1. ענייננו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת שנת 1965, עקב מעורבותה בתאונת דרכים ביום 28.12.11. המדובר בתביעה שלישית המוגשת בגין אותה תאונה, לאחר ששתי תביעות קודמות נמחקו, תוך מתן הוראה לשימור הליכים.
2. הבקשה מושא החלטה זו הינה בקשה לבדיקה חוזרת של התובעת ע"י פרופ' רופמן, מומחה מטעם בימ"ש אשר בדק אותה בשנת 2013, במסגרת תביעתה הראשונה, וכן למינוי מומחים רפואיים נוספים בתחום הפלסטיקה, הנוירולוגיה והרפואה הפנימית.

רקע - השתלשלות ההליכים

1. את תביעתה הראשונה בגין התאונה, הגישה התובעת בחודש 5.2012 בבית משפט השלום בעכו במסגרת ת.א. 35089-05-12. באותו הליך עתרה התובעת למינוי מומחים בתחום הנוירולוגיה, אורתופדיה, פסיכיאטריה ובתחום השיקום. בהחלטתו, ביהמ"ש קיבל את הבקשה בתחום האורתופדי ומינה את פרופ' רופמן לשם בדיקת התובעת ומתן חוות דעת אודות שיעור הנכות שנותרה אצלה כתוצאה מהתאונה. בהחלטת המינוי, נתבקש המומחה להתייחס בחוות דעתו גם לצורך במינוי מומחים רפואיים נוספים.
2. ביום 12.3.2013 ניתנה חוות דעתו של פרופ' רופמן, בגדרה נקבע כי לתובעת נותרה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 15% וזאת "בגין הפגיעה הקשה בברך שמאל, עם ההגבלה בכיפוף הברך, דלדול השרירים ותהליך הארתריטיס שכבר החל ויואץ עוד יותר בהמשך. הנכות הזו נסמכת על סעיף 35(1) בין (ב-ג)".

המומחה קבע עוד כי "מלבד הנכות האורתופדית, נותרה גם נכות בתחום הפלסטי/קוסמטי, נכות בגובה 10%, לפי סעיף המל"ל: 75(1)(ב) בגין הצלקות הקשות בקידמת הברך, ונכות זו עומדת בפני עצמה ונפרדת מן הנכות האורתופדית".

1. התובעת הפנתה למומחה שאלות הבהרה ב-4 הזדמנויות שונות באותו הליך והעבירה לרשותו תיעוד רפואי עדכני שלא עמד בפניו בעת מתן חוות הדעת. במסגרת שאלות אלו נתבקש המומחה להתייחס, בין היתר, לתלונות ומגבלות התובעת בברך ימין, תפקודה של הברך והקשר הסיבתי בין אלה לתאונה, וכן להתייחס לסבירות שמצבה של ברך שמאל יחמיר בעקבות ההאצה בתהליך ארתריטיס שכבר החל ולהתייחס בנוסף לכאבים והגבלות בגב תחתון.
2. המומחה ענה על שאלות ההבהרה; קביעתו באשר לשיעור הנכות שנותרה אצל התובעת עקב התאונה נותרה בעינה. לעניין ברך ימין השיב המומחה בשאלות שהופנו אליו "...אני מקבל את קביעתו של האורתופד ...שאכן מדובר בתהליך ניווני התפתחותי ללא קשר לתאונה" "אי אפשר להסביר כי בעת התאונה ארע אולי קרע במניסקוס ברך ימין, והדבר לא הפריע במשך יותר משנה וחצי. לו היה ארוע חבלתי של קרע בעת התאונה, היו סימנים קליניים מוקדם מאוד, כבר בחודש שלאחר התאונה או לכל היותר בתוך 3 החודשים הראשונים ולא כל כך מאוחר".

סופו של ההליך היה במחיקת התביעה, לאחר שהתובעת ביקשה זאת בשל החלפת ייצוג ומהנימוק כי מצבה הרפואי טרם התייצב. בפסק הדין שניתן נקבע כי חוות הדעת שניתנה תחייב את הצדדים בכל הליך חדש שיוגש, בגין התאונה.

1. ביום 12.8.15 הוגשה תביעה חדשה בגין התאונה, הפעם לבית משפט זה במסגרת ת.א. 25853-08-15; במסגרת אותו הליך, אשר נדון לפני, הוגשו תחשיבי נזק, אם כי בסופו של יום לא ניתנה הצעה ע"י ביהמ"ש, לבקשת ב"כ התובעת אשר ביקשה למצות את הבירור הנוגע לניכוי תשלומי המל"ל, ששולמו לתובעת במסגרת נכות כללית. גם הליך זה הסתיים במחיקת התביעה לבקשתה של התובעת ולאחר שנטען להחמרה במצבה המצדיקה מיצוי הטיפול הרפואי. במסגרת פסה"ד מיום 10.3.19 ניתנה הוראה בדבר שימור ההליכים בתיק.
2. ביני לביני, הוגשה ע"י המוסד לביטוח לאומי, במסגרת ת.א. 65636-12-18, תביעת שיבוב בגין קצבאות המל"ל ששולמו לתובעת וישולמו לה בעתיד במסגרת נכות כללית. בחודש ינואר השנה, במסגרת ת.א. 14403-01-20 הוגשה תביעתה השלישית של התובעת.

שתי התביעות, תביעת הנפגעת ותביעת השיבוב אוחדו במסגרת הליך זה.

הבקשה למינוי מומחים רפואיים – טיעוני הצדדים

1. כאמור, התובעת עתרה למינוי מומחים נוספים בתחום הפלסטיקה, נוירולוגיה והרפואה הפנימית ולבדיקתה פעם נוספת ע"י פרופ' רופמן.
2. התובעת טענה כי לאחר שנבדקה ע"י פרופ' רופמן בחודש 3.13, היא עברה טיפולים נוספים רבים ומצבה החמיר. לטענתה, המסמכים הרפואיים המצורפים לבקשה דנא מעידים על החמרה במצב ברך שמאל, והעובדה כי פרופ' רופמן העריך בחוות דעתו כי מצבה הרפואי יכול להחמיר במהלך השנים, לצד קביעת המוסד לביטוח לאומי בשנת 2015 כי נותרה אצלה דרגת נכות צמיתה בשיעור של 30% בגין הפגיעה בברך שמאל, מלמדים על קיומה של החמרה בברך.
3. התובעת טוענת עוד כי היא סובלת ממגבלות גם מברך ימין, זאת לאחר שכל כובד משקלה עבר לרגל זו, עקב הפגיעה הקשה שלה בתאונה ברגל שמאל. כן טוענת כי עקב חוסר התנועה לאחר התאונה, היא סובלת מהשמנת יתר. בהקשר זה מפנה התובעת לנכויות שנקבעו לה ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין השמנת יתר (נכות בשיעור של 20%) ובגין מגבלות תפקוד ברך ימין (נכות בשיעור של 10%).
4. בבקשתה למינוי מומחים רפואיים נוספים, לא ממש הרחיבה התובעת בטיעוניה ולא הבהירה על שום מה מבקשת היא בדיקתה ע"י מומחים בתחומי הנוירולוגיה והרפואה הפנימית, אם כי בתשובה לתגובת הנתבעת, טענה בסעיף 11 כי יש צורך במינוי מומחים אלה נוכח השמנת היתר ממנה היא סובלת עקב התאונה.
5. לעניין מינוי מומחה בתחום הפלסטי, טענה התובעת כי התאונה הותירה אצלה צלקות ברגלה שיש להן ביטוי תפקודי.

התובעת הוסיפה כי אומנם פרופ' רופמן קבע נכות בשיעור 10% בגין הצלקות שנותרו, אם כי תחום זה אינו נמצא תחת מומחיותו של פרופ' רופמן ויש למנות מומחה פלסטיקאי על מנת שיקבע בהתאם למומחיותו אם מדובר בצלקות מכערות, מציקות ומפריעות, וכן יקבע מהו שיעור הנכות המתאים למצבה.

1. הנתבעת התנגדה לבקשה על כל חלקיה וטענה כי המומחה שמונה התייחס לכל תלונות התובעת, בדק אותה ואישר לה נכות משוקללת בשיעור של 23.5% לרבות בתחום הפלסטי. נושא זה של מינוי מומחים רפואיים ע"י ביהמ"ש מוצה עד תום ואין מקום למינויים נוספים במיוחד לאור כך שעסקינן בתביעה בגלגולה השלישי.
2. הנתבעת טענה כי המסמכים הרפואיים שצורפו מלמדים דווקא על שיפור במצבה הרפואי של התובעת בברך שמאל ולענין ברך ימין, נטען כי הקשר הסיבתי בין התהליך הניווני בברך זו לבין התאונה נשלל ע"י המומחה, ואין עוד מקום להיזקק אליו.
3. אשר לבקשה למינוי מומחים נוספים, הנתבעת טענה כי לא הוצגו מסמכים רפואיים המצביעים על קיום ראשית ראיה לקיום נכות כלשהי בתחומים אלה ופגיעתה של התובעת הינה ממוקדת בתחום האורתופדי.
4. עד כאן לטיעוני הצדדים בתביעת הנפגעת, אלא שסקירה זו של הדברים אינה ממצה ואינה מספקת לצורך הכרעה בבקשה, שכן 'שחקן' נוסף הצטרף להליך, הלה הוא המוסד לביטוח לאומי אשר כאמור, תביעת השיבוב שהגיש אוחדה יחד עם תביעה זו. להצטרפותו של המל"ל יכולות להיות השלכות גם בהקשר של מינוי מומחים רפואיים.

הואיל ועמדתו של המוסד לביטוח לאומי לא נשמעה ומאחר והנתבעת הגיבה לבקשת התובעת, בציר הטיעונים הרלוונטי להוכחת הנכות הקשורה לתאונה ע"י התובעת, וכפועל יוצא מכך התמקדה בשאלת הראשית ראייה, ולא התייחסה (וגם לא נתבקשה להתייחס) לבקשת המוסד לביטוח לאומי למינוי מומחים רפואיים, שהוגשה בטרם תוגש תביעתה השלישית של התובעת, אני סבורה כי יש לאפשר לצדדים להשלים את טיעוניהם בעניין. דברים אלה מתייחסים בעיקר לבקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים הנוירולוגי והרפואה הפנימית, שכן ללא קשר לתביעת המל"ל ועל סמך טיעוני התובעת והנתבעת שכבר הוגשו, מצאתי לדחות את בקשתה של התובעת למינוי מומחה בתחום הפלסטי ולקבל את הבקשה לבדיקתה בדיקה חוזרת ע"י פרופ' רופמן, הכל מהנימוקים שיפורטו להלן.

ד י ו ן

1. אתחיל דווקא מהבקשה למינוי מומחה בתחום הפלסטי ואומר כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת סביב קיומה של נכות פלסטית שנותרה אצל התובעת עקב התאונה, ואולם נכות זו זכתה להתייחסותו של המומחה האורתופד. אומנם מדובר בשני תחומי רפואה שונים, עם זאת מקובל הדבר כי מומחה בתחום האורתופדי (אף מטעם ביהמ"ש) יתייחס גם לנכות האסתטית, במיוחד כאשר מדובר בצלקת ניתוחית. במקרה כאן, הצלקת שהתייחס אליה המומחה הינה צלקת עקב הניתוח שעברה התובעת בברך שמאל ומכאן זכתה להתייחסות בחוות דעתו. התובעת לא הלינה על כך בהליך הראשון ולמעשה גם לא בהליך השני. לא טענה כי צריך היה למנות מומחה נוסף או אחר, בתחום הפלסטי ואף בשני ההליכים הקודמים לא עתרה התובעת כלל למינוי מומחה בתחום הפלסטי (גם לא בבקשה המקורית למינוי מומחים רפואיים). הצלקת של התובעת היום, הינה אותה צלקת שהיתה בעבר ולא ברור מדוע בתביעה השלישית, המוגשת לאחר 9 שנים ממועד התאונה נזכרה התובעת לראשונה לעתור למינוי מומחה 'עצמאי' בתחום הפלסטי. לא זו אף זו, התובעת הרבתה להפנות לקביעת המוסד לביטוח לאומי (נכות כללית), אלא שגם שם נקבעה לתובעת נכות בשיעור של 10 % בתחום הפלסטי, כך שאין בפני אינדיקציה לכך שנכותה של התובעת היתה זוכה להתייחסות אחרת אילו מונה מומחה בתחום הפלסטי דווקא.

אשר לטענות התובעת בדבר השלכות הצלקת, הרי שמדובר בעניין שנתון להערכתו של ביהמ"ש, ללא קשר לשיעור הנכות הרפואית. שיעור הנכות התפקודית והשלכת הנכות הרפואית על תפקודה של התובעת ייקבעו ע"י ביהמ"ש, והדרך פתוחה בפני הצדדים להביא את טיעוניהם בעניין כשתגיע העת לכך.

מכאן, איני מוצאת מקום להיעתר לבקשה למינוי מומחה בתחום הפלסטי.

1. בשונה מהתחום הפלסטי, אני סבורה כי קיימת הצדקה לבדיקה חוזרת של התובעת ע"י המומחה בתחום האורתופדי.
2. ברע"א 3906/95 אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מט(3) 303 (1995), נקבע ע"י ביהמ"ש כי עקרונית, ניתן להורות למומחה רפואי שהגיש חוות דעתו, לבדוק מחדש את הניזוק ולעיין במסמכים רפואיים חדשים שניתנו לאחר הגשת חוות דעתו וכן להשלים את חוות הדעת על סמך אותם מסמכים ואותה בדיקה חוזרת. עם זאת, אופציה זו מוגבלת למקרים שבהם חלה התפתחות משמעותית של ממש בעניין הרפואי, כגון אשפוז ממושך, ניתוח או פער משמעותי בין קביעת הוועדה הרפואית של המלל לבין קביעת המומחה. ביהמ"ש הבהיר בפס"ד "אמר" כי לא כל מקרה מצדיק הליכה בדרך זו וכי ישנם מקרים שדי בהבאת העובדות החדשות לידיעת המומחה במסגרת שאלות הבהרה, תגובתו להן ולהשפעתן על האמור בחוות דעתו במסגרת שאלות ההבהרה או במסגרת חקירתו בבית המשפט.
3. בע"א 1401/94 נדלר נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (24.3.95) נקבע כי: " אין בכך כדי לקבוע כי כאשר מתמנים מומחים רפואיים ולאחר מכן משתנה קביעת המוסד לביטוח לאומי, יש לאמץ (כל עוד התיק לא הסתיים על ידי פסק דין סופי) את קביעת המוסד לביטוח לאומי על פני קביעת המומחה. מה שבית משפט קמא מתבקש לעשות, הוא לשקול האם המצב החדש המוצא ביטוי בקביעת המוסד לביטוח לאומי עשוי להשליך על המצב הרפואי שנקבע על ידי המומחה הרפואי, באופן שראוי כי מומחה זה יבדוק את הנושא מחדש..."
4. במקרה כאן, התובעת נבדקה ע"י ועדה רפואית של המל"ל בשנת 2015 (בין היתר), היינו כ- 4 שנים לאחר התאונה וכשנתיים מהמועד בו נבדקה ע"י פרופ' רופמן, כשהיא מתלוננת על כאבים חזקים בברך שמאל, נעזרת בתומך ברך ומתהלכת בעזרת קב. הוועדה הרפואית קבעה לתובעת נכות צמיתה בברך שמאל בשיעור של 30% החל מיום 1.2.15 ונכות צמיתה בגין מחלה ניוונית בברך ימין בשיעור של 10% החל מיום 1.8.12.
5. ייאמר מיד כי מצב שבו שני מומחים אובייקטיבים מגיעים למסקנות שונות, אינו חריג, ולא בכל מקרה כזה תהיה הצדקה לבדיקה חוזרת ע"י אחד מהמומחים, מקל וחומר בענייננו כאשר דרגת הנכות שנקבעה ע"י המל"ל נקבעה במסגרת תביעה לנכות כללית. עם זאת, לא אחת נקבע כי פער זמן בין קביעת מומחה ביהמ"ש לבין קביעת המוסד לביטוח לאומי בצד הפער בנכויות שנקבעו מצדיק בדיקה חוזרת ע"י מומחה ביהמ"ש. (ר' 2395/93 ארנון נ' הפול (6.7.1993; רע"א 4142/96 ערן נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (1.6.97)).
6. נוסף לכך, התיעוד הרפואי שהוגש מעיד לכאורה על שינוי במצבה של התובעת.

כאמור, התאונה ארעה ביום 28.12.2011, התובעת נבדקה ע"י המומחה ביום 11.3.2013, היינו, לאחר שנה וחודשיים בערך מיום התאונה. מעיון בחוות דעת המומחה עולה כי המסמך הרפואי העדכני ביותר שעמד בפניו בעת בדיקת התובעת והכנת חוות הדעת היה מיום 10.3.2013. אומנם התובעת הפנתה שאלות הבהרה למומחה בהזדמנויות שונות ואף העבירה לעיונו תיעוד רפואי 'עדכני' שלא עמד בפניו בעת הכנת חוות הדעת, אולם, שאלות אלו והתיעוד שהומצא נערכו במהלך השנה שלאחר מתן חוות הדעת.

התובעת עברה ביום 13.2.14 ניתוח ארתרוסקופיה בברך שמאל ולאחר מכן המשיכה להיות במעקב רפואי אורתופדי ולבצע טיפולי פיזיותרפיה לחיזוק השרירים לאור תלונותיה על כאבים והגבלות בתנועות הברך. במסמך הרפואי מיום 9.10.16 צוין כי התובעת מתקשה בהליכה והיא נעזרת בקב אחד ביד ימין.

המומחה לא בדק את התובעת לאחר ביצוע הניתוח ולא חווה את דעתו בנוגע להשלכות הניתוח על מצבה הרפואי של התובעת. זוהי סיבה נוספת המצדיקה לטעמי בדיקה חוזרת של התובעת ע"י המומחה.

1. מעבר לכל האמור, אסיים באשר פתחנו: בקביעת המומחה עצמו בחוות הדעת לפיה, קיים דלדול שרירים ותהליך ארתריטיס בברך שמאל של התובעת ש"כבר החל ויואץ עוד יותר בהמשך".

כלומר המומחה עצמו סבר כי ישנו סיכון להחמרה במצבה של התובעת. עפ"י התרשמותי, לא סתם התקשתה התובעת, בשתי הזדמנויות קודמות בעבר, לסיים את ההליך (ואדגיש כי בהליך השני, כלל לא ניתנה הצעת פשרה ע"י ביהמ"ש). נראה לכאורה כי מצבה הרפואי של התובעת החמיר לאורך השנים, ויש לבחון אם אכן מדובר בהחמרה רפואית אובייקטיבית, בהיקפה של החמרה זו ובמידת הקשר שלה לתאונה. מכאן, שוכנעתי כי זה צודק ומתבקש לאפשר בדיקתה בשנית של התובעת ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש לאחר שיונחו בפניו חוות דעתו המקורית ושאלות ותשובות שניתנו בעניינה של התובעת בעבר. וזה המקום לציין כי אם אכן צודקת הנתבעת בטענתה כי מצבה של התובעת דווקא השתפר לאחר הניתוח, יש להניח כי הדבר ייבדק ע"י המומחה ויבוא לידי ביטוי בחוות דעתו.

1. אשר לברך ימין - ביום 8.5.13, ביצעה התובעת ניתוח ארטרסקופיה בברך ימין בהרדמה מלאה ואובחנו אצלה שינויים ניווניים וביום 18.1.15 היא עברה הטריה ארטרוסקופית חלקית של המניסקוס המדיאלי. כאמור לעיל, המומחה שלל קשר סיבתי בין השינויים הניווניים בברך ימין לבין התאונה או לריתוק הממושך למיטה. המומחה הפנה לבדיקת ההדמייה מיום 7.8.12 וציין כי בבדיקה זו לא נראה תהליך ניווני, כך שתהליך כזה לא היה קיים בעת התאונה ואף לא במהלך חודשים לאחר מכן ומכאן שאינו יכול להחמיר ואינו קשור לתאונה.
2. דומה כי תשובות המומחה בהקשר זה היו ברורות ואין מקום למקצה שיפורים ולבדיקת שאלת הקשר הסיבתי מחדש, אך בשל העובדה כי עוסקים אנו בתביעה בגלגול שלישי. אילו היינו עוסקים בתביעת הנפגעת בלבד, המומחה היה נדרש להתייחס אך לנכותה של התובעת בברך שמאל ולבדוק אם חלה החמרה במצב הברך, ואולם בטרם תינתנה הוראות למומחה בצו המינוי, אני סבורה כי יש לאפשר לצדדים, כולל המוסד לביטוח לאומי, להביא את עמדתם באשר לנכותה הכוללת של התובעת (גם זו שאינה קשורה לתאונה) ודרך קביעתה של נכות זו, וזאת בשים לב לפסיקה הרווחת בעניין. הדברים רלוונטיים כמובן לשלב דיוני זה, כדי לקבוע לאילו נכויות על המומחה להידרש ולחסוך פנייה חוזרת אליו בעתיד.
3. לצורך ייעול הדיון, בשים לב לכך שכבר ניתנה הצעת פשרה בתביעת השיבוב (לא ע"י מותב זה) וכדי להיזקק למכלול הטענות הנוגעות לנכויות השונות, אלה הקשורות לתאונה ואלה שלא, הכל בכפוף לקביעותיי לעיל, אני מורה על זימון הצדדים בשתי התביעות לקדם ביום 15.12.20, שעה 11:00.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ותזמנם לקדם שנקבע.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשפ"א, 02 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.