מבוא

בפניי בקשת המבקשים לחיוב המשיבות בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות.

המבקשים טוענים, כי קיים חשש כן ורציני שהמשיבות לא תוכלנה לשאת בהוצאות המבקשים, היה ותביעת המשיבות תדחה וייפסקו הוצאות לחובתן, וזאת לנוכח היות החברות בערבון מוגבל, המקבל משנה תוקף כאשר המדובר בחברות אשר שתים מהן חברות זרות הרשומות ביו"ש ועל נכסי המשיבות, רשומים שעבודים ועיקולים שונים ומצבן הכלכלי בכי רע.

הרקע

המשיבות הגישו ביום 24.12.18 תביעה כספית נגד המבקשים לתשלום סך של 850,000 ₪, וזאת על רקע הסכמים אשר בהתאם לאחד רכשו המבקשים, ביום 05.02.2015, שירותי בניה ופיתוח מהמשיבה 1 (להלן: "עמית"), לפיתוח ובניית בית מגורים צמוד קרקע, במגרש מס' 50א בחלקות 26 ו- 28 בגוש 3 (להלן: "ההסכם", "בית המגורים" או "הנכס" ו- "המגרש" בהתאמה) במסגרת פרויקט רמת אלקנה המצוי ביישוב "עץ אפרים", ועל פי הסכם נפרד מאותו המועד - 05.02.2015, התקשרו המבקשים בהסכם מול המשיבה 3 (להלן: "שכונות") לרכישת המגרש (להלן: "הסכם המכר").

המשיבה 2 (להלן: "אביעד") התקשרה עם חברת שכונות בהסכם ניהול, במסגרתו המחתה לה חברת שכונות את הזכות לקבלת התמורה בגין הסכם המכר.

המשיבות הן חברות המצויות בשליטתו או בניהולו של מר יואל עמרני (להלן: "עמרני").

טענת המשיבות בתביעה היא כי הנתבעים נותרו חייבים להן כספים רבים בתמורה לעבודות הפיתוח שבוצעו בפרויקט, תשלומי אגרות, היטלים וארנונה ופיצוי בגין מניעת הרווח הקבלני מביצוע ההסכם.

המבקשים דוחים בתגובתם את טענות המשיבות, תוך שטוענים כי המבקשות מושתקות מהעלאת טענות אשר המקום להעלותן היה במסגרת הליך קודם בו נקבע שעמית היא שהפרה את ההסכם בהפרה יסודית, ההסכם בוטל ועמית חויבה בהשבה מלאה למבקשים תוך דחיית הטענות אשר הועלו שם ואשר מועלות שוב במסגרת התביעה דנן.

ביום 14.05.19 ניתנה החלטתי בבקשה לסילוק על הסף מטעם המבקשים, בה הוריתי על סילוק רוב עילות התביעה עקב קיומו של 'השתק הגנה' ביחס אליהן. התביעה לא סולקה רק ביחס לטענות אביעד ושכונות לחוב של המבקשים בסך כ- 52,000 ₪ בהתאם להסכם המכר, בגין אגרות, היטלים וארנונה ששולמו, על פי הנטען, על ידי אביעד בעבור המגרש.

לנוכח העובדה כי המשיבות הינן חברות בערבון מוגבל ורובצים עליהן שעבודים וחובות שונים, הגישו המבקשים ביום 13.03.19 בקשה זו, תוך שהם מעלים את החשש כי לא יהיה בידי המשיבות לשלם את הוצאותיהם של המבקשים, אם תידחה התביעה, כאשר לטענת המבקשים מדובר בתביעה מופרכת, חסרת בסיס, אשר נעדרת סיכוי של ממש.

בתגובתן, מיום 28.04.19, השיבו המשיבות כי הינן חברות פעילות, יש להן, כך לטענת המשיבות, איתנות כלכלית אשר תאפשר תשלום הוצאות, ככל שיפסקו כנגדן. טענו לסיכויי התביעה הגבוהים לטעמן וצרפו ראיות לביסוס איתנותן הכלכלית ותמכו תגובתן בתצהירו של עמרני, מכתבים מרואה החשבון של המשיבות בנוגע למצבן הכלכלי ומסמכים נוספים בדבר מצבן העסקי והפיננסי, על פיהם טענו כי אין חשש לגבי יכולתן לשאת בהוצאות, באם יפסקו כנגדן.

המסגרת הנורמטיבית

ההסדרים הנורמטיביים בעניין חיוב תובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע ככל שתידחה התביעה מבחינים בין תובע יחיד לבין תובע שהוא תאגיד. כך, אשר ליחס בין סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן - החוק) העוסק בהפקדת ערובה של חברה תובעת, לבין תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, המהווה הסדר כללי לעניין הפקדת ערובה של תובע, נקבע ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים, (11.2.2009), כי ההסדר הקבוע בחוק החברות יפעל כשמדובר בתובע שהוא חברה בע"מ:

"על פני הדברים נראה כי היום, נוכח היותו של סעיף 353א לחוק חלק מדבר חקיקה ראשית, המהווה חוק ספציפי ומאוחר לעומת תקנה 519 לתקסד"א, שהיא בגדר חקיקת משנה ומוקדמת יותר, הרי שיש לקבוע כי סעיף 353א "גובר" על תקנה 519 לתקסד"א, ככל שהדברים אמורים בעניינה של חברה תובעת"

בסעיף 353א' לחוק החברות נקבע, כי הכלל הוא שחברה בערבון מוגבל המגישה תביעה תחויב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, וכי ניתן לפטור את התובעת מחובה זו אם תראה החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, או לחלופין אם מצא בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה.

לכלל שתי תכליות סותרות, ובית המשפט נדרש למלאכת האיזון.

מחד גיסא, להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית נטולת נכסים ומאידך גיסא, לאפשר לחברה התובעת לממש את זכות הגישה לערכאות (ראו: פסק דינו של כבוד השופט דנציגר ברע"א 4128/17LAUDERBAIE YACHTS LTD (חברה זרה) נ' יצחק טאוב, (29.6.2017) (להלן: "עניין טאוב")).

כן בעניין טאוב פירט כבוד השופט דנציגר, כי בקשת נתבע להפקדת ערובה, המבוססת על סעיף 353א' לחוק החברות, מצריכה מבית המשפט לבצע בחינה תלת שלבית.

בשלב הראשון בוחן בית המשפט האם החברה התובעת הצליחה להוכיח את יכולתה הכלכלית לשלם את הוצאות המשפט ככל שתחויב, תוך מתן משקל למצבה הכלכלי של התובעת, סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי ומורכבותו, שכר הטרחה הצפוי וסיכויי התביעה.

אם במסגרת בחינה זו, הנבחנת במאזן ההסתברויות ככל הליך אזרחי, התובעת לא הצליחה להוכיח כי יש ביכולתה לעמוד בהוצאות המשפט במידה ותביעתה תידחה, יש לעבור לשלב השני בו נבחנת השאלה האם קיימות נסיבות המצדיקות מתן פטור מהפקדת ערובה, תוך איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובעת לבין זכות הקניין של הנתבע.

אם לא עלה בידי התובעת להצדיק מתן פטור, יש לעבור לשלב השלישי בו יידרש בית המשפט לקבוע את גובה הערובה לפי הנסיבות ולאחר שאיזן בין זכויות התובעת לבין זכויות הנתבע (ראו עניין טאוב, בעמ' 10-9).

מהכלל אל הפרט

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כפי שנטענו בפניי, אבחן את נסיבות המקרה מהכלל אל הפרט.

האם עלה בידי המשיבות לסתור את החזקה לפיה מחויבות הן בהפקדת ערובה?

על המשיבות מוטל הנטל להוכיח שבאפשרותן יהיה לשלם למבקשים את ההוצאות ההליך, ככל שאלו ייפסקו לחובתן. משכך, נדרשו המשיבות להציג אסמכתאות מספיקות לטענתן, בדבר חוסנן הכלכלי של המשיבות, אשר יאפשר להן בבוא היום במידה ויפסקו כנגדן הוצאות, לשלמן. אין המשיבות יכולות להסתפק בעניין זה בטענות בעלמא.

המשיבות בתגובתן, צירפו אסמכתאות ומסמכים הנתמכים בתצהיר, אשר יש בהם להעיד, באופן כללי, על מצבן הכלכלי והיותן פעילות ובעלות כושר פירעון. לביסוס חוסנן הכלכלי התבססו המשיבות על הנכסים אשר להן ועודף הנכסים על התחייבויות, כמו גם על הטענה שלטובת המבקשים הופקד פיקדון על סך 225,000 ₪ בבית המשפט המחוזי, להבטחת יתרת החוב של עמית למבקשים על פי פסק הדין העומד על סך של 210,000 ₪ בלבד. עוד טענו שקיומן של שלוש תובעות מוסיף אף הוא לחיזוק יכולת המבקשים להיפרע, ככל שיפסקו הוצאות לטובתם.

הואיל ובהחלטתי מיום 14.05.19 סילקתי על הסף חלקה העיקרי של התביעה, כך שסכום הסעד הנותר להכרעה פחת מ- 850,000 ₪ לסך של כ- 52,000 ₪ לטובת המשיבות אביעד ושכונות בלבד, אני מוצאת כי עלה בידי המשיבות לשכנע בקיומה של איתנות כלכלית מספקת להבטחת תשלום הוצאות המבקשים, ככל שהתביעה תידחה והן יחויבו בתשלום הוצאות המבקשים ביחס לגובה הסעד אשר נותר להכריע לגביו, מורכבות ההליך וסיכויי התביעה בנוגע לרכיבים הנותרים, אשר לא ניתן לקבוע, בשלב זה, כי הם נמוכים במידה מיוחדת.

לפיכך, יש לומר כי המשיבות הרימו את הנטל הרובץ לפתחן, להוכיח כי תוכלנה לעמוד בחיוב ההוצאות, אם וככל שיושת עליהן חיוב כאמור.

אשר על כן, משהרימו המשיבות את הנטל המוטל על כתפיהן להוכיח חוסן כלכלי מספק לתשלום הוצאות התביעה, ככל שיוטלו עליהן, איני מוצאת לחייב המשיבות בהפקדת ערובה להוצאות המבקשים, אשר אינם צפויים למצוא עצמם מול 'שוקת שבורה', ככל שתדחה התביעה וייפסקו הוצאות לטובתם.

עקב שינוי הנסיבות שחל מאז הוגשה הבקשה ועד להכרעה בה (סילוק על הסף של רוב התביעה), איני מוצאת לחייב המבקשים בהוצאות בקשה זו.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ט, 20 מאי 2019, בהעדר הצדדים.