בפני בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה, שעניינה, ביטול איסור השימוש ברכב, שניתן על רכבו של המבקש.

ביום 14.12.18 הוצאה כנגד מכוניתו של המבקש הודעת איסור שימוש ברכב, ל-30 יום, לפי סעיף 57א לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 20250763461, שעניינו נהיגה בשכרות, המיוחסת לנאשם.

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

המבקש אינו מיוצג ולא טען בעניין ראיות לכאורה וסבירות פעולות הקצין ואולם, עיינתי בחומר החקירה.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום 13.12.18 בשעה 23:40 נעצר רכבו של המבקש לבדיקה שגרתית. המבקש נמדד כשמצא בגופו 493 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, כמות העולה על המידה הקבועה בחוק. גם לדבריו של המבקש, עולה כי שתה אלכוהול.

יש בראיות הקיימות בתיק, להביא, לכאורה, להרשעתו של המבקש.

באשר לטיעוני המבקש בדבר פגיעה בפרנסתו, הרי שמדברי ההסבר להצעת החוק, עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם בעבירות התנועה וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

כאמור לעיל, נחה דעתי, כי החלטת קצין המשטרה ניתנה כדין ובסמכות, ואני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ט, 31 דצמבר 2018, במעמד הצדדים.