1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת ביום 22.1.19 בהעדר הגנה, בתביעה ע"ס 2,316,717 ₪, שיסודה בתמורת עבודה שביצעה המשיבה כקבלן משנה בעבור המבקשת, ואשר הינה כרוכה בהליכים שהתקיימו בין הצדדים ובין המבקשת לבין המזמין (תביעה אזרחית והליך בוררות).

2. תמצית טענות המבקשת הינה כי לא קיבלה לידיה את כתב התביעה במועד המצוין באישור המסירה, ביום 19.12.18, אלא ביום 25.12.18 ועל כן פנתה מבעוד מועד ובטרם חלפו 30 יום בבקשה לקבל הסכמת ב"כ המשיבה למתן ארכה להגשת כתב הגנה. אז, התברר לה כי ניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה בהסתמך על אישור המסירה הנ"ל.

המבקשת מבהירה, ותומכת טענה זו בתצהיר, כי יום המסירה הנטען הינו יום ד' בשבוע בעוד שימי איסוף הדואר בעבור המבקשת ע"י חברת השליחויות הינם ימים א', ג' ו-ה' בשבוע, כך שאיסוף ביום זה אינו אפשרי ואישור המסירה אף אינו חתום ע"י השליח המבצע. אישור המסירה שנערך בדיעבד אינו אלא זיוף, ולכל הפחות מדובר בסתירה בין שני האישורים המוצגים המצדיקה קבלת עמדת המבקשת בעניין זה.

בכל הנוגע לעילת ההגנה טוענת המבקשת כי אין די בסיומו של הליך הבוררות ועדיין נדרשת המשיבה להוכיח לכל הפחות עובדות בשני מישורים, האחד היקף העבודות שבוצעו והתשלום הנובע מכך, והשני כי עבודות אלה אושרו ושולמו במישור היחסים של המבקשת למול מזמינת העבודה. אלא, שכתב התביעה כלל איננו מפרט כנדרש ולא ניתן ללמוד ממנו ולו ברמז אילו עבודות אושרו ושולמו.

יתר על כן, בחינת תוצאות הבוררות מלמדת כי לכל הפחות סך של 2,321,252 ₪ שנתבע במסגרת הבוררות מהמזמינה בגין עבודות המשיבה, נדחה למרבה הצער, ויש להפחית סכומים אלה מזכאותה של המשיבה.

3. תמצית טענות המשיבה הינה כי אין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק שכן בניגוד לטענת המבקשת כתב התביעה נמסר לה כדין ביום 19.12.18.

המבקשת תומכת טענותיה בתצהירים שאינם רלבנטים אך מחסירה את תצהירו של השליח המבצע, אלון רפאל, שלטענתה לא קיבל את המסירה במועד הנטען.

אלא, שבירור עם דואר ישראל העלה כי דבר הדואר אכן נמסר לתעודתו ביום 19.12.18, ולכך צורפה אסמכתא משירות הלקוחות של הדואר.

מאחר שאישור המסירה עליו נסמכה הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נסרק ללא חותמת דואר ישראל, הסניף התבקש להחתים שוב את השליח מר אלון רפאל וסרק את אישור המסירה מחדש בתוספת חותמת המעידה על מסירת דבר הדואר. אישור המסירה הנוסף צורף לתגובת המשיבה. מכאן, כי אלון רפאל בעצמו אישר כי קיבל את דבר הדואר ביום 19.12.18, ואין זאת אלא שכתב התביעה התקבל אצל מאן דהוא במבקשת, אך זה לא התייחס לכך ברצינות עד חלוף הזמן.

באשר לסיכויי ההגנה, אין המדובר בתביעה רגילה בה הנטל מוטל על כתפי התובע בבחינת המוציא מחברו, שכן בעקבות פסק הדין שניתן בהליך שהתקיים בין הצדדים כאן הוכיחה זה מכבר המשיבה כי על המבקשת לשלם לה את סכום התביעה דנן.

ככל שהמבקשת טוענת כי יש לבצע הפחתה כלשהי לאור תוצאות הליך הבוררות, הרי שהנטל עליה להוכיח זאת, ואין די בהעלאת טענה סתמית או כללית בעניין זה.

4. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של מקרה זה דין פסק הדין להתבטל.

בכל הנוגע לשאלת ההמצאה, מצאתי כי הוטל ספק מניח את הדעת במסירה שבוצעה כנטען, ואף די בכך כדי לבטל את פסק הדין.

כעת, בפני בית המשפט מוצגים שני אישורי מסירה, הראשון והמקורי, אשר עליו נסתמכה הבקשה למתן פסק הדין בהעדר הגנה אינו חתום ע"י השליח מר רפאל ולא ברור ע"י מי הוא חתום, כאשר המבקשת הציגה תצהיר של מנהל התפעול בחברת השליחויות הפועלת לאיסוף הדואר עבורה ולפיו מכל בחינה שהיא אין המדובר באיסוף שנעשה בפועל במועד האמור.

האישור הנוסף, הינו אישור שהוחתם בדיעבד, לא ברור באילו נסיבות ועליו חתום מר רפאל, בחתימה שונה מזו המופיעה באישור המסירה המקורי, כאשר אף נציג הדואר אינו אותו נציג. תשומת הלב תופנה לכך שבאישור המסירה המקורי לא מוטבעת כלל חותמת הדואר, עובדה המטילה צל נוסף של ספק באשר למסירה זו.

אכן, משמדובר בשני מסמכים סותרים, ואף מבלי להידרש למשמעות הפעולה שנעשתה בדיעבד, חל כרסום של ממש בכשרותה של המסירה שעל יסודה ניתן פסק הדין.

5. בהתאם לדין, בעת בחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד על בית המשפט לבחון הן את סיבת המחדל והן את סיכויי ההגנה, כאשר המבחן השני הוא העיקרי.

יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, אולם עמדת המוצא גורסת כי יש להעדיף, דרך כלל, הקפדה על עקרון היסוד השזור בפסיקת בתי המשפט בדבר זכות הגישה לערכאות, הנתפסת כזכות בעלת אופי חוקתי, אשר אין לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, ולפיכך תוך מתן דגש על הצורך במתן יומו של בעל דין בבית המשפט.

יפים לענייננו דברי כב' הש' א' פרוקצ'יה ברע"א 00/ 8292 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (ניתנה ביום 27.2.01, לא פורסמה):

"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו." 

יש לזכור כי בחינתה של בקשה מסוג זה נעשית על פי מכלול של שיקולים, ביניהם גם סיכוייו הלכאוריים של ההליך והאם מועלות טענות הגנה ראויות ואף משך הזמן שחלף, כשאף טעות של בעל דין באשר למצב המשפטי או העובדתי, שהביאה לכך שלא הוגש כתב הגנה במועד, עשויה לעיתים לעלות כדי נסיבות מיוחדות המצדיקות ביטול פסק הדין שניתן מבלי שתישמע עמדתו.

התעלמות משיקולים אלה, עלולה להביא לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש.

אפנה בעניין זה גם לאמור בהחלטת כב' השופטת דורנר, ברע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה, (ניתנה ביום 5.12.00, לא פורסמה):

"טענת המבקש היתה כי מצבו האישי הקשה והיותו טרוד בעסקו ובהחזר חובות מנעו ממנו את האפשרות להגיש במועד את בקשת התנגדות לביצוע השיק...

ככלל, נסיבות אישיות כגון אלה של המבקש אינן עולות כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד על פי תקנות סדרי הדין. ואולם, בנסיבות המקרה שבפני – שבהן מדובר בשיק שהוצא על סכום ניכר וכאשר המבקש טוען כי השיק זויף – האיזון בין זכויות הצדדים מחייב להאריך את המועד להגשת ההתנגדות לביצוע השיק, וזאת על מנת לאפשר בירור לגוף העניין של זכויות הצדדים על פיו".

יצוין, כי יש אף הגורסים כי גם בטעות העולה כדי התרשלות מצדו של בעל הדין ניתן להכיר כמצדיקה בחינת טענותיו לגוף ההליך, ובלבד שלא דבק בהתנהגותו הבעת זלזול בהליך, התנהגות שכלל לא שוכנעתי כי דבקה במבקשת במקרה זה.

ר' בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193.

6. הדברים נאמרים כאמור במיוחד על רקע שילוב מכלול השיקולים, בהם ראשית לכל הספק הניכר שהוטל בכשרות המסירה הראשונית, ואף לפי טענות ההגנה המועלות ע"י המבקשת.

במסגרת המצומצמת של הדיון בבקשה לביטול פסק הדין אין נדרשת המבקשת

להראות כיצד תוכיח טענותיה ודי בכך כי תצביע על טענות הגנה ראויות.

טענות המבקשת בדבר ההכרח בבחינת תוצאות הבוררות למול דרישות המשיבה בנוגע

לתשלום בגין ביצוע עבודות הינה טענה שטרם נסתרה בשלב זה ואף אם יש מקום

להתחשבנות, וודאי שאין אפשרות להותיר את פסק הדין במקרה זה על כנו.

במכלול הנסיבות המפורטות לעיל, לא מצאתי כי ניתן לשלול על אתר את טענות המבקשת, ושוכנעתי כי יהא זה בלתי מידתי להותיר את פסק הדין על כנו מבלי לשמוע את שני הצדדים.

7. לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין מתקבלת ופסק הדין שניתן כנגד המבקשת ביום 22.1.19, בהעדר הגנה, מבוטל.

כתב הגנה יוגש בתוך 30 יום.

באשר לשאלת ההוצאות, ולנוכח הספק והקושי שעלה סביב אישורי המסירה ושאלת ההמצאה ככלל, בשלב זה לא ייפסקו הוצאות בגין ההידרשות לבקשה, אולם המותב הדן בתיק יהיה רשאי לפי שיקול דעתו להביא הליך ביניים זה בחשבון בין אם בהמשכו של ההליך ובין אם בסיומו.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ט, 09 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.