07 ינואר 2021

לפני:

כב' השופט עמיצור איתם

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבע למינוי מומחה נוסף או אחר חלף המומחה שמונה מטעם בית הדין, פרופ' אבינועם רכס.
2. מדובר בבקשה בגלגול שני, לאחר שבקשתו הראשונה של הנתבע נדחתה כאן בהחלטה מיום 17.6.2020 תוך שקבעתי כי הוגשה בשיהוי וכי לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את פסילת המומחה. על החלטה זו הוגשה בר"ע 9637-07-20, אשר אף היא נדחתה בשל שיהוי ולגופה על ידי בית הדין הארצי בהחלטת כב' השופטת לאה גליקסמן מיום 31.8.2020, אך ניתנה לנתבע האפשרות להפנות אל המומחה שאלות הבהרה לעניין זה.
3. בהחלטה מיום 2.12.2020, לבקשת הנתבע, הועברו אל המומחה שאלות הבהרה שלהלן:
4. האם אתה מודע להוראות המפורטות בכללי ההתנהגות והאתיקה למומחים הרפואיים בבתי הדין לעבודה?
5. האם נכון שאתה ופרופ' לקר עובדים באותה מחלקה בבית חולים הדסה? אם כן, נא לציין משך התקופה בה אתם עובדים יחד וכן סוג הקרבה.
6. ככל שתשובתך לשאלה הקודמת חיובית – מדוע לא ציינת בחוות דעתך ובתשובותיך לשאלות ההבהרה את העובדה כי אתה ופרופ' לקר (המומחה מטעם התובע) עובדים באותה מחלקה בבית החולים הדסה וכן לא ציינת את סוג ומידת הקשר החברתי ביניכם?
7. האם יש לך היכרות קודמת אישית או מקצועית עם התובע אשר עבד בעבר כרופא בבית החולים הדסה עין כרם?
8. ביום 7.12.2020 התקבלו בבית הדין תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה (כל ההדגשות במקור – ע.א.):
9. "התשובה לשאלה זו חיובית. אני מודע היטב להוראות בדבר כללי ההתנהגות והאתיקה למומחים הרופאים בבתי הדין לעבודה. יתר על כן בצד של ההסתדרות הרפואית בתפקידי הקודם כיו"ר הלשכה לאתיקה כתבתי את הכללים בדבר "הרופא כעד מומחה" (פורסם ביולי 2002) עליהם נשענים הכללים בבית הדין לעבודה.
10. פרופ' לקר והח"מ עובדים באותה מחלקה, המחלקה לנוירולוגיה ב"הדסה" למיטב ידיעתי כ-20 שנה. אני מבקש להבהיר בלשון הברורה ביותר כי אין ביננו כל קרבה שהיא, לא מקצועית ולא חברית למעט עצם העובדה כי אנחנו נמצאים טכנית באותה מחלקה. תחומי העניין המקצועי שלנו הם שונים לחלוטין ואנחנו איננו עובדים יחד. עוד ברצוני לציין כי אין ביננו כל קשר חברי וכי מעולם לא נפגשו בחוג חברתי כל שהוא מחוץ לכותלי בית החולים ולא היינו איש בביתו של השני.
11. על פי הרישומים שלי לא כתבתי בתיק זה תשובות הבהרה. ככל שאני טועה אבקש לקבל העתק מהן.

אני מבקש לחזור ולהדגיש כי אין כל קשר מקצועי או חברתי מכל סוג שהוא בין פרופ' לקר לביני. אני לא נמצא בניגוד עניינים מכל סוג שהוא בשל העובדה שאנחנו נמצאים באותה מחלקה בבית החולים.

קראתי היום שוב את כללי ההתנהגות והאתיקה למומחים הרפואיים בבתי הדין לעבודה ולא מצאתי בהם אף כלל אותו הפרתי, לכאורה, בהתנהלותי. בהעדר כל "עניין אישי" או "חשש לניגוד עניינים" מכל סוג שהוא לא חלה עליי, להבנתי, חובת דיווח על פרופ' לקר.

1. לעניין התובע ד"ר מנדל גלזר אבקש לציין כי לא נמסר מתי עבד ב"הדסה" ומה תחום מומחיותו ואני אינני מזהה רופא כזה.

אני מבקש להדגיש כי חוות דעתי בתיק זה משקפת את עמדתי הרפואית הבסיסית בדבר קיום קשר סיבתי בין אירוע חריג והופעת אירוע מוחי (CVA) כפי שהתקבלה על ידי בבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 208/09 יהושע לב – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 13.2.2011)). על עמדה זו הגנתי מאז בחוות דעת מרובות שניתנו בבתי הדין האזוריים לעבודה כמו גן במקרה הנוכחי. לחוות דעת רפואיות מטעם הצדדים לא הייתה השפעה על עמדתי הבסיסית הזו."

1. עם קבלת תשובותיו של המומחה הוגשה הבקשה שלפניי, בה טוען הנתבע כי נוכח האמור שם יש לפסול את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית הדין ולמנות מומחה אחר תחתיו, או למצער למנות מומחה נוסף בעניינו של התובע.

לשיטת הנתבע, יש לפסול את המומחה או למנות מומחה נוסף בשל העובדה כי המומחה מטעם בית הדין והמומחה מטעם התובע עובדים באותה מחלקה בבית החולים הדסה עין כרם מזה 20 שנים. לדעת הנתבע היה על המומחה מטעם בית הדין לפסול את עצמו עם קבלת הודעת המינוי ולהימנע ממתן חוות דעת בתיק. הנתבע חולק על דעתו של המומחה וסבור כי די בהיכרות רבת השנים עם המומחה מטעם התובע כדי להפר את כללי האתיקה, באופן שמקים למומחה חוות דיווח על ההיכרות כאמור ומצדיק מינוי מומחה אחר.

לטענת הנתבע, התובע נבדק וטופל על ידי המחלקה בה עובד מומחה בית הדין והמומחה מטעם התובע עצמו. כמו כן, די בהיכרות רבת השנים בין שני המומחים כדי לקבוע כי מדובר בקולגות למקצוע ולא ניתן לשלול יחסים אחרים ביניהם, ואף לא ניתן לשלול כי למומחה מטעם בית הדין עניין אישי בתוצאות ההליך לאור אותה היכרות. בנוסף, הנתבע סבור כי לא היה מקום למנות מומחה רפואי מבית חולים הדסה, בו עבד גם התובע בעבר.

נוסף על האמור, לדעת הנתבע יש לפסול את חוות דעתו של המומחה גם לגופה, שעה שאינה ערוכה בהתאם להנחיות, לאקונית ואינה עונה באופן ברור על הפער של שבוע ימים בין האירוע החריג לפנייתו הראשונית לטיפול רפואי. טענתו של המומחה כי עמדתו בתיק זהה לעמדתו בעב"ל יהושע לב – המוסד אינה נהירה לנתבע, שכן שם פער הזמנים בין האירוע החריג להתפתחות האירוע המוחי עמד על 24 שעות, פער אשר לגביו קבע המומחה כי הוא בבחינת תקרת הזמן הסבירה, שמעבר לה השפעת הדחק הולכת ופוחתת.

לסיום, הנתבע טוען כי המומחה אינו מפרט בחוות הדעת דבר לעניין גורמי הסיכון מהם סובל התובע ומה מידת השפעתם על התפתחותו של האירוע המוחי ממנו סבל.

1. לשיטת התובע מדובר בבקשה חוזרת שנדחתה פעמיים, ויש לדחותה גם כעת תוך חיוב בהוצאות. כמו כן, התובע סבור כי אין לאפשר לנתבע שאלות הבהרה נוספות לאחר שביקש וקיבל ארכה לפיצול השאלות, וזו חלפה מכבר. על כן יש לקבוע את התיק לסיכומים.

אשר לטענות הנתבע לגופן, סבור התובע כי בקשת הנתבע לפסילה נשענת על נימוק אחד – העובדה כי המומחה מטעם בית הדין והמומחה מטעם התובע עובדים באותה מחלקה, אשר הייתה ידוע לנתבע עוד בטרם מתן חוות הדעת ולגביה נקבע בבית הדין הארצי כי אינה יכולה להוביל לבדה לפסילת חוות הדעת. התובע סבור כי תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה חד משמעיות, בעוד שטענת הנתבע בעניין דומה (עניין צוק) הייתה אין לפסול את המומחה אך בשל העובדה כי הוא עובד עם המומחה מטעם התובע שם באותו בית חולים ובאותה מחלקה.

התובע סבור כי טענת הנתבע לעניין אישי של המומחה בתוצאות ההליך נטענת באוויר ואינה נתמכת בדבר.

1. לאחר שעיינתי בתשובות המומחה, בבקשת הנתבע ובתגובה לה - הגעתי לכלל מסקנה כי אף דין בקשה זו להידחות.
2. המומחה השיב בפירוט ובבהירות על כלל השאלות אשר הופנו אליו, ומתשובותיו עולה כי בינו ובין המומחה מטעם התובע נעדרת כל קרבה המצדיקה את פסילתו מתיק זה. אף ששני המומחים עובדים תחת אותה מחלקה, כאמור, אין בכך כדי לאיין את חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין. כך במיוחד בשלב בו כבר ניתנה חוות דעתו והובאה לידיעת הצדדים.

נחה דעתי כי המומחה השיב לכלל השאלות בכנות, כי הוא בקיא בכללי ההתנהגות והאתיקה ואף שב ועיין בהם פעם נוספת למען הזהירות, אולם לא מצא כל טעם לפגם בהתנהלותו. כך גם לא מצאתי כי יש להטיל דופי בתשובת המומחה כי אינו מכיר את התובע ולא ידוע לו כי עבד בהדסה.

1. יוער, כי הטענה החוזרת לעניין אישי של המומחה בתוצאות ההליך, כאשר אין בצידה טעם מובהק, מטילה ספק ישיר ביושרו המקצועי של המומחה ובמקצועיותו וזאת ללא הצדקה. חזקה על מומחה שמונה מטעם בית הדין כי ישמש ידו הארוכה בכל עניין רפואי המצוי לפתחו, על מנת לאפשר הכרעה שיפוטית גם מקום בו בית הדין חסר את הידע (הרפואי) הנדרש לצורך כך. הטלת דופי ביושרו האתי והמקצועי של המומחה רצוי שתעשה בזהירות ובמשורה, ומקום בו קיימת הצדקה מהותית לכך – אשר כאמור לא מצאתי במקרה שלפניי.
2. בשולי הדברים יש להעיר כי ייתכן שלכתחילה, היה ראוי שהמומחה יימנע מראש ממתן חוות דעת במקרה זה. לטעמי מן הראוי שמומחה מטעם בית הדין, המשמש כאמור כידו הארוכה, יחמיר על עצמו בעניינים אלו באמות מידה הדומות לאלו שבית הדין היה מחיל על עצמו. זאת ולו משום מראית פני הצדק.
3. סוף דבר – על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית. חרף התנגדותו של התובע, ועל מנת למצות את הליך מינוי המומחה באופן יעיל ולאור החלטות קודמות, פתוחה בפני הנתבע האפשרות להעביר אל המומחה שאלות הבהרה בנוגע לחוות דעתו. אולם כבר עתה יובהר כי השאלות יתמקדו בחוות הדעת לגופה, והיקפן יהיה מצומצם ככל שניתן.
4. לאור האמור, הבקשה למינוי מומחה נוסף או אחר נדחית. שאלות הבהרה מטעם הנתבע יוגשו עד 27.1.21.
5. עיון בהתאם.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשפ"א, (07 ינואר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.