01 דצמבר 2020

1. האם יש להכיר במחלת הריאות, אשר בה לקה התובע שעבד שנים רבות ככבאי מבצעי, כפגיעת עבודה על בסיס תורת המיקרוטראומה?

תשתית עובדתית ומהלך ההתדיינות

2. תביעה זו הוגשה כנגד החלטת פקיד התביעות לדחות את תביעת התובע, כבאי מבצעי כשלושים שנה, להכיר במחלת הריאות ממנה הוא סובל, כפגיעת עבודה על פי הלכת המיקרוטראומה.

3. בדיון שהתקיים ביום 9.6.2020 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ימונה מומחה על בסיס התשתית העובדתית הבאה:

התובע יליד 1943, שירת ככבאי מבצעי מיום 27.7.71 ועד לשנת 2001.

במסגרת תפקידו השתתף התובע על בסיס קבוע בכיבוי שריפות מסוגים שונים, גם בשטחים פתוחים וגם במקומות סגורים. לצורך כיבוי השריפות השתמש התובע בערכות כיבוי אש ובמים.

בשריפות בשטחים פתוחים לא עשה התובע שימוש בציוד מגן כלל. לגבי שריפות במקומות סגורים, בדרך כלל השתמש במנ"פ (מערכת נשימה פתוחה, כמו מסכת אב"כ עם מסנן) שהיתה בשימוש באותם שנים שבהן עבד התובע.

באירועי שריפה היה התובע חשוף לתוצרים מקובלים של שריפה, המשתחררים לאוויר בעת שריפה, לרבות עשן ופיח שנוצרים כתוצאה מבעירה של חומרים שונים.

4. בהחלטה מיום 11.6.2020 מונה מטעם בית הדין ד"ר גפן טמיר, לשמש מומחה יועץ רפואי בתחום הרפואה התעסוקתית, לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלת הקשר הסיבתי.

5. להלן השאלות שהופנו למומחה, ותשובותיו:

"שאלה: מהי מחלתו של התובע?

תשובה: התובע סובל ממחלת COPD (chronic obstructive pulmonary diseases) אנפיזמה.

שאלה: האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל (גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים)?

תשובה: ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודות התובע לליקויים מהם הוא סובל.

שאלה: ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

תשובה: הפגיעות נגרמו כתוצאה של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן גרמה לנזק זעיר בלתי חדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו גרמה לליקוי ממנו סובל התובע.

שאלה: ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

תשובה: להערכתי, השפעת עבודתו עולה על 20% ועומדת על כ- 30%, משום שהתובע המשיך לעשן גם לאחר הפסקת עבודתו בתור כבאי.

6. הנתבע ביקש להפנות למומחה את שאלות ההבהרה הבאות:

"א. נא הבהר מהו החומר (או החומרים) להם נחשף התובע ואשר גרמו, לדעתך, למצבו הרפואי, נא ציין על מה הנך מסתמך בקביעתך לגבי החשיפה הנ"ל.

ב. נא הבהר מהי התדירות בה נחשף התובע לחומרים האמורים בשאלה א' לעיל. נא ציין על מה הנך מסתמך בקביעתך לגבי התדירות הנ"ל.

ג. נא הבהר מה היתה רמת החשיפה לחומרים האמורים בשאלה א' לעיל. נא ציין על מה הנך מסתמך בקביעתך לגבי רמת החשיפה הנ"ל.

ד. לאור תשובותיך לשאלות א' – ג' לעיל, נא הבהר כיצד גרמה החשיפה, לדעתך, למצב הרפואי. מה היה מנגנון הפגיעה? האם מדובר במיקרוטראומה או בתהליך תחלואתי מתמשך?

ה. נא הבהר ונמק את תשובתך לשאלה 2. מדוע הנך סבור כי קיים קשר סיבתי?

ו. נא הבהר את תשובתך לשאלה 4. מדוע העובדה שהתובע המשיך לעשן לאחר הפסקת העבודה מגבירת את השפעת העבודה? אנא נמק את תשובתך.

7. התובע התנגד לבקשת הנתבע להפנות למומחה את שאלות ההבהרה שלעיל, ובהחלטה שניתנה ביום 24.9.20 התקבלה התנגדותו, תוך שנקבע כך:

"הצדדים בתיק זה הגיעו להסכמה דיונית בדבר התשתית העובדתית שתוארה למומחה, הסכמה זו כללה את העובדה שהתובע השתתף על בסיס קבוע בכיבוי שריפות מסוגים שונים ונחשף "לתוצרים מקובלים של שריפה" המשתחררים לאוויר בעת השריפה, לרבות עשן ופיח שנוצרים מבעירה של חומרים שונים.

עם זאת, התשתית העובדתית אינה כוללת התייחסות לחומר/ים ספציפיים ועל כן ברור שאין מקום לשאול את המומחה מהם החומרים הספציפיים אליהם נחשף התובע ודי בכך שהמומחה בחוות דעתו התייחס ל"מגוון רחב של חומרים" אליהם נחשפים כבאים במהלך שריפות (כאשר הדבר תלוי בסוג השריפות).

אוסיף כי המומחה הפנה בחוות דעתו אל מספר מקורות ספרותיים העוסקים בפגיעות בעבודה של כבאים כתוצאה מחשיפה לעשן.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית".

8. בהמשך להחלטה זו, ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.

תמצית טענות הצדדים

9. התובע טוען, כי לאור חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין, על בסיס תשתית עובדתית מוסכמת על ידי הצדדים, יש להכיר במחלת הריאות ממנה סובל התובע כפגיעת עבודה מכוח הילכת המיקרוטראומה.

לטענת הנתבע, לא הוצגה בפני המומחה רשימה מפורטת של חומרים להם נחשף התובע. כמו כן לטענתו חוות דעתו של המומחה לא הייתה בהירה ומנומקת דייה, ומשבית הדין דחה את בקשתו להפנות שאלות הבהרה למומחה, נותרה חוות הדעת בנוסחה המקורי על פגמיה. לאור זאת יש לקבוע שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה במישור הרפואי.

דיון והכרעה

10. בפנינו, כאמור, תביעה להכיר במחלה ממנה סובל התובע בריאות כפגיעה בעבודה, וזאת על דרך המיקרוטראומה. המחלוקת היא סביב השאלה האם קיים קשר סיבתי בין המחלה האמורה לבין תנאי העבודה ולשם כך מונה המומחה.

11. מטרת מינויו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, הינה לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. על פי ההלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה היא בבחינת 'אורים ותומים' לבית-הדין בתחום הרפואי וככלל, על בית-הדין לסמוך עליה ולא לסטות מהקבוע בה, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן.

12. במקרה שלפנינו, המומחה הרפואי התייחס במפורט לסוגיות שהצבנו בפניו והסביר את תשובותיו המבוססות על התשתית העובדתית שסוכמה בין הצדדים והתיעוד הרפואי שעמד לרשותו. כמו כן הוא התייחס בהרחבה למאזן השפעת תנאי העבודה לעומת הגורמים האחרים ובתוך כך עמד על מצבו הרפואי של התובע.

בהקשר זה הבהיר המומחה את עמדתו לפיה על אף שהתובע נחשף ישירות לעישון סיגריות יומיומי בכמות מתועדת של 25 סיגריות ליום במשך 30 שנה ועל אף שבנסיבות המקרה, על פי התיעוד הרפואי, קיים גם גורם תורשתי, קיימת סינרגיה בין הגורמים הללו ובין חשיפה סביבתית/תעסוקתית העלולה לגרום או להחריף מחלת COPD קיימת. וכדבריו:

"נכון שהסיבה השכיחה לתחלואה במחלת COPD היא עישון, אך על פי מקורות ספרות רפואית כ- 15%-20% ממחלת COPD משויכת לחשיפה תעסוקתית, כאשר ישנה סינרגיה בין העישון והחשיפה".

אשר לשאלת החשיפה לחומרים מזיקים, במקרה שלפנינו, הצדדים הסכימו על כך שהיתה חשיפה של התובע לאורך שנים ל"תוצרים המקובלים של שריפה, המשתחררים לאוויר בעת שריפה, לרבות עשן ופיח". למעלה מהנדרש, נציין כי על פי הפסיקה, בכל הנוגע למימד הזמן, יש ליתן משקל ראייתי משמעותי לכך שאדם הועסק בתפקיד כבאי במשך תקופה ארוכה. כך נפסק באחת הפרשות שעסקה בתובע, שבדיוק כמו התובע שלפנינו, מילא את התפקיד במשך שלושים שנה ברציפות (עב"ל 4834-01-12 כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (16.8.15)).

13. בעניין הוכחת חשיפה לחומרים מסוכנים ומורכבותה עמד בית הדין הארצי בפרשת יעקובי (עב"ל 42833-09-14 יעקבי נ' המוסד לביטוח לאומי (25.2.18)). על הקשיים המיוחדים הניצבים בפני תובע הנדרש לאסוף ראיות הנוגעות לסוג החומרים המדויק אשר לו נחשף, ומידת החשיפה. לנוכח הקושי הראייתי מקילה הפסיקה במידת-מה בנטל המוטל על תובעים בהיבט של התשתית העובדתית הנדרשת להעברת עניינם אל מומחה רפואי. בהקשר זה נפסק בעניין יעקובי (על בסיס פסיקה עניפה מוקדמת יותר, ראו האסמכתאות שם), כי כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים, ורק היקף החשיפה וסוג החומרים המדויק אינו ברור, ניתן להוכיח את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי, כשבמקרים שבהם קובע המומחה שאין די בתשתית העובדתית שנמסרה לו על מנת להגיע למסקנות, עשוי החסר הראייתי להוביל למסקנה שדין התביעה להידחות.

כן ראו: עב"ל 30126-03-17 ברק נ' המוסד לביטוח לאומי (10.7.18); עב"ל 10490-10-16 מועדים לשמחה נ' המוסד לביטוח לאומי (19.10.17); עב"ל 14202-09-19 אזולאי נ' המוסד לביטוח לאומי (28.10.20)).

14. כך בדיוק אירע במקרה שלפנינו. הצדדים הסכימו על תשתית עובדתית שאינה כוללת פירוט בדבר סוג החומרים המדויק אליו נחשף התובע, והיקף החשיפה המדויק, והסתפקו בהצגת תשתית עובדתית כללית בפני המומחה כי על פיה התובע היה חשוף לאורך כל שנות עבודתו וברציפות "לתוצרים מקובלים של שריפה, המשתחררים לאוויר בעת שריפה, לרבות עשן ופיח שנוצרים כתוצאה מבעירה של חומרים שונים". כפי שעולה מחוות-הדעת, המומחה לא סבר שאין די במידע שנמסר לו על מנת לגבש את חוות-דעתו, והוא קבע באופן חד משמעי כי יש לשיטתו לקבל את התביעה. מעיון בחוות הדעת עולה גם שהמומחה הסתמך על ספרות מקצועית רלוונטית, ואף דן מפורשות בסוגי החומרים שאליהם נחשפים בדרך כלל כבאים במהלך עבודתם. כמו כן, עולה מפורשות מחוות-הדעת שהמומחה נתן את דעתו לעובדה שהתובע עישן עישון כבד, אך על אף זאת הגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה הוא מעריך כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל בריאותיו, וכן כי השפעת העבודה עולה על 20% ועומדת על 30%, אף בהינתן שהתובע המשיך לעשן גם לאחר הפסקת עבודתו בתור כבאי. המדובר בקביעות רפואיות ברורות, שאין כל מקום והצדקה שנתערב בהן. כמו כן, בהינתן שהצדדים הסכימו על תשתית עובדתית שאינה כוללת את פירוט החומרים אליהם נחשף התובע – פירוט שספק אם הוא אפשרי להשגה – ובהינתן שהמומחה סבר שדי לו בתשתית המוסכמת על מנת לגבש חוות-דעת, איננו סבורים שהיה מקום לדרוש מהמומחה לפרש מהם בדיוק החומרים (ומה בדיוק רמת החשיפה) שעל בסיסה הגיע למסקנה שהגיע, שכן תשובתו הברורה מראש של המומחה לשאלות אלה היתה שאין הוא יודע להשיב באילו חומרים בדיוק מדובר, ומה היתה מידת החשיפה.

סוף דבר

15. התביעה מתקבלת. הפגיעה בריאותיו של התובע מוכרת בזאת כפגיעה בעבודה על בסיס תורת המיקרוטראומה.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשפ"א, (01 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים.