לפני בקשת התביעה להורות למשרד התחבורה (רשות הרישוי) לספק בתע"צ מידע על תוקף רישיונות רכב המצוינים בדוחות שנערכו לנאשם. לחלופין עותרת התביעה לראות בפלטי שאילתות מחשב ממשרד התחבורה המצויות ברשותה כ"רשומה מוסדית".

1. הנאשם עומד לדין בגין מספר עבירות של העמדת או החניית רכב שתוקף רישיונו פקע, בניגוד לסעיף 6 (ח) לחוק העזר לתל אביב יפו ( העמדת רכב וחנייתו) תשמ"ד – 1983 ( להלן: "חוק העזר") . הנאשם כפר במיוחס לו והתיקים נקבעו לשמיעת ראיות.

2. בתגובה לבקשה האמורה אישר הנאשם כי היה בעלים ומחזיק של כלי הרכב מושא האישומים נגדו. אישור זה לא סיפק את התביעה שכן הוא לא כלל התייחסות לתוקף רישיון כלי הרכב במועד רישום הדוחות. מכאן הבקשה שלפניי.

3. הנאשם מתנגד לבקשת התביעה בשל שלושה טעמים: ראשית, אין זה ברור מכוח איזו סמכות מוגשת הבקשה וניתן הצו; שנית, כתב אישום מוגש רק לאחר שגובשה תשתית ראייתית (קבילה) מספיקה לצורך הוכחת אשמתו של אדם. אין להעלות על הדעת מצב בו מוגש כתב אישום על בסיס תשתית ראייתית חלקית בלבד אשר אותה מבוקש להשלים לאחר הגשת כתב האישום (בסיוע בית המשפט); שלישית, סעיף 82 לפקודת התעבורה ( להלן: "הפקודה") מפנה לתוספת החמישית לפקודה. בתוספת החמישית נקבעה רשימת גורמים המוסמכים לקבל מידע ספציפי זה או אחר מרשות הרישוי. גם אם נראה בתביעה עורך דין הפועל עבור "לקוח" הרי שהמידע שאותו רשאית רשות הרישוי להעביר על פי התוספת החמישית לפקודה איננו כולל מידע אודות תוקף רישיון הרכב. על יסוד קו טיעון זה ניתן להוסיף כי ככל שרשות הרישוי איננה מוסמכת להעביר את המידע המבוקש לתביעה הרי שלבית המשפט אין סמכות להורות על העברת מידע זה שכן בית המשפט לא ייתן צו המורה על הפרת החוק. זאת ועוד, גם אם המידע יועבר לידי התביעה הרי שמידע זה איננו קביל בשום צורת הוכחה (תע"ץ או רשומה מוסדית) בהיותו פוגע שלא כדין בזכות הנאשם לפרטיות (סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות).

דיון והכרעה

4. לטעמי התביעה אינה זקוקה לצו בית המשפט לצורך קבלת המידע מרשות הרישוי. המידע אותו זכאית התביעה לקבל מרשות הרישוי אינו מוגבל על ידי סעיף 82 או התוספת החמישית לפקודה. נובע מכך כי התביעה חופשיה לנסות ולהוכיח במסגרת דיון ההוכחות כי המידע המצוי ברשותה (בפלטים) מהווה "רשומה מוסדית" כמשמעותה בסעיף 36 לפקודת הראיות. עוד אני סבור כי אין להיעתר לבקשה לחייב את רשות הרישוי להציג את המידע שיתקבל בתע"צ. מדובר במהלך המהווה השלמת חקירה. מהלך זה הינו אפשרי רק לאחר קבלת אישור גורם מוסמך. בית המשפט לא יוציא תחת ידו צו העוקף את הצורך בקבלת אישור גורם זה. אפרט

5. סעיף 23 לחוק הגנת הפרטיות מגדיר "גוף ציבורי" ככולל גם "גוף אחר הממלא תפקידים ציבוריים על פי דין". לטעמי הן התביעה והן רשות הרישוי הן "גוף ציבורי" על פי ההגדרה האמורה. אודות רשות הרישוי אין צורך להכביר מלים. התביעה גם היא "גוף ציבורי". היא פועלת מכוח הסמכתו של היועץ המשפטי לממשלה לצורך מילוי תפקיד ציבורי על פי דין, היינו העמדה לדין על עבירות לפי חוקי עזר שונים, לרבות העבירה שיוחסה לנאשם. סעיף 23 ג לחוק הגנת הפרטיות מתיר העברת מידע בין "גופים ציבוריים". מסירת מידע זו מותרת, אם לא נאסרה בחיקוק ואם והיא נעשית במסגרת הסמכויות והתפקידים של מוסר המידע והיא דרושה למטרת ביצוע חיקוק או למטרה במסגרת הסמכויות והתפקידים של מוסר המידע או מקבלו. סעיף 82 לפקודה אינו גורע מהוראות סעיף 23ג לחוק הגנת הפרטיות. הוא אינו אוסר על העברת מידע לגורם זה או אחר. להפך - סעיף 82 לפקודה מניח כרקע לחקיקתו, את קיומו של סעיף 23ג לחוק הגנת הפרטיות. תפקידו של סעיף 82 לפקודה הוא להוסיף (מעבר לגופים ציבוריים שהעברת המידע אליהם הותרה על פי חוק הגנת הפרטיות) גורמים נוספים המעניקים שירות לציבור הזקוקים למידע מרשות הרישוי לצורך מתן השירות וקידום תכליות ציבוריות חשובות. (ראו לעניין זה : הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 18) תשמ"ד – 1984, הצ"ח 1663 מיום 30.1.84, 147 בע' 152). יוצא אפוא כי עניין סמכותה של התביעה לקבל מידע מרשות הרישוי והיקפו של מידע זה מוסדר בחוק הגנת הפרטיות. סעיף 82 לפקודה אינו רלוונטי לתביעה וממילא אינו לראות בו ובתוספת החמישית לפקודה אליה הוא מפנה כהסדר שלילי בנוגע לסמכות גופים ציבוריים לקבל מידע מרשות הרישוי, כקבוע בחוק הגנת הפרטיות. כיוון שהתביעה חופשיה ומוסמכת לבקש מידע מרשות הרישוי לצורך מילוי תפקידיה על פי דין פשיטא שהיא אינה זקוקה לצו בית המשפט על מנת לחייב מסירת המידע המבוקש.

6. קבלת מידע היא עניין אחד. הצגתו כראיה קבילה בפני בית המשפט היא עניין אחר. שמידע שיתקבל מרשות הרישוי יתקבל כדין הרי שהוא אינו בלתי קביל לפי הוראת סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות. נותר לדון בפורמט הראייתי באמצעותו יש להגיש מידע זה. התביעה מבקש להציג את המידע באחת מאלה: (1) הכרה בפלטי מחשב כרשומה מוסדית ; (2) מסירת המידע בתע"צ. הואיל והתביעה טרם הוכיחה ביחס למידע זה כי מתקיימים בעניינו תנאי סעיף 36 לפקודת הראיות הרי שלעת הזו אין בידי לקבוע כי ברשומה מוסדית עסקינן. את הבקשה להורות לרשות הרישוי להגיש את המידע בתע"צ אינני יכול לקבל. הגשת תע"צ לאחר הגשת כתב האישום לבית המשפט מהווה השלמת חקירה לכאורה מבלי שניתן לכך אישור הגורם המוסמך ( פרקליט מחוז, ראש יחידת תביעות וכו'). בנסיבות אלה ומשלא התבקש הגורם המוסמך להפעיל סמכותו, אין לעקוף הליך זה על ידי פנייה לבית המשפט.

7. לסיכום, התביעה זכאית לקבל את המידע המבוקש מרשות הרישוי ללא צורך בצו בית המשפט. התביעה רשאית לנסות ולהוכיח כי ביחס למידע זה מתקיימים תנאי סעיף 36 לפקודת הראיות על מנת להכשיר קבלתו כ"רשומה מוסדית". אין מקום לחייב את רשות הרישוי למסור את המידע האמור בתע"צ שכן מדובר בהשלמת חקירה שלא הוכח כי ניתן לגביה אישור הגורם המוסמך לכך.

ניתנה היום, 23 יולי 23 יולי 2019, בהעדר הצדדים.