המבקשת עותרת להעברת הדיון לבית משפט השלום בתל אביב מכוח תניית סמכות שיפוט ייחודית בהסכם המקורי בין הצדדים הקובעת כי יש לדון בבתי המשפט בתל אביב בכל דבר הנוגע לחוזה בין הצדדים.

בין הצדדים היה הליך קודם בבית המשפט המחוזי בתל אביב בו נפסקו סכומים לטובת המבקשת, תוך שנקבע כי תשלומם יבוצע רק לאחר פסק בוררות בין המשיבה למזמין העבודות, ולצורך כך יש להגיש תביעה חדשה בה ידונו טענות גם ביחס לתניית גב אל גב שבהסכם.

המשיבה טוענת כי עילת התביעה היא פסק הדין ולא ההסכם וכי ממילא נפסקו סכומים העולים בהרבה על התמורה החוזית, דבר המלמד כי עילת התביעה לא נשענת על ההסכם בין הצדדים.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, לא מצאתי כי ניתן לקבל את עמדת המשיבה. לאור לשונה הרחבה של תניית השיפוט, כל דבר הנוגע לחוזה, גם חיוב שמקורו בפסק דין בהליך קודם בין הצדדים קשור בטבורו להסכם. מסקנה זו יפה גם לאור הקשר שנשאר בפסק הדין לחוזה לאור הזכות לטעון בהליך חדש בקשר להשלכות פסק הבוררות לאור תניית גב אל גב.

הטענה על סכום פסק הדין אינה שוללת מסקנה זו, שעה שגם בתביעה המשיבה בהליך הקודם, שהוגשה במחוזי תל אביב, כיבדה את תניית הסמכות למרות שתבעה סכומים בגין עבודות נוספות, מעבר להסכם. עבודות אלו הן דבר הנוגע לחוזה.

על כן יש לכבד את תניית השיפוט, ואני מורה על העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום בתל – אביב.

לאור העובדה כי לא נפסקו הוצאות לחובת המבקשת בביטול פסק הדין, אין צו להוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ט, 12 מאי 2019, בהעדר הצדדים.