מונחת בפני בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר הגנה כנגד הנתבעים ביום 1.5.19.

ביום 4.1.19 הוגש כתב תביעה לפיו מבקש התובע לחייב את הנתבעים בסך של 71,077 ₪ בגין שכר טרחה עבור ייעוץ משפטי ושירותי עריכת דין שלא שולמו לטענתו.

הארכת מועד

פסק הדין ניתן ביום 1.5.19 והבקשה לביטול פס"ד הוגשה ביום 12.5.19 ולפיכך הבקשה לביטול פס"ד הוגשה במועד.

ביטול פס"ד מחובת הצדק

טענות התובע

התובע טוען כי בצע שתי מסירות של כתב התביעה והזימון לדין לנתבעים.

המסירה הראשונה בוצעה ביום 6.1.19. שליח מטעם התובע הדביק את כתב התביעה על דלת ביתם של הנתבעים וזאת לאחר שהנתבעים סרבו לפתוח את הדלת. השליח מפרט בתצהירו כי הנתבעים שהו בביתם והביטו בו מבעד לעינית. מתצהיר השליח ניתן ללמוד כי טרם יציאתו לבצע את המסירה, יצר השליח קשר עם נתבעת מס'2 על מנת לוודא את כתובת מגוריה, תחילה השיבה הנתבעת כי עומדת לעזוב את הבית, אולם לאחר שהשליח השיב לה כי מדובר בשליח מטעם התובע, שינתה הנתבעת את טעמה ומסרה כי היא נמצאת באילת ותשוב בסוף השבוע.

המסירה השנייה בוצעה ביום 12.2.19 באמצעות הדבקה על דלת ביתם של הנתבעים, וזאת לאחר שהשליח ביקר בדירה בשלושה מועדים שונים והנתבעים לא נמצאו בביתם. השליח וידא כי זו אכן דירת הנתבעים, בדגש על מספר הדירה ושלט הכניסה, עם מנהל האחזקה בבניין ובני משפחת שפירא. הנתבעים סרבו לקיים קשר טלפוני עם השליח, למעט שיחה בודדת ביום 10.2.19 בה הודיעה הנתבעת 2 לשליח כי אינה יכולה למסור לו מתי הנתבעים יהיו בביתם. עובדות אלו נתמכות בתצהיר השליח.

הנתבעים לא מתמודדים עם המסירה השנייה, אלא מתייחסים למסירה הראשונה בלבד.

התובע טוען כי אין מחובתו לשלוח מכתבי התראה לנתבעים, אולם חרף האמור, שיגר התובע מכתב התראה בדוא"ל ובפקס ביום 15.12.18.

התובע טוען כי במקרה זה יש להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה, הרי הנתבעים ידעו כי הוגשה התביעה בסמוך למועד הגשת התביעה.

טענות הנתבעים

הנתבעים טוענים כי מעולם לא קיבלו את כתב התביעה ומעולם לא נכח שליח בביתם. כמו כן, טוענים הנתבעים כי מעולם לא קיבלו מכתבי התראה מהתובע.

בהתייחס לשיחת הטלפון ביום 6.1.19, הנתבעים טוענים כי הובהר לשליח כי הם נמצאים בחופשה משפחתית עד ליום 8.1.19. הנתבע טוען כי הינו דמות מוכרת, היושב כל יום כ-4 שעות במקום המפגש של תושבי פולג "בדרך אל הים", כותב באתר החדשות "נתניה 360", כך שאין בעיה לאתרו ולמסור לו את כתב התביעה כדין.

הנתבעים טוענים כי ביקשו מבית המשפט ביום 6.2.19, באמצעות הפקס, שיורה לתובע לבצע מסירה כדין, אולם מסירה שכזו לא בוצעה עד היום וכי רק לאחרונה נפתחה להם האפשרות לצפות במסמכי התיק באמצעות "נט המשפט".

דיון

מעיון בתיק עולה כי שתי המסירות בוצעו בכתובתם הרשומה של הנתבעים.

אישורי המסירה נתמכים בתצהיר השליח, שגם שוחח עם הנתבעת, ואימת את כתובתם של הנתבעים באמצעות שכנים.

הנתבעים לא מכחישים את כתובתם ולא מבקשים לחקור את השליח שביצע את המסירות, עובדה אשר עומדת לחובתם בבחינת הכחשה של ביצוע המסירה.

הנתבעים לא צרפו אסמכתאות כי אכן שהו בחופשה בארץ בעת המסירה הראשונה, וגם אם תתברר נכונותה של טענה זו, כתב התביעה נמסר בשנית ביום 12.2.19 בכתובת מגוריהם בהדבקה לאחר שהשליח ביקר בביתם בשלושה מועדים שונים הגיש אישור מסירה, תצהיר שליח בדבר נסיבות המסירה וציון גורם מאמת בדבר כתובת הנתבעים.

הנתבעים הגישו בקשה לתיק ביום 6.2.19 ,טרם מתן פסק הדין,בין ביצוע המסירה הראשונה (6.1.19) למסירה השנייה (12.2.19),שעניינה נסיבות ביצוע המסירה של כתב התביעה. בקשתם לא נתמכה בתצהיר ערוך כדין למרות טענות עובדתיות העולות הימנה. הגשת הבקשה כאמור טרם מתן פסה"ד (ביום 1.5.19) מהווה בנסיבות דנן בבחינת "כלל הידיעה" הגובר על "כלל ההמצאה" אודות כתב התביעה כנגדם על כל פרטיו, ועל כן היה עליהם להגיש כתב הגנה מטעמם בתוך 60 יום ממועד הגשת בקשתם.

לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי גם אם קיים לכאורה ספק כלשהו בביצוע המסירה הראשונה, הרי שכתב התביעה נמסר לנתבעים כדין, באמצעות "כלל הידיעה" ולכל המאוחר ביום 12.2.19 (המסירה השנייה) ,ועל כן פסק הדין שניתן בחלוף 60 ימים מיום מסירת כתב התביעה ניתן כדין, אינו פגום ואין לבטלו מחובת הצדק.

משהגעתי לכלל מסקנה שאין לבטלו מחובת הצדק, יש לבחון האם יש מקום לבטל את פס"ד משיקול דעת ביהמ"ש.

ביטול פס"ד משיקול דעת

טענות התובע

הנתבע היה לקוחו של התובע במהלך למעלה מעשור, עד שהנתבע קטע את ייצוגו של התובע ביום 15.12.18 באמצעות הודעת וואטסאפ.

הנתבע ביקש את שירותיו של התובע בשתי תביעות לשון הרע ובארבע סוגיות משפטיות נוספות, אולם לא שילם את שכר הטרחה בגין הטיפול בהן כמפורט:

1. פרשת התביעה בנתניה (הנתבע משמש שם כנתבע) - ביום 6.5.18 חתמו התובע והנתבע על הסכם שכ"ט בגובה 15,000 ₪ + 20% מכל סכום אותו יקבל הנתבע בסופו של ההליך. הנתבע שילם סך 15,000 ₪ לתובע בשיק שנמשך מחשבונו, אולם השיק חזר מסיבת אכ"מ ורק במועד מאוחר יותר שולמה תמורת השיק בהעברה בנקאית. התובע העריך את נזקיו בגין הפרת ההסכם ופגיעה במוניטין ב-15,000 ₪.
2. תביעת דיבה כנגד הנתבע ע"י רפי רותם – ביום 5.12.18 נכרת הסכם בע"פ לפיו בגין תביעה זו בסך 400,000 ₪, ישלם הנתבע שכ"ט בגובה 12,000 ₪ בשלוש פעימות(שליש בסמוך להכנסת הסכם שכ"ט, שליש עם הגשת בקשה להפקדת ערובה ושליש עם פתיחת הליך ההוכחות) + 20% מכל סכום סופי שייפסק לטובתו של הנתבע. הנתבע שילם את השליש הראשון, אך התחמק מחתימה על הסכם שכ"ט. התובע מעריך את נזקיו בגין הפסקת הייצוג בתיק בסך 20,000 ₪.
3. ניסוח הסכם "FIENDER" – ביום 25.11.18 פנה הנתבע לתובע וביקש ממנו להכין חוזה תיווך בין חברות סטארט-אפ למשקיעים כשהנתבע אמור להיות המתווך. התובע הכין את החוזה ודאג לתרגומו. משביקש מהנתבע את שכרו בסך 14,000 ₪, הנתבע הגיב שהוא מוותר על ההסכם וסירב לשלם לתובע את שכרו. בסופו של דבר שילם הנתבע לתובע 1000 ₪ בגין עמלו ואת דמי התרגום לאנגלית ולכן לאחר ניכוי הסכום ששולם נותר לנתבע לשלם סך של 13,000 ₪.
4. הגשת התלונה בלשכת עורכי הדין כנגד עו"ד בני כ"ץ - הנתבע ביקש מהתובע להכין ולהגיש בשמו תלונה ללשכת עורכי הדין כנגד עו"ד בני כ"ץ. הנתבע שילם לתובע על חשבון שכרו המגיע לו 500 ₪ ועל פי חישוביו של התובע יתרת שכרו הראוי הינה 2000 ₪.
5. הגשת התלונה בלשכת עורכי הדין, בשם הנתבעת, כנגד עו"ד מאיה בית און - הנתבע ביקש מהתובע להגיש תלונה, בשם הנתבעת, לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין כנגד עורכת הדין מאיה בית און. התלונה הוגשה ביום 16.11.18. הנתבעים שילמו לתובע על חשבון שכרו המגיע לו 500 ₪ ועל פי חישוביו של התובע יתרת שכרו הראוי הינה 2000 ₪.
6. פרשת אדם מילא – הנתבע מונה לאיתור זוכים בתביעה ייצוגית שהוגשה כנגד "אדם מילא בע"מ". לנתבע היו השגות כספיות רבות כלפי "אדם מילא" ולכן הוא שכר את התובע לייצוגו בפרשה זו. סוכם כי שכרו של התובע בפרשה זו יעמוד על 1000 דולר שהם 3750 ₪.

בנוסף הנתבעת שכרה את שירותי התובע בעניין פיטוריה ממעריב, התובע פנה אל מעסיקה של הנתבעת, השתתף בשימוע של הנתבעת, ניסח עבורה שאלות לפוליגרף ולאחר שהנתבעת פוטרה לבסוף מעבודתה, אף החל במלאכת הכנת תביעה מתאימה לבית הדין האזורי לעבודה. הנתבעים לא שילמו דבר לתובע בגין שכרו בפרשה זו ולפיכך על פי חישוביו של התובע שכרו הראוי בפרשה זו הינו בסך 5000 ₪.

סה"כ חוב שכר הטרחה מסתכם ב-60,750 ₪ שהם 71,077.5 כולל מע"מ.

התובע טוען כי הנתבע הוא זה שפיטר את התובע מייצוג(גם בענייני הנתבעת), ולא כפי שטוענים הנתבעים.

טענות הנתבעים

בהתייחס לפרשת התביעה בנתניה, הנתבע טוען כי התובע לא זכאי לתוספת של 15,000 ₪. הנתבע הוא גם הנתבע בתיק זה ואין כל וודאות משפטית שהתביעה תידחה נגדו. התובע, לטענת הנתבע, מודה כי שולם מלוא שכר הטרחה בסך 15,000 ₪.

בהתייחס לפרשת רפי רותם, הנתבע טוען כי שולם 4680 ₪ עבור הגשת כתב הגנה. סוכם כי שליש נוסף ישולם ברגע שיקבע מועד דיון להוכחות ושליש נוסף בסיום התיק. הואיל והייצוג הופסק על ידי התובע לפני מועד ההוכחות אין לשלם שכ"ט נוסף לגישת הנתבע.

בעניין הסכם התיווך, הנתבע טוען כי ביקש מהתובע הצעת מחיר, התובע דרש מהנתבע 14,000 ₪ עבור ההסכם והנתבע סרב להכנת ההסכם, אך שילם 1500 ₪ מתוך רצון לסיים את העניין, לטענתו.

בעניין התלונות ללשכת עורכי הדין, הנתבע טוען כי התובע התבקש להכין תלונות קצרות לוועדת האתיקה ושולם מלוא שכר הטרחה. הנתבעת טוענת כי הדרישה לתשלום בסך 2000 ₪ הינה מופרזת ולא עוגנה בהסכם שכ"ט.

בעניין אדם מילא, התובע התפטר מייצוג ימים ספורים לפני הדיון בבית המשפט והנתבע נאלץ להתפשר על סך 5,500 ₪, במקום 129,000 ₪ אשר אדם מילא חייבים לו לטענתו. הנתבע שילם לתובע 2340 ₪ בגין הוצאות מכתב התראה.

בעניין פרשת פיטורי הנתבעת ממעריב, הנתבעת טוענת כי התובע התפטר מייצוג ושכר הטרחה היה מבוסס על אחוזים בלבד, וכי לא צורפה אסמכתא לחישוב שכר הטרחה הנדרש.

כמו כן, טוענת הנתבעת כי התובע הגיש נגדה תביעה על מלוא הסכום, כאשר בפועל הייתה צד רק לשניים מן ההליכים אשר בגינם התובע תובע את שכרו.

דיון

באשר לשיקול דעת בימ"ש יש לחלק לשניים : "סיבת המחדל" וסיכויי ההצלחה".

באשר לסיבת המחדל, כאמור, מדובר במחדל של הנתבעים. כתב התביעה נמסר לנתבעים כדין, ואילו הנתבעים לא העלו את טענותיהם במסגרת כתב ההגנה.

כמו כן, לנתבעים קיים מחדל נוסף בכך שלא הגישו את טענות הגנתם במסגרת תצהיר תוך בבקשה לביטול פסק דין,אלא עשו זאת רק לאחר שתי החלטות שניתנו על ידי ביהמ"ש וזאת יש לזקוף לחובתם.

"סיכויי הצלחה" –

זו השאלה החשובה יותר. המבחן הוא מבחן של "הגנה אפשרית" ולאו דווקא בטוחה. הנטל המוטל על הנתבעים הוא לשכנע שלכאורה יש להם הגנה אם יוכיחו אותה. בימ"ש מפעיל את סמכותו תוך מתן משקל רב לזכות הגישה לערכאות ותוך חתירה לתוצאה מידתית.

ראשית, בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי מי מביניהם אחראי להפסקת הייצוג בפרשיות נשוא כתב תביעה זה.

שנית, מרבית הסכומים הנתבעים בתביעה זו אינם מבוססים ו/או נסמכים על הסכם שכ"ט חתום על ידם, אלא על הערכת התובע בלבד או הסכמים שבעל פה/הודעות וואטסאפ.

מתוך שתי תביעות שבהן ייצג התובע את הנתבע ו-5 פרשיות משפטיות נוספות, נוכחתי בתיק רק בשני הסכמי שכ"ט שהאחד מהם כלל אינו חתום. ייצוגם של הנתבעים על ידי התובע בגין התביעו/הפרשיות השונות לא נתמכו במלואם בהסכמי שכ"ט כתובים, ברורים וחתומים ע"י הנתבעים, המעידים על גובה התשלום, מיהות ייצוגם של הנתבעים ע"י התובע, אופן התשלום וכיוצ"ב. לעניין זה קיימת חשיבות רבה נוכח היותו של התובע עו"ד במקצועו.

שלישית, לא ברור בשלב זה מדוע הנתבעת צורפה לכתב תביעה זה על כל חלקיו וסכומיו, שכן היא אינה מהווה צד למרבית ההליכים שבגינם התובע תובע את שכרו והחוב המיוחס לה כך נראה בגוף התביעה שונה ופחות מסכום התביעה.

לאור האמור לעיל, אני סבור כי הנתבעים עמדו בשלב זה בנטל המוטל לפתחם בהעלאת טענות "הגנה אפשריות", אשר ראויות להתברר במסגרת ההליך העיקרי, ולא במסגרת הבקשה לביטול פסק דין.

בית המשפט כאמור בשלב זה אינו בוחן אמיתותן של הטענות,אלא רק בוחן אם הינן ראויות לבירור עובדתי וראייתי, שאם הנתבעים יוכלו להוכיחן בהליך העיקרי הרי שהן בגדר "הגנה אפשרית" ועל כן יש לבטל פס"ד "משיקול דעת".

אני סבור כי מסקנתי בשלב זה מקבלת משנה תוקף וחשיבות נוכח היותן של טענות התובע בתביעתו נסמכות לפחות בחלקן על הערכה בלבד.

יחד עם זאת, לחובת הנתבעים קיים מחדל בכך שלא הגישו את כתב הגנתם במועד ובכך שלא צרפו לבקשתם הראשונה את טענות הגנתם, וכי רק לאחר שבית המשפט נתן החלטתו בעניין זה, הנתבעים נכונו לעשות כן והגישו תצהירים המפרטים את טענות הגנתם.

חרף האמור לעיל, אני סבור כי מחדלם של הנתבעים ניתן לריפוי באמצעות תשלום הוצאות התובע.

לפיכך, אני מורה כי פס"ד הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות התובע בסך 4000 ₪ תוך 20 יום מהיום.

הצדדים ימסרו הודעה לתיק בדבר תשלום/אי תשלום ההוצאות במועד ובהתאם יינתנו הוראות בדבר המשך ניהול ההליך או סיומו.

המזכירות תשלח החלטתי לב"כ הצדדים בפקס.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ט, 26 מאי 2019, בהעדר הצדדים.