1. לפני תביעה לתשלום נזק שנגרם לרכב התובע באירוע תאונתי מיום 29.8.18, בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

לטענת התובע, בעת שהיה רכבו במצב חניה פגע בו רכב הנתבעים בעת שנסע לאחור.

לטענת הנתבע 1, שנהג ברכב הנתבעים, בעת שהיה בעצירה מוחלטת, רכב התובע יצא מהחניה בנסיעה לאחור וכך ארעה התאונה.

2. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, עיינתי בכל חומר הראיות ושמעתי את העדויות לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות משלא הרים התובע את נטל ההוכחה הנדרש, כפי שיובהר להלן.

מאחר שתובענה זו נדונה במסלול דיון מהיר הרי שלפי הוראת תקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

3. בסיסית, המדובר במקרה זה בגרסה כנגד גרסה, כאשר כל אחד מהצדדים אוחז בגרסה המנוגדת לזו של האחר.

אמנם, הלכה היא כי ככלל על ביהמ"ש לשאוף להכריע במחלוקת עובדתית המובאת לפניו, ולקבוע, במידת האפשר, מהי הגרסה מבין הגרסאות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית".

אולם, הדבר נעשה במידת האפשר, משום שמוכרת האפשרות לפיה אף לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה, לא ניתן להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני אחרת, וזהו מצב של "ספק שקול" בגרסאות.

אז, תתקבל המסקנה שלא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה אחרת.

במקרה כזה, יכריע בית המשפט את הדין על פי נטלי ההוכחה הרלוונטיים, אף מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים, וכפועל יוצא בעל הדין הנושא בנטל ההוכחה, לא יוכל להוכיח את תביעתו מאחר שלא יעלה בידיו להרים את נטל ההוכחה.

(ר' למשל ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז(5) 333 (1993); ורע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (ניתן ביום 5.5.13, פורסם במאגרים).

4. במשפט אזרחי בעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר בסיום הדיון בעניינו ועל יסוד מצרף הראיות והנסיבות הקיים, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו, כלומר שממכלול הראיות והנסיבות יש להסיק כי גרסתו העובדתית היא המסתברת ביותר ועל כן הקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד.

(ר' למשל ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, ניתן ביום 9.5.11, פורסם במאגרים).

בענייננו, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, אין לי אלא לקבוע שלא עלה בידי התובע להרים הנטל המוטל לפתחו, מצאתי את גרסאות הצדדים וראיותיהם מעויינות, ועל כן לא ניתן לקבוע שגרסתו של התובע דווקא היא זו הנכונה או המסתברת ביותר.

5. נשמעו בפני עדויות הנהגים, המנוגדות כאמור, כאשר לעדויות אלה לא הצטרפה ראיה חיצונית אובייקטיבית שיהא די בה כדי לתמוך בגרסתו של מי מהצדדים.

כך, לא נשמעו עדים נוספים ואף תמונות הנזק עשויות להתיישב עם שתי הגרסאות, כאשר נוכח קיומה של עדות לנזק של משיכה מלבד המעיכה, הדבר עשוי בהחלט להתיישב עם גרסת הנתבע דווקא לפיה מדובר בניסיון של התובע לצאת מהחניה כשרכב הנתבעים סמוך אליו, וכשפני רכב התובע פונים שמאלה ביציאה.

יצוין כי בחינת השאלה מה מסתבר יותר, גם לאור מיקום הנזק ברכב התובע, מצביעה על מידה רבה יותר של הסתברות כי תאונה מסוג זה תתרחש בשל ולאחר יציאת הרכב החונה ממקום חנייתו אל הדרך, מאשר התרחשות לפיה הרכב הנוסע בדרך, הגם שמדובר בנסיעה אחורנית, יסטה אל תוך מקום חנייה מוסדרת של רכבים.

6. כאמור, מצאתי את ראיות הצדדים מעויינות, שכן כנגד האמור לעיל, נמנע הנתבע מהבאת עדים שטען כי יכולים היו להעיד לטובתו, אם כי אין בכך כדי להעביר נטל.

באשר לעדות הנתבע 1 בנוגע למיקומו בעת ההתרחשות, הבהיר כי מאחר שפרק במקום סחורה ירד מהרכב לשם כך והבחין בתאונה כשעלה אליו חזרה לאחר מכן, ואף כי בעדות בנושא זה נותרה אי בהירות מסוימת לא מצאתי כי יש בה כדי להטות את הכף.

כך הדבר גם בנוגע לתהייה מסוימת שהועלתה באשר למוקדים המעורבים בהדגמה שביצע הנתבע בעזרת רכבי צעצוע, כאשר לא דייק להציב את צד רכב התובע כאזור הניזוק, ובמכלול הנסיבות לא שוכנעתי כי מדובר בראיה מכרעת.

במכלול הנתונים אפוא מאזן ההסתברויות נותר מאוזן ללא הרמת נטל.

כך הדבר גם לאחר צפייה בסרטון שהוצג, אף כי יש להדגיש שאינו מציג את התרחשות התאונה ואינו רציף.

מצפיה בסרטון לא ניתן לשלול את האפשרות כי נהג התובעת אכן יצא אחורנית בעת שהתרחשה התאונה, כגרסת הנתבע, שכן מהנצפה בו לא ניתן לשלול את תזוזת רכב התובע ממקומו, בהשוואה בין מנח הרכב בתחילת הסרטון לבין זה בסיומו.

הסרטון כאמור אינו מציג את התרחשות המפגש והוא אינו תורם להסקת מסקנה ברמת ההוכחה הנדרשת לפיה הנתבע הוא זה אשר בנסיעתו אחורנית פגע ברכב התובע, החונה בעצירה מוחלטת.

7. לאור כל האמור לעיל, מצרף הראיות והנסיבות אינו מאפשר קבלת התביעה והיא נדחית על כן.

מאחר שהמסקנה היא כי לא הוכחה אחריות הנהג המזיק, הנתבע 1, יש לדחות גם את התביעה כנגד הנתבעת 2.

לאור החלטתי מיום 26.11.20, ההידרשות לביטול פסק הדין מיום 28.1.20 והעדר כתב הגנה מטעם הנתבעת 2, אין צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ג אדר תשפ"א, 25 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.