א. בפניי בקשה מוסכמת לאישור הסתלקותו של התובע מבקשת האישור ולמחיקת בקשת האישור לפי סעיף 16 של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב. בקשת האישור הוגשה ביום 26.12.18 בטענה, שהנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") גובה אגרות בגין היטלי מים וביוב, חרף האמור בחוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מיום 11.3.2013.

בקשת האישור אושרה בהחלטתי מיום 4.7.2019.

ג. בישיבת קדם משפט מיום 22.10.19 הודיע ב"כ הנתבעת, כי מרשתו מתחייבת שלא לגבות מתושביה חובות ישנים לגבי התקופה שמלפני ייסוד התאגיד (המשיב הפורמאלי) ותפעל לפי הנחיית המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ותחדל מלשלוח התראות לתושבים ותעביר את כל הרישומים שבשליטתה למשיב הפורמאלי (תאגיד המים והביוב האזורי אלעין בע"מ).

ככל שיתברר, כי נגבו כספים עבור חובות של מים או ביוב, מאז ייסוד התאגיד, תתחייב הנתבעת להעביר כספים אלה למשיב הפורמאלי (התאגיד).

עוד הוסיף ב"כ הנתבעת, ששאר בעלי הדין רשאים לעשות בדיקה ברישומיה של הנתבעת כדי לבדוק האם באמת נגבו כספים כאלה או אחרים, ולצורך זה יהיו בעלי הדין רשאים להיזקק לשירותיו של רואה חשבון מטעמם.

ד. נוכח דבריו אלה של ב"כ הנתבעת בקדם המשפט מיום 22.10.19, הגיע התובע למסקנה, כי ראוי להגיש את הודעת ההסתלקות, במיוחד נוכח המלצת בית המשפט בישיבה מיום 22.10.19, תוך מתן אפשרות לב"כ הצדדים לטעון לעניין גמול ושכ"ט עו"ד, ומה גם שהדבר ייתר את המשך ההליכים ויפחית מן העומס המוטל על בית המשפט.

ה. הצדדים מבקשים לפטור אותם מן ההליכים הקבועים בסעיף 16(ד) של חוק תובענות ייצוגיות ותקנה 11 של תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, ובכלל זה לפטור אותם מפרסום הודעה לצורך מציאת תובע חלופי, ומלהמציא הודעה ליועץ המשפטי לממשלה.

לבקשת ההסתלקות צורפו תצהירי התובע ובא-כוחו על-כך שלא קיבלו ולא יקבלו כל טובת הנאה בתמורה להסתלקות.

ו. בטיעונו לגמול ושכ"ט עו"ד טען ב"כ התובע, שהנתבעת לא טרחה לחדול מגביית היטלי מים וביוב או ממשלוח דרישה לגבייתם, אלא לאחר הגשת בקשת האישור. נטען, כי התובע זכאי בתיק זה לגמול ובאי-כוחו זכאים לתשלום שכ"ט עו"ד.

לטעמו של ב"כ התובע, וכעולה מפרוטוקול הדיון מיום 22.10.19, התחייבה הנתבעת לחדול מגביה או מדרישה בגין היטלי מים וביוב, וכן התחייבה להעביר את הכספים ואת הטיפול בעניין נשוא הליך זה לתאגיד המים והביוב, אך זאת, רק לאחר הגשת בקשת האישור.

מדגיש ב"כ התובע, שכך זכו חברי הקבוצה בתועלת המבוקשת שהושגה באמצעות התובענה הייצוגית. לטענת ב"כ התובע, הבקשה הייתה מוצדקת וקיים קשר סיבתי ישיר בין הגשת בקשת האישור לבין חדילתה של הנתבעת.

עוד מצביע ב"כ התובע על הטרחה וההשקעה שבהגשת התובענה, לרבות ביצוע בדיקה על ידי מומחה, וחקירת העניין בהוראות הדין. כמו כן ציין ב"כ התובע, שמדובר בהליך ראשון שהוגש בסוגיה זו ומכאן הסיכון הגבוה שנטל על עצמו התובע.

בנוסף נטען, שיש לשקול את התועלת העתידית, המצטברת לתועלת המיידית שהושגה על ידי בקשת האישור. כמו-כן מדגיש ב"כ התובע, את החובה המוטלת על הנתבעת כרשות ציבורית לנהוג בזהירות מוגברת הואיל והציבור רואה בה את זרועו הארוכה של השלטון.

ב"כ התובע הצביע על פסיקה רלוונטית.

ז. בהִעדר מסמכים חשבונאיים מטעם הנתבעת, ומשלא בוצע גילוי מסמכים, ולא נחקרו עדים מטעם הנתבעת, סבור ב"כ התובע, שיש לפסוק פיצוי גלובלי, ולהביא בחשבון את מידת ההשקעה של התובע ובא-כוחו בהליך שהתקיים, כשמדובר, לטענתו, בשדה שטרם נחרש. עוד ציין, שבקשת האישור נערכה על ידו לאחר בדיקת מסמכים ובדיקת הדין הרלוונטי, לרבות התייעצות עם רואה חשבון מטעם התובע. כמו-כן מצביע ב"כ התובע על הצורך לתמרץ ולעודד תובענות ייצוגיות בכל הנוגע לשמירה על עקרון החוקיות, וכן יש להתחשב בסיכון שנטל על עצמו התובע בהגשת בקשת האישור.

ח. נוכח האמור, מציע ב"כ התובע, פסיקת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום התביעה, העומד על 272,000 ₪ (כעולה מהודעת ההבהרה של ב"כ התובע מהיום), וטוען, שסכום זה לא הוכחש, וכי על בסיס חישוב זה שכר הטרחה המגיע מסתכם ב-54,000 ₪, בתוספת מע"מ. כמו-כן עותר ב"כ התובע לפסיקת גמול בסכום של 20,000 ₪ למרשו, כל זאת בהתחשב בעבודה הרבה שהשקיע ב"כ התובע שבגינה זכאי הוא, לטענתו, לפיצוי ראוי, ובזיקה לסכום התביעה.

ט. שונה עמדת הנתבעת הטוענת, שעל בית המשפט להימנע מלפסוק גמול כלשהו לתובע הייצוגי, וזאת נוכח חוסר תום לבו של התובע אשר חייב לנתבעת למעלה מ-500,000 ₪, ומזה שנים אינו משלם את המיסים שחלים עליו, ונכנס לשערי בית המשפט כדי לייצג את חברי הקבוצה, בשעה שהוא אינו מסוגל לנהל את עניינו שלו.

מוסיף ב"כ הנתבעת, שבמסגרת תגובתה לבקשת האישור, ביקשה היא לסלק על הסף את בקשת האישור בהתבסס על הִעדר יסוד תום הלב, כמתחייב מסעיף 8(א)(4) של חוק תובענות ייצוגיות, ואולם בית משפט זה, בהחלטתו מיום 4.7.19, דחה את הבקשה וקבע כי ניתן להעלות טענה זו במסגרת הדיון בשאלת פסיקת הגמול (פסקאות כ"ה עד ל"ה של ההחלטה מיום 4.7.19), ולכך עותרת עכשיו הנתבעת.

י. מוסיף ב"כ הנתבעת, שבתגובתו לבקשת האישור הוא ציין, שההליך צריך היה להתקיים בין המשיב הפורמאלי (תאגיד אלעין) לבין הרשויות המקומיות, וזו הייתה צריכה להיות הדרך הנכונה וההוגנת לפתרון המחלוקת, ולטעמו של ב"כ הנתבעת, הגשת בקשת האישור על ידי התובע נועדה לשרת את המשיב הפורמאלי ולא את חברי הקבוצה.

לטענת ב"כ הנתבעת, אין לחברי הקבוצה כל אינטרס בניהול תובענה ייצוגית, הואיל והמחלוקת היא בין תאגיד "אלעין" (המשיב הפורמאלי) לבין הרשויות המקומיות. התושב אמור לשלם את החובות הרובצים עליו, ואינו אמור להיתבע פעמיים. לטענת ב"כ הנתבעת, אין למשיב הפורמאלי יכולת לגבות את חובות התושבים נוכח התיישנות התובענה כנגד התושבים, שהרי מדובר על חובות שנוצרו עוד טרם יסוד התאגיד, משמע, לפני 2010, ומכיוון שחלפו למעלה מ-7 שנים, לא יוכל עוד המשיב הפורמאלי לגבות חובות אלה.

י"א. עוד מציינת הנתבעת, שהיא עמדה בתגובתה על-כך שאין היא מחייבת את התושבים בגין היטלים לגבי התקופה שלאחר ייסוד התאגיד, ואולם זכותה היא לגבות את החובות שנוצרו בטרם נוסד התאגיד, אם כי בפועל אין היא עושה זאת.

לטענת הנתבעת, תביעתו של התובע וחברי הקבוצה משמעותה ניסיון לברוח ולהשתמט מתשלום חובותיהם לרשויות, מה עוד, שהמשיב הפורמאלי לא נקט עד היום בצעד אכיפה כלשהו כנגד התושבים בגין חובות המים או הביוב. לכן, אין מקום לפסוק כל גמול לתובע.

י"ב. באשר לשכר הטרחה והוצאות ההליך, טוען ב"כ הנתבעת, שהגשת התובענה הייצוגית לא הייתה כרוכה בטרחה מיוחדת, זאת נוכח העובדה שלתביעה זו קדמו תביעות רבות שחלק מהן נסקר בהחלטת בית המשפט מיום 4.7.19.

עוד טוענת הנתבעת, שכעולה מן הדו"חות הכספיים שלה, אין היא גובה את כספי המים או הביוב. לכל היותר, עולה מדוח הביקורת לשנת 2017, כי הייתה לנתבעת הכנסה בסכום של 40,000 ₪ תחת הכותרת "מים וביוב", ואולם, כעולה מתצהיר גזבר המועצה, מדובר בסכומים שמקורם בפירעון של שיקים דחויים של תושבים אשר פרסו את חובם לשנים ארוכות, ומקורם בתקופה שקדמה לייסוד התאגיד, כמפורט באישור היתרות מן הבנק, שצורף לתגובת הנתבעת ביחס לבקשת האישור, וסומן כנספח ג'.

י"ג. מציין ב"כ הנתבעת, כי בתביעתו טען התובע שקיים חיוב של 2,272,000 ₪ (סעיף 46 לבקשה) ומסכום זה טען התובע, שיש להסיק כי אכן הייתה גביה. טענת הנתבעת היא, כי מדובר בחיוב הנובע מהוספת ריבית והצמדה ליתרת החוב מתחילת השנה, שעמד על סכום של
19,429,000 ₪, ואין המדובר בחיוב חדש של תושבים בגין היטל חיוב (כאמור כבר לעיל, בהמשך להחלטתי מאתמול, 10.12.19, הודיע ב"כ התובע היום, שסכום התביעה הוא
272,000 ₪ ומחמת טעות נרשם בכתב התביעה סכום אחר).

טענת הנתבעת היא, כי בשנים 2017 ו-2018 היא לא גבתה מן התושבים כספים עבור חובות מים או ביוב ואף לא חייבה את התושבים בשנים הנ"ל בגין היטלים אלה.

בנוסף טענה הנתבעת בתגובתה לבקשת האישור, שכל מי שאמור להתחבר לתשתית המים או הביוב, לאחר ייסוד התאגיד, מקבל אישור מן הנתבעת המעיד על גובה התשלום שהוא שילם לה, עובר לייסוד התאגיד, בגין אגרת הנחת צנרת או היטל ביוב, והנתבעת אמורה להתחשבן עם תאגיד המים והביוב (המשיב הפורמאלי), בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, ולהסכם המייסדים שנכרת בין הנתבעת לבין תאגיד "אלעין".

עוד מוסיפה הנתבעת, כי מי שמתחבר לתאגיד "אלעין" אחרי ייסוד התאגיד, משלם לתאגיד ישירות את אגרת הנחת הצנרת והיטל הביוב. מי שמבצע בניה של תוספת על הקיים, נדרש לשלם אך ורק עבור התוספת, זאת ככל ששילם את סכום ההיטלים לנתבעת. גם במקרה כזה עומד המשיב הפורמאלי על קבלת אישור של הנתבעת המעיד על גובה התשלומים ששולמו לקופתה.

ב"כ הנתבעת מדגיש, שהתושב אינו משלם פעמיים עבור אותו שירות, והוא אינו צד להתחשבנות עם התאגיד.

י"ד. נוכח כל האמור טוענת הנתבעת, שהגשת התובענה הייצוגית לא הביאה כל תועלת לקבוצה וממילא לא נקטה ולא נוקטת הנתבעת בהליכי אכיפה וגביה בגין תשלומי מים וביוב, והסכום המינורי של 40,000 ₪ אינו נובע מהליכי גביה, וממילא הייתה הנתבעת מתחשבת עם התאגיד (המשיב הפורמאלי) לגבי סכומים אלה.

ט"ו. ב"כ התובע הגיש תגובה לטיעוניה של הנתבעת.

באשר לטענה כי התובע חייב לנתבעת סכומים רבים, טוען ב"כ התובע, כי נפסק בהלכות רבות בבית משפט זה, כי דווקא לתובע כזה מגיע גמול ראוי מאחר ולא ניתן לגלות את הגביה או הדרישה הלא חוקית של הנתבעת אלא על ידי תובעים כמוהו, משמע, מי שחייבים כספים לנתבעת.

באשר לטענת הנתבעת בדבר חוסר תום לבו של התובע, מציין ב"כ התובע, כי נקבע על ידי מותב זה ומותבים אחרים, כי ניתן לאשר את בקשת האישור ולהורות על החלפת התובע הייצוגי. ובענייננו, בצדק, אושרה הבקשה מבלי שבית המשפט הורה על החלפת התובע, וזאת משום שהתובע הוא אכן בעל עילת תביעה אישית.

מוסיף ב"כ התובע, כי שאר הטענות שהעלה ב"כ הנתבעת, נטענו בהליך בקשת האשור ובית המשפט כבר הכריע בהן ואין טעם להעלותן שנית. באשר לטענת הנתבעת שהיא אינה מחייבת בתשלום היטלים או אינה גובה אותם, מעיר ב"כ התובע, שטענה זו אינה נכונה, שהרי המשיב הפורמאלי (התאגיד) תמך בכל טענותיו של התובע, ויתר על כן, מה שמכריע הוא הדו"ח הרשמי המוגש למשרד הפנים ולא תצהירו של גזבר הנתבעת.

בנוסף מציין ב"כ התובע, בהסתמכו על פסק הדין בעניין ת"מ (מחוזי חיפה) 37295-01-15‏ כאיד נ' עיריית טמרה (16.8.15), שעם הגשת הודעת החדילה לא סכום הגביה הוא החשוב, אלא מה התועלת הציבורית שהניבה בקשת האישור.

ט"ז. נתתי דעתי לכל הטענות שהעלו הצדדים בבקשת האישור, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, וכן חזרתי ועיינתי בהחלטתי מיום 4.7.19, בה נעתרתי לבקשת האישור, וכן עיינתי בפרוטוקול קדם המשפט מיום 22.10.19, בבקשת ההסתלקות, ובטיעוניהם של באי כוח שני הצדדים בכל הנוגע לגמול ושכר הטרחה.

י"ז. בקשת ההסתלקות שהגיש התובע מקובלת עליי, ובנסיבות העניין סבורני, שההסתלקות אמורה להיות מתוגמלת. לתובע, לפחות לכאורה, הייתה עילת תביעה כנגד הנתבעת, כעולה גם מהחלטתי מיום 4.7.19, בה אושרה התובענה כייצוגית, ובניגוד לטענת הנתבעת, סבורני שבקשת האישור הניבה תועלת לאינטרס הציבורי.

האינטרס הציבורי בא לידי ביטוי בשמירה על עיקרון החוקיות. בהתאם לאמור בחוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מיום 11.3.13, עובר הטיפול בכל ענייני המים והביוב לתאגידי המים, ואליהם בלבד.

י"ח. הנתבעת טוענת, שהיא אכן מקיימת את הנדרש במובן זה שבשנים הרלוונטיות להליך זה, 2017 – 2018, היא לא גבתה כספים מן התושבים עבור חובות מים או ביוב ואף לא חייבה את תושביה, הכל כמפורט בסיכומיה מיום 8.12.19, ואולם, כעולה מחוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, על הרשויות המקומיות להעביר לתאגיד המים גם את כל השיקים הדחויים אשר ניתנו לרשות המקומית בגין חיובי מים או ביוב. דהיינו, כספים שגבתה הרשות המקומית עד למועד בו ניתנה חוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, יישארו בידי הרשות המקומית, ואילו שיקים דחויים ו/או תשלומים שנפרסו מעבר למועד הנ"ל, יועברו לידי תאגיד המים.

לכן, הטענה המופיעה בסעיף 10 של סיכומי ב"כ הנתבעת מיום 8.12.19, דהיינו שההכנסה שמופיעה לשנת 2017 תחת הכותרת "מים וביוב" מקורה בפירעון של שיקים דחויים, אין בה משום הגנה על הנתבעת, הואיל וכאמור, היה עליה להעביר את כל פריסות התשלומים, השיקים הדחויים ואת החיובים למיניהם בגין תשלומי מים וביוב (ככל שהיו חיובים כאלה) לתאגיד המים.

לכן, גם אם ההכנסה של הנתבעת בגין תשלומי מים וביוב בשנים הרלוונטיות הייתה מצומצמת, עדיין יש תועלת בבקשת האישור בכל הנוגע לשמירה על עיקרון החוקיות נוכח חובתה המובנת מאליה של רשות ציבורית לפעול לפי הוראות הדין, וכן לפי הנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה או מי מטעמו.

כמו-כן, טענת הנתבעת לפיה לתאגיד המים אין יכולת לגבות את חובות התושבים נוכח התיישנות תביעת התאגיד כנגדם, הואיל ומדובר בחובות המתייחסים לתקופות שלפני שנוסד התאגיד, אין בה משום הגנה לנתבעת, ומה גם שניתן להניח, והדעת נותנת, שאילו היו מועברים לרשות המקומית כל החיובים בגין תשלומי מים וביוב, וכן כל השיקים הדחויים, מיד כשהתפרסמה חוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מיום 11.3.13, טרם הייתה חלה התיישנות, או לפחות לגבי חלק גדול מן החיובים טרם הייתה חלה התיישנות.

י"ט. באשר לטענת הנתבעת, לפיה התובע חייב לה למעלה מ-500,000 ₪ ולכן נגועה תביעתו בחוסר תום לב, סבורני, שהואיל ועילת התביעה מבוססת, לכאורה, אין מניעה מלפסוק גמול לזכות התובע ואולם, הנתבעת תהא רשאית לקזז את הגמול מן החוב שהתובע חייב לה.

כ. בהתייחס לטענות באי כוח הצדדים בנוגע לשיעורי הגמול ושכר הטרחה, הצבתי לנגד עיניי את השיקולים שעל בית המשפט להציב לנגד עיניו בבואו לקבוע את שיעורי הגמול ושכר הטרחה בהתאם לסעיפים 22 ו-23 של חוק תובענות ייצוגיות, ובהתאם לפסיקה הנוהגת.

כ"א. אקדים ואציין, שאין לראות בבקשת אישור זו משום נקיטת הליך "בשדה אשר טרם נחרש", הואיל וסוגיה משפטית זו כבר עלתה לדיון, יחד עם זאת, מקובל עליי שב"כ התובע טרח סביב הכנת בקשת האישור, וכן השקיע משאבים בהליך שהתנהל שגם הניב את פירותיו כמבואר לעיל לכן, יש מקום לפסוק גמול לזכות התובע ושכר טרחה לזכות ב"כ התובע, ובד בבד יש להביא בחשבון שהתשלום מתבצע מתוך הקופה הציבורית של הרשות המקומית.

מדובר בכספים אשר נועדו בראש ובראשונה לרווחת התושבים ברשות המקומית וראוי לנהוג בזהירות בפסיקת סכומים בגין גמול ושכר טרחת עו"ד שתשלומם רובץ על הקופה הציבורית (עיינו: עע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל, בפִסקה 32 (27.12.10)).

כ"ב. על יסוד כל האמור לעיל, אני מעריך את הגמול המגיע לתובע בסכום של 3,000 ₪, ואת התשלום המגיע לב"כ התובע בגין שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪ (כולל מע"מ).

כ"ג. אני פוטר את הצדדים, לפי בקשתם, מלפרסם מודעות בכל הנוגע להגשת בקשת ההסתלקות ומלנקוט בהליכים הקבועים בסעיף 16(ד) של חוק תובענות ייצוגיות ותקנה 11 של תקנות תובענות ייצוגיות, בהביאי בחשבון שאין בבקשת ההסתלקות כדי ליצור מעשה בית דין (זולת לגבי התובע עצמו), ועיינו ב-ת"צ (מחוזי-מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.10).

כ"ד. התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני מחליט כדלקמן:

1. אני מאשר את בקשת ההסתלקות על כל סעיפיה וחלקיה ואני נותן לבקשת הסתלקות זו תוקף של פסק דין, ולרבות כל האמור בהצהרתו של ב"כ הנתבעת בישיבת קדם המשפט מיום 22.10.19.

2. אני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לב"כ התובע שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪ (כולל מע"מ), ותשלום זה יבוצע על ידי הנתבעת מס' 1 במשרד ב"כ התובע בתוך 60 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

יובהר, ששכר הטרחה הנ"ל בא בנוסף לשכר הטרחה שנפסק בהחלטתי הקודמת מיום 4.7.19 שבה אושרה התובענה כייצוגית.

3. באשר לגמול בסכום של 3,000 ₪ שנפסק לזכות התובע, אני מורה שהנתבעת מס' 1 תהא רשאית לקזז סכום זה מן החוב המגיע לה מן התובע.

4. אין צו להוצאות בכל הנוגע למשיב הפורמאלי.

5. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה תביעתו האישית של התובע, ומוחק את התובענה הייצוגית.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין אל:

1. ב"כ התובע, עו"ד מ. ספורי, טמרה.

2. ב"כ הנתבעת מס' 1, עו"ד ח. בולוס, כפר יאסיף.

3. ב"כ המשיב הפורמאלי, עו"ד סמי ברקאת, ירכא.

ניתן היום, י"ג כסלו תש"ף, 11 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.