<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערערת עו"ד יפעת גדנקן

המשיב וב"כ עו"ד משה מזור ועו"ד אושר רובינגר

פרוטוקול

<#7#>

פסק - דין

רקע דיוני

לפנינו שני ערעורים על גזר הדין שניתן על ידי בית משפט קמא (כב' השופט ש' אבינור) בתיק ת"פ 12763-11-13 ביום 20.12.18: ערעור המדינה על קולת העונש וערעורו של ארתור מורטוב (להלן: "מורטוב") על חומרת העונש.

יצוין כי מלכתחילה הוגש ערעורו של מורטוב כנגד הכרעת הדין כמו גם כנגד גזר הדין, אולם לאחר ששמע הערות בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 9.3.20 חזר בו בא כוחו מערעורו זה וביקש לטעון רק לעניין העונש.

גזר דינו של מורטוב ניתן בהמשך להרשעתו בבית משפט קמא , לאחר שמיעת ראיות, בשני אישומים ובעבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד (19 עבירות), סיוע לאחר בקבלת דבר במרמה (7 עבירות), גרימת המרמה למתן גמלה (2 עבירות) ועבירות מס (8 עבירות). יצוין כי לצד ההרשעה, זוכה מורטוב מעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות ומעבירות של השמטת הכנסה.

מורטוב הואשם יחד עם שני נאשמים נוספים (סרגיי אמינוב, להלן: "סרגיי", ומיכאל רפאילוב, להלן: "רפאילוב" – "מורטוב" או "הנאשמים") בפרשה של הונאת המוסד לביטוח לאומי ורשות המיסים. בתמצית יצוין כי בתקופה הרלבנטית היו רפאילוב ומורטוב בעלים בחלקים שווים ומנהלים של חברה בע"מ אשר הפעילה עסק מסוג סופרמרקט בתל אביב ששמו "סופר שוק" (להלן: "העסק"). סרגיי הוא קרוב משפחה (בן-דוד) של רפאילוב. בשלב מסוים חבר סרגיי לרפאילוב ולמורטוב ורקח יחד עמם תכנית עבריינית, שתוארה בפסקה 4 להכרעת הדין כדלקמן:

"(א) סרגיי יאתר אנשים המעוניינים ברכישת תלושי שכר כעובדים פיקטיביים בסופר (במונחי המל"ל, ובעקבות כך בעובדות כתב האישום, מכונים אנשים אלה "תובעים"; וכך הם יכונו בהכרעת דין זו). על-פי הנטען בנספחי כתב האישום, מדובר בקבוצה שבסיכומו של דבר מנתה 21 תובעים.

(ב) סרגיי ימסור את פרטי התובעים לנאשמים, אשר מצידם ידווחו לרשויות המס, במרמה, על העסקת התובעים בסופר וינפיקו להם תלושי שכר ומסמכים כוזבים נוספים, לרבות מכתבי פיטורין, שבאמצעותם יוכלו התובעים לקבל במרמה הטבות שונות.

(ג) כתולדה מהדיווחים הכוזבים, הוצאותיה של נאשמת 3 בגין שכר עובדים יוגדלו. ממילא הכנסתה החייבת של נאשמת 3 תקטן בהתאם, על כל המשתמע מכך.

(ד) התובעים ישלמו לסרגיי בחזרה את סכום השכר שיקבלו בהתאם לתלושים הכוזבים, בתוספת "עמלה" מסוימת. סרגיי ישיב את השכר לנאשמים ואת העמלה – בדרך כלל בסכום של 10% בקירוב – יותיר אצלו".

סרגיי, רפאילוב ומורטוב הוציאו את התכנית מן הכוח אל הפועל. בהכרעת הדין נקבע כי עובדות כתב האישום בהקשר זה הוכחו בהתייחס ל- 19 תובעים מתוך 21 שנטענו בכתב האישום, ואשר לגביהם דיווחה החברה הוצאות שכר פיקטיביות בשנות המס 2008-2011, בסך כולל של 1,983,507 ₪. כמו כן נקבעו ממצאי עובדה באשר לטובות ההנאה שנתקבלו על ידי התובעים מהמוסד לביטוח לאומי כמפורט בסעיף 129 להכרעת הדין.

בית משפט קמא ציין בגזר הדין כמה מקביעותיו בהכרעת הדין הדרושות לצרכי גזר הדין, כדלקמן:

"לצרכי גזר הדין יאוזכרו כאן, ובתמצית, רק הקביעות הבאות:

(א) נדחו טענות ההגנה בעניינו של סרגיי, הן במישור המהימנות והן במישור חלקו של סרגיי בביצוע העבירות (יוזכר, כי ההגנה טענה שסרגיי היה "מחולל הפשיעה, הוגה הרעיון" והלכה למעשה המבצע העיקרי של התכנית העבריינית). בהקשר אחרון זה נקבע, כי אמנם סרגיי הוא זה שהביא לפני נאשם 1 את הרעיון למכור תלושים פיקטיביים של נאשמת 3 ולאחר מכן אף שימש כ"שליח" או כ"מתווך" בין הנאשמים לבין התובעים. יחד עם זאת, בתפקידו האמור של סרגיי אין כדי לגרוע ממעמדם של נאשמים 1 ו-2 כמבצעים העיקריים של העבירות אלא אף להיפך, שכן יש בו כדי להדגיש את מעמדם המרכזי בפרשה (ר' בפסקה 226 להכרעת הדין).

(ב) במקביל נדחו טענות ההגנה בעניין חלקם של הנאשמים בביצוע העבירות בהשוואה לתובעים. נקבע, כי אין לראות בנאשמים "נגררים" או "מבצעים משניים", בהתייחס לתובעים, הגם שמבחינה משפטית-פורמאלית מעשיהם היו בבחינת סיוע לתובעים בלבד. זאת, מהטעם שמבחינה מהותית התובעים לא היו אלא כלי משחק ואמצעים בידי נאשמים 1 ו-2, לצורך קידום מזימתם להפחתת ההכנסה החייבת של נאשמת 3, כאשר קבלת טובות ההנאה במרמה על-ידי התובעים (מהמל"ל או מגורמים אחרים) שימשה רק כתמריץ לתובעים לשתף פעולה עם הנאשמים.

עוד נקבע, בהקשר זה, כי כפי שניתן היה להתרשם מעדויות התובעים בבית המשפט דובר בתובעים שברובם באו מאוכלוסיות מוחלשות – בעיקר נשים יוצאות חבר העמים, שעסקו בזנות באזור התחנה המרכזית בתל-אביב, התקשו בשפה בעברית והיו בעלות ידיעות מוגבלות למדי אודות חוקי הארץ ונוהגיה. לפיכך, לתיאור החוזר ונשנה של ההגנה את התובעים כ"מבצעים עיקריים" או כ"נהנים עיקריים" לא נמצא כל בסיס. יתר על כן, בפועל מצב הדברים היה הפוך: נאשמים 1 ו-2 הם שהיו הרוח החיה והמבצעים הדומיננטיים – וגם הפיקו את מרב הרווחים – כאשר התובעים שימשו ככלים וכאמצעים בידיהם (ר' בפסקה 227 להכרעת הדין ואילך).

(ג) נאשמים 1 ו-2 ניהלו את העסק ביד רמה, בסגנון של ניהול הדוק וקפדני. נאשמים 1 ו-2 היו המנהלים הפעילים היחידים של העסק והגם שערכו חלוקת תפקידים מסוימת ביניהם, בפועל הם ניהלו את העסק בצוותא חדא (ר' בפסקה 208 להכרעת הדין ואילך)".

בעניינו של סרגיי הגיעו הצדדים להסדר טיעון, ודינו נגזר, על פי אותה הסכמה, למאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים שניתן לשאתו בעבודות שירות, מאסרים מותנים, קנס כספי בסך של 25,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו והתחייבות להימנע מעבירה.

עניינו של מורטוב הסתיים, כאמור, בהרשעה, לאחר שנוהל הליך הוכחות, ודינו נגזר, לאחר שנשמעו ראיות וטיעונים לעונש, לעונשים זהים לעונשים שהוטלו על רפאילוב: 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי למשך 6 חודשים וקנס בסך של 75,000 ₪ או ארבעה חודשי מאסר תמורתו.

בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם בפרשה הוא בין 15-30 חודשי מאסר בפועל. בקביעת עונשו של מורטוב במסגרת המתחם, התחשב בית משפט קמא בנסיבותיו המשפחתיות, ובכך שרפאילוב ומורטוב הסירו את מלוא מחדליהם בפרשה עוד לפני שהוגש נגדם כתב האישום. בית משפט קמא קבע כי הואיל ורפאילוב ומורטוב בחרו לנהל משפטם ועשו זאת בהתאם לזכותם על פי דין, אין לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות משקל מהותי להקל בעונשם. בעניין עבר פלילי, נקבע כי עברו הפלילי של מורטוב כולל הרשעות ישנות שאינן רלוונטיות. באשר לשיעור הקנס, מצא בית משפט קמא להתחשב במצבם הכלכלי של רפאילוב ומורטוב ובקושי הכלכלי שייגרם להם בשל נשיאת מאסר בפועל, ובהתחשב בהיקף הכספי של העבירות העמיד את הקנס על הסכום הנ"ל.

טיעוני הצדדים

המדינה ערערה על קולת העונש. לטענת באת כוחה, שגה בית משפט קמא מאחר שלא נתן משקל גבוה לחומרת הפרשה והעבירות בהן הורשע מורטוב. לטענתה, מתחם הענישה נמוך מדי ואינו הולם את חומרת המעשים ואת מדיניות הענישה וכי העונש שנגזר על מורטוב במסגרתו מקל מדי. באת כוח המדינה טענה כי טענת מורטוב לפיה מעמדו היה שונה ממעמדו של רפאילוב היא טענה עובדתית שעלתה לראשונה במסגרת הערעור, ודי בכך כדי לדחותה על הסף. כמו כן טענה כי מורטוב הורשע בעבירות חמורות בפרשה חמורה בה היה לו חלק עיקרי ופעיל ולא רק של מסייע. לטענתה, צדק בית משפט קמא בקביעתו כי אין לזקוף את משך ניהול ההליך למדינה דווקא וכי אין לחלוף הזמן משקל מקל לעונש. לפיכך טענה באת כוח המדינה כי מתחם העונש ההולם צריך לעמוד על 30-45 חודשי מאסר בפועל וכי יש למקם את מורטוב ברף הגבוה של המתחם, ואף להביא בחשבון את עברו הפלילי הקשור בנושא של העסקת עובדים.

מורטוב ערער מנגד על חומרת העונש. לטענת סניגורו, שגה בית משפט קמא בכך שהתעלם ממעמדו המחולל של סרגיי ומכך שחלקו של מורטוב בפרשה - ביחס לחלקו של רפאילוב- היה שולי, מזערי ופאסיבי. בעניין זה נטען כי על אף שהכרעת הדין נותרת על כנה, ועל אף שנקבע בה שרפאילוב ומורטוב היו מבצעים בצוותא, בבוא בית משפט לגזור הדין עדיין שומה עליו לבחון את חלקו של כל שותף. כמו כן נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל לחלוף הזמן, ולכך שבעת שניתן גזר הדין חלפו 11 שנים מתחילת ביצוע העבירות בשנת 2008. בהקשר זה טען הסניגור כי שגה בית משפט קמא כאשר דחה שיקול זה משום שמורטוב ניהל את משפטו והתעלם מכך שלא מדובר היה במשפט סרק, כי ראיות רבות הוגשו בהסכמה וכי התארכותו נגרמה באשמת המדינה אשר תיקנה את כתב האישום חמש פעמים וגרמה לסרבול ההליכים. עוד נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל להסרת המחדל בהזדמנות הראשונה וקודם להגשת כתב האישום וכן לנסיבותיו האישיות של מורטוב שהוא אב לחמישה ילדים, ולשיקולי שיקום בעניינו. בהקשר זה נטען כי מורטוב מנהל היום עסק בבאר טוביה בו מועסקים כשלושים עובדים וכי שליחתו למאסר תגדע את מטה לחמם של משפחות רבות. טענה נוספת שהשמיע הסניגור היא בדבר הפער, לטעמו "פער אדיר", בין עונשו של סרגיי לבין עונשו של מורטוב, והתעלמותו של בית משפט קמא מכך שסרגיי היה היוזם, המחולל, השותף האקטיבי ומי שנהנה מפירות העבירות. לאחר כל אלה, סבור הסניגור כי העונש ההולם למורטוב הוא כזה שירוצה בעבודות שירות.

דיון והכרעה

נקדים ונאמר - אין ממש בערעורו של מורטוב על גזר הדין. ובאמירה זו, נציין כי דווקא בערעור המדינה על קולת העונש, יש ממש, אלא שכפי שיפורט להלן, לא מצאנו להתערב בגזר הדין לחומרה ביחס למורטוב, אף כי לא היה זה מופרך להחמיר בעונשו. הדברים נכונים גם בעניינו של רפיאלוב אלא שכאמור, מצא הוא לחזור מן הערעור גם בעניין זה, ונושא זה התייתר בעניינו.

בפתח הדברים מצאנו לדחות טענה אשר באי כוחו של מורטוב חזרו וטענו בהדגשה רבה. אף כי נתייחס לעניין זה בהמשך הדברים, אין ולא כלום באשר לטענה כי קיים פער משמעותי שיש בו כדי להטות הכף לטובת מורטוב, בין העונש שהושת על סרגיי לבין מורטוב. ראשית לכל, סרגיי אינו העבריין העיקרי במקרה שלפנינו. סרגיי אינו אלא המוציא והמביא של מורטוב ושותפו. על מנת לבחון מי העבריין העיקרי בפרשה פלילית כלשהי יש לבחון תכלית ומטרת התכנית הפלילית. התכנית הפלילית במקרה שלפנינו אחת היא, לרמות את רשויות הציבור: מס הכנסה וביטוח לאומי. המבצעים שנטלו חלק בתכנית פלילית זו, התובעים וסרגיי אינם אלא שוליות ושלוחיהם של מורטוב ושותפו רפאילוב. יש לבחון הדברים על פי הגיון הדברים, הניסיון המשפטי כמו גם ואולי ניסיון החיים. כל אלה, מובילים אותנו למסקנה אחת: התכנית הפלילית לא באה אלא לשרת את השניים, על מנת לרמות את הרשויות ובכך להגדיל רווחיהם באופן משמעותי, על חשבון הקופה הציבורית.

בדיון שהתקיים לפנינו ביום 9.3.20 הערנו הערותינו באשר להכרעת הדין בעניינם של הנאשמים בבית משפט קמא. הערנו ואמרנו כי הכרעת הדין, בהירה, מקיפה, נחרצת, בבחינת דבר דבור על אופניו. בית משפט קמא, לא השאיר מאחור פרט, עובדה או טענה שלא ניתח ולא בחן לעומק. מצאנו לציין כי בית משפט קמא עשה מלאכתו נאמנה עד כי ראוי לשבחו על כך. מתוך הכרעת הדין, המקיפה כאמור, עולה ברורות ונראה לנו באופן נחרץ כי חלקם של שני הנאשמים בתכנית הפלילית שרקמו - שווה הוא. שניהם שותפים למעשים הפליליים באופן שווה, שניהם פעלו בצוותא חדא, בדעה אחת ושניהם כשותפים עסקיים זכו לרווחים כספיים ניכרים כתוצאה ממעשי המרמה שלהם.

ויודגש, במקרה שלפנינו אין מדובר בקונצרן כלכלי רחב זרועות והיקף או ברשת סופרמרקטים מרובת סניפים. מדובר בסופרמרקט שאינו גדול מבחינת שטחו, כ- 800 מ''ר – או מבחינת היקף הכנסותיו ועסקיו. לפיכך אין כלל מקום לטענה כי מורטוב לא היה מודע למעשים הפליליים או לא היה מודע להם עד תום. בית משפט קמא התייחס לכך, ואף אנחנו מצאנו לציין ולהדגיש זאת. ושוב נציין ונחזור על כך, ניסיון החיים מלמד הרבה או שמא נאמר - הכול.

באשר לטענת חלוף הזמן. אין בכך ממש. אכן, מאז בוצעו העבירות החמורות של מרמה שיש בה למעשה גניבה מהקופה הציבורית חלפו בין שבע ל- עשר שנים. אלא שהפרשה התגלתה מאוחר יותר. כתב האישום הוגש ביום 7.11.13. ישיבת פתיחת המשפט התקיימה ביום 8.4.14. מהגשת כתב האישום ועד לתום המשפט, התקיימו 38 ישיבות של בית משפט. על פי נתוני תכנת "נט המשפט", הוגשו 287 מוצגים ופרוטוקול המשפט התפרש על פני 591 עמודים. לפני בית המשפט העידו עשרות עדים הן מטעם המדינה כמו מטעם הנאשמים. העדים נחקרו והעידו במשך ימים רבים, ועיון בפרוטוקול בית המשפט יגלה כי לא נעשה דבר מטעם הנאשמים כדי לייעל הדיון. העידו עדים רבים שניתן היה לחסוך עדותם, הוצגו מוצגים רבים שניתן היה להגישם בהסכמה, ונטענו טענות רבות שיש והיה ראוי להימנע מטיעוניהם. המסקנה העולה מבחינת ההתנהלות בבית משפט קמא שאין למורטוב להלין על חלוף הזמן, אלא על עצמו. מסקנה ברורה אחת עולה מלפנינו כי אין ממש בטענה שהסרבול בניהול המשפט מקורו דווקא במדינה אלא רובו ככולו נעוץ בהתנהלות מורטוב בהגנתו. כאן המקום להדגיש את הידוע, אך מצאנו להוסיפו - זכותו החוקתית של נאשם לעשות כל שבידו וביכולתו לנהל הגנתו. אך בבואו לטעון טענת חלוף זמן, ראוי שיבחן התנהלותו בניהול ההגנה. האמור לעיל, בעניין זה די בו כדי לבטא המסקנה כי אין ממש בטענת חלוף הזמן.

ובשולי פסק דין זה מצאנו לחזור לטענה באשר לפער בין העונש שהושת על סרגיי לבין העונש שהושת על מורטוב. כפי שקבענו לעיל, אין ממש בטענה זו. סרגיי נדון במסגרת הסדר טיעון על כל הכרוך בכך מבחינה משפטית (באשר למשמעות "הסדר הטיעון" עיינו בע''פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.12.02)). יש אולי מקום לטענה כי מבחינה מסוימת, העונש שהושת על סרגיי קל הוא. מטעמים ברורים, בית משפט זה אינו מוצא מקום להתייחס לכך שהרי עניין זה לעצמו אינו עומד לדיון. באשר להשוואה בין העונש שהושת על סרגיי בסופו של יום לעומת מורטוב, אזי אנו קובעים באופן ברור, כי ההבדל בין העונשים נגזר, אך ורק, בהתאם ועל פי ההבדל המשמעותי והמהותי, כפי המצוין לעיל, בין מעשי סרגיי לבין מעשי מורטוב מבחינת התכנית הפלילית שביצעו הנאשמים. כפי שנאמר לעיל, סרגיי לא היה אלא כלי בידי הנאשמים להוצאה לפועל של תכניתם הפלילית. מורטוב ושותפו, הם, ורק הם, העבריינים העיקריים בפרשה זו.

באשר לערעור המדינה על קולת העונש. בדיון שהתקיים בעניינו של רפאילוב, הבענו דעתנו בעניין זה, ובעקבות כך, חזרה בה המדינה במסגרת הסדר כולל מהערעור, בקשר לרפאילוב. אלא שמורטוב, מצא להמשיך ולטעון טענותיו, בהליך הערעור, לעניין חומרת העונש. אף שאנו סבורים כי טענות המדינה בדבר קולת העונש אינן מופרכות, לא מצאנו להחמיר בעונשו של מורטוב. בלי להרחיב יתר על המידה ובלי להכביר מילים, נפנה דברינו אל עבר חומרת מעשי מורטוב ושותפו. הללו פגעו פגיעה קשה ומשמעותית בקופה הציבורית. אנו נשאל, ונותיר השאלה כרטורית בלי להכביר מילים - מה משמעות הפגיעה בקופה הציבורית? במי פוגע עבריין עת מוציא הוא במרמה כספים מקופה זו? נאמר אך זאת, מעבר לכך, שהוא מערים על האזרחים שומרי החוק, אלה המשלמים כספיהם כמחויב עליהם על פי החוק, ואילו לעומתם, מורטוב, שותפו ודומיהם, מתחמקים במרמה מתשלום הכספים. הפגיעה היא בציבור. הפגיעה הינה פגיעה ישירה בשכבות המוחלשות שבחברה. הללו תלויות בכספי ציבור. פגיעה בכספי הביטוח הלאומי הינה פגיעה ישירה בשכבות הללו. הקופה הציבורית – בין היתר קופת המוסד לביטוח לאומי מוגבלת היא ותלויה בכספי הציבור החייב בתשלום מיסים כמו גם דמי הביטוח הלאומי. לפיכך דלדול קופה זו, משמעותו אחת היא - פגיעה בקיום היומיומי של הנזקקים והחלשים שהמוסד לביטוח לאומי נועד לסייע להם. יוצא איפוא שמעשי מורטוב מעשים אנוכיים – והם בבחינת אני ואפסי עוד, מעשים המתעלמים ממצבם של האחרים, החלשים בחברה. אין במעשים אלה אלא, בעיקר, העמקת רווחיהם על חשבון שכבות חלשות בציבור.

העולה מתוך דברים אלה, שחסד נעשה עם מורטוב עת נגזר עליו העונש אשר נגזר. אף שאנו סבורים כי היה מקום להחמיר עמו לנוכח מעשיו החמורים, הרי לא מצאנו לעשות כן, בעיקר משום עיקרון אחידות העונש, עיקרון המתבקש בינו לבין רפאילוב. בתוך כך, אין אנו מתעלמים מהנסיבות האישיות אשר נפרשו לפנינו בעניינו של מורטוב. סמוך אחר הדיון שהתקיים בבית המשפט הגיש מורטוב בקשה להוספת טיעונים באשר לנסיבותיו האישיות, במיוחד הפגיעה הקשה בפרנסתו כמו גם היותו תומך באמו אשר חלתה במחלה ממארת. כאמור, איננו מתעלמים כהוא זה מהנסיבות האישיות, שפורטו במכתבו האישי של מורטוב לבית המשפט, אלא שלא מצאנו בנסיבות המקרה לקבוע כי יש בהן כדי להתערב בגזר הדין ולהקל בעונשו.

סוף דבר, שאנו מפנים שוב לחומרת מעשיו של מורטוב, ודוחים הערעורים שלפנינו.

<#8#>

ניתן והודע היום ב' סיוון תש"פ, 25/05/2020 במעמד הנוכחים.

עו"ד מזור: אנחנו מבקשים פרק זמן של חצי שנה משום אמו של מורטוב שנמצאת על ערש דווי והוא סועד אותה וחשוב לו להיות איתה. כמו כן, יש למורטוב בית עסק סופרמרקט. סמוכים על שולחנו לא מעט משפחות והוא צריך להעביר את בית העסק הזה אם לא יצליח למכור אותו וצריך פרק זמן מסויים כדי להערך.

למרות שהבקשה חריגה, נבקש שיותר לו להתחיל לרצות את עונשו רק בתחילת שנה הבאה.

עו"ד גדנקן: אני מתנגדת לבקשה. אנחנו נסכים לפרק זמן מסויים של התארגנות. העבירות בוצעו לפני שנים רבות כפי שביהמ"ש ציין. שותפו אמור להתחיל לרצות בעוד כחודש. הסכמנו בגלל הקורונה כדי לדלל בבית הסוהר, לדחיה של חודש נוסף. השותף אמור להיכנס לכלא בחודש הקרוב. לכן אני חושבת שגם המערער פה יקבל זמן מסויים של התארגנות אבל חצי שנה זה פרק זמן ארוך מדי.

עו"ד מזור: לגבי הדרכון, אין לנו התנגדות להפקיד את הדרכון. אין לנו התנגדות לקבלת צו עיכוב יציאה מהארץ.

<#11#>

החלטה

לאחר ששמענו את טענות הצדדים ושקלנו אותם, מצאנו לנכון לעכב את תחילת ריצוי המאסר לתקופה קצרה מזו לה עתר ב"כ המערער.

אשר על כן אנו מורים כי המערער יחל בריצוי עונש המאסר ביום 1.11.20 במקום ובשעה שייקבע ע"י שב"ס.

ב"כ המערער ידאגו למיון מוקדם של שב"ס עד המועד הנדחה הנ"ל.

אנו מוציאים צו עיכוב יציאה מהארץ למערער. על המערער להפקיד דרכונו במזכירות ביהמ"ש עד למחר, 26.5.20 שעה 12.00.

<#12#>

ניתנה והודעה היום ב' סיוון תש"פ, 25/05/2020 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי גילה קייקובה