפט לעניינים מקומיים, אך הוגש לגביו ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים – ונדחה (רע"א 27425-12-18 (מחוזי ירושלים) שבירו נ' אריאל (27.12.2018), ואף נדחתה בקשה למתן צו על תנאי שהוגשה לבית המשפט העליון (בג"ץ 9196/18 שבירו נ' ועדת הבחירות אריאל (30.12.2018) – להלן ביחד: "פרשת שבירו").

1. מנהל הבחירות טוען כי פרט לתיעוד בפרוטוקול לגבי דיווח על מעטפה כפולה בקלפי 5 – אין כל תיעוד לאותה תופעה נטענת ואין תימוכין עובדתי לטענות המערער בקשר "לשיטה". באשר לאי ההתאמות בין מספר המעטפות שנספרו בקלפי לבין מספר המעטפות שבפרוטוקול מצוין שנחתמו, חוזר מנהל הבחירות על טענתו לפיה הנתון "הקובע" הוא מספר המעטפות שהוצאו מהקלפי, ולא מספר המעטפות שנחתמו או מספר המצביעים שנמחקו. מנהל הבחירות מפנה בהקשר זה לכך שאין הכרח שמספר המעטפות שנחתמו יתאם במדויק את מספר המעטפות שהוצאו מהקלפי, ומפנה, על דרך ההשוואה, לעמ"נ (מחוזי חיפה) 7062-12-08 עמאש נ' מנהל הבחירות ג'סר א-זרקא (29.3.2009), שם נקבע כי המבחן הקובע הוא מספר פתקי ההצבעה הכשרים שנמנו ולא מספר המעטפות או מספר "המחיקות" ובעקבותיו בר"מ 3235/09 עמאש נ' מנהל הבחירות ג'סר א-זרקא (1.3.2011) (להלן: "פרשת עמאש"), שם בית המשפט העליון לא שינה מקביעה זו.
2. לא שוכנעתי כי הורם הנטל באופן שיחייב את קבלת הסעד שמבקש המערער בהקשר זה.

יש לראות כי אין כל טענה לפיה הוצאו מתיבות הקלפי בארבע הקלפיות מעטפות שעליהן אין את החתימות של חברי ועדת הקלפי, ואין נתונים במסמכים שהציג המערער לגבי כך שהיו מעטפות לא חתומות. כלומר, הטענה איננה שהמעטפות לא נחתמו, אלא שלא רשום בפרוטוקול שהן נחתמו. כבר בכך יש כדי להסיר מעל הפרק את האפשרות שלפיה הפער בין המספרים עשוי ללמד על כך שמצביעים שונים "הביאו מעטפות מהבית". כלומר, עסקינן בארבע קלפיות שבהן המעטפות שיצאו מתיבת הקלפי "היו שייכות" לקלפי, נחתמו כולן באותו האופן, מתנוססות עליהן חתימות של בעלי תפקידים בקלפי – אך הפרוטוקול לוקה בכך שלא תועד מהלך החתימות על חלק מהמעטפות. די בכך כדי ללמדנו שבמקרה הזה הליקוי אינו מגלה אפשרות שהייתה פגיעה בטוהר הבחירות.

מזכירת קלפי 6 זומנה להיחקר בהקשר זה היות ולפי הנתונים שהציג המערער, בפרוטוקול של קלפי 6 מצוין כי נחתמו 500 מעטפות אך בתיבת הקלפי היו 619 מעטפות חתומות. המזכירה אישרה שאכן רשום בפרוטוקול שנחתמו 500 מעטפות ושאכן היו 619 מצביעים והיא לא נשאלה כלל וכלל כיצד היא מסבירה את האמור ומה התרחש בהקשר זה. המזכירה נשאלה שאלות בנושאים שונים לגמרי, שעולים כדי הרחבת חזית (ואתייחס לכך בהמשך) ודומה כי יש קושי בכך שהמערער ביקש לזמן אותה ולאחר שהתייצבה בחר שלא להפנות אליה כל שאלות בכל הנוגע לנושא.

במקביל, מזכירה של קלפי אחרת שנחקרה בנושא אחר, תיארה בכנות ובאופן מהימן את הלחץ שבו היו נתונים בעלי התפקידים ביום הבחירות, את כמות המצביעים, את קוצר הזמן, את העומס שגבר לקראת הערב – ויש בדברים המשכנעים כדי ללמדנו על הלך הרוח בכל הקלפיות. יש לציין עוד, והדבר אינו מוכחש, כי שיעור ההצבעה היה מן הגבוהים, וכי לצורך ההצבעה עמדו לקהל 10 שעות בלבד (היות והמדובר בסיבוב שני וההצבעה מתחילה רק בצהריים). במהלך הדיון ציין אחד מעורכי הדין כי אם ניקח בחשבון שבקלפיות ה"דלילות" היו "רק" 600 בוחרים, על פני 10 שעות, המדובר ב-60 מצביעים בשעה, כלומר – מצביע כל דקה. המדובר באומדנה בלבד (וראו כי היו קלפיות עם יותר מ-750 מצביעים), אך ההערכה אינה רחוקה מלשקף את המציאות, והדבר מלמד על הלחץ והעומס הרב, אשר בוודאי שגוררים טעויות אנוש. במיוחד יפים הדברים לגבי אי-רישום מספר המעטפות הנוספות שנחתמות לצורך המסירה למצביעים. חברי הקלפי "בקושי עומדים בקצב" בקשר לחתימה על כמות מספקת של מעטפות לצורך מסירתן למצביעים, ולכן – בהחלט יתכן כי הם שכחו לתעד בפרוטוקול חתימה על קבוצה של מעטפות (כאשר בדרך כלל חותמים על קבוצות של 50 או 100 מעטפות בכל פעם). עוד יש לזכור, גם בהקשר זה, כי בארבע הקלפיות ישבו לאורך כל מהלך ההצבעה גם נציגים של המערער, והם היו שותפים לחתימה על המעטפות, בחנו את הכמויות של המעטפות, והיו יכולים לסייע בחתימה עליהן ולהזכיר למזכירים לתעד את הדברים בפרוטוקול.

1. בהקשר זה אפנה לפסק הדין בבית המשפט העליון בפרשת עמאש, שם דובר בליקויים נטענים שונים (אשר חלקם דומה לליקויים הנטענים במקרה הנוכחי), כאשר אחת הטענות נגעה לרישום לא מדויק בפרוטוקול בהתייחס לפרטי המלווים, ונקבע (בפסקה 37), כי :

"ברי, כי לא הפגם ברישום הפרוטוקול, כשלעצמו, הוא הגורם לעיוות ברצון הבוחר, ואין אף הכרח כי הוא יפגום ככזה בטוהר של סדרי הבחירות, הגינותן או יעילותן. משמעות הדבר היא, שהפגם ברישום הפרוטוקול עשוי שלא להחשב כלל כליקוי, אשר: "עלול היה להשפיע על התוצאות". ברם אי-הרישום עלול לכסות לעתים, אף בכוונת המכוון – על כך שהצבעה נערכה שלא בהתאם להוראת הדין ... ולסדרי הבחירות. השאלה הצריכה הכרעה במקרה הנתון היא איפוא האם קיים חשש שהליקוי של אי-רישום חיפה פה על פגם אחר בהליך, שהוא כזה האוצר כוח להשפיע על תוצאות הבחירות ... בהיעדר חשש כזה – לא תבוטלנה תוצאות הבחירות מחמת אי-הרישום, שהרי אז פגם זה איננו יכול להיחשב "כיורד לשורשו של עניין"."

בהשוואה למובאה מעלה, ניתן לומר כי גם במקרה הנוכחי, העובדה שבפרוטוקולים המספר שמצוין לגבי מספר המעטפות שנחתמו לא היה מדויק - מהווה פגם ברישום הפרוטוקול, אך היא כשלעצמה לא מלמדת על חשש לעיוות ברצון הבוחר ואף אם הדבר עולה כדי ליקוי, אזי שהוא לא עלול להשפיע על התוצאות ואין כל ראיות על כך שהליקוי "חיפה על פגם אחר בהליך", כגון שהליקוי באי הרישום חיפה על כך שבוצעו הצבעות במעטפות לא חתומות. כלומר, שהתקלה אינה ליקוי שיורד לשורשם של דברים, ואין ראיות ברף ההוכחה הנדרש לגבי "שיטת המעטפות הכפולות" הנטענת. לגבי אותם שני מקרים בודדים שבהם ניתנו למצביע מסוים 2 מעטפות במקום מעטפה בודדת – יש לראות כי אף לפי שני המצהירים מטעם המערער, מתן שתי המעטפות לא גרם להצבעה כפולה בפועל. המצהיר השלישי בהקשר זה מסתמך על עדויות שמועה, וברי כי לא ניתן לייחס משקל של ממש לטענות מצדו, ולכן לסיכום – לא הוכחו מכלול הטענות בהקשר זה.

1. באשר לפרשת שבירו – אכן התוצאה שם שונה ממסקנתי, אך יש לראות כי שם בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי לא ניתן הסבר לעובדה שבפרוטוקול לא נרשם המספר המדויק של המעטפות שנחתמו, ואילו במקרה הנוכחי לשיטתי קיים הסבר וחשוב מכך אזכיר שוב כי אין טענה לפיה הוצאה מעטפה לא חתומה מהקלפי. באשר לעובדה שאותו פסק דין התברר גם בבית המשפט המחוזי ולאחר מכן בבית המשפט העליון אעיר כי הערעור והעתירה שהוגשה לבג"צ נדחו מחמת העובדה שערעורים אפשריים רק בהתייחס לשאלות משפטיות ואילו קביעתו של בית המשפט קמא בעניין שבירו הייתה עובדתית מובהקת.

טענה נוספת לגבי מספר המעטפות -

1. במהלך החקירה של מזכירת קלפי 26 הופנו אליה שאלות בכל הנוגע לכמות המעטפות שנחתמה במהלך יום הבחירות. הטענה הייתה כי בקלפי 26 נחתמו 788 מעטפות, למרות שסך המצביעים בקלפי הוא 670, כך ש"הוכנו מבעוד מועד" הרבה יותר מעטפות מאשר ניתן היה לשער שינוצלו. המזכירה נשאלה מדוע היה צורך לחתום על כל כך הרבה מעטפות כאשר היה ברור שלא יהא בחלק מהן צורך, והיא הסבירה כי מהלך ההצבעה היה מאד אינטנסיבי ומלחיץ, כי צוות הקלפי לא רצה "להתעסק עם ההחתמה של המעטפות" אחרי שתתחיל הפעילות האינטנסיבית ולכן הם הכינו מראש כמות גדולה ואכן נשארו להם מעטפות עודפות.
2. מעבר לעובדה שההסבר מקובל עלי ואמין ומעבר לכך שאינני מוצאת שהמדובר בליקוי כלל ועיקר - אזי שבהודעת הערעור אין כל התייחסות לנושא. בהודעת הערעור קיימת טענה לגבי עודף של מעטפות שהוצאו מהקלפי יחסית למספר של המעטפות שחברי ועדת הקלפי רשמו בפרוטוקול שעליהן חתמו (ולטענה זו התייחסנו בפסקאות הקודמות); דא עקא, שאין בהודעת הערעור טענה לגבי עודף של מעטפות שנחתמו ביחס למספר המעטפות שבהן נעשה שימוש או ביחס למספר המעטפות המשוער שבו יהא צורך. כאשר באי כוח המשיבים ביקשו להתנגד לקו החקירה, וטענו שהמדובר בהרחבת חזית ובטענה שעולה לראשונה במהלך חקירת מזכירת הקלפי, טען ב"כ המערער שבסעיף 25 לערעור ישנה התייחסות לליקויים רבים וכי הליקוי שעליו הוא מצביע הינו אחד מהליקויים שמופיעים באותו סעיף 25. עיינתי בקפידה בסעיף 25 ולא מצאתי בו אזכור לטענה האמורה. המדובר בטענה פרטנית ספציפית ויש לראות כי הודעת הערעור מתייחסת באופן מאד מוקפד וממוקד לכל הטענות שעליהן נסוב הערעור ולא ניתן להסתפק באמירה הכללית שבסעיף 25 לפיה "היו ליקויים ואי התאמות בין הנתונים". לכן, וכפי שסבורים המשיבים, המדובר בטענה שלא עלתה בהודעת הערעור ולפיכך לא אדרש אליה.

טענות נוספות לגבי החתימה על המעטפות –

1. במהלך העדות של מזכירת קלפי 26 (מעמ' 14 ואילך) היא נשאלה על ידי ב"כ המערער שאלות לגבי זהות החותמים על המעטפות, והסבירה כי היא עצמה לא חתמה על המעטפות אך כי המזכיר השני חתם על חלק מהמעטפות יחד עם יו"ר ועדת הקלפי. היא נשאלה אם היא יודעת שהדבר מנוגד להוראות ולהדרכה והשיבה שלפי מיטב הבנתה גם מזכיר קלפי יכול לחתום על מעטפות כאשר אין מספיק אנשים אחרים שיחתמו עליהן, כלומר בהיעדר היו"ר או אחד מהסגנים. גם מזכירת קלפי 6 אשר נחקרה נשאלה אם היו מעטפות שעליהן חתמו גם המזכירים ואישרה שכך היה (עמ' 22, שורה 1). לשיטת המערער, יש בכך פסול שכן מזכירי הקלפי לא אמורים לחתום על המעטפות אלא רק חברי ועדת הקלפי, כלומר היו"ר וסגניו.
2. בדומה לאמור מעלה, אף טענה זו לא מופיעה בהודעת הערעור, וסעיף 25 להודעת הערעור בוודאי שלא מתייחס אליה. מעבר לכך שאין המדובר בליקוי, ואין לכך כל השפעה על טוהר הבחירות, המדובר בהרחבת חזית ולא אדרש לנושא מעבר לכך.

הצבעה על ידי מלווים -

1. לטענת המערער התגלתה תופעה רחבת היקף של כ-90 מקרים אשר בהם מצביעים אשר הסתייעו על ידי מלווה (להלן: "המוגבלים") לא ביצעו את ההצבעה בעצמם, לא נכנסו בכלל אל מאחורי הפרגוד והמלווה הוא זה שהצביע במקומם. בתמיכה לטענה זו צירף המערער תצהירים של חברי ועדת קלפי המתארים את התופעה וכן תצהירים של 2 מלווים שנכנסו לטענתם לבד אל מאחורי הפרגוד (סעיפים 75 עד 76 להודעת הערעור המפנים לנספחים 19 ו-20).
2. בדומה, בסעיף 47 להודעת הערעור (תוך הפניה לנספחים 11 ו-12), טוען המערער כי היו כמה מקרים בהם מלווה ליווה 3 מוגבלים אל מאחורי הפרגוד, למרות שבהתאם להוראות החוק, לכל מלווה מותר ללוות רק 2 מוגבלים לכל היותר – כאשר המדובר למעשה ב-2 מלווים (אשר ששמותיהם מפורטים בהודעת הערעור) שליוו 3 מצביעים בהתאם לשני התצהירים שצורפו כנספחים 11 ו-12 להודעת הערעור, כלומר – שיש לפסול 2 קולות עקב כך.
3. מנהל הבחירות טוען כי המקרים הנטענים לא תועדו בפרוטוקול, ויש לדבר משקל של ממש במיוחד שעה שחלק מהטענות נוגעות לקלפיות בהן היו נציגים של המערער ובחלקן נציגיו אף שימשו כיושבי ראש ועדת הקלפי והיה ביכולתם למנוע את התופעה ולכל הפחות לציין את קיומה בפרוטוקול. באשר לטענת המערער לפיה חלק מחברי ועדות הקלפי לא ידע שליווי שכזה אסור, ולכן לא העלו טענות בנדון "בזמן אמת" ולא היה תיעוד לאמור בפרוטוקול – משיב מנהל הבחירות כי אי הידיעה לא הוכחה, וממילא – הדבר אינו גורע מהעובדה שבהיעדר תיעוד בפרוטוקול, אין ראיה לקיום התופעה הנטענת, מעבר לתצהירים של נציגי המערער - שאין בהם די.
4. המשיב 3 טוען כי לא ניתן לשעות לטענות של מצהירים מטעם המערער, אשר הינם תומכיו הפוליטיים, לגבי גרסה "בדיעבד" אודות התנהלות זו או אחרת, ובמיוחד לגבי מלווים, ובמיוחד שעה שבקלפיות הרלבנטיות היו נציגים של המערער, נושאי תפקידים. עוד נטען כי נושאי התפקידים, ובמיוחד יושבי ראש ועדות הקלפי מקבלים הדרכות טרם תחילת התפקיד וחזקה עליהם שהיו מודעים להוראות החוק. מעבר לכך, המשיב 3 מציין כי תמוהה בעיניו העובדה שהמצהירים לא מסבירים מתי למדו לדעת שהתופעה הנטענת פסולה ומי מסר להם את המידע.
5. לגבי נושא המלווים, לפי הוראות 61(ב) לחוק:

"מי שמחמת מחלה או מום אינו מסוגל לבצע את הפעולות המעשיות בתא ההצבעה לבדו, רשאי להביא אתו מלווה, שפרטיו יירשמו בפרוטוקול, כדי לעזור לו בפעולת ההצבעה".

על כן, המלווה אמור ללוות את המוגבל אל תא ההצבעה, לעזור לו לאתר את הפתק הנכון (למקרה והוא כבד ראייה), לסייע לו להכניס למעטפה את הפתק שנבחר (למקרה והוא מוגבל בפעולת ידיו), ללוות אותו בחזרה לתיבה, לעזור לו לשלשל את המעטפה לתוך הקלפי – ולסייע לו לצאת אל מחוץ לקלפי. ההוראות בהקשר זה מפורטות גם בתדריכים שקיבלו המזכירים וחברי ועדות הקלפי, וכעיקרון, אכן, לא אמור להיות מצב שבו המצביע המוגבל נשאר בפתח הקלפי או בסמוך לשולחן חברי ועדת הקלפי והמלווה הולך במקומו אל תא ההצבעה ומבצע לבד את תהליך ההצבעה, ללא המוגבל.

1. אלא שמבחינה ראייתית, למול התצהירים של נציגי המערער בוועדות הקלפי השונות לגבי כך שהיו מוגבלים שנשארו ליד "שולחן המזכירות", הוגשו מטעם המשיב 3 "תצהירים נגדיים" אשר בהם נטען כי לא היו מקרים שבהם המלווה הצביע במקום המוגבל, והמוגבל נשאר ליד "שולחן המזכירות". כך שלמעשה, לגבי ההתנהלות הנטענת מטעם המלווים – התשתית שלפני הינה אסופה של תצהירים מטעם תומכיו של המערער, למול אסופה של תצהירים מטעם תומכיו של המשיב 3 השוללים את התרחשותן של התופעות, וכאשר משלבים אנו את העובדה שאין לתופעות הנטענות כל תיעוד באף אחד מהפרוטוקולים – המסקנה הראייתית הינה שטענות המערער בהקשר זה לא הוכחו ברף ההוכחה הנדרש. בהקשר זה יש לחזור ולהדגיש כי היות וכל בעלי התפקידים קיבלו תדריכים מסודרים, קשה לקבל את טענת המצהירים מטעם המערער לפיה הם ראו את התופעות ולא התנגדו להן כיון שסברו שהן כדין. יש קושי של ממש לקבל תצהיר ובו מבקש אותו בעל תפקיד לטעון בדיעבד שלמעשה לא ידע את תפקידו (עמ"נ (מחוזי נצרת) 53390-11-13 סרור נ' מנהל הבחירות כפר עילבון (15.12.2013)).
2. לכן, לא אוכל לקבל את טענות המערער לגבי ליקויים הכרוכים באופן פעולתם של המלווים אשר הצביעו "במקום" המוגבלים שלא כדין שלא בנוכחות המוגבל עצמו.
3. עם זאת, יש לקבל את הטענה של המערער לגבי כך ששלושה מלווים (שפרטיהם פורטו בהודעת הערעור) ליוו שלושה מוגבלים ולא רק שניים, בניגוד להוראות. על פניו, המדובר בסטייה מההוראות ולכן ניתן לראות אותה כליקוי, אם כי המדובר בליקוי במדרג הנמוך, ובוודאי שלא שוכנעתי שבמקרה הנוכחי היה בכך כדי להשפיע על הרצון של אותם בעלי מוגבלות שהסתייעו במלווים שחרגו מהיקף הליווי המקסימאלי המותר. בוודאי שאין המדובר בליקוי שיורד לשורש הדברים והוא אף לא יכול היה להשפיע על התוצאות, שכן המדובר ב-2 קולות בלבד.

ליווי מטעם מזכירים -

1. בהמשך לטענה הקודמת, המערער אף טוען כי מזכירים ליוו בעצמם מצביעים אל מאחורי הפרגוד, אל תוך תא ההצבעה, ובכמה קלפיות המזכיר ליווה את המצביעים כאמור כמה וכמה פעמים וזאת בניגוד לחוק, האוסר על המזכירים לשמש כמלווים וממילא מאפשר ליווי של 2 מצביעים לכל היותר מטעמו של כל מלווה. לטענת המערער המדובר בלפחות 55 מקרים והוא מפנה בהקשר זה לתצהירי חברי ועדת הקלפי (סעיפים 77 ואילך להודעת הערעור, המפנים לנספח 21).
2. מנהל הבחירות מכחיש את הטענה מבחינה עובדתית ומבקש להדגיש בהקשר זה כי המדובר במזכירים שנבחרו אחרי הליך סינון קפדני והדרכות, כאשר המדובר במי שאינם תושבי העיר או הסביבה הקרובה, כך שלא יהיו מקורבים למי מהמועמדים, המדובר בממלאי תפקידים "אובייקטיביים", ללא שיוך פוליטי או מפלגתי רלבנטי ואין כל חשש למשוא פנים מצדם, ולכן – קשה להלום את הליקוי שעליו מצביע המערער. עוד נטען כי ככל שהמזכירים פעלו כנטען, המדובר בטעות שנעשתה בתום לב ואין עסקינן בפגם היורד לשורשו של עניין, שכן לא הייתה כל השפעה על המצביעים.
3. המשיב 3 טוען כי לא היו דברים מעולם, ומפנה לתצהירים מטעמו (נספח 11 לתשובתו) מהם עולה כי המצהירים האמורים, אשר שמשו כחברי ועדות קלפי בקלפיות הרלבנטיות, לא ראו מזכירים שמלווים מצביעים כפי שטוען המערער. כדוגמא מפנה המשיב 3 למצהיר מטעם המערער שמתייחס לקלפי 1 (ושמו מופיע בטבלה שבסעיף 78 להודעת הערעור), אשר הגיש תצהיר ובו טען כי שימש כסגן יו"ר ועדת קלפי 1 וכי הוא "הבחין בתופעה מוזרה ביותר" ולפיה המזכיר של הקלפי ליווה אל מאחורי הפרגוד 7 מצביעים. עוד טוען המצהיר כי הוא שאל אם זה חוקי וביקש לרשום הערה בנדון בפרוטוקול, אך "הדבר לא נעשה". דא עקא, שעיון בפרוטוקול של קלפי 1 (נספח 10 לתשובת המשיב 3) מלמד כי היה תושב אחד שביקש להצביע במקום המצביעה שאותה הוא ליווה, סורב והאירוע תועד בפרוטוקול, וכי מוזכרים באותו פרוטוקול עוד אירועים חריגים. רוצה לומר, שמקריאת הפרוטוקול של קלפי זו לדוגמא, עולה כי חבריה הקפידו על רישום אירועים חריגים כפי שהם מחויבים לעשות, ולכן לא ניתן לקבל את טענת המצהיר מטעם המערער לפיה היה אירוע שבמהלכו הוא הצביע על תופעה שנראית לו בלתי חוקית, ביקש לרשום התייחסות לנושא ודרישתו סורבה.
4. כזכור, הוזמנו לדיון חלק מהמזכירים, ומחקירתם עלה שבשתי קלפיות ליוו שני מזכירים חלק מהמצביעים אל אזור תא ההצבעה, אך לא שוכנעתי שהם פעלו כ"מלווים" כיון שהוכח שהם לא סייעו בפועל למצביעים לבצע את ההצבעה (למעט מצביעה אחת). ואפרט.

המזכיר של קלפי 4, נחקר בביהמ"ש (עמ' 10 עד 13 לפרוטוקול) והעיד כי היו כמה מקרים שבהם הגיעו מצביעים יחד עם מלווים והתעורר חשד מלפניו ומלפני המזכיר הנוסף ולפיו המלווה עלול להשפיע על המצביע, או כי המצביע לא נזקק באמת לאותו ליווי. המזכיר הסביר כי הרגשתו הלא נוחה לגבי המלווה, התבססה על כך שבאותם המקרים "כל פעם אמרו תירוץ אחר" ונתן דוגמא לפיה "פעם אמרו שהוא לא יכול לקרוא, פעם שהוא לא יכול לעמוד לבד". המזכיר הסביר כי אמנם לא נדרשת הצגת תעודת רפואית מטעם המצביע בכל הנוגע להזדקקותו לליווי ויחד עם זאת קיימת לו, כמזכיר, הסמכות למנוע את הליווי ולכן, בהחלטה משותפת שלו, של המזכיר השני ושל חברי ועדת הקלפי (אשר כללו נציג של המערער ונציג של המשיב 3), פה אחד, הוחלט באותם המקרים לא לאפשר למלווה ללוות את המצביע אל תא ההצבעה ובמקום זה, המזכיר ליווה את המצביע אל אזור תא ההצבעה. ממשיך ומעיד המזכיר, כי הוא ליווה את המצביע לאזור תא ההצבעה, הראה לו איזה פתק יש בצד ימין ואיזה פתק מצד שמאל והמצביע ביצע לבד את פעולת ההצבעה. לאחר מכן המזכיר ליווה אותו בחזרה מאזור תא ההצבעה אל אזור הקלפי. המזכיר העיד, ועדותו לא נסתרה, כי הוא לא ראה את ההצבעה עצמה, לא עזר למצביעים לבחור את הפתק ולא עזר להם להכניס את הפתק למעטפה. לפי עדותו, הוא עמד ליד תא ההצבעה (אשר למעשה מהווה פרגוד עשוי קרטון המקופל לשלוש צלעות) באופן שהוא נמצא בצד אחת מהצלעות של הקרטון, ולא ראה מה עושה המצביע "מאחורי הפרגוד" בעת הכנסת הפתק למעטפה. המזכיר אף לא אמר שהוא עזר למצביע לשלשל את המעטפה לתיבת הקלפי, הוא לא נשאל כל שאלה בהקשר זה ומשכך לא הוכח שהוא סייע בפעולת הכנסת המעטפה לתיבה. המזכיר אף אישר שיכול להיות שהמדובר היה ב-14 מקרים וכי רק במקרה אחד, לגבי מצביעה מבוגרת, הוא התבקש להסביר לה איזה פתק מייצג את המועמד שבו היא מעוניינת ולכן למעשה לגבי מצביעה זו הוא כן ידע מה בכוונתה להצביע והגם שלא עזר לה להכניס את הפתק למעטפה במקרה הבודד המדובר, נפגעה החשאיות והוא יודע מה היא הצביעה (וכאשר נשאל אם הוא זוכר לאיזה מועמד היא הצביעה – השיב כי אינו זוכר). המזכיר אף נשאל מדוע האמור לא תועד בפרוטוקול והוא הסביר שהוא אינו יודע למה ההסכמה שהייתה בין חברי הקלפי לא תועדה בפרוטוקול, אך חזר והעיד כי הפעולה התבצעה כמה פעמים בהסכמה פה אחד של כל הנוכחים, כולל נציגי המערער ונציגי המשיב 3. אני מעדיפה את עדותו הברורה, הכנה והמהימנה של מזכיר קלפי 4 על פני האמור בתצהיר שהוגש מטעם המערער לגבי קלפי זו, ויש לקבוע כי לגבי קלפי זו, לא ניתן לראות במזכיר כ"מלווה", שכן הוא לא ביצע את הפעולות המיוחדות למלווה והכרוכות בסיוע בפעולת ההצבעה אגב הפגיעה בחשאיות. משכך, אינני רואה באמור כדי ליקוי וזאת מעבר לעובדה שיש קושי משמעותי לקבל טיעונים מטעם המערער בהקשר זה לאור כך שאני מקבלת את עדותו של מזכיר הקלפי לגבי ההסכמה שהייתה בין כל הנציגים אודות אופן הפעולה המתואר מעלה.

1. מזכירה נוספת שהעידה בהקשר זה, הייתה מזכירת קלפי 26 (עמ' 13 עד 18 לפרוטוקול). היא נשאלה אם היא ליוותה מצביעים אשר נזקקו לליווי והעידה על עצמה שהיא "לא זזה" מהכיסא שלה בעמדת המזכירות. לגבי המזכיר השני, היא נשאלה אם הוא ליווה מצביעים אל מאחורי הפרגוד ושללה גרסה זו וכאשר נשאלה אם יכול להיות שהמזכיר השני הלך לאזור הפרגוד עם מצביעים, השיבה כי היו כמה מקרים בהם המלווה שהגיע עם מצביע מסוים התבקש שלא ללוות את המצביע אל מאחורי הפרגוד, המזכיר השני ליווה את המצביע לאזור תא ההצבעה, אך הבהירה כי אותו המזכיר "לא נכנס מאחורי הפרגוד, אלא עמד ליד הפרגוד, מחוץ לפרגוד", ואף הדגימה בבית המשפט מעל דוכן העדים, היכן עמד המזכיר מחוץ לפרגוד העשוי מקרטון, בצד, באופן שהוא לא רואה את מה שמתרחש בתוך האזור הרגיש, שם נמצאים פתקי ההצבעה. היא עוד ציינה כי יכול להיות שהיו 7 מקרים שכאלו.
2. מעבר לאמור, יש לזכור כי למזכירי הקלפי שיקול הדעת בכל הנוגע לשאלה אם להרשות למצביע להסתייע במלווה אם לאו. ככל שהמזכירים סברו שיש סימני שאלה לגבי הצורך של המצביע בליווי וחששו שמא המלווה ישפיע על המצביע, וככל שהם החליטו יחדיו, פה אחד, בהסכמת הנציגים של שני הצדדים, שעל מנת שלא למנוע את ההצבעה - מחד, ועל מנת להסיר את החשש מפני ההשפעה בלתי הכרחית - מאידך, יסייע המזכיר למצביע ולא המלווה. אין לומר שזו לא הייתה החלטה סבירה ב"זמן אמת". המזכירים נתקלים בבעיות שונות ומשונות בעת הליך ההצבעה, הם נדרשים לספק פתרונות אד-הוק תחת לחץ, התדריכים אינם יכולים להקיף את כל המקרים והתגובות האפשריים, והליווי של המצביעים אל כיוון תא ההצבעה, תוך המתנה ליד תא ההצבעה בלי לראות איזה פתק המצביע מכניס למעטפה – הינה התנהלות הנמצאת במתחם שיקול הדעת הסביר, אינה עולה כדי ליקוי ואינה סותרת את הוראות החוק. אפנה כאן לב"ש (מחוזי ת"א) 4638/98 רשימת דף דור צעיר נ' ועדת הבחירות אור יהודה (6.1.1999), ואני מצטרפת לאמור שם, כדלקמן:

"בעת שביהמ"ש דן בערעור בחירות, אין הוא יושב כוועדת קלפי עליונה. תחום ההתערבות בהחלטות ועדת קלפי מוגבל הוא, במיוחד כאשר ההחלטה עליה משיגים נתקבלה פה אחד וכאשר אין חשש לקנוניה או לחוסר תום לב מצד חברי ועדת הקלפי. אין זה מן הראוי שבערעור בחירות יידרש ביהמ"ש לבדוק את כל פתקי ההצבעה במטרה לבחון האם כל החלטה והחלטה שקיבלה ועדת הקלפי נכונה היא".

1. עוד נזכור כי בכל אחת מהקלפיות הוצבו שני מזכירים, אשר אינם תושבי היישוב ואף אינם תושבים של יישובים סמוכים, וזאת על מנת שלא יקום כל חשש שיש להם אינטרס זה או אחר בהליך ההצבעה או בתוצאות, ושניהם היו בקלפי לאורך כל הליך ההצבעה ביחד. בנוסף, בכל ועדת קלפי היו שלושה חברים המייצגים סיעות שונות, ובמיוחד את תומכיו של המערער למול תומכיו של המשיב 3, לרבות משקיפים נוספים בחלק מהקלפיות. כולם היו יכולים לתעד הערות בדבר התנהלות זו או אחרת בזמן אמת, ככל שחששו שמתנהל פעילות שיש בה כדי לפגוע בטוהר הבחירות. יתרה מכך, מהמסמכים שהוצגו לעיוני ואף כאלה אשר המערער עצמו הפנה אליהם, עולה כי בחלק מהקלפיות לגבי חלק מההתנהלות, אכן הועלו טענות מטעם חברי ועדת הקלפי אשר תועדו בפרוטוקול והם משקפים אמירות "בזמן אמת" לגבי אירוע זה או אחר. האמור מלמדנו על כך שחברי ועדות הקלפי היו מודעים להיקף תפקידם, היו מודעים לאפשרות ולצורך לתעד אירועים חריגים בפרוטוקול והמסקנה הינה שככל שלא נרשמו הערות לגבי מכלול הטענות של המערער, יש בכך כדי לעורר סימני שאלה לגבי התרחשות הדברים.
2. לכך יש להוסיף את חזקת תקינות המעשה המנהלי, כאשר חלק מהמעשה המנהלי הינו אותה ההחלטה של המזכירים לסייע בעצמם למצביעים להגיע אל תא ההצבעה במקום מי שביקש לשמש כמלווה (בש"א (מחוזי ירושלים) 2836/99 עם אחד נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית (30.8.1999)).

ויובהר. אין טענות של מצביעים ולפיה בשל שנמנע מהם הליווי מטעם המלווה "המקורי", הם התקשו להצביע או שנמנעה מהם הזכות לבחור. יש לזכור כי פעולת הליווי נועדה לסייע למצביעים המתקשים והמוגבלים – וההוראות נועדו לשמור על זכויותיהם ולא על זכויות המלווים. מטרה ההסדר לגבי המלווים היא להבטיח שלא תישלל מאותם מצביעים זכות ההצבעה, תוך פגיעה מדודה ומאוזנת בעיקרון החשאיות, ואגב ניסיון להמעיט ככל שאפשר את האפשרות להשפעה פסולה. והינה, במקרה שלנו, הוכח כי מה שבוצע בפועל השיג את כל המטרות. המצביעים המתקשים והמוגבלים הצביעו (ואין ולו טענה בודדת שנפגעה זכות ההצבעה של מי מהם), ועיקרון החשאיות נשמר (למעט לגבי מצביעה בודדת אחת). לכן, עסקינן בתופעה שמנוגדת להוראות, אך לא עולה לשיטתי כדי ליקוי.

ייתכן מאוד שיש צורך להבהיר את המצופה מהמזכירים בסיטואציות שכאלו לקראת הבחירות הבאות, אך ככל שעסקינן בעילת ערעור בתיק הנוכחי, לא אוכל לקבל אותה כטענה שיש בה כדי לחייב את פסילת הקולות של אותם מצביעים שהסתייעו על ידי המזכירים.

הצבעה גלויה -

1. המערער טוען כי בקלפי מס' 10 תועדה תופעה של הצבעה גלויה. לטענתו (סעיפים 89 עד 93 להודעת הערעור), בקלפי זו, תומכים רבים של המשיב 3 הגיעו אל הקלפי מצוידים בפתק הנושא את שמו של המשיב 3 או שלקחו פתק שכזה מערימת הפתקים אשר הייתה מאחורי הפרגוד והכניסו את הפתק בהפגנתיות אל תוך המעטפה אל מול עיני הנוכחים וחברי ועדת הקלפי ואז שלשלו את המעטפה לתיבת הקלפי, אגב פגיעה בחשאיות. הטענה מבוססת על תצהיריהם של שני בעלי תפקידים בקלפי מס' 10 (נספח 22).
2. המשיבים חוזרים בהקשר זה על הטענות לפיהן האמור לא הוכח, אין לו תיעוד בפרוטוקולים, לא נטען או הוכח בכמה מצביעים המדובר – ולכן לא הוכח ליקוי, לא כל שכן ליקוי היורד לשורשו של עניין והשפיע על התוצאה.
3. עמדת המשיבים מקובלת עלי. המדובר באירוע חריג – ככל שהיה – וניתן היה לצפות שיתועד בפרוטוקול. שני המצהירים בהקשר זה, שהיו בקלפי והיו בעלי תפקידים, לא סיפקו הסבר לכך שהם לא תיעדו את האירוע בפרוטוקול ולגבי הצורך בתיעוד שכזה – ראו כי כאן הם אף לא טענו שהם לא ידעו שצריך לעשות כן. משכך, ומבלי לפגוע חלילה במי מהמצהירים, קשה לקבל את הטענה לפיה האירוע התרחש בכלל, ובאופן הנטען אגב הפגיעה בחשאיות הבחירות, בפרט. כך או כך, ואף אם אותו מצביע בודד התנהג כנטען – הדבר בוודאי שאינו ליקוי של ממש, ולא הובהר כמה עוד מצביעים שכאלו היו, אפילו לשיטת המצהירים מטעם המערער.

פתקים בצבע לבן במקום צהוב -

1. המערער טוען כי לאחר הבחירות הגיע אליו מידע מחברי ועדות קלפי, במיוחד לגבי קלפיות 4, 6 ו-29, ולפיו במהלך ספירת הקולות נמצאו פתקים לבנים עם השם שלו במקום פתקים בצבע צהוב. ממשיך וטוען המערער כי קולות אלה נפסלו על ידי ועדת הקלפי שכן על פי חוק המדובר בקולות פסולים (היות והבחירות בסבב השני לראשות העיר התבצעו באמצעות פתקים ומעטפות בצבע צהוב בלבד). לטענת המערער, מאן דהוא, ערבב ככל הנראה בין הפתקים הצהובים ששמו של המערער הודפס עליהם, לבין פתקים לבנים שכאלו, במטרה להכשילו, והדבר גרם לפסילת הקולות שהיו אמורים להיות עבורו. המערער מפנה בהקשר זה לתצהירים של 4 מצביעות אשר הצביעו בקלפיות 4 ו-6 וטענו כי אכן ראו מאחורי הפרגוד פתקים עם שמו של המערער בצבע לבן (נספח 23), והוא אף מפנה לתמונה שצילמה אחת מהמצהירות ובה רואים את היד שלה אוחזת בפתק בצבע לבן עם שמו של המערער (להלן: "התמונה" ו-"המצלמת" בהתאמה).
2. מנהל הבחירות טוען כי המערער מצביע למעשה רק על אסמכתאות לגבי קלפי 29 בהקשר זה, ואין בכך כדי ללמד על ליקוי היורד לשורשו של עניין. המשיב 3 טוען כי אף אם היו פתקים לבנים בשתי הקלפיות המדוברות – לא הוכח שהיו אלו רק פתקים של המערער ומפנה לעיון מעמיק בתמונה.
3. לגבי קלפי 29 - עיון בפרוטוקול מעלה כי אכן צוין כי נמצאו 4 פתקי הצבעה בצבעים שונים במעטפה צהובה, אלא שלא ברור אם המדובר בפתקים לטובת המערער או לטובת המשיב 3, בהיעדר כל תצהיר מטעם המערער לגבי כך שמי מטעמו ראה פתקים לבנים עם השם שלו דווקא בקלפי זו.
4. לגבי קלפיות 4 ו-6 בהן הצביעו המצהירות (נספח 23) – יש לראות כי שלוש מהמצהירות טענו כי הן בעלות זכות הצבעה בקלפי 6 וביום הבחירות הצביעו בקלפי זו בפתק בצבע לבן, ובדיעבד הבינו כי קולן פסול. המצהירה הנוספת, המצלמת, בעלת זכות הצבעה בקלפי 4 , טענה אף היא הצביעה בפתק בצבע לבן (וצילמה את הפתק). אולם, עיון בפרוטוקולים לגבי קלפיות 4 ו-6 מעלה כי לא מופיעים שם רישומים לגבי פסילת קולות בשל צבעם הלבן. עיון בדף המתאים בפרוטוקולים, שם קיימת טבלה מפורטת לגבי הקולות הפסולים, מראה כי לא היו במי משתי הקלפיות פתקים שנפסלו בשל היותם בצבע "הלא נכון".
5. לא זאת אף זאת. המצלמת צירפה כאמור לתצהירה תמונה בה נראית כף ידה מחזיקה בפתק הנראה בצבע לבן, הנושא את שם המערער, המונח על גבי מעטפה בצבע צהוב (כך שההבדל בין הצבע של הפתק לבין הצבע של המעטפה די בולט). אלא שבתמונה רואים רק את החלק העליון של כף היד של המצלמת, והוגשה לעיוני תמונה נוספת של היד של המצלמת (להלן: "התמונה הנוספת"), אשר בה רואים חלק נוסף של היד של המצלמת וברקע רואים גם את שתי הערימות של הפתקים לטובת שני המועמדים – והפתקים המונחים בשתי הערימות זהים בצבעם (שנראה גם הוא לבן). כלומר, שיכול להיות שהמצלמת הרימה פתק של המערער בצבע לבן, אך באותה ערימה של פתקים – היו הם כולם באותו צבע, לגבי שני המועמדים, כלומר – שאם הם לבנים – אז הם היו לבנים לגבי שני המועמדים. צר לי שהתמונה שצירפה המצלמת לתצהירה מטעה ומרמזת ש"הבעייה" הייתה רק לגבי פתקים של המערער, ונוכח התמונה הנוספת (ב-ZOOM OUT, המאפשרת נקודת מבט רחבה יותר) - איני בטוחה כלל וכלל שהיא צולמה מאחורי הפרגוד בקלפי המדוברת.
6. בהקשר זה אף זומן למתן עדות מזכיר קלפי 29. המזכיר העיד (עמ' 18 עד 21) והסביר כי אכן, בשלב מסוים של מהלך ההצבעה, סגן יו"ר הקלפי טען שהכניסו פתקים לבנים לקלפי למרות שהפתקים צריכים להיות בצבע צהוב, אך בדיעבד התברר שטענתו אינה נכונה. הוא אף הסביר שהאירוע התרחש בערך בשעה 14:00 (כלומר שבערך בשעה זו סגן יו"ר הקלפי העלה את הטענה) וכי לקראת השעה 19:40 כאשר אותו בעל תפקיד התכוון ללכת, הוא ביקש שיירשם בפרוטוקול תיעוד לגבי האירוע שהיה בצהריים ואכן סגן יו"ר הקלפי בעצמו רשם בכתב ידו בפרוטוקול את ההערה מטעמו ולפיה בשעה 14:00 "אנשים הכניסו פתקים בצבע לבן". יש לראות, כי מזכיר קלפי 29 העיד כי בסמוך לשעה 14:00 כאשר סגן יו"ר הקלפי העלה את הטענה ו"עשה מהומה" – "הלכנו מאחורי הפרגוד לראות אם יש שם פתקים לבנים וגילינו שלא היו אף פעם", ולאחר מכן הוא מאשר שוב שהוא בדק את הטענה בדבר פתקים לבנים ולא ראה פתקים לבנים. עם זאת, מזכיר זה מאשר כי בעת פתיחת המעטפות בתום ההצבעה, נמצאו 4 פתקים לבנים בקלפי 29 (כפי שרשום בפרוטוקול הקולות הפסולים) ולא זכר לומר למי משני המועמדים היו שייכים אותם פתקים לבנים. כלומר, שככל הנראה אכן היו מספר בודד של פתקים לבנים בקלפי 29 ולא ניתן לדעת לטובת מי הם היו.
7. נוכח האמור, יש לדחות את טענות המערער לגבי נושא הפתקים הלבנים. מתוך מכלול הטענות הוכח כי רק בקלפי 29 היו 4 פתקים לבנים, אלא שאותם 4 פתקים לבנים נפסלו כבר הלכה למעשה ולכן הם לא נמנו במסגרת מניין הקולות. הוכח כי אכן היו מספר פתקים לבנים ש"הושתלו" בקלפיות, אך לא הוכח שהיו אלו פתקים רק לטובת המערער, ולא הוכח שהמדובר היה בתופעה רחבה שיש בה כדי להביא למסקנה שמן הראוי להורות על בחירות חוזרות.

אי התאמות במסמכים "הרשמיים" של הבחירות -

1. טרם נעבור לטענה הנוספת שבפי המערער יצוין, כי במהלך חקירתו של מזכיר קלפי 29 המתוארת מעלה הוא נשאל כיצד צוות הקלפי ספר את המצביעים "שנמחקו" בסוף יום ההצבעה, על מנת לתעד מספר זה, לציין אותו בפרוטוקול ולהשוות אותו למספר המעטפות שהוצאו מתיבת הקלפי. המזכיר הסביר שהספירה בוצעה לפי סימוני ה-"X" בגיליון המעקב ולא לפי המחיקות בפנקס הבוחרים (עמ' 20, שורות 3 עד 4). מהשאלות ששאל ב"כ המערער את המזכיר, ניתן היה להבין שלשיטת המערער המדובר בליקוי זה או אחר, שכן לשיטתו את ספירת המצביעים בסוף הליך ההצבעה יש לבצע לפי המחיקות בפנקס הבוחרים ולא לפי גיליון המעקב. גם מזכירת קלפי 6 נשאלה שאלות לגבי האופן שבו נספרו המצביעים בסוף יום ההצבעה, ואישרה כי הם לא נספרו לפי פנקס הבוחרים שבו בוצעו המחיקות, ואף אישרה שאחד מפנקסי הבוחרים לא נוהל באופן שוטף בצורה מספקת ולא נמחקו ממנו כל המצביעים, וכי המחיקות הקפדניות בוצעו ברשימת הבוחרים המכונה "זהותון", ובמקביל ברשימת הבוחרים המכונה "אלפון" ושם בוצעו המחיקות של המצביעים, בצורה קפדנית, כאשר המספר של הבוחרים ה"מחוקים" בשני מסמכים אלו היה זהה ותואם למספר המעטפות של המצביעים (619 במספר). ניתן היה להבין מהשאלות שלשיטת המערער קיים ליקוי באופן פעולת המזכירים בכל הנוגע למחיקות ולספירת "המחוקים" בסוף היום, אלא שאין בטענות אלו ממש, הן אינן עולות כדי ליקוי שיורד לשורשם של דברים, במיוחד נוכח הפסיקה שתוארה מעלה לגבי מעמדו של הפרוטוקול למול מסמכי העזר.
2. בהקשר זה יש אף לראות כי בעמודים 7 עד 9 להודעת הערעור מפרט המערער טיעונים חשבונאיים/סטטיסטיים המבוססים על בדיקות שבוצעו עבורו ע"י ד"ר לסטטיסטיקה וחשבונאי וכלכלן (להלן: "הבודקים מטעם המערער"). לשיטת המערער, הניתוח של הנתונים כפי שעולים מהפרוטוקולים ופנקסי הבוחרים שבהם הוא עיין, מלמדים על כך כי בקלפיות 6, 26 ו-29 היו אי התאמות משמעותיות בין בעלי זכות ההצבעה שרשומים באותה קלפי, לבין מספר המצביעים ששמם נמחק בהתאם לספר הבוחרים, לבין מספר המעטפות שהוצאו מתוך תיבת הקלפי (וראו את הנתונים שמפורטים בעמ' 8 ואת הטבלה שבעמ' 9). לשיטתו, המשמעות של האמור הינה שהמדובר ב"אי סדר מוחלט" (סעיף 39 להודעת הערעור) אשר השפיע על תוצאות הבחירות (אגב הפניה לתצהירים של הבודקים מטעם המערער).
3. נוכח העדויות הברורות של המזכירים, לגבי אופן פעולתם וההצבעה על הנתונים שנרשמו באותן הקלפיות, לא מצאתי כי יש כל חשש שנפל פגם בתוצאות הסופיות שנספרו באותן קלפיות. אין בטבלה כשלעצמה כדי ללמד על ליקוי מעבר לליקויים הפרטניים אשר נסקרו מעלה, ושלל הנתונים הרבים שבטבלה אינם "מדברים בעד עצמם" כנטען.

בנוסף, וכפי שכבר צוין, ההלכה הפסוקה הינה כי אף כאשר קיימות אי התאמות בין מספר הבוחרים לפי המחיקות בפנקס הבוחרים, לבין המחיקות במסמכי עזר אחרים לבין מניין הקולות הכשרים – הן אינן עולות כדי ליקוי שיורד לשורשם של דברים, שכן פנקס הבוחרים, האלפון והזהותון הינם מסמכי בקרה, אשר ככל שנפל בהם פגם – הוא אינו מלמד על השפעה אפשרית על התוצאה של הבחירות (עמ"נ (מחוזי חיפה) 14246-12-13 כיאל נ' משרד הפנים (19.1.2014)).

הצבעה באמצעות תעודות זהות מזויפות -

1. בסעיף 41 ואילך להודעת הערעור טוען המערער כי הייתה קבוצה של נשים שנכנסו שוב ושוב במהלך יום ההצבעה לקלפיות והצביעו כמה פעמים באמצעות תעודות זהות מזויפות. לשיטתו, בגין תופעה זו הוגשה תלונה למשטרה ולמיטב ידיעתו אף נחקרו חלק מהנשים בחשד לזיוף והצבעה תוך התחזות לאחר. בהקשר זה עוד טוען המערער כי אחד הפעילים המזוהים עם המשיב 3 נחשד ע"י המשטרה כי החזיק כמות משמעותית של תעודות זהות של מצביעים שלא היו בעיר ביום 13.11.2018 ושאותו פעיל אף ביקש את עזרת התומכים של המשיב 3 למצוא מצביעים שדומים למצביעים שתמונתם מתנוססת בתעודות הזהות שבידו על מנת שיוכלו לגשת לקלפי במקומם, להתחזות ולהצביע במקומם. עוד טוען המערער כי המשטרה אף חוקרת נוכחות של פעילים מטעם המשיב 3 בפתח של קלפיות 15 ו-16 בעודם מחזיקים בתעודות זהות אותן חילקו לתומכים שיוכלו להשתמש בהן לצורך הצבעה במקום מי שלא הגיע לקלפי ומפרט עוד נתונים אשר לשיטתו נחקרים בעת הזו על ידי המשטרה.
2. המשיבים מכחישים טענות אלו מכל וכל.
3. אין ספק כי התחזות שכזו, ככל שקיימת, אכן עולה כדי עבירה פלילית חמורה, ויכולה להשפיע על מהלך הדברים. ככל שהחקירה המשטרתית תניב מסקנות כפי שטוען המערער – יהיו לדבר השלכות, אלא שנכון לעכשיו, אין בפניי כל ראיות באשר לטענה החמורה בדבר שימוש בתעודות זהות מזויפות והטענה בהקשר זה לא הוכחה.

סיכום ביניים שני -

1. אם נסקור את האמור מעלה בהתייחס למכלול עילות הערעור ולגבי הליקויים הרבים שנטענו, ניתן לסכם כדלקמן: באשר לקולות שיש לפסול בהתייחס למצביעי חו"ל – לכל היותר מדובר ב-18 קולות; לגבי המאושפזים – 4 קולות; לגבי המרותקים לביתם – 2 קולות; לגבי המצביע הבודד ששמו נמחק ולא התאפשר לו להצביע – 1 קול; לגבי בעלי זכות הבחירה ששמם נמחק למרות שהם לא הצביעו כלל, יתכן והמדובר ב-24 קולות, אם כי אני בספק שבהקשר זה יש ראיות מספקות; קולות שיש לפסול עקב ליווי שלא בהתאם להוראות (ליווי "שלוש פעמים" – 2 קולות, ונניח שיש לקחת בחשבון גם את הפתקים הלבנים שנמצאו בקלפי שנסקרה מעלה - 4.
2. לכן, בסך הכל המדובר ב-55 קולות לכל היותר שמן הראוי לפסול מן הטעם שקיים לגביהם ליקוי ואולי קיימים לגביהם "סימני שאלה"; אלא שנוכח הפער בין שני המועמדים העומד על 209 קולות, ברי כי אין לאמור השלכה על התוצאות ואין מקום להורות על ביטול הבחירות ועריכתן מחדש.

סיכום -

1. בערעור זה הועלו טענות רבות ביותר באשר למגוון רחב של ליקויים נטענים. חלקם "מתון" יותר ונוגע לפגמים בסדרי עבודת וועדות הקלפי והנחיות מטעם מנהל הבחירות, אך עיקרם "חמור" יותר ונוגע לטענות בדבר פעולות מכוונות מגמתיות, שיטתיות, שנועדו לפגוע ברצון הבוחר, להצבעות בלתי כשרות, לשימוש בזהויות של אחרים וכיוצ"ב. כפי שפורט מעלה, מצאתי כי אין תשתית ראייתית מספקת על מנת להגיע למסקנה שאליה מכוון המערער. לגבי חלק מהטענות מצאתי כי יתכן ונפלו פגמים וליקויים, אם כי בהיקף מצומצם ומוגבל ובוודאי שלא בהיקף שנטען בהודעת הערעור - ויש לציין שוב, כפי שפורט בהרחבה מעלה, כי המערער בעצמו עדכן כמה וכמה פעמים את התשתית הראייתית הרלבנטית מבחינתו ודו"חות החוקרים שהוגשו מעת לעת מלמדים על כך שהנתונים שבהודעת הערעור התעדכנו מטעמו תוך כדי ניהול ההליך.
2. בכל אופן, ואף זאת פורט מעלה, הליקויים הבודדים שנמצאו אולי מחייבים פסילת כמה קולות, אך המדובר במספר קולות הנמוך בהרבה מהפער שבין שני המועמדים (209 קולות). נוכח האמור, ובשים לב להלכות בדבר נטל ההוכחה המוגבר הנדרש ובמיוחד נוכח הפסיקה אודות המשמעות הכבדה של מתן החלטה בדבר ביטול בחירות ועריכתן מחד – התוצאה הינה שיש לדחות את הערעור. אסיים בציטוט מפסק הדין בפרשת מימד, פסקה 34 (ההדגשות שלי), לאמור:

"זאת להזכיר, כי "'בעשייה המונית' מסוג בחירות כלליות, מן ההכרח שיפלו טעויות אנוש. לא נחטא לאמת אם נוסיף ונאמר שספק אם יש מחלוקת על כך ש'במפעל המוני' כזה יכולים ליפול גם שיבושים מכוונים ואולי זדוניים, אם ע"י פלוני שעשה שימוש בתעודת הזהות של אלמוני, אם בדרכים מניפולטיביות אחרות" (שם). הבחירות צריכות להיעשות - מהחל ועד כלה - על-פי ההוראות המפורטות שבדיני הבחירות, ובהן ערובות להבטחת טוהר הבחירות. אלפי קלפיות הפזורות ברחבי הארץ, ועדות קלפי שבהן נציגים ומשקיפים מכל המפלגות, ועדות איזוריות, ועדה מרכזית, אופן ספירת הקולות, פרוטוקולים וכיוצא בעניינים הללו, נועדו לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בטוהר הבחירות. אך לא הרי הקפדה על מילוי הוראות החוק מלכתחילה, כהרי בדיקת כשרותן של הבחירות בדיעבד. משהופרו דיני הבחירות, התרופה איננה דווקא בביטולן. נגד עברייני הבחירות יש לנקוט הליכים פליליים או משמעתיים. יתכן שיש מקום לסנקציות במישור המינהלי, למשל לקבוע שחבר ועדת קלפי שנכשל לא יכהן עוד בתפקידו בבחירות הבאות וכיו"ב. אך ביטול בחירות צריך להעשות במשורה. זאת, כהלכת בית המשפט העליון אשר ביקש "להבחין בין הפיסיולוגיה של ההסדר החוקי, המבקשת להביא מראש להתנהגות בהתאם לאמות המידה שנקבעו על-ידי המחוקק, לבין הפתולוגיה של ההליך החוקי המבקשת לתקן בדיעבד את שהשתבש" (דברי כבוד השופט א' ברק בב"ש 67/84 חדד נ' פז, פ"ד לט(1) 667, 671; וראו את דברי כבוד השופט ברנזון בבג"צ 149/55 אהרון נ' יחיא, פ"די 573, 583)."

1. למרות התוצאה ולמרות ששני הצדדים נדרשו להוצאות משפטיות משמעותיות נוכח היקף החומר ומהות ההליך – מצאתי לנכון שלא לעשות צו להוצאות.
2. כולי תקווה כי מנהיגי הסיעות השונות, ובראשם המערער והמשיב 3, יפעלו למען רווחת התושבים, יעשו כל אשר ניתן על מנת לשתף פעולה ולפעול למען טובת כלל הציבור והעיר.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ט, 11 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.