בהמשך לפסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים במהלך הדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים – נותרה לדיון המחלוקת בשאלת ההוצאות.

מחד, יש לתת משקל לכך שהעותרות פנו למשיב במאי 2018, ולאחר כך במספר מכתבים לרבות באוגוסט וספטמבר 2018 באמצעות בא כוחן, ולא זכו לכל מענה.

לתשובת המשיב צורפו שני מכתבים (מהשנים 2006 ו-2009) אך הם בוודאי שאינם יכולים להוות מענה לפניות משנת 2018.

עוד יש לקחת בחשבון כי העתירה הוגשה בדצמבר 2018 ורק בסמוך למועד שבו המשיב הגיש את תשובתו לבית המשפט – הסכים המשיב להעניק לעותרות את מבוקשן (כמעט במלואו) ורק אז שלח המשיב לעותרות זימון לשימוע לצורך ליבון המחלוקת שנותרה (וראו כי המכתב של המשיב נשלח ביום 12/2/19 והתשובה הוגשה ביום 17/2/19 לקראת הדיון ביום 19/2/19).

לכן, יש בסיס לטענת העותרות לפיה הגשת העתירה היא אשר הביאה (ולמצער - תרמה משמעותית) לכך שפנייתן סוף סוף טופלה, ובמילים אחרות - המטרה של העתירה הוגשמה בעיקרה עוד לפני הדיון, אך היה זה ככל הנראה רק עקב הגשתה.

מאידך, יש לראות כי המשיב הסכים לקבלת הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה (כמעט במלואו) עוד במסגרת התשובה שהוגשה בכתב עובר לדיון.

העותרות ביקשו לקבל לידיהן תעודת זהות ודרכון, ולמעשה המשיב הסכים להנפיק להן את תעודת הזהות מיידית, ללא כל הגבלה, ואף הסכים להנפקת דרכון לאלתר, אם כי למשך שנתיים בלבד (שעד אז ניתן יהא לברר את מכלול טענות הצדדים).

עוד הוסכם כי העותרות יקיימו את השימוע אליו זומנו, ברוח טובה ובמטרה לקיים דיון אמיתי בטענות שעל הפרק – כלומר, לגבי ההגבלה על משך תוקפו של הדרכון.

בשים לב לאמור, מצאתי לפסוק לטובת העותרת הוצאות משפט מתונות בלבד, וזאת בסך 2,500 ₪ כולל מע"מ בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות העותרות בכל הנוגע להגעה לדיון, ובנוסף לאמור – החזר אגרת בית המשפט ששולמה מטעם העותרות – ככל ששולמה בהתאם לבדיקת הצדדים בגזברות.

את שני הסכומים יש לשלם בתוך 30 יום מהיום, באמצעות ב"כ העותרות.

ניתנה היום, י"ט אדר א' תשע"ט, 24 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.