מטעם התובעים: עו"ד מוחמד דחלה

מטעם הנתבעת-1: עו"ד משה עבדי

מטעם הנתבעת-2: עו"ד אילן חגי

תביעה זו עניינה שיעור הפיצוי שיש לפסוק לתובעים בגין מותו המצער של המנוח בתאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. המנוח, יליד 17/4/2000, נהרג בתאונת דרכים אשר ארעה בתאריך 7/7/16 התובעים 2 ו-3 הינם הוריו של המנוח ויורשיו. המנוח היה בן כ- 16 שנים בעת התאונה.

הנתבע-1, היה הנהג, המחזיק והמשתמש ברכב בעת האירוע.

הנתבעת-2 הינה הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים אשר הוקמה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") והיא אשר אמורה לשאת בפיצוי במקרים מסויימים בהם לא קיים ביטוח תקף לרכב.

הנתבעת-3 היתה לפי הטענה מבטחת הרכב.

בין הנתבעות 2-3 התגלעה מחלוקת האם היה ביטוח תקף לרכב בעת התאונה ומי מהן אמורה לשאת בפיצוי.

הנתבעת-2 הגישה הודעה לצד שלישי נגד נהג הרכב (צד ג' 1) ובעליו (צד ג' 2), בטענה שככל שתוטל עליה החבות לשאת בפיצוי יהא עליהם להשיב לה את כל הסכום שתשלם בצירוף שכר טרחה והוצאות. הנתבע-1, שהוא גם הצד השלישי-1, והצד השלישי-2, לא התגוננו ולפיכך ניתן נגדם פסק דין מותנה לטובת המודיעה (הנתבעת-2).

1. לאחר שמיעת הראיות הגיעו הנתבעות 2 ו-3 לפשרה חלקית, לפיה הנתבעת-2 תשא ב- 85% מכל סכום שייפסק והנתבעת 3 תישא ב- 15% מן הסכום, לפיכך המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים היא לעניין סכום הפיצוי ועיקרה בטענת הנתבעות שאין לחשב את הפסדי השכר וההפסד בשנים האבודות בהתאם לשכר הממוצע במשק על אף שהמנוח היה קטין בעת התאונה, בשל כך שנסתרה החזקה הקבועה בפסיקה בשים לב למסמכים הרפואיים הקיימים, התנהגותו והישגיו של המנוח בבית הספר.

שיעור הנזק

1. התובעים טוענים לראשי נזק שעניינם פיצוי בגין השנים האבודות, אובדן זכויות זקנה ופנסיה, הוצאות לוויה קבורה ומצבה, אבל ונסיעות משפחה, נזק לא ממוני והפסדי שכר לאביו של המנוח בעקבות מותו של המנוח, סה"כ – 1,391,779 ₪.

הנתבעות חולקות על חלק מראשי הנזק להם טוענים התובעים, טוענות שיש לחשב את הפיצוי בהתאם לשכר מינימום, וכי הפיצוי מגיע לכל היותר לסך של 591,177 ₪.

אדון בטענות הצדדים.

הפסדי שכר בשנים האבודות

1. כמפורט כבר לעיל, המנוח היה קטין כבן 16 במועד התאונה. הצדדים מסכימים שיש לחשב את הפסדיו של המנוח בתקופת השנים האבודות לפי ההלכה שנפסקה בע"א 10990/05 דוד פינץ ואח' נ' הראל חברה לביטוח (11/4/06) (להלן: "עניין פינץ"), אך חלוקים ביחס לבסיס השכר שלפיו יש לערוך את החישוב.

ההלכה בעניין בסיס שכרם של קטינים וצעירים ידועה ולא יכולה להיות נתונה במחלוקת. בע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא (27/9/05), קבע בית המשפט העליון את ההלכה עליה חזר בעקביות גם בפסיקה מאוחרת יותר לפיה קטין וצעיר בתחילת דרכו, ראוי ככלל לקביעת הפסדי שכר בהתאם לשכר ממוצע במשק, אף שהמדובר בחזקה הניתנת לסתירה, בשים לב לגילו של הקטין ונתוניו. בהתאם לפסיקה, ככל שאדם מתבגר נצברים נתונים אודות לימודיו, תחביביו, כישוריו, התמדתו בדרך מסויימת ולאור הנתונים הללו עשוי להתפזר הערפל בדבר פוטנציאל השתכרותו העתידי של הקטין. בית המשפט הוסיף, שהאפשרות לסטות מן ההנחה העובדתית מסתברת יותר ככל שגילו של הקטין מתקרב יותר אל עבר תום תקופת הקטינות ותחילת תקופת העבודה, אם כי דרושות ראיות ואינדיקציות ברורות על מנת לאפשר סטייה מן החזקה. בעניין רים אבו חנא, כאשר מדובר היה בתינוקת רכה בשנים שנפגעה, סבר בית המשפט, כי לא הובאו טעמים המאפשרים סטייה מחזקת השכר הממוצע במשק.

יש אפוא לדון בשאלה האם הוכח שקיימת הצדקה בעניינו של התובע לסטייה מן השכר הממוצע במשק.

1. מטעם התובעים העיד אביו של המנוח, האב סיפר בתצהירו שהמנוח היה בכיתה י' בבית ספר תיכון בעת התאונה ושהיה תלמיד מוכשר ושקדן. לטענת האב מאז נכנס למערכת החינוך ועד למותו הוא נחשב לתלמיד מוצלח בכיתה שלו בעל הישגים לימודיים טובים מאוד והביע באופן תדיר את רצונו העז להמשיך בלימודים על-תיכוניים.

לטענת האב, המנוח אהב את תחום החשמל, המכוניות והאלקטרוניקה מאז שהיה ילד קטן וגילה התעניינות במכשירי טלפון ניידים במכוניות ובמיוחד בצד ההנדסי שלהם, הוא היה מפרק מכשירים ומרכיב אותם מחדש ומתקן תקלות. בבית ספר התיכון בחר המנוח להשתלב בבית ספר תעשייתי טכנולוגי והביע רצונו להמשיך בלימוד אלקטרוניקה וחשמל.

האב הביע את בטחונו המלא שהמנוח היה מסיים את לימודיו התיכוניים בהצלחה רבה וממשיך בלימודים על תיכוניים.

לתצהירו של האב צורפו תעודות מבית הספר היסודי והתיכון. הציונים מבית הספר היסודי הראו על ציונים בינוניים בחלק מן המקצועות, ובחלקם אף ציונים גבוהים המגיעים ל- 100, 91, 90 וכד'. בתיכון למנוח היו ציונים בינוניים רובם בטווחי ה- 75 – 65 ואולם היו גם ציונים שחרגו – 95 ו- 50.

1. הנתבעות צרפו את התיק הרפואי של המנוח ומסמכים נוספים שמצביעים לטענתן על תפקודו.

כך לדוגמא, בתאריך 14/11/2005 בעת היות המנוח כבן 5 - תועד שהמנוח נולד לאחר הריון תקין בניתוח קיסרי, התפתחות פסיכומוטורית תקינה, הוריו התלוננו על היותו עצבני, תוקפן, חסר ריכוז, היפראקטיביות. הרופא מתעד שדיבר עם האם אודות מצב הילד: חוסר ריכוז-היפראקטיביות עד כדי אגרסיביות. הסבר אודות האבחנה והטיפול שהומלץ על ידי הנוירולוג, על הצורך בהמשך בירור, פסיכולוג וקלינאית תקשורת, הסבר על ריטלין, שיתוף פעולה רופא הורים ובית הספר. צויין שכעת הוצמדה סייעת בבית הספר 3 פעמים בשבוע. קרוב לוודאי שצריך לטפל בריטלין בכניסתו לכתה א'.

בתאריך 13/2/06 בהיות המנוח כבן 5 ו-11 חודשים, מתעד הרופא, שדיבר היום עם האם בקשר להתנהגות בנה בבית הספר. לדברי האם הגננת בשבועיים האחרונים מדווחת על שיפור בהתנהגות. בבית שובב. במצב כללי טוב ללא סימנים מנינגיאלים וללא קוצר נשימה. בדיקה נוירולוגית בגדר הנורמה. נרשם, שמדובר בפתח חופשת האביב, יעקבו אחר החלטה על טיפול תרופתי בהמשך.

בתאריך 24/6/2007 בהיות המנוח בן כ- 7 דווח על חוסר ריכוז היפראקטיביות, נבדק על ידי פסיכולוג בעבר, בדיקה תקינה, נבדק על ידי נוירולוג – המלצה לטיפול בריטלין – 10 מ"ג ליום.

בתאריך 23/3/12 בהיות המנוח בן כ- 12 תועד שנבדק ע"י פרופ' גאבר – אובחנו הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות, הומלץ על טיפול בריטלין.

הנתבעות הציגו תעודות הערכה מחטיבת הביניים, כאשר ציוניו של התובע בכתה ז' - ברוב המקצועות היו בין 40 ל- 56 ובחינוך גופני 100. כך גם בכתה ח' אף שבשליש השלישי קיבל התובע בגיאוגרפיה 70. בכתה ט', בשליש ראשון התובע קיבל התובע במקצועות הבעה (70), היסטוריה (60) גיאוגרפיה (80) והתעמלות (100), בכל היתר קיבל התובע ציונים בין 55 ל- 35 ממוצע הציונים היה 53. בשליש ב' קיבל התובע ציון בגובה 55 בעברית ובכל היתר ציונים פחותים למעט ספורט שבו קיבל ציון 100. בשליש שלישי קיבל התובע בהבעה 65, בדקדוק 60, בהיסטוריה 58, גיאוגרפיה 60, ספורט 100 ואזרחות 55 – בכל היתר ציונים נמוכים יותר.

הוצגו גם מסמכים מבית הספר הטכנולוגי עמל-1, בו למד המנוח בעת התאונה. בדו"ח החינוכי נרשם, שהמנוח ניכר כתלמיד מסודר, מטופח ונקי, הגיע תמיד בתלבושת אחידה של בית הספר. המנוח למד בכיתה י' במגמת אוטוטרוניקה, היה מבקר באופן סדיר, נחשב כתלמיד בינוני בהישגיו הלימודיים אשר הלכו והשתפרו במשך שנת הלימודים. התנהגותו הייתה טובה, הפגין יחס של כבוד וחבירות עם תלמידים, מקבל את ההוראות והכללים של בית הספר ופעל לפיהם. צוין שהתלמיד הסתגל במידה טובה עם תלמידי כיתתו, שמר על כללי בית הספר והוראות המורים, באשר לתחום החברתי צוין שהוא מקובל על התלמידים, שמר על יחסי חברות טובים ונתן כבוד לחבריו. בצדדים החיוביים צוין שהמנוח היה תלמיד מטופח ומסודר, הפגין יכולות בינוניות בלימודים, תלמיד נעים ומנומס, היו לו קשרים חברתיים טובים עם בני גילו. כיבד את כללי בית הספר וכיבד את מוריו. על המסמך היו חתומים מחנך הכיתה והיועץ החינוכי.

1. אביו של המנוח מסר בעדותו שהיה מעורב בחיים של המנוח. האב נשאל אם היה מעורב בקשיים שהיו למנוח בבית הספר ובחטיבת הביניים והשיב שאינו זוכר את זה. וכאשר נשאל אם היה מודע לציונים של המנוח בחטיבת הביניים, השיב שאינו זוכר זה היה מזמן, ואת התעודות שמצא הביא לעורך הדין. האב השיב שלא ידע מקיומם של קשיים ומי שהתעסק עם זה יותר זו רעייתו, שטיפלה בבית הספר תמיד, שכן הוא היה בעבודה. האב השיב שלפעמים האם הייתה אומרת שיש כמה בעיות בבית הספר, מריבות עם ילדים, היו מזמינים אותה לבית הספר. האב אישר שמחטיבת הביניים עבר המנוח לבית הספר עמל, הוא לא ידע אם התובע היה בכיתה של ילדים עם קשיים לימודיים. האב ציין שהמנוח למד בבית ספר טכנולוגי, מדובר בלימודים פיזיים הם עובדים שם. האב השיב שאינו יודע מקיומן של האבחנות של המנוח בחומר הרפואי והשיב שיכול שאשתו טיפלה בזה.

בחקירה חוזרת השיב האב, שהוא עצמו עובד בחברה של מערכות כיבוש אש במים וגזים, הוא מנהל עבודה בחברה הזו, ובהתאם לנתוני השכר שהמציא האב, הרוויח בשנת 2018, שכר מצטבר של 179,373 ₪ - דהיינו שכר חודשי של 14,947 ₪ ובשנת 2019 שכר מצטבר בסך 213,369 ₪, דהיינו ממוצע לחודש – 17,780 ₪.

1. התובעים טוענים שלא עלה בידי הנתבעות לסתור את חזקת השכר הממוצע במשק לקטינים וכי הטענה שהמנוח סבל מהפרעות קשב וריכוז בשלב מסויים בחייו לא הוכחה, שכן מדובר במסמכים רפואיים בודדים שנערכו שנים רבות לפני התאונה. לטענת התובעים, גם אם יקבע שהטענה הוכחה, לא הוכח שקיים קשר כלשהו בין היכולת להשתכר ובין הפרעות קשב וריכוז, במיוחד כך שעה שמדובר בהפרעה הניתנת לטיפול. התובעים הוסיפו שבהתאם לפסיקה עניפה, אין בציוניו או בהישגיו של הקטין או בליקויי הלמידה או בהפרעות הקשב והריכוז בבית הספר היסודי או התיכון לסתור את החזקה בדבר השכר הממוצע במשק. כך במיוחד כשמדובר בקטין בן 16 שטרם החל לכתוב את סיפור חייו.

התובעים הפנו לפסיקה רבה, וציינו שאביו של המנוח עבד ועודנו עובד בתור מנהל עבודה, ומרוויח שכר ממוצע של כ- 17,000 ₪ מה שמלמד, שאין בהכרח קשר בין הישגים לימודיים וציונים גבוהים לבין העדר יכולת להשתכר.

1. מנגד טוענות הנתבעות שחזקת השכר הממוצע במשק נסתרה במקרה זה, שכן הוכחו נתונים עובדתיים חריגים המתייחסים לנפגע עצמו והמוציאים אותו מגדר הנחת העבודה המשמשת ברגיל לפיצוי ניזוקים קטין. הנתבעות מדגישות שאביו של המנוח העיד שהוא עצמו לא היה מודע למצבו הלימודי של המנוח, ורעייתו היא זו שטיפלה בכך, ושעה שזו לא זומנה להעיד, הדבר פועל כנגד גרסת התובעים. הנתבעות מדגישות שתעודות המנוח מבית הספר בחטיבת הביניים מוכיחות שהמנוח נכשל בלימודים. הנתבעות מפנות לחומר הרפואי שצורף וטוענות שהוא מלמד על נתונים שיש בהם כדי לסתור את החזקה.
2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכדי מסקנה שנכון לחשב את הפיצוי בתיק זה בהתאם לשכר הממוצע במשק. אכן החומר הרפואי שהציגו הנתבעות מעלה שיכול והמנוח סבל מהפרעת קשב, אך מדובר בחומר רפואי לא רב, מלפני שנים רבות ומן התיק הרפואי עולה משנת 2012, ועד למועד התאונה לא קיבל המנוח טיפול רפואי. אכן המנוח נכשל בלימודיו בחטיבת הביניים, יחד עם זאת, בחלק מן השלישים והמקצועות, המנוח הראה יכולת לימודית מסויימת ולענייננו חשוב שבשנה הלימודית היחידה שהספיק ללמוד בבית ספר התיכון, הראה המנוח יכולת לימודית חינוכית והוערך על ידי המורים והצוות כתלמיד ממושמע המסתדר עם המורים וחבריו. הנתבעות לא הוכיחו שהמנוח למד בכיתה לתלמידים בעלי קשיי למידה, והעובדה שהמנוח למד בבית ספר מקצועי, אינה מלמדת דבר על יכולתו להשתכר בשנים הבאות. דווקא ניכר שמאז גיל 5 בו אובחן המנוח עם הפרעות התנהגות קשות במהלך השנים השתפר מצבו מבחינה זו ובכלל. אין כל ראיה על בעיות התנהגות או אלימות בחטיבת הביניים או התיכון.

אמנם התובעים בחרו שלא להעיד את אמו של המנוח ואביו לא ידע להעיד על מצבו הלימודי ואולם המצב הלימודי משתקף מן החומר שהוגש גם על ידי הנתבעות, כך שאין בכך כדי לסתור את עדות האב ואת המסקנות לגבי מצבו של המנוח במהלך השנים. כך כמיוחד, כאשר אביו של המנוח לא נחקר כלל על האמור בתצהירו בנוגע לכושרו הטכנולוגי של המנוח ושאיפותיו המקצועיות.

הפסיקה העקבית לאחר הלכת אבו חנא, תומכת במסקנה הברורה שבלא ראיות חד משמעיות לסתירת החזקה, עדיין יש לחשב את השכר בהתאם לשכר הממוצע במשק, כאשר הפרעות קשב וריכוז, והצלחה בלימודים אינם מהווים מדד לקביעת גובה השכר.

כך לדוגמא, בעניין פינץ דובר בקטין בן 17 בעת התאונה, אשר נתוניו משכו לכוונים מנוגדים מחד בעיות משמעת ומאידך הראה כשרון באלקטרוניקה ומחשבים. בית המשפט לא נכון היה לסטות מחזקת השכר הממוצע במשק.

בת"א 5227/03 נתי ניסים נ' שוויקי סמעין (8/1/09), דובר בבחור בן 20 ואולם בית המשפט קבע, שבמועד התאונה טרם התגבש עתידו המקצועי והוא טרם יצא לשוק העבודה בצורה מסודרת באופן היכול להעיד על עתידו. בית המשפט הוסיף עוד, שבסיפור חייו יש פרקים המעידים על רצון ויכולת לרכוש מקצועי מעשי חרף יכולות עיוניות מוגבלות ומשכך פסק בהתאם לשכר ממוצע במשק.

בת"א 3133/01 שרון שריקי נ' פרץ אלעד (29/8/04) דובר היה במי שהיה לו עבר עברייני, בצה"ל נקבע לו פרופיל 21, הוא אובחן כאישיות אנטי סוציאלית, בעלת קושי להסתגל למסגרות ולציית לחוקים, ולפיכך טענו הנתבעות, כי גם אילולא התאונה היה התובע מתקשה להשתלב בעבודה ולהתמיד בה. בית המשפט קבע את בסיס השכר כשכר ממוצע במשק, לאחר שהתרשם שבמועד התאונה היה התובע מנהל עבודה בעסק משפחתי אשר בפיקוחו מספר ניכר של עובדים. משכך, קבע בית המשפט שהוכיח יכולת קידום במקצועו.

גם בת"א 2725/99 רוטשטיין ברק נ' החברה העירונית ראשון לציון בע"מ (11/5/11), נתוניו של התובע היו קשים וגם כאן פסק בית המשפט שכר ממוצע במשק, כאשר קבע שהישגיו הנמוכים בביה"ס ונימוקי שיחרורו מצה"ל, כמו גם מעבריו למספר בתי ספר, אינם מוכיחים שהתובע לא יכול היה להגיע לדרגת שכר ממוצע במשק, הן כשכיר והן כעצמאי.

בתא (חי') 981-03-14 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (2/4/18) דובר במי שנפגע בתאונה בגיל 19 וחצי היה תלמיד בינוני לכל היותר, סבל מבעיות קשב וריכוז בעיות של איטיות בכתיבה, הומלץ על שימוש בריטלין. התובע לא השלים בגרויות, לא הצליח להשלים בגרות במתמטיקה, וקיבל ציון נמוך במבחן הפסיכומטרי גם לפני התאונה. בית המשפט המחוזי קבע שיש לחשב את השכר בהתאם לבסיס שכר ממוצע במשק "....כפי שנעשה בעניינם של קטינים, ללא הבדלים של מוצא, דת או מגדר, ומבלי שבית המשפט בוחן את ציוניהם בבית ספר יסודי ובבית ספר תיכון. מן המפורסמות כי יש פער בהבשלתם של צעירים לצורך לימודים, והנחת העבודה של הנתבעת לפיה התובע לא היה מצליח להשתכר שכר ממוצע במשק, אין לה על מה שתסמוך...".

וראו גם 35494-06-14 פלונית ואח' נ' בן יעקב ואח' (3/9/19), שם קבע בית המשפט, שהעובדה שהתובעת סבלה מהפרעות קשב וריכוז והישגיה הלימודיים היו נמוכים, אין בכך כדי להצדיק את העמדת בסיס השכר על סכום נמוך מהשכר הממוצע.

כך גם פסיקה רבה נוספת (וראו לאחרונה רעא 4681/17 מוסא אבו זאיד נ' מוחמד אלקאדי (31/7/17)).

הפסיקה אליה הפנו הנתבעות אין בה כדי לשנות. בע"א 4022/08 אגבבה נ' המועצה המקומית פרדס חנה כרכור (21/10/2010), בית המשפט קמא התייחס לכך שהמנוח היה בעל "אינטליגנציה בינונית-נמוכה" וגילה פער של שלוש שנים בין גילו לבין רמת תפקודו; סבל "מאי שקט פסיכו מוטורי, מבעיות קשב וריכוז, וממצוקה ריגשית", סבל "מקשיי כתיבה וקיבל טיפולים נפשיים וטיפולים של ריפוי בעיסוק ושיקום בדיבור". בית המשפט העליון ציין שהנתונים השונים שהובאו לגבי המנוח, מציירים תמונה כוללת של קשיים במגוון רחב של יכולות – קוגניטיביות, תפקודיות ונפשיות – ועולה כי בכל אחד מן ההיבטים היו קשייו של המנוח ניכרים ומשמעותיים. כל אלה, בהצטברם, שכנעו את הערכאה המבררת שהמנוח שם היה מתקשה להגיע לדרגת השכר הממוצע במשק. לא זה המצב בענייננו, אכן יש יסוד לקבוע שהמנוח סבל מקשיי ריכוז, היפראקטיביות וקשיי למידה, אך לא הוכח ולא נטען שקיבל טיפולים שונים, לרבות טיפול תרופתי והישגיו בבית ספר התיכון היו בינוניים. אין כל יסוד לקבוע בענייננו על סמך הנתונים שהוצגו שהמנוח לא היה מגיע לשכר הממוצע במשק.

1. אשר לשיעור השכר, הרי שבהתאם לחוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2020 נקבע שהשכר הממוצע בשנת הכספים 2021 יהיה השכר הממוצע ביום ט"ז בטבת התשפ"א (31/12/2020). הוסף עוד שבשנת הכספים 2021 יקראו את ההגדרה השכר הממוצע במשק שבסעיף 4 (א) (1) לחוק הפיצויים כך שבמקום ערב קביעת הפיצוי יבוא ביום ד' בניסן תש"ף, 29 במרס 2020. השכר הממוצע שפורסם בחודש מרץ 2020 הינו 10,582 ₪, שכר זה בהפחתת שיעור המס (לפי 2.25 נקודות זיכוי) עומד על 9,750 ₪ (במעוגל, בהתאם לחישוב משערכת).
2. הצדדים אינם חלוקים על כך שיש לחשב את שכרו של המנוח החל מגיל 18, בשים לב שהוא משתייך למגזר הערבי ולא היה צפוי להתגייס לצבא. המנוח נולד בתאריך 17/4/2000, החל מתאריך 17/4/2018 אז היה המנוח בן 18 ועד היום חלפו 3 שנים ו- 5 חודשים – דהיינו 41 חודשים. החישוב הוא לפיכך כדלקמן –

41 * 9,750 * 30% = 119,925 ₪.

1. באשר לחישוב הפסדי השנים האבודות בעתיד, הרי שהמנוח היה צפוי להיות במועד כתיבת פסק הדין בין 21 ו- 5 חודשים, עד לגיל הפנסיה צפויים לו – 45 שנים ו- 7 חודשים – דהיינו 547 חודשים, מקדם היוון 297.7 (במעוגל) והחישוב הוא כדלקמן –

9,750 * 297.7 * 30% = 870,772 ₪.

1. התובעים עתרו לפסיקת אובדן זכויות זקנה ופנסיה, דא עקא שהפיצוי בהתאם להלכת פינץ מבטא את מלוא ההפסד ואין להוסיף פנסיה או הפסדי קצבת זקנה (ראו ע"א 1689/17 פלוני נ' פלוני (23/3/17)).

משכך הפסדי השנים האבודות עומדים על – 990,697 ₪.

הוצאות לוויה קבורה, מצבה וכד'

1. התובעים טענו שנגרמו להם הוצאות המסתכמות למצער בסכום של 35,000 ₪ לצרכי קבורה, לוויה, מצבה, מתן כבוד אחרון למת, כיבוד למנחמים בתקופת ימי האבל. התובעים לא צרפו קבלות להוכחת טענותיהם ואולם לדבריהם בהתאם לפסיקה יש להניח כי אכן הוצאו הוצאות לצרכים אלו ומקובל לפסוק על דרך האומדנה.
2. הנתבעות טוענות שלא צורפו קבלות ואסמכתאות ולכל היותר יש לפסוק 3,500 ₪.
3. בהתאם לפסיקה, וכפי שטענו התובעים, גם אם לא צורפו קבלות, יש להניח כי הוצאו הוצאות לצרכים אלו ומקובל לפסק על דרך האומדנה (ראו לדוגמא, ת"א 2265/08 עזבון המנוח זהר דפן ז"ל נ' המאגר חברה לביטוח בע"מ (20/1/2010) והאסמכתאות שם.

בנסיבות העניין וכמקובל בפסיקה, אני פוסקת סך של 15,000 ₪ בראש נזק זה.

נזק לא ממוני

1. כפי שהסכימו הנתבעות ובהתאם לחוק הפיצויים ולתקנות על פיו יש לפסוק בראש נזק זה, סך של 46,425 ₪.

הפסדי שכר לתובע-2

1. התובעים טוענים, כי בעקבות מותו של המנוח הפך התובע-2, אביו, לאדם ללא שמחת חיים, מאז מותו הוא סובל ממתח נפשי עצום, עצב, דכאון ומצב נפשי ירוד. לטענת האב לא היה מסוגל לחזור לעבודתו במשך חודשיים לאחר האירוע והמעביד ניכה ימים אלו מימי החופשה. בנסיבות אלו עותר התובע לפסיקת 28,400 ₪ כגובה ממוצע של שתי משכורות.
2. הנתבעות טוענות שהאב אינו נפגע ישיר על פי החוק וגם לא הוכח כנפגע משני ומשכך אינו זכאי לפיצוי. מכל מקום נטען מדובר בנזק טעון הוכחה שלא הוכח שכן לא הוצגו תלושי שכר למועד התאונה.
3. אכן האב אני נפגע ישיר בתאונה, הוא אף לא טען שהוא נפגע משני בתאונה ולא הוכיח את התנאים הנדרשים להיותו נפגע משני ומשכך אינו זכאי לפיצוי על נזקיו גם אם אניח שנגרמו לו נזקים. יתירה מזו, אכן הנזק לא הוכח, מטענות האב עולה ששולם לו שכר על חשבון ימי החופשה שלקח והוא לא הוכיח שהיה זכאי לפדיון החופשה בעת סיום עבודתו. בנסיבות אלה, הדרישה לפיצוי בראש נזק זה נדחית.

סוף דבר

1. אחר כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעות לתובעים את הסכומים הבאים:

הפסדי שכר בשנים האבודות 990,697 ₪

הוצאות קבורה ומצבה 15,000 ₪

נזק לא ממוני 46,425 ₪

סה"כ 1,052,122

לסכום שנפסק ייווספו שכר טרחה בשיעור של 15.21% והחזר אגרה בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום.

1. הנתבעות תשאנה בפיצוי בהתאם לחלוקה שנקבעה בפסק הדין החלקי 85% הנתבעת-2, ו- 15% הנתבעת-3 – הנתבעות תשאנה ביתרת האגרה בהתאם לחלוקה זו.
2. ההודעה לצד שלישי מתקבלת, כפי שנקבע כבר בפסק הדין מתאריך 29/6/20. המודיעה לצדדים השלישיים (הנתבעת-2), רשאית להגיש פסיקתה לחתימה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 ימים.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ב, 09 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.