בפניי בקשת המבקשים לסילוק התביעה אשר הוגשה כנגדם על ידי המשיבות מחמת מעשה בית דין.

רקע

המבקשים הם זוג צעיר, אשר רכשו ביום 05.02.2015 שירותי בניה ופיתוח מהמשיבה 1 (להלן: "עמית"), לפיתוח ובניית בית מגורים צמוד קרקע, במגרש מס' 50א בחלקות 26 ו- 28 בגוש 3 (להלן: "ההסכם" ו- "המגרש" בהתאמה) במסגרת פרויקט רמת אלקנה המצוי ביישוב "עץ אפרים" (להלן: "בית המגורים" או "הנכס").

באותו המועד - 05.02.2015, התקשרו המבקשים בהסכם נפרד עם המשיבה 3 (להלן: "שכונות") לרכישת המגרש (להלן: "הסכם המכר").

הנתבעת 2 (להלן: "אביעד") היא מי שהתקשרה עם חברת שכונות בהסכם ניהול, במסגרתו המחתה לה חברת שכונות את הזכות לקבלת התמורה בגין הסכם המכר.

עמית ואביעד הן חברות המצויות בשליטתו או בניהולו של מר יואל עמרני (להלן: "עמרני").

בהתאם להוראות ההסכם, התחייבו המבקשים לשלם בתמורה למילוי מלוא התחייבויות עמית סך של 1,214,000 ₪.

במעמד חתימת הצדדים על ההסכם, שילמו המבקשים סך של 550,000 ₪. ביום 8.2.2015 שילמו המבקשים תשלום נוסף בסך 150,000 ₪.

לפי ההסכם, המועד למסירת הנכס למבקשים נקבע תוך 12 חודשים מיום חתימת ההסכם ולאחר תקופת הארכה החוזית ביום . אולם הנכס לא נמסר למבקשים גם ביום 01.06.16 ולפיכך הגישו תביעה לביטול ההסכם בגין הפרתו ולהשבה וכן לפיצויים בגין הפרת ההסכם, אשר נדונה בת"א (של'-פ"ת) 82-06-16 בפניי כבוד השופט נחום שטרנליכט (להלן: "התובענה").

התביעה הוגשה כנגד עמית ואביעד אך לא כנגד שכונות.

ביום 10.06.18 ניתן פסק דין בתובענה (להלן: "פסק הדין") ובו נקבע כי בעקבות הפרה יסודית של ההסכם על ידי עמית הוא בוטל כדין. עמית חויבה בהשבה מלאה למבקשים בסך של 700,000 ₪, לאחר שנדחו טענותיה בדבר העברת 150,000 ₪ לפי סעיף 14.2 להסכם לקבלן שיבצע הרמה של פני המגרש ובדבר קבלת 450,000 ₪ עבור חלקם של המבקשים בדמי הפיתוח של השכונה. עמית חויבה בנוסף, לשלם למבקשים גם פיצוי בגין האיחור, לפי דמי שכירות לתקופה שבין מועד המסירה לבין מועד הגשת התביעה והוצאות ושכר טרחת עורך דין.

התביעה כנגד אביעד נדחתה, הואיל ונקבע שהיא לא הייתה צד להסכם ולא קיבלה כספים במסגרתו.

התביעה שבפניי הוגשה על ידי עמית, אביעד ושכונות בהמשך לתביעת המבקשים ופסק הדין, כאמור בסעיפים 6-3 לכתב התביעה, אשר דחה טענת עמית ואביעד שיש לבטל גם את הסכם המכר יחד עם ביטול ההסכם והורה על השבה מלאה של הסכומים ששילמו המבקשים לעמית ולטענת המשיבות, הביא לתוצאה בה התעשרו המבקשים שלא כדין בכך שהמבקשים ייהנו מהגבהת המגרש ומהפיתוח השכונתי מבלי לשלם עבורם.

תמצית טענות הצדדים

המבקשים טוענים שיש לסלק את התביעה על הסף הואיל ופסק הדין שהפך חלוט, יוצר מעשה בית דין בין הצדדים וחליפיהם וקיומו של 'השתק הגנה', הואיל והתביעה דנן היא הופכית לתובענה וקבלת התביעה דנן תביא לאיון פסק הדין.

המבקשים מפנים לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4576/17 Air Via OOD נ' השטיח המעופף בע"מ, (18.12.18)(להלן: "עניין השטיח המעופף") בו התקבל באופן סופי החריג בדבר 'השתק הגנה' המכיל את השתק העילה גם על הנתבע בהליך מוקדם ומונע ממנו להגיש תביעה הופכית אשר קבלתה תביא לאיון פסק הדין בהליך המוקדם.

נטען כי בהתאם לקביעה בעניין השטיח המעופף, מצופה מנתבע שיפרוס את מלוא הגנתו בפני התביעה, ככל שיש בה להפחית או לסלק את חובו, כך שאין לאפשר לנתבע להעלות בהתדיינות מאוחרת, טענות שהייתה לו הזדמנות להעלות בהתדיינות המוקדמת, הרי שאין לאפשר למשיבות להעלות בתביעה דנן טענות אשר הייתה להן הזדמנות להעלותן בתובענה והן מושתקות מלטעון אותן.

לטענת המבקשים, הואיל והתביעה כולה מבוססת על טענות שהועלו או ניתן היה להעלותן במסגרת ההגנה בפני התובענה ואשר נדחו בפסק הדין או שקבלתן תאיין את פסק הדין, הרי שיש לסלק את התביעה על הסף.

המבקשים טוענים, כי תביעת המשיבות לעלויות פיתוח ועלויות נלוות, נדחתה בפסק הדין במסגרת דחיית טענת עמית ואביעד כנגד השבה של 450,000 ₪ וכן הטענה לתשלום בגין הגבהת המגרש נדחתה בפסק הדין במסגרת הטיעון כנגד השבה של 150,000 ₪ בגין הגבהת המגרש. גם התביעה בגין היטלים, אגרות וארנונה בסך 52,117 ₪ ניתן היה להעלותה כטענת הגנה כנגד ההשבה ועל כן מושתקות המשיבות מלהעלות את הטענה כעת.

בבקשה מבהירים המבקשים, כי התביעה דנן היא הופכית לתובענה, הואיל ובתובענה נתבעה השבה בגין ביטול ההסכם ועמית ואביעד טענו כנגד ההשבה במטרה להפחית ההשבה ולמנוע חיובן בהשבה למבקשים, הרי שהעלאת טענות בתביעה זו לחיוב המבקשים על סמך החוזה שבוטל או העבודות שלטענתן בוצעו מכוחו היא תביעה הופכית אשר קבלתה תביא לאיון פסק הדין עליו לא מצאו להגיש ערעור.

נטען כי גם רכיב התביעה בגין אובדן רווח קבלני של 150,000 ₪ עקב ביטול ההסכם, מנוגדת לקביעות בפסק הדין שההסכם בוטל עקב הפרה יסודית מצד עמית, שהשווי של המגרש תואם את התמורה שנקבעה בהסכם המכר וכנגד ההשבה המלאה שנפסקה ועל כן יש לסלק על הסף התביעה גם ביחס לרכיב זה.

עוד נטען כי, הואיל וטענות התביעה מבקשות להשיג על קביעות פסק הדין, הרי אי סילוק התביעה מאפשר למשיבות מעין ערעור על פסק הדין "בדלת אחורית", מקום שערעור על פסק הדין לא הוגש.

בנוגע לשכונות טענו המבקשים, כי יש להחיל את המניעות והשתק ההגנה גם עליה, הואיל והיא בחזקת חליפה של עמית ואביעד מפאת קיומה של קרבה משפטית שלה לעמית ואביעד במובן של זהות אינטרסים אשר יוצגו על ידי עמית ואביעד במסגרת ההליך הקודם, כך למשל בהעלאת טענות בנוגע להסכם המכר אשר חתמו המבקשים מול שכונות בלבד.

הקרבה המשפטית וזהות האינטרסים עולים גם מתוך האמור בסעיפים 22-12 לכתב התביעה, שם הוסבר שהמשיבות כולן מנוהלות על ידי עמרני והוא בעל מניות שליטה בהן.

בנוסף נטען, כי לא נטען בכתב התביעה ששכונות שילמה סכום כלשהו מסכום התביעה כך שאין למעשה טענה שהיא זכאית לסעד כספי כלשהו בתביעה דנן.

המשיבות טענו בתגובתן, כי אין זה המקרה החריג המצדיק סילוק התביעה על הסף.

טענו שלפי הגדרת העילה לצורך השתק עילה, יש לראות בזכות המוגנת של המבקשים בגינה הוגשה התובענה כעילה שונה מעילת התביעה הנוכחית המבוססת על הזכות המוגנת של המשיבות.

המשיבות התייחסו אף הן להלכה שנקבעה בעניין השטיח המעופף וסמכותו של בית המשפט שלא לקבל טענת השתק מטעמי צדק ותקנת הציבור כאשר השתק צפוי לגרום לעוול חמור.

המשיבות טענו שעילת התובענה הייתה הפרה של ההסכם, עקב אי ביצוע הבנייה ועקב כך ביטול ההסכם והשבה, אך עבודות הפיתוח לא נדונו למעשה ואף לא הועלו במסגרת ההגנה, אלא רק בתצהיר עמרני מטעם המשיבות נטען כי אין להשיב למבקשים את התשלום עבור הפיתוח אשר עמית נושאת בביצוע עבודות אלו.

לטענת המשיבות פסק הדין קיבל את התובענה כנגד עמית וקבע שההסכם בוטל עקב הפרתו על ידי עמית שלא השלימה את הבניה במועד ועל כן חייב בהשבה מלאה, תוך דחיית טענות עמית ואביעד בנוגע להיות עמית רק "צינור" להעברת 150,000 ₪ לקבלן עפר, מחמת העדר הוכחה ואת הטענה כי אין להשיב סך של 450,000 ₪ בהיותם חלקם היחסי של המבקשים בדמי הפיתוח של השכונה, עקב היות הטענה הרחבת חזית אסורה ובהיעדר הוכחה.

המשיבות טוענות שאין בעובדה שפסק הדין יצר את עילת התביעה דנן ללמד כי מדובר בתביעה הופכית לתובענה אשר נועדה לאיין את פסק הדין. נטען כי הליך הופכי הוא הליך המבקש לקעקע את יסודות פסק הדין ולא הליך המתבסס על פסק הדין.

נטען כי הואיל והדין אינו מחייב נתבע להגיש תביעה שכנגד ומאפשר לו להגישה כתביעה נפרדת, הרי שאין הנתבע מחויב להעלות טענות התביעה שכנגד במסגרת ההליך המוקדם.

לטענת המשיבות הואיל וטענות תביעה זו הן לא הטענות בהן ניתן היה לקעקע את עילת התובענה ואינן באות לקעקע את יסודות פסק הדין, הרי שלא חל במקרה זה החריג בדבר "השתק הגנה".

ובהקשר זה טענו, כי התביעה כוללת גם טענות לחיוב המבקשים מכוח הסכם המכר שלא בוטל, בדבר חבות המבקשים בתשלום אגרות, היטלים וארנונות בסך 52,037 ₪ ועלויות נלוות לתכנון הנכס בסך 45,513 ₪, אף שהן באו לעולם בעקבות ביטולו של ההסכם.

כך נטען גם ביחס לעילה של עשיית עושר, כי זו קמה כתוצאה מפסק הדין והמשיבות לא נדרשו להעלות כנגד התובענה טענות מלבד אלו שמטרתן לאיין עילתה אשר הייתה נעוצה בדיני החוזים, כך שלא מתקיימים הנסיבות להחלת החריג בדבר השתק הגנה.

המשיבות מאשרות, כי היו יכולות להעלות בתובענה טענותיהן להשבה של עלויות הגבהת המגרש בסך 150,000 ₪ ובגין עלויות הפיתוח בסך 450,000 ₪, אך אי העלאת הטענות אינה חוסמת דרכן לתבוע עלויות אלה בתביעה נפרדת.

בתשובתם עמדו המבקשים על כך שבסעיפים 1.6-1.8 לתגובה עשו המשיבות שימוש במונח "בית משפט קמא" ביחס לבית המשפט שדן בתובענה וביחס לקביעות בית המשפט בפסק הדין, הגם שמונח זה מקומו בהליכי ערעור ולא בתביעה נפרדת.

המבקשים מפנים לאמור בסעיף 1.7 לתגובת המשיבות כמלמד על מטרת התביעה להשיג על פסק הדין, הואיל ובסעיף נטען כי "היה על בית משפט קמא להורות על השבה של מה שקיבלו הצדדים..." ומכאן ברור שמטרת התביעה לקעקע את פסק הדין בצורה שונה מהגשת ערעור.

עוד נטען כי אכן הוצע לצדדים על ידי בית המשפט ביום 19.02.18 לסיים את התובענה במתן הסעדים אשר נתבעו בסעיפים ב.1 ו- ב.2 לתובענה וכי תישאר לצדדים הזכות להגיש תביעות כספיות האחד נגד משנהו, אולם המשיבות דחו הצעה זאת ובעקבות זאת ניתן פסק הדין בנוגע לכל הטענות של הצדדים.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי טענות הצדדים מצאתי שדינן של מרבית עילות התביעה הינו - סילוק על הסף, עקב קיומו של "השתק הגנה" או קיום השתק פלוגתא. רק בטענות לחיוב המבקשים מכוח הסכם המכר לתשלום אגרות, היטלים וארנונה אין המשיבות מושתקות.

בעניין השטיח המעופף נקבע כי:

""השתק ההגנה" יקום רק במקרים בהם התביעה המאוחרת היא בגדר "ההופכי" לתביעה המוקדמת, במובן זה שקבלת התביעה המאוחרת מאיינת את פסק הדין המוקדם."

וכן:

"... בבסיסו של חריג "השתק ההגנה" עומדות התכליות המוכרות שבבסיס השתק העילה הקלאסי – סופיות הדיון והאינטרס הציבורי להביא לסיומם של סכסוכים בין מתדיינים במלואם ובאופן סופי; מתן תמריץ לבעלי דין למצות את מלוא טענותיהם ואת כלל הסעדים במסגרת תובענה אחת, ובכך לחסוך במשאבי שיפוט ולמנוע הטרדת בעלי דין פעם נוספת בעניינים שכבר נדונו; ומניעת הכרעות סותרות."

וברע"א 7202/18 יוסף קוזליק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, (11.02.2019) נקבע כי:

"מאחר שעמלות ההתראה נכללות בעילת התביעה של בנק דיסקונט בתביעות הבנק, ככל שלקוזליק טענות הגנה שעשויות לאיין רכיב זה מההכרעה שתתקבל, עליו להעלותן במסגרת תביעות הבנק והוא אינו רשאי "לשמור" אותן להליך מאוחר. גישה זו עולה בקנה אחד עם שיקולי יעילות והוגנות, ויש בה משום חיסכון במשאבים שיפוטיים"

ודברים אלה יפים אף לענייננו, הואיל והשבה לאחר ביטול נכללה בעילת התובענה של המבקשים, נדרשו עמית ואביעד להעלות במסגרת התובענה את כל טענות ההגנה אשר היה בהן, ככל שהיו מתקבלות, לאיין או להפחית רכיב זה בהכרעה והן אינן רשאיות לתבוע אותן במסגרת תביעה מאוחרת.

במסגרת התביעה בהליך דנן טענות המשיבות הן לחיוב המבקשים בתשלומים שונים בגין פיתוח במגרש ומחוצה לו והוצאות נלוות, אשר המבקשים קיבלו לכאורה במסגרת ההסכם שבוטל, או מכוחו ובעקבות פסק הדין אלו לא שולמו וכן אבדן רווח קבלני כתוצאה מביטול ההסכם ודחיית טענת המשיבות לביטול הסכם המכר בפסק הדין.

טענות אלה היה בהן להפחית או לאיין את ההשבה אשר נתבעה על ידי המבקשים בתובענה ועל כן, היה על עמית ואביעד להעלותן במסגרת ההליך הקודם כנגד ההשבה שבעקבות הביטול, השבה אשר היקפה נקבע בפסק הדין וככל שטענות אלה היו מתקבלות בתביעה דנן, היה בכך לאיין עצם קביעת פסק הדין בנוגע להיקף ההשבה ולא רק את תוצאתו הכספית של פסק הדין. על כן מתקיימים התנאים אשר נקבעו בעניין השטיח המעופף ומתקיים 'השתק הגנה' ביחס לטענות אלה.

אציין, כי טענות התביעה בדבר חיוב המבקשים בתשלום עלויות הפיתוח ותשלום 150,000 ₪ לפי סעיף 14.2 להסכם, נטענו במסגרת ההליך הקודם ונדחו עקב העדר הוכחה בפסק הדין.

רק הטענות בסעיפים 63-61 לכתב התביעה, המייחסות למבקשים חבות על בסיס הסכם המכר (לתשלומי אגרות, היטלים וארנונה) לא יכלו לשמש הגנה כנגד ההשבה עקב ביטול ההסכם ועל כן אין 'השתק ההגנה' אינו קם בנוגע לטענות אלו.

הואיל והנטען בסעיפים 63-61 בכתב התביעה מייחס חבות רק כלפי אביעד כמי ששילמה לכאורה ושכונות מולה נחתם הסכם המכר, הרי שתביעת אביעד ושכונות לחיוב המבקשים בהתאם לסעיפים 63-61 לכתב התביעה אינה נדחית על הסף ותמשיך להתברר, אך התביעה בנוגע ליתר רכיבי התביעה נדחית עקב קיומו של 'השתק הגנה', כאמור לעיל.

לאור האמור לעיל, תביעת עמית נדחית במלואה.

לאור התוצאה אני מחייבת את עמית לשאת בהוצאות המבקשים ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ ואת אביעד לשאת בהוצאות המבקשים ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ט' אייר תשע"ט, 14 מאי 2019, בהעדר הצדדים.