1. בקשת המנהל המיוחד לפירוק השיתוף בנכס מקרקעין.

רקע:

2. צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 19.3.19.

3. עד כה הוגשו נגד החייב תביעות חוב בסכום של כ-688,000 ₪. הסכום שהצטבר בקופה – כ- 8,200 ₪ (נכון למועד הגשת הבקשה).

4. נכס המקרקעין מושא הבקשה ידוע כגוש 5804 חלקה 45 תת חלקה 1. הנכס רשום בבעלות החייב והמשיבה 2 (להלן: המשיבה), בחלקים שווים, מחצית כל אחד.

5. בשנת 2017 בוצעה שמאות על ידי הבנק, לפיה שווי הנכס הוערך בסכום של 910,000 ₪ ובמימוש מהיר כ- 728,000 ₪. נכון להיום, המשכנתה הרובצת על הנכס היא בסכום של כ- 466,000 ₪.

6. בתאריך 8.8.18 נחתם הסכם גירושין בין החייב לבין המשיבה, במסגרתו החייב העביר את חלקו בנכס למשיבה, והמשיבה התחייבה לשאת בתשלומי המשכנתה. לפי הסכם הגירושין, גובה המשכנתה נכון לאותו מועד היה כ- 500,000 ₪.

הסכם הגירושין אושר בבית המשפט ביום 12.8.18.

7. לא בוצעה העברת זכויות מהחייב למשיבה בלשכת רישום המקרקעין, והרישום משקף עדיין בעלות בחלקים שווים.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות אני קובעת כך:

8. שאלה ראשונה היא, האם המשיבה עומדת על הטענה שהנכס בבעלותה. על פני הדברים, העברת הנכס למשיבה נעשתה פחות משנה לפני מועד צו הכינוס, כך שלכאורה מדובר בהענקה בטלה. על פי הפסיקה, אין שום משמעות לכך שהמשיבה התחייבה לשאת במשכנתה מכאן ואילך, ואפילו לא ניתן להפחית את תשלומי המשכנתה שבוצעו עד כה (מחציתם) בעת הדיון בנושא ההענקה. המשיבה טענה ששילמה 250,000 ₪. לא צורפו אסמכתאות לביצוע התשלום, ואציין שהחייב לא טען שבוצע תשלום כזה, ואף לא הבהיר מה עשה בסכום כזה, אם אכן שולם, בחודשים הספורים שעד לבקשה למתן צו כינוס.

9. שאלה שנייה היא, ככל שהנכס בבעלות החייב, האם יש מקום לפירוק השיתוף. אכן, פירוק השיתוף נעשה רק כמוצא אחרון, אך זאת אם לא נעשה ניסיון כן לפדות את חלקו של החייב בנכס.

10. אשר לערכי הפדיון:

ספק אם שוויו הנוכחי של הנכס הוא 910,000 ₪. מדובר בהערכת שווי שנעשתה בחודש 3/17.

לכאורה, בהיות זכות בעלות רשומה בנכס, עליו להימכר כתפוס.

בהתאם למקובל, יש לחשב את הפחתת המשכנתה "מלמעלה", כך ששווי הנכס, לאחר ניכוי המשכנתה, הוא כ- 434,000 ₪.

שווי כתפוס הוא כ- 174,000 ₪, בהערכה חופשית לפי המקובל בדרך כלל.

כפועל יוצא, לפי החישוב דלעיל, יש מקום לפדיון חלקו של החייב בנכס בערכים בגבולות 85,000 ₪. אני ערה לכך שהמשיבה טוענת שהיא שילמה משכנתה מאז הסכם הגירושין. ראשית, לפי הנתונים דלעיל מדובר בסכום של כ- 40,000 ₪. שנית, בבקשה לביטול הענקה לא מתחשבים בתשלומים מסוג זה (כך לפי הפסיקה) ולכל היותר פתוחה בפניה של המשיבה האפשרות להגיש תביעת חוב ובקשה להארכת מועד להגשתה. שלישית, נלקח בחשבון שווי נכס נכון למצב לפני שלוש שנים, ונתון זה פועל לטובת המשיבה.

11. לאור כל האמור אני מורה כדלקמן:

א. הצדדים ינהלו משא ומתן על בסיס החלטה זו, וינסו להגיע להסכמות.

ב. ככל שלא יצליחו, על המשיבה להודיע עד ליום 30.4.20 האם היא עומדת על טענתה כי מלוא הנכס שייך לה, ובמקרה כזה – אורה למנהל המיוחד להגיש בקשה מתאימה לבירור האם קיימת הענקה אם לאו. מובן, שאם המשיבה טוענת כי אכן שילמה סכום של 250,000 ₪ במסגרת הסכם הגירושין הנ"ל, עליה לצרף להודעתה תצהיר ואסמכתאות כדין.

ניתנה היום, כ"ו אדר תש"פ, 22 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.