11 אוגוסט 2020

לפני:

כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה

נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי מנוביץ

החלטה

1. תביעת התובע, מתקין מונים בחברת החשמל, להכרה בליקוי השמיעה והטנטון כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") נדחתה מחוסר במסמכים.

2. ביום 15.8.19 הודיע הנתבע כי התביעה נדחתה לגופו של עניין בהחלטת פקיד התביעות מיום 7.8.19, לפיה לאור סתירות בין גרסת המעסיק לגרסת התובע לא הוכח כי התובע נחשף לרעש העולה על המותר.

עוד נאמר כי יתר התנאים לא נבחנו.

3. התובע עובד בחברת החשמל משנת 1978 ועד לפרישתו לגמלאות בחודש 12/17.

בעוד שהתובע טען כי תפקידו הינו מתקין מונים, בשאלון המעסיק נרשם כי התובע בודק מונים.

עוד קיימת מחלוקת בין התובע לחברת החשמל לגבי סביבת העבודה.

4. בתצהיר עדות ראשית תיאר התובע את תפקידו כך:

"ב- 12 שנות עבודתי הראשונות בח' החשמל עבדתי בעבודה משרדית ואילו מאז ובמשך כ- 27 שנים ברציפות, עבדתי כמתקין מערכות מונים.

שעות עבודתי כמתקין מערכות מונים היו משעה 7:00 עד 17:00 ולעיתים גם מאוחר יותר.

במסגרת עבודתי כמתקין מערכות מונים, נדרשתי להגיע לאתרים שכללו בתוכם אתרי בניה שונים, מפעלי תעשייה, בארות מים ועוד.

עיקר עבודתי היתה איפוא באתרי בניה ו/או מפעלים בהקמה אשר הזמינו את החיבור לחשמל עוד בהיות האתר/המבנה בעיצומם של עבודות בניה ו/או הקמה.

במקרה הטוב היה האתר בשלבי סיום בניה אולם עדיין עם רעש סביבתי.

עבודתי להתקנה/חיבור/בדיקת המונים היתה כשאני חשוף לאותו רעש של אתרי הבניה ובכלל זה: מכשירי חציבה, מכונות שונות של מפעלים, מנועים, מסורים, קומפרסורים, טרקטורים למיניהם, הלימות ורעש מתכת ועוד.

כמו כן, נדרשתי לבצע עבודה עם כלים רועשים לשם ביצוע עבודתי כגון: מכשירי קידוח, מברגה וכו', זאת למשך כשעה בממוצע בכל יום נתון.

בכל עת עבודתי, לא עשיתי שימוש באוזניות או אמצעי מיגון לאוזניים (כי לא סופקו לי כאלו)."

(ס' 3-9 לתצהיר התובע).

5. לבקשת התובע, ניתן צו שהופנה כנגד חברת החשמל המורה לחברת החשמל להמציא את דוחות העבודה של התובע לחודשים ינואר, פברואר, מרץ 2017.

6. בעקבות דוחות העבודה הגיש התובע ביום 6.2.20 תצהיר משלים ובו הבהיר כי עבד במחלקת מונים ארצית, שעוסקת במערכות מניה גדולות ומורכבות באתרים שצריכים כמות גדולה של חשמל ומטבע הדברים גם מערכות המניה היו גדולות כדי לספק חשמל בהתאם.

לעיתים רחוקות ביצע התקנות בבתים פרטיים כאשר מדובר בוילות יוצאות דופן של אנשים שהזמינו חיבור גדול מאוד לחשמל.

המחלקה בה עבד לא התעסקה עם מונים רגילים של בתים.

התובע מדגיש שלא רק שמדובר במערכת מניה גדולה אלא בסביבה רועשת של מפעל או אתר בניה ופעולת ההתקנה ואף הבדיקה באתר כזה לוקחת שעות או יום שלם ואז החשיפה לרעש נמשכה ללא הפסקה.

7. ביום 20.5.20 התקיימו הוכחות.

מטעם התובע העידו התובע, גב' ענת צהל - מנהלת מחלקת משאבי אנוש אשר חתמה על שאלון המעסיק, מר יאיר אהרון - מנהל מחלקת מונים ומנהלו של התובע ומר בוריס דיאצ'נקו - ראש צוות מונים.

8. מעדותו של התובע עולה כי במשך יום עבודה הוא עובד כשעה (לא ברצף) עם מברגה ומקדחה.

עוד הוסיף כי חלק מהעבודה זה התקנות חדשות, חלק הגדלות וחלק בדיקות. החלק של הבדיקות קורה בעיקר כשיש תקלות.

עוד הוסיף כי בשנתיים אחרונות עבד במתח גבוה יותר וכאשר צריך לשנות את המתח, אז הלקוח מפעיל בדרך כלל גנרטור כדי לא להפסיק חשמל בזמן העבודה. מדובר בגנרטורים מאוד גדולים שמתאימים למתח גבוה והם נמצאים בדרך כלל ליד המונים.

9. מעדותה של גב' צהל עולה כי הגם שהיא חתמה על השאלון למעביד, היא אינה יודעת מה בדיוק עושה התובע למעט שהעבודה שלו היא עבודת חוץ ופנים ו"כל מה שנדרש ממנו במונים הוא עשה על הצד הטוב ביותר" (פרוטוקול עמ' 7 ש' 7).

10. מר יאיר אהרון הבהיר כי חלק מהגדרת תפקיד של בודק מונים הוא התקנת מונים.

עוד העיד כי במחלקה הטכנית יש שני מדורים, מדור של לקוחות ביתיים ומדור של לקוחות מניה.

התובע היה שייך למדור של מערכות מניה, אך בימים בהם לא היתה תעסוקה במדור זה הוא עזר במדור של מונים ביתיים.

מר יאיר אישר כי התובע עבד באתרי בנייה, מפעלים ובכל האתרים בתמהיל כזה או אחר.

כאשר עומת עם תצהיר התובע השיב כי הוא חולק על כך שעיקר העבודה הוא באתרי בנייה או מפעלים בהקמה והעבודה התחלקה בתמהיל כזה או אחר ואינו יכול לומר חד משמעית.

עוד טען מר אהרון כי חברת חשמל סיפקה אוזניות. האוזניות היו במחסן החלקים. עוד הוסיף כי לא ניתן להכריח את התובע להשתמש באוזניות.

11. מעדותו של מר דיאצ'נקו עולה כי הוא עבד הרבה עם התובע.

מר דיאצ'נקו אישר כי חלק מהעבודה הוא באתרי בניה, בארות מים ומפעלים.

כמו כן אישר כי גנרטור ומשאבות מים מפיקים רעש חזק מאוד שהאוזניים כואבות ואי אפשר לסבול.

מר דיאצ'נקו התבקש להבהיר לגבי הלקוחות שבדוחות העבודה ולא יכול היה לתת הסבר על כל הלקוחות.

מר דיאצ'נקו הבהיר כי אין לומר שהתקנה חדשה מרעישה יותר מבדיקה במקום שקיים מונה, כי הרבה פעמים שבאים להתקנה המקום יותר פסטורלי ועוד לא התחיל לעבוד.

אשר לבתי ספר הבהיר כי בבתי ספר גדולים יש רעש של משאבות, גנרטורים ומזגנים.

כאשר נשאל האם היו ימים שלא היו עובדים ברעש השיב:

בטח אם אני נוסע לאילת יש חצי יום רק נסיעה אני מגיע לאילת ויש לי שם סה"כ עבודה או שתיים, אם אני נופל על עבודה כמו מאור רחובות איזה רעש יש לי, לספור כמה ימים היה רעש וכמה לא היה רעש, לא הייתי סופר.

(עמ' 7 לפרוטוקול ש' 4-6)

12. ביום 6.7.20 הוגש לתיק תיקו האישי של התובע בחברת החשמל.

13. טענות התובע –

א. תביעתו של התובע נדחתה לאור התנהלותה של חברת החשמל אשר גרמה לנתבע לחשוב שיש סתירות בין הגרסאות.

בתחילה חברת החשמל לא שיתפה פעולה ולא מילאה את חלקה בשאלון ואף לאחר שמילאה את השאלון מסרה פרטים לא מדויקים.

בעוד שהתובע רשם בשאלון כי עבד כעוזר לבדיקה והתקנה במפעלים, אתרי בנייה ובארות מים ציינה החברה כי התובע הינו "עובד חוץ בבדיקות מונים אצל לקוחות החברה".

חברת חשמל השתמשה במילים "אלגנטיות" לתיאור פשוט של מקומות עבודה רועשים.

התובע הוכיח כי עבד כמתקין וגם כבודק מונים אצל לקוחות החברה שאלו בעצם: מפעלים, אתרי בניה, בארות מים וכו' וכי במסגרת עבודה זו נחשף לרעש מזיק.

ב. מדוחות העבודה עולה שעיקר תפקידו היה התקנות ולא בדיקת מונים, אם כי כך או כך שתי הפעולות מתבצעות באותו אתר עבודה והתובע נחשף לרעש הסביבתי החזק של אותם אתרים.

ג. זאת ועוד, מהעדויות עולה כי הגדרת תפקיד של בודק מונים כוללת גם התקנת מונים.

ד. עוד עולה מדוחות העבודה כי התובע עבד רק במקומות שבהן מערכת מניה גדולה כגון מפעלים, אתרי בניה, בארות מים, מועצות מקומיות, מבנים גדולים.

ה. יש לקבל את גרסתו של התובע כי לא עבד עם אזניות או אטמי אוזניים כי לא סופקו כאלה.

התובע התגלה כדובר אמת לאורך כל הדרך וחזקה כי הוא דובר אמת גם בנקודה זו.

כמו כן לחברת חשמל אינטרס מובהק בדחיית גרסת התובע.

גם העובדה שלא נערכו לתובע בדיקות שמיעה לאורך השנים מוכיחה כי מבחינת חברת חשמל אין צורך באמצעי מיגון מרעש שכן מבחינתה הוא אינו עובד ברעש.

גם מר דיאצ'נקו העיד כי עבדו ללא אוזניות.

14. טענות הנתבע –

א. התובע לא השכיל להוכיח כי עבד בחשיפה לרעש התקפי ומתמשך העולה על המותר בהתאם לתקנות. לגבי יום עבודה ממוצע בן 8 שעות, רעש הוא כזה העולה על 85 דציבל. רעש שכזה יש להוכיח באמצעות בדיקות רעש. התובע לא השכיל להציג ולו בדיקת רעש מדגמית.

באין בדיקות רעש נטל הראיה הינו מוגבר.

על התובע להוכיח חשיפה לרעש וכי הרעש עולה על המותר.

ב. עיון בדוחות העבודה (המתייחסים לשנת 2017, שלטענת התובע היא השנה בה עבד בתנאי הרעש הקשים ביותר) מעלה כי מדובר בעבודה מגוונת במקומות משתנים, לפעמים מספר רב של ק"מ נסיעה.

ג. דברים דומים נאמרו על ידי עד התובע מר דיאצ'נקו.

ד. כל העדויות השלימו זו את זו ולא סתרו האחת את רעותה.

ממכלול העדויות עולה כי התובע עבד במגוון עבודות ומקומות, בתמהיל כזה או אחר, כאשר חלקם מרעישים וחלקם לא.

ההכרעה –

15. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בשלב זה להתקיימות התנאי שבסעיף 84 א' (א) (1) לחוק, היינו לעצם חשיפתו של התובע לרעש מזיק.

סעיף 84 א' (א) (1) לחוק קובע:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1)  המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק)".

נטל ההוכחה להוכיח חשיפה לרעש מזיק מוטל על כתפי התובע.

מכח סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה הותקנו תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות עובדים ברעש) התשמ"ד-1984.

בתקנות נקבע כי רעש מזיק לגבי יום עבודה ממוצע בן שמונה שעות הוא רעש שמעל 85 דציבל.

בעב"ל 717/08 אודת פאנוס נאסר – המוסד לביטוח לאומי (10.12.09) (להלן: "פסק דין אודת פאנוס") נדונה השאלה כיצד יוכיח עובד חשיפה לרעש מזיק במקום העבודה בהיעדר בדיקה, כך:

"כאן עולה השאלה, כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לרעש מזיק במקום עבודתו, כאשר המעביד לא מילא את חובתו לערוך בדיקות תקופתיות של רמות הרעש במפעלו, או כאשר מדובר בעובד שעבד במקום עבודה שבו כלל לא מוטלת חובה על המעביד לערוך בדיקות כאלו על פי התקנות? ב"כ המוסד השיב על שאלה זו, במעמד הדיון בפנינו, כי במצב כזה, למעשה, בהתאם לתיקון לחוק, אין כלל אפשרות להכיר בליקוי שמיעה של עובד כפגיעה בעבודה. אין בידינו לקבל גישה כזו, השוללת באופן גורף את אפשרות העובדים שנפגעו כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק בעבודתם, ושאין ביכולתם להוכיח את רמות הרעש אליהן נחשפו, להיות מוכרים כנפגעי עבודה.

לשיטתנו, כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו- במקרה כזה, לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה. זאת בדומה להליך שנהג בבתי הדין לגבי תביעות להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, שהוגשו למוסד טרם כניסת התיקון לתוקף.

במצב שבו קביעת המומחה שימונה תהא, כי אין מדובר בליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק, הרי שיש לדחות את התביעה. אולם אם יקבע המומחה, על סמך החומר הרפואי שבפניו, כי יש קשר סיבתי רפואי בין חשיפת העובד לרעש במקום עבודתו לבין הליקוי בשמיעתו, ימשיך בית הדין ויבחן האם התמלאו התנאים האחרים המנויים בסעיף 84א'".

16. בפסק הדין בעניין דוד אלון [עב"ל 188/08 המוסד לביטוח לאומי – דוד אלון (17.11.08)], נקבע כי התנאי הקבוע בסעיף 84א'(א) לחוק לעניין הוכחת החשיפה לרעש התקפי או מתמשך יכול ויקבע גם על ידי בדיקות השמיעה ולאו דווקא על פי בדיקות עוצמת הרעש:

"...חובת הוכחת החשיפה לרעש הינה על התובע על פי התיקון לחוק. אולם, לא מתקבל על הדעת שאותם מבוטחים התובעים הכרה בלקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, ידחו על הסף מכיוון שצד שלישי לא מילא כלפיהם חובתו שבדין, או לא צריך היה למלא אותה חובה, או לא ניתן היה למלא אותה.

משום כך המסקנה המתחייבת מהאמור הינה, כי משמעות סעיף 84א(א)(1) לחוק לעניין תנאי החשיפה לרעש התקפי ומתמשך היא שאותו תנאי יכול ויקבע גם על פי תוצאות בדיקות השמיעה ולאו דווקא על פי בדיקות עוצמת הרעש. במקרה שכזה על העובד המבוטח חובת ההוכחה הראשונית, כי נחשף לרעש שאפשר שיחשב למזיק. ככל שהעובד עמד בנטל ההוכחה האמור, יש מקום למינוי מומחה רפואי ולאור תוצאות בדיקות השמיעה, יהיה על המומחה להשיב לשאלה, האם למבוטח עקומת שמיעה המעידה על חשיפה לרעש מזיק כמשמעו בסעיף 84א(א)(1)."

17. מהאמור עולה כי ככל שבית הדין מתרשם כי אכן התובע נחשף לרעש אשר אפשר שייחשב כמזיק על פי התקנות, גם במקום בו אין מדידות רעש, יש מקום למינוי מומחה רפואי.

מן הכלל אל הפרט –

18. למעשה לא היתה מחלוקת בין הצדדים.

הוכח כי התובע אכן היה שייך למדור לקוחות מניה ואכן היה מתקין, כאשר הליך ההתקנה כולל גם בדיקה ולעיתים הבדיקה מתבצעת ללא התקנה כאשר קיימת תקלה. אלא שלא כל התקנה או תיקון של מונה גדול הוא בחשיפה לרעש וכי הדבר תלוי בעיקר בסביבה בה נמצא המונה, גנרטורים, בארות מים, אתרי בנייה וכו'.

19. טענת התובע כי רוב עבודתו היתה בחשיפה לרעש מזיק אכן לא הוכחה.

גם מר אהרון וגם מר דיאצ'נקו אישרו כי חלק מהעבודה הוא אכן ברעש חזק וכדברי מר דיאצ'נקו כי יש מקומות שהרעש מאוד חזק שהאוזניים כואבות, אך מאידך קיימות עבודות אשר אינן מרעישות.

20. בתקנות נקבע כי רעש מזיק לגבי יום עבודה ממוצע בן שמונה הוא רעש שמעל 85 דציבל.

הגם שלא נמדדו עוצמות רעש, הרי שידיעה שיפוטית הינה כי באתרי בנייה, בסמוך לגנרטורים וסמוך לבארות מפלס הרעש עולה על 85 דציבלים.

21. התקנות אינן קובעות מה דינו של עובד שבחלק מהימים חשוף לרעש העולה על 85 דציבלים ובימים אחרים, חשוף לרעש נמוך יותר.

לטעמנו מקרה זה תואם לנפסק בפסק דין אודת פאנוס.

משמהראיות עולה כי סביר שהתובע נחשף לרעש מזיק, יש למנות מומחה רפואי על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה.

עוד יש להוסיף כי לא הוכח שהתובע השתמש באוזניות גם אם היה קיים מחסן ממנו ניתן היה לקחת אוזניות.

22. בטרם ימונה מומחה, לאור ההודעה המוסכמת מיום 15.8.19, יודיע הנתבע עד ליום 1.9.20 האם יש לשאול את המומחה גם בקשר להתקיימות תנאים נוספים.

לעיוני ביום 3.9.20.

ניתנה היום, כ"א אב תש"פ, (11 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים.