בפניי עתירה מנהלית.

1. הסעדים המבוקשים בעתירה הם מסירת מסמכים שונים הנוגעים לביקורת עומק, אשר רשם ההקדשות, הוא המשיב 1 בעתירה (להלן – הרשם), החליט לקיים ביחס לעותרת, מכוח סעיף 345כד2 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן – החוק).

2. ברקע העתירה מצויה טיוטה של דו"ח הביקורת (דצמבר 2018, להלן – הטיוטה), בה נכתב, תחת ראש פרק שעניינו המלצת רואה החשבון המבקר, כי "הממצאים החמורים המפורטים בדו"ח זה מבססים עילות פירוק כנגד החל"צ (העותרת – ע.ש.), ולו לצורך תיקון הליקויים החמורים שנפלו בה תחת פיקוח בית המשפט. לחילופין, ניתן לבחון אפשרות לתיקון הליקויים בדרך אחרת, ככל שתיקון זה יהיה בו כדי לשנות באופן מהותי ועקרוני את ההתנהלות בחל"צ, כך שתפעל בהתאם להוראות ורוח חוק החברות, הנחיות הרשם מכוח הוראות החוק ומסמכי הייסוד של החל"צ (תזכיר ותקנון). החל"צ תוכל להגיש, יחד עם תגובתה לטיוטת דו"ח הביקורת, את עמדתה בעניין אופן תיקון הליקויים המתאים".

3. מכתבי הטענות שבפניי עולה, כי לעותרת נמסרו כל החומרים המבססים, לשיטת המשיבים, את הממצאים הכלולים בטיוטה. חומרים אלה כוללים גם, אך לא רק, חומרים אותם מסרה העותרת עצמה, המחזיקים, לדבריה, אלפים רבים של מסמכים. על רקע זה, ולאחר שעיינתי בחומרים שונים, וקיבלתי הסברים מב"כ המשיבים ונציגיהם, אפנה לדון בטענות הדורשות הכרעה.

4. העותרת מעלה טענה כללית, לפיה יש חובה למסור בידיה לא רק את החומרים המבססים ממצאים לחובתה, אלא את כלל החומרים הנוגעים לעניינה, המצויים ברשות המשיבים. טענה זו נשענת בעיקרה על פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 4914/94 טרנר נ' מבקרת המדינה פ"ד מט(3) 771 (1995).

5. עיקר הפסיקה אליה מפנה העותרת, מבוססת על זכותו של הפרט לעיין בחומרים, כחלק מזכות הטיעון הקמה לו ביחס להחלטות העלולות לפגוע בו. בפסיקה זו נקבע, כי "הצדק הטבעי מחייב, שהנחקר לא יפגע על ידי חומר נסתר" (בג"צ 469/74 גונן נ' ועדת החקירה – מלחמת יום הכיפורים, פ"ד כט(1) 635 (1974), בעמוד 640). מכך נובעת החובה למסור בידיו של הפרט את החומרים, המהווים את הבסיס להחלטה העלולה לפגוע בו (ראו רע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נח(4) 221 (2004), בפסקה 15; בג"צ 7793/05 אוניברסיטת בר אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד סד(3) 2011, בפסקה 30 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ביניש). בחובה זו עמדו המשיבים. ברם, כמוסבר לעיל, העותרת אינה מסתפקת בכך, ודורשת לקבל את כלל החומר שבידי הרשות.

6. עמדה זו אין בידי לקבל, שכן פסק הדין בעניין טרנר, עליו מתבססת העותרת, אינו חל על המקרה שבפניי.

7. ראשית, הקביעה שבו לעניין היקף החומר אשר יש למסור, נשענה על כך שהיה מדובר בהחלטה בעלת אופי סופי, אשר אין אחריה ערעור (ראו בפסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט א' גולדברג). זה אינו המקרה בפניי. ההמלצה השלילית המצוטטת לעיל, העומדת במרכז טיעוני העותרת, מצויה בדו"ח ביניים. לעותרת ניתנה זכות טיעון לגבי החלטה זו. על פי תוכנה, אין מדובר בהמלצה ברורה על נקיטת הליכי פירוק, הגם שאפשרות כאמור עולה בה. גם אם תיכלל ההמלצה בדו"ח סופי, צפוי כי לעותרת יהיה יומה בכל הליך אשר יינקט, אם וככל שיינקט, בהמשך לכך. בכך, שונה המצב תכלית שינוי מזה אשר נדון בעניין טרנר הנ"ל (לאיבחון על בסיס דומה של פסק הדין בעניין טרנר, ראו גם בג"צ 3495/06 מצגר נ' היועץ המשפטי לממשלה (30.7.2007), בפסקה 16 לפסק הדין). טענות העותרת בדבר פגיעה קונקרטית בה כבר עתה, בשל טיוטת הדו"ח, הועלו לראשונה בהשלמת טיעון שהגישה, ומכל מקום לא גובו בתשתית ראייתית של ממש, המאפשרת לייחס להן משקל.

8. שנית, בעניין טרנר ניתן משקל רב לפגיעה בכבודו של העותר. גם בהקשר זה לא ניתן ללמוד גזרה שווה למקרה הנוכחי. בפי העותרת טענות בעלות משקל לעניין מעמדה כתאגיד עתיר זכויות בבניין הארץ ופיתוחה. אף יש ממש בטענתה, כי הזכות לשם טוב נתונה גם לתאגידים. עם זאת, עוצמת ההגנה על זכותה היסודית של העותרת לשם טוב ולכבוד, אינה מצויה באותו מישור בה מצויה הגנה זו כאשר מדובר באדם בשר ודם. כאשר מדובר בשמו הטוב ובכבודו של אדם, יש חשיבות רבה למימד האישי - רגשי (ראו, למשל, ע"א 294/91‏ חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים"‏‎ ‎נ' קסטנבאום, פ''ד מו(2) 464 (1992), בפסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט א' ברק). ממד זה אף מהווה מרכיב חשוב בשיקולים בפסיקת פיצויים בגין פגיעה בשם הטוב (ראו ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (4.8.2008) בפסקה 58 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה). בהקשר זה ניתן משקל לעוצמת העלבון שנגרם לאדם, להשפלה שהוסבה, לסבל האישי, לבוז שספג. ברי, כי ממד זה אינו מתקיים בתאגידים דוגמת העותרת. אכן, עובדה זו אינה גורעת מעצם תחולתה של הזכות לכבוד ולשם טוב על התאגיד. עם זאת, יש בה כדי להשליך באופן ממשי על היקף ועוצמת ההגנה על זכות זו.

9. נוכח שיקולים אלה, אין בידי לקבל את טענת העותרת בדבר תחולתה של הלכת טרנר על העניין. לא למותר לציין, כי אין ביד העותרת להפנות לפסיקה מחייבת בהקשר הנדון, או בהקשר קרוב, אשר אימצה את הכלל הגורף לו טוענת העותרת. למעשה, כך גם עולה גם מסקירת הפסיקה בספרות עליה מבקשת העותרת עצמה לסמוך (ראו ד' ברק – ארז, "זכות הטיעון – בין צדק פרוצדורלי ויעילות, ספר אור, תשע"ג – 2013) 817, בעמוד 857). הנחיות של מבקר המדינה, אשר גם אליהן מפנה העותרת, אינן בעלות מעמד נורמטיבי מחייב, ומכל מקום, אינן מוסיפות למה שנאמר בעניין טרנר הנ"ל.

10. העותרת ביקשה לקבל לידיה את תוכנית העבודה של הביקורת. עמדת הרשם היא כי מדובר במסמך פנימי, המשקף נהלי עבודה פנימיים, ואינו חלק מן המסמכים עליהם נסמכים הממצאים שבביקורת. לעמדה זו יש יסוד בדין (ראו בג"ץ 7805/00‏ אלוני נ' מבקרת עיריית ירושלים, פ''ד נז(4) 577 (2003), בעמודים 600 – 601). כעולה מן הטיוטה, כמו גם מן ההסברים שניתנו במעמד צד אחד, עיקרי תוכנית העבודה האמורה פורטו בטיוטה. בפי העותרת אין טענה ברורה או משכנעת העשויה ללמד על התועלת העשויה לצמוח לעניינה ממסמך זה. נוכח כל האמור, יש לדחות חלק זה של העתירה.

11. העותרת ביקשה לקבל לידה תרשומות של שיג ושיח שקיימו המשיבים עם גורמים שונים אשר מסרו מידע בעניינה של העותרת. חלק מתרשומות אלה נמסרו לעותרת. בהסכמת ב"כ העותרת, התקיים הליך ממושך של עיון במעמד צד אחד בתרשומות נוספות, אשר לא נמסרו לעותרת, תוך קבלת הסברים מנציגי המשיבים. בסופם של דברים, לא נמצא בעיון חומר המבסס ממצא כלשהו בדו"ח הביקורת, או העשוי לסייע לעותרת^[1]. בתוך כך עלה, כי מדובר בתרשומות המתעדות אמרות של מי שדרשו סודיות, לרבות לגבי עצם מסירת המידע על ידיהם, כתנאי למסירת המידע. נמסר עוד, כי לא קיים ברשות המשיבים תיעוד אחר של שיחות נוספות, המבססות ממצאים כלשהם בדין וחשבון. בתוך כך עלה, כי לא קיימת תרשומת המתייחסת לנספח 35 לעתירה, המתעד אמרות של מר מאיר שפיגלר, בהמשך לתצהיר שהגיש (עניין עליו עמדה העותרת באופן מיוחד בעתירתה ובטיעוניה). נוכח מכלול זה, אין עילה להתערב בהחלטת הרשם, שלא למסור את החומרים האמורים בידי העותרת. מסקנה זו אינה משתנה, גם נוכח טענות שהעלתה העותרת בדבר אי התאמות מסוימות בין נוסח מודפס של תרשומות שנמסרו לה ובין נוסח בכתב יד של אותן תרשומות, או טענות של העותרת לעיצומן של אמרות שנמסרו על ידי מר שפיגלר^[2].

12. חריג אחד לאמור לעיל נוגע לאמרותיו של מר דני טבקוב. ברשות המשיבים מצויות תרשומות בכתב יד של מספר שיחות עם מר טבקוב, בנושאים העולים בטיוטת הדו"ח. תרשומות מודפסות של אמרות של מר טבקוב נמסרו בשלב קודם לעותרת. בהמשך להערותיי, הועברו לעותרת גם התרשומות שנערכו בכתב יד, תוך השחרות של עניינים מסוימים שאינם עולים בדו"ח, או שאין בהם כדי להועיל לעותרת.

13. העותרת טוענת, כי לא מצאה סימוכין בחומר שברשותה לקביעות מסוימות שבטיוטת דו"ח הביקורת. כנזכר לעיל, המשיבים מוסרים כי כל המסמכים הרלוונטיים לממצאים שבטיוטה מצויים ביד העותרת. השאלה אם לממצא מסוים בטיוטה יש עוגן במסמכים, חורגת מגדריה של עתירה זו. ככל שקיימת עמימות לעניין זה, לכאורה ניתן להתירה בהנמקה מתאימה של החלקים הרלוונטיים בדו"ח, ומכל מקום פתוחה בפני העותרת הדרך לטעון, כי לשיטתה אין לממצאים כאלה ואחרים תשתית בחומר. אני יוצא מהנחה כי לעניין זה ניתן יהיה למצוא פתרון מעשי במסגרת הליכי השימוע. מכל מקום, כאמור, פתרונו חורג מגדר ההליך שבפניי.

14. התוצאה של כל האמור לעיל היא כי בכפוף לאמור בפסקה 12 לעיל, העתירה נדחית בעיקרה. העותרת תישא בשכר טרחת ב"כ המשיבים בסך של 7,000 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא משקף את היקף העבודה שנדרשה בהליך זה, ואת מכלול הקביעות לעיל. הוא ישולם עד ליום 1.8.19.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ט, 01 יולי 2019, בהעדר הצדדים.

1. הדברים אמורים גם בעניינו של מר משה דבוש, דירקטור לשעבר בעותרת, אשר העותרת מקדישה טיעון לא מבוטל לגביו. מן החומר שבפניי עולה, כי העותרת ומר דבוש ניהלו הליכים שונים בערכאות אחרות. עולה גם, כי לטענת העותרת מר דבוש מסר ביוזמתו באותם הליכים כי נפגש עם נציגי המשיבים בהקשר זה. אין בטענות אלה כדי לגרוע מן המסקנה אליה הגעתי, על יסוד כלל התשתית שבפניי, כי אין עילה להתערב בהחלטת המשיבים. הדברים יפים אף ביחס לטענת זיהום שמעלה העותרת בהקשר למר דבוש. אכן, בסופו של יום, שאלת המפתח נוגעת לקיומה של תשתית להחלטות בעניינה של העותרת. כעולה מכל האמור לעיל, ברשות העותרת מלוא החומר הדרוש על מנת למצות את זכות הטיעון שלה בהקשר זה. ↑

2. מאליו מובן, כי איני מחווה דעה אודות המשמעות שמייחסת העותרת לכך, שלטענתה בתרשומות מודפסות מופיעות טענות אשר אינן נזכרות בתרשומות בכתב יד. מלוא טענות העותרת לעניין זה שמורות לה, בהליכים לעיצומו של עניין. הוא הדין בטענות העותרת ביחס לאמרות שנמסרו על ידי מר שפיגלר. ↑