<#2#>

נוכחים:

ב"כ המדינה עו"ד יפעת גדנקן

מיכאל רפאילוב וב"כ עו"ד אברהם שהבזי

ארתור מורטוב וב"כ עו"ד משה מזור ועו"ד אושר רובינגר

פרוטוקול

עו"ד מזור: בשם המערער 2, ארתור מורטוב, אנו טוענים כי אין ספק שביהמ"ש קרא את הודעת הערעור ואת עיקרי הערעור והדברים מדברים בעד עצמם. עם זאת, במסגרת הטיעון שבעל פה, אבקש להדגיש מספר נקודות מתוך הכתוב.

לפני שאכנס לגופם של הדברים וחברי יטען, אני אצטרף לכל דבריו לענין ההגנה מן הצדק. עשינו חלוקה של הטיעון. נשתדל להיות מצומצמים.

אנו חושבים שהשגיאה הקשה ביותר של בימ"ש קמא היא עצם הכריכה של שני המערערים זה לזה מבלי לבחון את הראיות של כל אחד מהם בנפרד.

כשקוראים את הכרעת הדין, היא ארוכה, מנומקת אבל קשה שלא להבחין כי נפל בה פגם אחד מרכזי שיורד לשורש ההכרעה. הוא מקרין לאורכה ולרוחבה ומטיל ספק בכל הממצאים ביחס למערער 2, מורטוב.

יש כאן את שאלת היסוד הנפשי. השאלה אם מורטוב ידע בזמן אמת על התכנית העבריינית, על הוצאת תלושי השכר הפיקטיביים.

ביהמ"ש בחן וניתח את הראיות שמלמדות באופן ישיר על אותו יסוד נפשי, על המודעות וההשתתפות בעבירה, אבל ביהמ"ש היה צריך לשאול עצמו שאלה אחת חשובה נוספת – ביחס למי הראיות האלה מלמדות על יסוד נפשי.

אין מחלוקת ששני המערערים הם שותפים עסקיים אבל זה לא הופך אותם לגוף אחד, שחולקת תודעה אחת. זו גם לא שותפות לדבר עבירה. לא כל מה שידע המערער 1, ידע המערער 2, וההיפך.

הדברים טריוייאלים אבל נדמה לנו שבימ"ש קמא שגה שגיאה חמורה בענין הזה.

אעבור לניתוח הראיות של בימ"ש קמא, אשר חילק את הראיות לראיות ישירות וראיות נסיבתיות.

נתחיל בראיות הישירות, הדוגמא הבולטת ביותר לטעות של ביהמ"ש קמא מצויה בפרק שביהמ"ש הכתירו בכותרת "ראיות ישירות נגד הנאשמים 1 ו- 2". ביהמ"ש ציין שבפרק זה יוצגו הראיות הישירות המלמדות על המעורבות והמודעות של שני המערערים לתלושים הפיקטיבים.

מדובר בלב לבה של הכרעת הדין. עם זאת מדובר בפרק מאד קצרצר שאוחז מספר ראיות דל ושלטעמנו הן ראיות נסיבתיות. ראיות אלה מתייחסות למר רפאלוב בלבד.

אם ניקח את עדותו של מר פנחסוב, הוא אדם שהועסק באופן פיקטיבי ישירות ע"י רפאלוב ללא התיווך של אותו סרגיי אמינוב. מכאן ביהמ"ש למד "על מעורבותם העמוקה והעיקרית של הנאשמים 1 ו- 2".

אנו שואלים כיצד הוא למד זאת. מה בעובדה שמר פנחסוב שהועסק באופן פיקטיבי ע"י רפאלוב, מלמד על מעורבות כלשהי של מורטוב? פנחסוב עצמו נשאל במשטרה, ת/33, בעמ' 24 להודעת הערעור, ממי הוא קיבל את הכסף. אומר ממישה רפאלוב. נשאל במשטרה אם ארתור ידע שיוצאים תלושי שכר על שמו, ומשיב כי לא יודע. נשאל ממי קיבל את אישורי המעסיק, ומשיב כי קיבל ממישה. מציגים לו מכתב פיטורין מסופר אלפא, אומר שקיבל אותו ממישה. קיבל את המכתב כדי לקבל אבטלה מבטוח לאומי. הציגו לו את תלושי השכר, אומר פנחסוב שקיבל אותם ממישה.

אלו הראיות היחידות שקיימות בתיק ואנו רואים שהן לא מתייחסות מטוב ועד רע לעניינו של מורטוב.

יש הודעה של איגור גמרניק, ת/51 במשטרה. גם עליה הסתמך ביהמ"ש קמא במסגרת הראיות הישירות שמוכיחות את המודעות של מר מורטוב. אותו גמרניק מעיד במשטרה שהוא קנה תלושים פיקטיביים מסרגיי, אותו מתווך. בעקבות מחלוקת בין סרגיי לגרמניק, הוא הולך לאחד מבעלי הסופר. מחומר הראיות לא ברור עם מי הוא נפגש, אבל בכל זאת הוא נותן סימנים בבעל הבית, אחד שהוא בוכרי, כך אומר במשטרה. שני המערערים פה הם בוכרים.

הסימן השני שאומר שאותו בעל סופר מציג עצמו כבן דוד של סרגיי המתווך. רפאלוב ולא מורטוב הוא בן דודו של המתווך סרגיי ואין מחלוקת על כך.

מפנה את ביהמ"ש להודעת גמרניק בעמ' 25 – 26 לערעור. גרמניק לא יודע עם מי הוא דיבר, הדברים לא יכולים לשמש ראייה ישירה ובטח לא כלפי מורטוב, שאם הוא נותן סימנים, אולי אלה מעידים על רפאלוב.

ראייה נוספת מצויה בעמ' 67 להכרעת הדין, גירסת א.ר. זו אחת מאותן נשים שקנו את התלושים הפיקטיביים. מפנה לדברי בימ"ש קמא ומצטט.

מישה קיצור של מיכאל ולא של ארתור. זו ראייה שמלמדת על חפותו של ארתור ולא ראייה ישירה שמלמדת שארתור ידע או שהיה חלק מתכנית עבריינית זו.

אנו למדים ממנה שבזמן אמת התכנית העבריינית הזו נוהלה בין סרגיי אמינוב לבין רפאלוב. ללא השתתפותו של מורטוב ואפילו מאחורי גבו.

זו הטעות האקוטית של בימ"ש קמא. הם שותפים עסקיים וזה נכון אבל החלטתו של שותף אחד לבצע עבירה תוך הוצאת תלושים פיקטיביים לא משמיעה את המודעות והמעורבות של השותף השני. הרי יצירת חזקה חלוטה כזו כפי שקבע בימ"ש, שאומרת שידיעתו של שותף אחד היא ידיעתו של השותף השני, היא לא נכונה לא עובדתית ולא משפטית ובהחלט יכולה לגרום להרשעות שווא.

היסוד הנפשי הוא אינדיבידואלי. יש לבחון אם הוא נתמך בראיות באופן אישי לגבי כל אחד מהמעורבים, בין אם הם שותפים עסקיים ובין אם לאו.

יכולה להיות סיטואציה שבה שותף אחד יותר פעיל ויש חשד לפחות בתחילת הדרך גם לגבי השותף השני אבל אלה צריכות להיתמך בראיות לפחות ספק סביר, ובענייננו אין זאת.

בימ"ש קמא ביקש ללמוד על מעורבותם של שני המעורבים וכרך אותם ביחד מפעולות הדיווח בעניינם של העובדים, מי מילא את טופסי 101, מי דיווח למשרד רו"ח על העובדים וביהמ"ש הסיק את אותה מודעות לעבירה עצמה.

גם כאן בימ"ש הסיק מסקנה לגבי מעורבותו של אותו מורטוב על סמך ראיות שנוגעות לרפאלוב בכלל. נתחיל בכך ששני המערערים מראשית התיק, עוד לפני שההודעה הראשונה נגבתה באזהרה של מורטוב, ועד אחריתו בבימ"ש קמא, מספרים את אותו סיפור בדיוק, אי אז ב- 2007 רבנו. כתוצאה מריב זה החלטנו לעשות חלוקה וכל אחד מנהל את ענייניו. מורטוב אחראי על ספקים, בנקים וניירת. רפאלוב אחראי על עובדים. זה עולה כך לאורך כל הדרך מההודעות של שני המערערים.

מפנה לגירסת המערער בעמ' 5 – 12 להודעת הערעור. בת/12 עוד לפני שהמערער נחקר באזרה הוא נשאל כמה עובדים הם מעסיקים, והוא אומר שרק מיכאל מתעסק עם העובדים והוא מתעסק עם ניירת, שיקים ועסקאות. אומר שהוא לא מתעסק עם סידורי סחורה אלא מיכאל וכי הוא מתעסק עם ספקים. כך גם בעדותו בביהמ"ש.

בהודעתו של רפאלוב, אותו דבר בדיוק. הוא לא בורח מאחריות. הוא מספר על אותו ריב, על החלוקה הדיכוטומית שהוא מתעסק עם העובדים, כך מת/1, מצטט. מפנה לת/2 לגבי יחסי הגומלין בינו לבין ארתור באשר לניהול הסופר ומצטט מתשובתו. את זאת אומרים המערערים עצמם.

גירסה זו גם עושה שכל. מדובר בעסק לא קטן של מחזור של מליוני שקלים בשנה. ברור שכל שותף לוקח עליו חלק מהניהול וברור שיש חלוקה ברורה מי אחראי על מה. כך מתנהל עסק.

מפנה לעדותו של מורטוב בביהמ"ש מיום 6/2 שם מדבר בדיוק על זה.

ניחא שאלו המערערים ויש להם מה להסתיר אבל כשבאים העובדים, עובד אחר עובד, ומספרים את אותו סיפור במשטרה, הענין הזה ודאי חשוב לצורך הכרעה. כשבא משרד רו"ח, האדון אלכסנדר שפיץ, מנהל החשבונות שקיבל את הדיווחים ונשאל במשטרה, בת/39, מצטט.

גם העובדים וגם אלכסנדר שפיץ אומרים מה שאומרים ואני עובר לראיות הנסיבתיות. נבקש להראות שגם בראיות הנסיבתיות שאנו עוברים עליהן אחת אחרי השניה, אנו רואים שאין מעורבות למורטוב בכל הקשור לתלושי השכר.

ביהמ"ש עושה מדרג בתוך הראיות הנסיבתיות האלה ואומר שיש ראיות ששוקל אותם במשקל יתר ויש ראיות שחושב שהן שוקלות קצת פחות. הוא מציין ראייה אחת, האינדיקטיבית מכל. בעמ' 64 להכרעת הדין בימ"ש קמא מספר את הסיפור של אותה גברת שנתפסת בקלקלתה לפי בימ"ש אגב מצלמות מעקב על העובדים שצילמו אותה גונבת מזון חתולים ומפוטרת לאלתר ע"י המערערים. זו ראייה שביהמ"ש קובע על ניהול הדוק ביותר של שני המערערים.

לא ברור לנו מה מצא בימ"ש קמא בסיפור הזה. על זה לא מרשיעים.

נראה לביהמ"ש שגם הממצאים העובדתיים של ביהמ"ש לא נתמכים בדבר. מה שיש בחומר הראיות ואני מפנה לעמ' 30 לעדותו של רפאלוב עצמו שאומר שהמצלמות האלה הם דרישה של חב' הביטוח והן אפילו לא מקליטות. הוא אומר שהיא תועדה גונבת במצלמת אבטחה וזה לא נכון. בעמ' 29 הוא אומר שצילם אותה בנייד.

המערער מורטוב התוודע לגניבה זו לאחר שרפאלוב בא אליו והראה לו את הסרטון בנייד שלו. מי שפיטר את העובדת זו רפאלוב והעובדת עצמה מעידה על כך בגליון 1 שורות 9 – 10.

הראייה האינדיקטיבית, אין בה דבר לגבי מורטוב. וגם הממצאים שמופיעים בהכרעת בימ"ש קמא נסתרים בראיות.

בעמ' 66 להכרעת הדין אומר בימ"ש קמא שאופיו של הסופר הוא כזה שכל אחד מהעובדים הכיר את משנהו. אם העובדים הכירו, אז כנראה גם המערערים הכירו.

בימ"ש מבסס מסקנה זו על שניים, על גודל הסופר ועל כך שיש 25 עובדים. 800 מטר זה לא עסק כזה קטן. זה לא מכולת.

הראיות מלמדות שבכל אחת מהשנים עברו 60 – 70 עובדי אמת, לא 25.

מדובר גם בסופר שיש בו קצב תחלופה מאד מהיר של עובדים. העובדים הם זמניים וציטטנו הכל בהרחבה בעמ' 30 – 38 להודעת הערעור.

מפנה את ביהמ"ש לרשימות של העובדים, 70 עובדים ויותר בשנה קלנדרית אחת.

מסופר סיפור שונה בתכלית. מדובר בעובדים שמתחלפים תדיר, שמפוזרים על פני מחלקות בתפקידים שונים – סדרנים, קופאיות, עובדי נקיון. העובדים עצמם מעידים שהם לא מכירים זה את זה אלא רק את הסביבה האינטימית הקרובה אליהם. הם מכירים את העובדים בשמותיהם הפרטיים ולא בשמות המשפחה.

במשטרה החוקרים הציגו לעובדים שמות של עובדים כדי ללמוד על הפיקטיביות שבהעסקה ואז התברר שעובדי האמת לא יודעים להגיד ואומרים שהוא עובד איתם. כלומר העובדים עצמם לא מכירים זה את זה וזה עולה מחומר הראיות.

אם הם לא מכירים זה את זה בשמותיהם ואמרנו שהמערער לא מטפל בעובדים, אז מה הציפיה ממנו בהקשר זה?

כשניתחנו את התיק עשינו הצוות משחק חשיבה.

אם עובד נמצא במשמרת 8 – 10 שעות ולא מכיר את העובדים בסופר. המערער לא נמצא בפרקי הזמן הארוכים האלה בסופר ולא מתעסק לחלוטין בעובדים והוא מאד ספורדי בהתנהלות מולם, אז יש ספק שאם העובדים לא מכירים זה את זה אז בטח גם המערער.

הרי אם היו עובדים שבחודשים מסויימים עובדים ובחודשים מסויימים לא עובדים אז ניחא, אבל אם מדובר בעובדים פיקטיביים שמעולם לא היו בסופר, אז איך המערער יכיר אותם?

הרי אם מספר העובדים הוא קטן, אז ההנחה שאתה מכיר את כולם. הרי בימ"ש קמא אומר שאם יש רק 25 עובדים ושהסופר הוא מאד קטן, אז ברור שכולם מכירים את כולם. אם הוא ראה רשימות של עובדים ולא זיהה אותם כפיקטיביים אז זה אומר שהוא חלק מהעבירה, ואנו אומרים שלא כך עולה מחומר הראיות בתיק.

עשינו משחק מחשבתי. אנו משרד עורכי דין גדול ונמצאים בקומה אחת. שאלנו את עצמנו האם אנחנו מכירים את כל העובדים, את כל הפקידות ואפילו את כל עורכי הדין, ואנו לא מכירים אותם לא בשמותיהם ובטח לא בשמות משפחתם.

ענין נוסף, זה אותו ספר שיקים. ספר השיקים הוא ראייה נסיבתית כדי ללמוד על מודעותו של המערער.

ספר השיקים הזה שאני מציג לביהמ"ש, מדובר במאות עמודים שרק חלקם הוגשו לצורך ההמחשה ע"י המאשימה, יש בו רישום של מאות שיקים. אמרנו שהמערער אחראי על העבודה מול הבנקים. המערער יודע שיש לו שיקים בחוץ של ספקים ועובדים וכל מי שלצורך הענין הסופר שילם לו. הוא צריך לוודא שיש מספיק יתרה בבנק כי אחרת החשבון בעשרה שיקים כאלה הופך להיות מוגבל וזה הרה אסון לעסק עם ספקים כמו הסופר. התכלית של ספר השיקים זה מעקב מדוקדק אחרי הסכום שיורד בכל יום כדי לוודא במקביל שיש מספיק יתרה בחשבון הבנק של הסופר.

אכן ספר השיקים מעיד על ניהול הדוק אבל ניהול הדוק של הבנקים, של מה שהוא אחראי עליו.

כיצד מתוך אותו ספר שיקים אפשר ללמוד על מודעות לעובדים פיקטיביים?

בהנחה שהוכחה שהמערער לא מתעסק עם עובדים ולא יודע בכל רגע נתון כמה עובדים יש, ולשאלה איך לא שם לב להוצאות שהלכו וגדלו במהלך השנים, אז הראינו שביחס ישיר להגדלה בהוצאות, אותו שפיץ נשאל אם שם לב לחריגה בהוצאות ומשיב שלא, כי זה ביחס ישיר להכנסות. בשנים הרלוונטיות האלה העסק גדל במליוני שקלים.

לשאלה אם המערער שם לב או לא לעובד כזה או אחר, השאלה הזו מניחה שהמערער ספר את מספר העובדים כל יום נתון. הוא לא עשה זאת ואין ראיות לכך, זה רחוק משם. בשביל הפעולה הזו של ספר השיקים, אפשר לשים לב שהשמות הם פרטיים בלבד. הוא קיבל את הנספח של ספח השיקים, העתיק לספר השיקים בשם הפרטי, ללא שם המשפחה, וזה הסכם שהוא ביצע בכל יום נתון.

זה לא רק עובדים. יש שם יותר ספקים מאשר עובדים. מאות ספקים שכל יום הוא שם שיק של הספק הרלוונטי כדי לראות אם יש יתרה בבנק. מזה ללמוד שהוא מודע לכל התכנית העבריינית הזאת?

עו"ד שהבזי: אני שומע פה את חברי טוען שצף. אני ליוויתי את התיק הזה מיומו הראשון. אני חושב שמה שעושה נאשם 2 המקורי, מעלה על מוקד המזבח את המערער רפאלוב וזה ממש הזוי. הדברים האלה לא נטענו לאורך השנים שנאשם 1 גנב את נאשם 2 וכל הדברים האלה נשמעים לאחרונה.

אנו טוענים לענין הכרעת הדין, כאשר הראש הראשון הוא שלא קיבלנו את החומרים הקרדינלים לתיק זה. אמנון קסורנר שהיה בזמנו ראש אגף החקירות של המל"ל העיד כעד תביעה ואמר שהאנשים שלו היו בשטח ועשו תצפיות. תצפיות שעושים בתיק כזה, אפשר לגלות כמה עובדים מגיעים לעסק, מי בא, מי לא בא. יש לנו טענה שמרשי לפחות לא היה בעסק כשרשויות האכיפה הגיעו. טענתנו שהוא לא היה בעסק כל יום וכל היום. כך גם עולה מחומר החקירה.

המערער היה כל חייו שכיר, התחבר לנאשם 2 והפך להיות שותף שלו, התגלעו מחלוקות ביניהם ועובדתית הוא לא היה כל יום בסופר. התצפיות שערכו חוקרי המל"ל הן ראיות קרדינליות לתיק הזה. אני מדבר על הראיות שאספו חוקרי המל"ל. אנו רוצים שביהמ"ש הנכבד יגיע למסקנה שבגלל שהמערער לא קיבל חומרי חקירה קריטיים, יש לזכותו.

לגבי העבירות גופן, חברי טען בצורה יפה מאד וברצף של הכרעת הדין ודיבר על הראיות הישירות. אתייחס גם לראיות הישירות. הראשון זה לענין פנחסוב שטען שהוא כן עבד בסופר. אם לא די בכך, גם סרגיי שאנו חייבים להדגיש פה, לא מאמינים לשום מילה שלו. אני אוכיח שהוא שקרן. סרגיי שיקר בחקירתו במשטרה כאשר אמר שרוצה להגיד את האמת. הוא אומר שמדובר בתלוש אחד. אנו מערערים על הכרעת הדין של בימ"ש קמא. בימ"ש קמא לוקח את העדות של סרגיי שאומר שמכר תלוש שכר נ/1 לגלינה בוכמן, אשר קנתה אותו בשנת 2005. ביהמ"ש אומר כל הזמן שיש אבחנה בין הנאשמת 3 לבין חב' פורד. ואז ביהמ"ש אמר לאורך כל הדרך שבפורד סרגיי עבד, בסופר סרגיי לא עבד. הפלא ופלא, כשביקשנו חומר חקירה שלא נמצא בחומר הראיות, פלט התעסוקה של סרגיי, נ/65, התברר שסרגיי לא עבד בפורד עד 2006. הוא מוכר תלושים של פורד משנת 2004 כאשר בכלל לא עבד בפורד. אז הטענה שפה הוא עבד, היא התאדתה ולא קיימת וביהמ"ש קמא שגה בכך שבחר את גירסתו של סרגיי על פני גירסתנו.

בימ"ש קמא לא התייחס במילה אחת לנ/65 לתקופה שסרגיי עבד בפורד, אפילו לא במילה אחת.

אני לא מדבר על המהימנות של סרגיי. הוא סותר עצמו בעובדות. הוא אומר שעבד שתי שבתות והיו לו שעות נוספות שהמעסק לא רצה לשלם ואמר שאביא מישהו שיפצלו לו את השכר.

המשטרה לא חקרה את המנהלים של פורד ואני הבאתי אותם לדוכן העדים. יש את בדש מנהל החברה, יש את שושני ויש את מטלון שהוא מקביל לסרגיי. שלושתם הכחישו מכל וכל את מה שאומר סרגיי.

לא יכול להיות שהגירסה של סרגיי תתקבל. הוא פונה לקבלת תסקיר וגם שם לא מפסיק לשקר ואף אחד לא שם לב לשקרים האלה. הוא מספר על 6 אנשים בשבעה חודשים ב- 2010.

אחזור לראיות הישירות, פנחסוב טוען שהוא עבד בסופר. גם סרגיי טוען שעבד בסופר. מפנה לת/21 ב'. בכתב האישום שהוגש נגד פנחסוב יש עד תביעה ראשון שזה סרגיי. כתב האישום צורף כנספח י"ב. מי שהוא עד התביעה זה סרגיי ולא הנאשמים. אם סרגיי לא קשור לפנחסוב, אז איך הוא עד תביעה. גם אני במקום פנחסוב הייתי מודה עבור קנס בתשלומים.

גם אומר פנחסוב שהוא עבד, לא כל יום, גם סרגיי אומר שהוא עבד ואז הפסיק לבוא יום, בא יומיים. אולי לא עבד ברצף אבל הוא עבד.

לגבי איגור, חברי הפליג בדמיון. איגור התקשר כשהיתה לו בעיה כזו או אחרת ומי שענה לו בסופר, אמר לו שיגיע. כשאומרים לו להגיע, אז אותו אדם אומר לו "סרגיי לא נמצא עכשיו". ואז נותנים לו לדבר עם סרגיי בטלפון. במהלך החקירה בתמליל מנסים עשרות פעמים לשאול אותו מי זה האדם בסופר והוא משיב שלא יודע לזהות. אומר שהוא היה רזה ושחור. המערער לא רזה ולא שחור.

לגבי אנה, היא נחקרה ואמרה שפגשה את מישה לא מזמן, באוגוסט. היה מדובר באוגוסט 2011. אבל אנה הפסיקה לקנות תלושים מסרגיי ביום 1.1.11. היא פוגשת את מישה וסרגיי 8 חודשים אחרי שהפסיקה לקנות תלושים. מי אומר שזה בהקשר לתלושים? לא נאמר בשום מקום שאם יש לה בעיה עם תלושים, שתתקשר למישה. אני לא רואה את הקשר, מה עוד שהחוקרים לא איתרו את מספר הטלפון של מישה אצל אנה.

איך המערער ידע שסרגיי עושה שימוש בנאשמת 3?

אומרת הקצינה בתסקיר שהוא מניפולטיבי. מגיש לביהמ"ש את התסקיר תחת הכותרת "הנחת הסיכון לעבריינות", כותבת הקצינה "התרשמנו מנטייתו להתנהגות מניפולטיבית... שעשויות להיות למעשיו".

אני רוצה להראות לביהמ"ש שלהערעור שסרגיי שיקר בפני קצינת המבחן ובכל מקום אפשרי וזה סותר את דבריו ברמה העובדתית.

טענה לגבי ראיות ישירות, זו העובדה שהמערערים התעסקו עם טופסי 101 ודיווחים לרו"ח וכיו"ב.

איני מבין איך יכולים להגיע למסקנה שבעל עסק שנותנים לו נתונים של עובד והוא לא יודע שהעובד הזה הוא רק שם או עובד בפועל, ופועל לפי החוק. הוא לא ישב וחתם במקום העובדים על טופס 101. מוסר חומרים לרו"ח. איך מגיעים מפה למסקנה שהמערער ידע שהשם הזה הוא של עובד פיקטיבי? אני לא רואה את הקשר הישיר.

לענין המסקנה שהגיע השופט קמא, הוא מפנה לאלמז מנשרוב אשר הגיעה לדוכן העדים ואמרה שרוצה להתנקם ולפגוע בהם. המערער לדברי אלמז, נאשם 2 אמר למערער שאלמז גנבה בשר ואז המערער פיטר אותה. הנאשם 2 אומר למערער שהיא גנבה בשר והמערער מפטר אותה. נכון שהמערער ניסה לצלם אבל זה לא מעיד שהוא כל היום מצלם ועוקב אחרי העובדים. לטענת המערער, פנה אליו אחד העובדים ואמר שישים לב שהיא גונבת. זה רק מראה שאין ניהול הדוק כי הוא לא היה צריך איזשהו מלשין שילשין על גב' אלמז מנשרוב. הוא לא גילה עד שבא איזה עובד והלשין עליה שהיא גונבת בשר.

אם לא מספיק בכך שניהול הסופר הוא חובבני,

אף אחד לא עובד 24 שעות ביממה. הוא יודע שזה היה התפקיד שלו. כתבתי שהמערער התרשל בעבודתו בכך שלא פיקח על העובדים. הוא נוטה לומר שהוא מטפל בעובדים ונותן להם הנחיות ברורות אבל מתוך העדויות של העובדים זה לא כזה ראה וקדש.

שאלו את המערער אם יש לו תכנית עבודה, והמערער משיב כי הכל בראש.

עשו חיפוש מדוקדק משטרת ישראל, מס הכנסה, בטוח לאומי, ולא מצאו אף סידור עבודה. הכל בראש.

אם הם כאלה רמאים ושקרנים, היו יכולים לרשום את כל העובדים הפיקטיביים. היו נערכים לענין הזה. כמו שסרגיי נערך שבהתחלה כל הבנות שבאו לחקירה, ומי שנפגש איתן זה רק סרגיי ולא המערער.

סרגיי גנב את העסק. כמו שהוא גנב את פורד. יש 11 בנות שקנו תלושים של פורד.

לגבי הניהול ההדוק, יש מקרה של נטליה גרסשטיין שמי שהביא אותה לעבוד בסופר זה סרגיי. לא לקחו את כל העובדים. יכול להיות שיש שם עובדים שסרגיי הביא לעבוד בסופר. את אותה נטליה הביא סרגיי לעבוד בסופר. היא אומרת שלא היה לה ראיון עבודה, לא ידעה כמה מרוויחה. ישבה והתחילה לעבוד. אם זה לא ניהול שהוגדר שכונה ע"י המערער, אז אני לא יודע מה כן.

גם כשפיטרו את אלמז, לא עשו לה שימוע. זה עוד פעם מוכיח שהסופר התנהל כשכונה. המערער היה כל חייו שכיר ופתאום הפך להיות שותף בעסק. מאז הפרשה הוא שוב שכיר.

גם העובדה שאמנון מדבר על כרטיסי הלקוחות מהעסק,

גידול בהוצאות העובדים, אמר חברי שמדובר בעסק עם מחזור של מעל 17 מליון ש"ח לשנה. אותו סופר שכונתי, לפני שהמערערים נכנסו לסופר, המחזור שלהם היה מאות אלפי שקלים בודדים. הסופר הזה צמח למחזור שמעל 17 מליון ש"ח אז טבעי שכמות העובדים תגדל. לא היתה להם סיבה לחשוד וגם רוה"ח לא חשד.

רן ארנסט הוא קצין במשטרה, החוקר שליווה את כל התיק. כל המזכר הזה התברר שאינו רלוונטי וכולו שקר אחד גדול. הוא אומר שסרגיי מספר שהיו לו שעות נוספות בגין שתי שבתות, תלוש אחד. היו 188 תלושים של פורד. הוא אומר רק תלוש אחד. כל המזכר הזה לא רלוונטי ובטח ובטח אין לו שום קשר לידיעה של המערער לעובדה שהיו עובדים פיקטיביים.

אתייחס לעיקרי טיעון של חבריי שהגישו לביהמ"ש. טענתו של סרגיי שהוא שליח. מעיון בתמליל של סרגיי, הוא אומר לחוקר בת/21 ב' בעמ' 70 שורות 8 – 9 "רגע רגע, אז בוא נעשה ככה... " ובשורות 36 לאותו עמוד אומר החוקר "בסדר, בגלל זה אמרתי לך בהתחלה, זה מה שאני צריך לשמוע ממך כדי שאוכל לבוא לקראתך". לתפיסתי, סרגיי הוא עד מדינה לשיטתו ולא צריך להיות ספק שברגע שהוא החל לדבר, הוא ציפה לקבלת גמול מהחוקר. מפנה לציטוט "עכשיו אני עזרתי לך, אתה תעזור לי... " ת/21 ב' עמ' 57 שורה 20. אין ספק שהוא ציפה לקבל הקלות והוא אכן הודה בחקירות שלו שמכר תלושים של פורד. גם הבנות אומרות שקנו תלושים של פורד. זה לא מופיע בכתב האישום של סרגיי.

מפנה לסע' 72 לעיקרי הטיעון של מורטוב. חבריי חשבו שמפה תבוא הישועה שלכאורה יטענו שהמערער ביחד עם סרגיי גנבו אותם, טענה שלא עלתה לאורך שנים בעשרות דיונים.

לא ברור איך אפשר לומר שסרגיי הציע לו כאשר אף אחד לא נכח ולא ידע. אף אחד לא ראה, אין שום ראייה שמעידה שסרגיי נתן כסף למערער למעט אמירתו של סרגיי.

הוא זה שהנפיק את תלושי השכר הפיקטיביים. המערער לא מנפיק תלושי שכר אלא יש רו"ח שעושה זאת. נכון שהוא היה בקשר עם רוה"ח.

אין שום ראייה שהמערער מסר תלושי שכר פיקטיביים לבנות. ארתור מעיד שהתלושים היו בקופה הראשית וכל אחד היה יכול לקחת את זה משם והוא אומר שגם היו מקרים שהוא נתן את התלושים לבנות. לומר שהמערער מסר את התלושים לסרגיי, זה בניגוד למה שיש בחומרי החקירה.

אין שום ראייה למעט מקרה אחד שהמערער היה עם סרגיי.

(לאחר הפסקה).

עו"ד גדנקן: בפתח הדברים ראוי לציין כי טענות המערערים מופנות כלפי ממצאי מהימנות וקביעות שבעובדה שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תטה להתערב בקביעות כגון אלה משום העדיפות שעומדת לערכאה הדיונית שמתרשמת באופן בלתי אמצעי מהעדים העומדים בפניה.

(לאחר הפסקה).

עו"ד שהבזי: לאור הערות ביהמ"ש ולאור העובדה שעברו הרבה שנים מאז המקרה והמערער רוצה לשים את הענין מאחוריו, אנו מודיעים כי אנו חוזרים בנו מהערעור הן לענין הכרעת הדין והן לענין גזה"ד.

עו"ד מזור: אנחנו חוזרים בנו מהערעור על הכרעת הדין אך מבקשים לטעון לענין העונש.

עו"ד גדנקן: לגבי המערער 1, בהמלצת ביהמ"ש, אנו נחזור בנו מהערעור לענין העונש.

<#7#>

פסק דין

(לגבי המערער 1)

אנו מורים על דחיית הערעור הן לענין העונש והן לענין הכרעת הדין.

הוא הדין באשר לערעור המדינה באשר לעונש.

פסק דין וגזר הדין של בימ"ש קמא לגבי המערער 1 יעמדו בעינם.

<#8#>

ניתן והודע היום י"ג אדר תש"פ, 09/03/2020 במעמד הנוכחים.

עו"ד שהבזי: אנו מבקשים שתחילת ריצוי העונש יידחה לאחר חג הפסח.

כמו כן, בשוגג המערער לא שילם בזמן את הקנס שקבע בימ"ש קמא בגלל כל הדחיות שהיו בתיק. נבקש מביהמ"ש להורות שהקנס צריך להיות כמו הקנס שנקבע בבימ"ש קמא שתחילתו היה צריך להיות ביום 1/9. שילמנו את כולו ועוד פיגורים של כ- 40,000 ש"ח. נבקש שכל מה ששולם ביתר, יוחזר למערער. שילמנו סכום של 116,250 ש"ח. היתה בקשה להקפאה.

עו"ד גדנקן: בבקשת חברי לעיכוב ביצוע לא היתה התייחסות לקנס. ניתנה שהות למערער לשלם את הקנס. אנחנו הגבנו לבקשה שהוגשה לנו בענין זה והתנגדנו. לאחר ששמענו את הערות ביהמ"ש, נשאיר לשיקול דעת ביהמ"ש.

עו"ד שהבזי: נבקש לקזז את הסכום מתוך הסכום ששולם בסך 116,250 ש"ח. הסכום שנותר להחזר הוא 41,250 ש"ח.

<#9#>

החלטה

אנו מקבלים את בקשת ב"כ המערער 1 באופן שמורים שמתוך תשלומי הקנס הכוללים את הקנס המקורי בתוספת פיגורים, יקוזז הסכום של 75,000 ש"ח והיתרה תוחזר למערער 1.

המערער 1 יחל בריצוי עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בבימ"ש קמא למשך 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי יומיים מעצר.

המערער 1 יחל בריצוי עונש המאסר ביום 19.4.20 במקום שייקבע ע"י שרות בתי הסוהר.

ב"כ המערער יסדיר התייצבות המערער 1 לריצוי עונשו ויפעל למיון מוקדם.

<#10#>

ניתנה והודעה היום י"ג אדר תש"פ, 09/03/2020 במעמד הנוכחים.

המשך הדיון בענין המערער 2

עו"ד מזור: מפנה את ביהמ"ש לטיעון שמופיע החל מעמ' 47 להודעת הערעור ואייחד מספר מלים לענין העונש. נפלו לטענתנו מספר ליקויים בגזה"ד.

בימ"ש קמא לא נתן את דעתו מספיק לענין חלוף הזמן. תחילת ביצוע העבירות הן בשנת 2008. כתב האישום הוגש בשלהי 2013. גזה"ד ניתן בדצמבר 2018. כלומר אנו מצויים 11 שנים מתחילת הביצוע עד גזה"ד והיום אנו מצויים 12 שנים מתחילת הביצוע.

לטעמנו די בכך כדי להצדיק הימנעות ממאסר בפועל. ענישה שנים רבות כל כך אחרי הביצוע, מאבדת לטעמנו מערכה ההרתעתי.

מפנים לפסה"ד בענין ע"פ 2848/90 אסא.

בימ"ש קמא קבע שחלוף הזמן לא יכול לשמש שיקול לקולא כי המערערים ניהלו הגנה ממושכת.

אנו סבורים שבימ"ש קמא נקלע לכלל טעות וזאת משום שההלכה אומרת בענין זה מפנה לפס"ד בענין ת"פ 305/93 דרעי שהדבר נכון כשמנוהלים הליכי סרק וכשמכחישים הכחשות חסרות שחר.

בענייננו ההיפך הוא הנכון. הסנגוריה הסכימה על הרבה מאד עובדות. הוגשו הרבה מאד ראיות בהסכמה. אדרבא, דווקא המאשימה העידה עשרות עדים ותיקנה את כתב האישום לא פחות מ- 5 פעמים. דבר זה כשלעצמו הוביל לסרבול גדול בניהול ההליכים ולהתארכות שלא לצורך.

מפנה לפס"ד בענין ע"פ 786/84 פס"ד של ביהמ"ש העליון שלום הלוי, שם נקבע כי 10 שנים לאחר ביצוע העבירה מהווה עינוי דין חמור ביותר. מצטט.

דבר נוסף שביהמ"ש לא שם לבו אליו בעת גזירת העונש זה ענין הסרת המחדל. המערער הסיר את המחדל עוד לפני הגשת כתב האישום. מפנה לפסיקה ולמשמעויות שלה.

הענין השלישי והמהותי זו האבחנה שביהמ"ש לא עשה בין שני המערערים. אין ספק שגם אם הכרעת הדין נותרת על מכונה, עדיין בהכרעת הדין יש הבדל מהותי בין חלקו של כל אחד מהשותפים.

אנו רואים נכון שבימ"ש קמא קבע שיש פה ביצוע בצוותא אבל גם נקבע שכאשר בוחנים את עניינם של כל אחד מהשותפים, יש לבחון זאת באופן אינדיבידואלי. מפנה לפס"ד בע"פ 6544/16.

אפילו אם נאמר שהמערער ידע על קיום התכנית העבריינית, עדיין אין מחלוקת ולא צריכה להיות מחלוקת אפילו עפ"י הכרעת הדין שחלקו הוא שולי יותר מהמערער 1. הוא מאד פסיבי בהתנהלותו.

כפי שנקבע בהכרעת הדין, מי שהיה בקשר עם סרגיי, אותו מתווך שיצר את כל התכנית הזו, זה המערער 1. מי שהיה אחראי על הנפקת התלושים זה המערער 1. מי שעמד בפועל בקשר עם משרד רו"ח זה המערער 1. מי שניהל קשר עם רוכשי התלושים כפי שראינו, זה המערער 1.

המערער 2 ככל שהוא ידע ואנו מסכימים שהוא ידע לצורך הכרעת הדין, הידיעה שלו היא מאד פסיבית. הוא שותף לעסק. לא יכול להיות שהוא לא ידע, אנו מקבלים זאת, אבל עדיין התנהגותו לחלוטין פסיבית ולכן נבקש שביהמ"ש ישקול היטב בענין זה את חלקו לגבי העונש.

לטעמנו העונש ההולם לגבי המערער 2 הוא עונש מאסר שירוצה בעבודות שרות.

עוד דבר שבימ"ש קמא התעלם ממנו זה הפער האדיר בין עניינו של סרגיי שגזר דינו הוא 6 חודשי עבודות שרות לבינינו.

סרגיי הוא מחולל העבירות, הוא היוזם, הוא השותף האקטיבי והנהנה מפירות העבירה.

אנחנו, לצורך הענין, בעולם אחר לחלוטין. אנחנו מודעים וזהו.

לכן נבקש שביהמ"ש ישים לבו לעובדה זו ולפער בין גזה"ד של סרגיי לבין גזה"ד של מורטוב.

לענין מתחם הענישה ההולם, מפנה לעמ' 54 – 56 להודעת הערעור.

המערער הוא אדם נורמטיבי, אב לחמישה ילדים, האחרון שבהם נולד לאחרונה ממש. כולם סמוכים על שולחנו. המערער עלה ארצה מבריה"מ בגיל 14.5, חווה קשיי קליטה משמעותיים ביותר, קשיי שפה ובכל זאת בנה עצמו בעשר אצבעות.

הוא התחיל ממכולת קטנה, הגיע לעסק הזה שהביא אותו לעברי פי פחת אבל פרנס אגב כך עשרות משפחות ואת משפחתו שלו.

גם היום לאחר שמכר את העסק הזה, יש לו עסק בבאר טוביה, מכולת, סופר מרקט, שבו מועסקים כשלושים עובדים. המערער מספק פרנסה לעשרות משפחות והמשמעות של שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח זה גדיעת מטה לחמו ומשפחתו וגם של עשרות אנשים אחרים, עשרות משפחות.

באשר לערעור המדינה, אשר טוענת כי בימ"ש קמא התעלם מעבירות המרמה, בעת שבנה את מתחם הענישה, אלא שאנו רואים שביהמ"ש קמא מתייחס לעבירות המרמה. גם לשיטת המדינה, תפקידו של המערער הוא שולי, בכך שהוא רק סייען. המדינה זועקת בענין הזה אך היא לא העמידה לדין את כל הבנות האלה שיש לכך משמעות אמיתית כשאנו מסתכלים על גזה"ד כרגע, שלא מעמידים לדין את מי שרימה, מעמידים אותנו לדין בסיוע למרמה ובסוף טוענים שהעונש שלנו קל מדי.

המדינה מוסיפה וטוענת שמדובר במספר רב של עבירות וביהמ"ש לא התייחס לכך במפורש אבל אנחנו קראנו שוב את גזה"ד. ביהמ"ש אומר שלמרות שמדובר בריבוי עבירות, הוא רואה זאת כארוע עברייני אחד.

המדינה מפנה לכמה פסקי דין כדי להראות את הליקוי בגזה"ד של בימ"ש קמא. מפנה לפס"ד בענין דדון שם מדובר בגניבה בידי עובדת שניצלה את מעמדה בחברה, ביצעה לא פחות מ- 164 עבירות זיוף ושימוש במסמך מזוייף וביצעה עוד עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

אנו פה מסייעים.

הנאשמת שם יש לה עבר פלילי. גם בענין קלינגר שאליו מפנה המדינה, מדובר בקבלת דבר במרמה תוך ניצול תמימותם של אחרים, ויש לראות מה נעשה בקלינגר לעומת מה שנעשה אצלנו.

גם בפסה"ד בת"פ 1947/08 בענין עובדיה, אין בגזה"ד שם רלוונטי לענייננו. שם תיקון 113 קרה לפני המקרה שלנו. שם בוצעה גם עבירה של גניבה ממעביד לצד עבירות מס. שם משך ביצוע העבירות היה יותר ארוך. שם משך הביצוע היה יותר ארוך וחלוף הזמן יותר קצר. שם מדובר באדם בעל עבר פלילי בעבירות גניבה ומרמה שכבר הושת עליו מאסר בפועל לפני כן, בדרך של עבודות שרות.

טענתה האחרונה של המדינה שביהמ"ש לא נתן לבו לעבירות שביצע המערער, אך מה שהמערער ביצע זה העברה אחת שנים רבות אחורה של העסקת עובד זר. אין לכך קשר לענינים שנדונים פה.

בעיקר בגלל הדיפרנציאציה בגזה"ד, אנו עותרים שזו מחייבת להגיע למסקנה אחת שגזה"ד של המערער 2 צריך להיות פחות מגזה"ד של המערער 1.

עו"ד גדנקן: במסגרת הערעור של נאשם 2 עולה טענה מרכזית שמעמדו היה שונה משל המערער 1. זו טענה חדשה שעלתה לראשונה בשלב הערעור הזה. הפסיקה אומרת שככלל אין לדון בטענה שהועלתה לראשונה במסגרת הערעור ואפילו החלפת הייצוג זו לא סיבה מספקת להעלאת טענה חדשה. מפנה לע"פ 993/00 נור נ' מ"י, שם נאמר החלפת עורכי דין אינה מכשירה העלאת טענות שלא הועלו בערכאה הדיונית.

מפנה לפס"ד בע"פ 6072/17 ורון נ' מ"י ומצטטת.

מפנה לע"פ 7164/10 אברהם ג'אל נ' מ"י ומצטטת.

מדובר על טענה עובדתית לגבי חלקו של המערער 2 לעומת חלקו של המערער 1.

בימ"ש קמא קבע כי חלקו של סרגיי אינו כחלקם של הנאשמים וכי על אף היותו של סרגיי הוגה הרעיון, המערער 2 היה זה שיצר את תלושי השכר ודיווח על ההוצאות הכוזבות. אי אפשר לומר שסרגיי הוא מחולל הפשיעה והוא רימה את המערערים.

ביהמ"ש קמא התייחס לגבי חלוף הזמן וקבע שאמנם לא ניתן לייחס את ניהול המשפט כשיקול להחמיר עם הנאשמים, אבל את משך זמן הניהול לא ניתן לייחס לחובת התביעה בשיקול של חלוף הזמן.

חברי אומר שהתביעה הביאה את כל העדים. התביעה הסכימה מראש על הגשת הודעות כל העדים, אבל ההגנה ביקשה לחקור כל עד ועד בחקירה נגדית. החקירות הראשיות היו קצרצרות והנגדיות היו ארוכות וזכותם. אבל זכות זו לא יכולה לשמש אחר כך כטענה של חלוף הזמן. העידו לא מעט עדים כעדי הגנה לאחר מכן ולכן אבקש שענין חלוף הזמן לא יזקף כשיקול שבגינו יש להקל בענין העונש.

חברי מביא פסיקה שהיא בנסיבות שונות מהתיק שלנו. למשל פס"ד ירון מט מדבר על מע"מ וחשבוניות פיקטיביות בכלל. שם היו נסיבות אישיות מיוחדות והיה שיהוי ארוך מאד.

חברי הפנה לפס"ד נפתלי שאול שם היה חלוף זמן קיצוני מהמקרה שלנו. לא כך אצלנו.

אצלנו כתב האישום הוגש שנתיים לאחר גילוי העבירות ונטענו טענות רבות שהובילו לתיקון כתב האישום ונוהלו הוכחות כאשר לא היה ויתור על אף עד ולכן התיק התנהל זמן רב.

יש פסקי דין נוספים של בתי משפט השלום, פס"ד נירו, שזו אשה מבוגרת על כסא גלגלים ואין זהות לתיק שלנו.

המערער הורשע בעבירות חמורות ולא ניתן להקל ראש. הוא לא היה רק מסייע אלא הורשע באחריות אישית לעבירות המס, ברישום כוזב במסמכי תאגיד, הן בחוק בטוח לאומי, מע"מ ומס הכנסה. בימ"ש קמא שגה בכך שיחס חשיבות בעיקר על עבירות המס ולא התייחס לעבירות הנוספות ולפסיקה שהוצגה לו בהקשר לעבירות שאינן מדיני המס.

לפיכך שגה בימ"ש בקביעתו שברובו שייך לעבירות מס ולא נשקלו לדעתנו שיקולים לגבי עבירות נוספות. מבחינתנו, אנו חושבים שהעובדה שהנאשמים ביצעו עבירות מסוגים שונים, לכאורה המדינה היטיבה איתם כי העבירות האחרות קצת נשכחו בשלב גזירת הדין.

המדינה תטען שהיחס שנתן ביהמ"ש להסרת המחדל הוא משקל גדול מדי ואצטט מרע"פ 3998/15 פלוני נ' מ"י שנאמר שם "על אף חשיבותו של... בדרכים אחרות".

המדינה תטען כי פסקי דין שהוצגו לביהמ"ש כגון פס"ד אגמון בעבירות מס בסכום דומה של שני מליון, שם הושת על הנאשמים עונש מאסר בן 18 חודשים כמו אצלנו אלא ששם לא היו עבירות נוספות בכלל ואצלנו יש עבירות נוספות שלא באו לידי ביטוי בענישה.

אנו עותרים למתחם של 30 – 45 וסבורים שיש למקם את המערער 2 ברף הגבוה של המתחם.

פסה"ד בענין אלי עובדיה שחברי ציטט ומובא בפני בימ"ש קמא, כאשר חיפשנו פסיקה היה קשה למצוא פסיקה שהעובדות בה דומות לתיק שלנו. זה התיק ככל שניתן היה למצוא הכי דומה לתיק שלנו.

בתיק עובדיה נגזר על הנאשם עונש של 15 חודשי מאסר בפועל בתוספת קנס, וזאת בהסדר טיעון. לדעתנו פסה"ד הזה לא ניתן לו מספיק משקל בגזה"ד. אנו לא סבורים שצריך לתת פה 15 חודשים אבל מכיון שבתיק שלנו יש פי 2 בהיקף, אז העונש צריך להיות חמור יותר מעניינו של עובדיה.

לענין העבר הפלילי של המערער 2, מדובר בעבירה שהתרחשה בשנת 2008 שזו אחת מהשנים הרלוונטיות בתביעה שלנו שבוצעה תחת העסק וקשורה גם לנושא של העסקת עובדים. החוק אינו נר לרגליו ביחס להעסקת עובדים כמנהל של עסק. העבירה הזו היא כן רלוונטית וכן יש לקחתה בחשבון בעת גזירת העונש.

<#11#>

החלטה

נדחה לעיון ולמתן פסק דין ליום 16.3.20 שעה 10.30.

המערער 2 מוזהר בחובת התייצבותו.

ניתנה והודעה היום י"ג אדר תש"פ, 09/03/2020 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי גילה קייקובה