לפניי בקשת התובע לביטול החלטתי מיום 6.10.19, בה התקבלה בקשת הנתבע בעניין תצהיר תגובה שהגיש התובע.

לאחר שקילת טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות, ודין ההחלטה מיום 6.10.19 לעמוד על כנה.

1. עסקינן בתביעה שבמקורה כללה סעדים צווי מניעה ועשה, ובהמשך הצטמצמה לסעד כספי המושתת על מספר עילות שאין זה המקום להרחיב אודותיהם.
2. לאחר קביעת התיק לשמיעת ראיות ניתנה לצדדים הוראה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית.

התובע הגיש תצהיר מטעמו, ובהמשך הגיש הנתבע מספר תצהירים.

יש לציין כי התיק קבוע לשמיעת ראיות ליום 28.10.19.

1. לאחר הגשת תצהירי הנתבע הגיש התובע, ביום 19.9.19 וללא נטילת רשות, תצהיר "תגובה" מטעמו.

בתצהיר זה התייחס התובע לנטען בתצהירי הנתבע, והעלה טענות מטענות שונות ביחס לאמור בתצהירי אלה.

1. על רקע זה הגיש הנתבע בקשה "להוצאת" התצהיר המגיב מטעם התובע.

ביום 19.9.19 הוריתי לתובע להגיב לבקשה, וביום 6.10.19 נעתרתי לבקשה, בהעדר תגובה מצד התובע.

1. כעת מבקש התובע לבטל את ההחלטה מיום 6.10.19.

לטענתו, הוא לא קיבל לידיו את ההחלטה מיום 19.9.19, ומשכך לא היתה באפשרותו להגיב בהתאם להחלטה זו.

עוד נטען על ידו כי התצהיר המגיב הוגש בתגובה לתצהירי הנתבע, אשר כללו, בין היתר, טענות שהן בגדר הרחבת חזית.

הנתבע מתנגד לבקשתו הנוכחית של התובע, והתובע השיב להתנגדות זו.

1. כאמור בפתח החלטה זו, סבורני כי דין בקשתו הנוכחית של התובע להידחות.
2. אף בהנחה שהתובע לא קיבל לידיו את ההחלטה מיום 19.9.19, דין בקשת הנתבע בעניין תצהירו המגיב של התובע להתקבל לגופה.

הגשת תצהיר תגובה אינה בגדר זכות שיש לתובע; הגשת תצהיר שכזה משנה את סדר הבאת הראיות ופוגעת בזכויות הנתבע; והגשת ראיות מצד תובע לאחר שהנתבע מציג את ראיותיו טעונה אישור של בית המשפט.

התובע מעולם לא ביקש, וממילא לא קיבל, היתר להגשת תצהיר תגובה.

יתרה מכך, התובע לא הציג בסיס המצדיק הצגת תצהיר נוסף, כאשר המשמעות המעשית של בקשתו היא מתן אפשרות להגשת ראיות הזמה, מקום בו לא הונח בסיס, ולו מינימאלי, לכך שהתצהיר המגיב עונה על הגדרת ראיית הזמה.

אציין כי התצהיר המגיב מהווה, רובו ככולו, פולמוס מצד התובע ביחס לנטען בתצהירי הנתבע, והוא אף מכיל טענות שאינן בגדר הרצאת עובדות.

גם הטענה של התובע לכך שהיא ביקש להגיב להרחבת חזית אינה מסייעת לו (טענה הנוגעת, בעיקר, לטענה בדבר היות צריף המצוי בשטח צריף "מסוכן", כאשר התצהיר המגיב אינו נוגע, רובו ככולו, לטענה זו), שכן הדרך להעלאת טענה או התנגדות בעניין הרחבת חזית אינה ע"י הצגת ראיות ביחס לסוגיה לגביה נטען שהיא מהווה הרחבת חזית, קל וחומר כאשר הדבר נעשה תוך שינוי סדר הבאת הראיות הקבוע בדין.

1. סיכומם של דברים, מן הדין היה לקבל לגופה את בקשתו המקורית של הנתבע בעניין אי מתן אפשרות לתובע להסתמך על התצהיר המגיב, ומשכך אין מקום להיעתר לבקשה הנוכחית של התובע בעניין ביטול ההחלטה מיום 6.10.19.
2. הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון בעת סיום ההליך.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תש"פ, 23 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.