1.תביעה לביצוע שטר חוב שנמשך ונמסר במסגרת חזה שכירות להבטחת התחייבויות הנתבעים השוכרים כלפי התובע המשכיר.

2.הנתבעים הם אם וילידה ששכרו מהתובע את דירה שבבעלותו ,(להלן: "הדירה").

3.א.הבן אחמד כתילאת – נתבע 3 (להלן:" אחמד") והבת מייס אכתילאת – נתבעת 2 ( להלן:"מייס") טענו בתצהיר ההתנגדות כי חמתו על השטר מבלי לדעת כי הוחתמו על שטר חוב ומבלי שהוסבר להם תוכנו.

3.ב.עוד טענו כ כל חיובי השכירות מולאו ונפרעו ולא נשאר כל חוב. התובע גרם להם נזק שעה שהסכים להאריך את תקופת השכירות ולאחר מכן חזר בו ודרש פינוי מידי מבלי שהייתה להם הזדמנות להתארגן. אחמד הוסיף כי כשחתם על השטר טרם מלאו לו 17 שנה.

3.ג.לתצהירים לא צורפה אסמכתא כלשהי.

3.ד.אף כי הגרסה כללית ומעלה תמיהות, ניתנה עדיפות לזכות הגישה לערכאות וכפועל יוצא מכך ניתנה רשות להתגונן ללא הפקדה.

4.העדויות הראשיות הוגשו בתצהירים. ברם ,לדיון ההוכחות בחרו חאלדיה ואחמד שלא להתייצב. היחידה שהתייצבה היתה מייס. זה המקום לציין כי אמנם בא כוחם ש אחמד וחאלדיה טען כי אי התייצבותם נבעה מפטירת קרוב משפחה אך עובדה היא שלא ביקש דחייה או קביעת דיון נוסף אלא הסכים להוצאת תצהיריהם מהתיק.

5.עדות התובע:

5.א.התובע טען בתצהיר עדותו הראשית כי הנתבעים השאירו אחריהם חובות כדלקמן:

5.א.1. חוב דמי שכירות בסך של 4,300 ₪ בגין דמי שכירות לחודשים אוגוסט וספטמבר וזאת לאחר ששילמו סך של 2,700 ₪ בגין החודשיים הנ"ל דרך הסיוע של משרד השיכון.

5.א.2.סך של 3,531 ₪ בגין מים לשנה שלמה . נטען כי הסכום שולם על ידי התובע. צופרה קבלה.

5.א.3.סך של 2,094 שח בגין חשמל. צורפה קבלה על תשלום.

5.א.4.סך של 11,073 ₪ בגין ארנונה . לא צופרה קבלה. נטען כי הנתבעים העבירו את הנכס בעירייה על שמם וכי ננקטים הליכי הוצל"פ נגדם.

5.א.5.סך של 8,190 ₪ בגין נזקים למושכר – לרבות חורים ושברים במקלחת.

כמו כן נטען כי הנתבעים לא פינו את כל חפציהם והתובע נשא בעלויות הפינוי. צורפו קבלה ותמונות.

5.א.6. סך של 2,000 ₪ - מפתח מגנטי ומפתח תא דואר. לא צופרה קבלה או אסמכתא אחרת.

5.א.7. סך של 10,400 ₪ פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי לתקופה של 26 ימים. ( 400 ₪ בגין כל יום של איחור לפי החוזה). נטען כי הנתבעים פינו את הדירה ב 26.10.2018 במקום ב 30.9.2018.

בחקירתו הנגדית אישר התובע כי קיבל דמי שכירות דרך בנק הדואר. תשלומי החשמל שולמו

ישיורת על ידי הנתבעים , אך הם לא שילמו את אוגוסט וספטמבר. הוא ידע על החוב לאחר

שקיבל התראה מחברת החשמל. הוא אישר כי התביעה של העירייה בגין חוב הארנונה אינה נגדו

אלא נגד הנתבעים.

6. העדות של מייס:

6.א.מיס טענה בתצהירה כי חתמה על השטר כערבה ולא כעושה של השטר והוסיפה טענות נוספות לא מובנות בסעיף 3 לתצהיר עדוה הראשית.

6.ב.בסעיף 6 לתצהירה חזרה והעלתה את הטענה כי התובע אילץ אותה להתפנות מהדירה ביחד עם ילדיה כאשר ברור על פניו כי טענה זו נלקחה מהתצהיר של האם –דבר שמעלה תמיהות וסימני שאלה לגבי אמינותו של התצהיר.

6.ג. אשר לטענת הפירעון של דמי ותשלומי השכירות הצהירה כי אמה הייתה משמלת לתובע את דמי השכירות במזומן לאחר קיזוז התשלום שהגיע אליו ממשרד השיכון . כמו כן הצהירה כי אמה הייתה משלמת לתובע את חוב המים לפי דרישתו בד בבד עם תשלום שכר הדירה.

6.ה. אשר לחוב הארנונה – טענה כי חוב זה מופיע בעירייה על שם אמה והיא משלמת לפי הסדר מול העירייה.

6.ו. מייס טענה כי הארונות נשארו בדירה בהסכמת התובע ; המפתחות המגנטיים הוחזרו; ובכל מקרה המחיר הסביר למפתחות הוא 500 ₪.

6.ז. אשר למועד הפינוי טענה מייס כי הטענה של התובע כוזבת אך לא נקבה במועד הפינוי.

6.ח.ביחס לדמי השכירות ששולמו במזומן הפנתה מייס לפרוטוקול מיום 15.4.2019 וטענה כי שם הודה התובע כי קיבל דמי שכירתו בסך של 37,700 ₪. מייס הוסיפה וטענה כי התובע קיבל דרך משרד השיכון סך של 16,200 ₪. היא הכחישה גרימת נזקים למוצר.

6.ט. בחקירתה הנגדית השיבה כי את המים שילמו בד בבד במזומן עם דמי השכירות, היא לא יודעת כמה שילמו עבור מים אך מאשרת כי בגין החודש האחרון לא שילמו , לא נתנה הסבר מדוע בתצהיר שתמך בהתנגדות לא אישרה כי קיים חוב חשמל . כנשאלה מדוע טענו בדיון הראשון כי שילמו דמי שכירות בסך 42,000 ₪ במצאעות שיקים שנפרעו נלחץ בא כוחה ונחלץ לעזרתה כפי שמתועד בפרוטוקול.

דיון והכרעה:

7.לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים – באתי למסקנה כי עלי לקבל אתה ביעה באפון חלקי.

הנימוקים והשיקולים שהביאונוי למסקנה זו יפרוט להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 214ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984:

8.טענת הנתבעים לגבי דמי השכירות והתשלומים הנלווים היא טענה של פירעון , מדובר בטענה של הודאה והדחה שנטל הוכחתה מוטל על הנתבעים.

9.לא זו בלבל שהנתבעים לא הרימו את הנטל אלא שהתובע אף הביא ראיות פוזיטיביות לחוב מושא התביעה.

10. בטרם כניסה בעובי הקורה עלי לציין כי במישור המהימנות גרסתו של התובע עדיפה. עדותו לא נסתרה. מאידך הנתבעים1 ו- 3 התחמקו מלהיחקר על תצהיריהם ובחרו שלא להתייצב לדיון ההוכחות.

11. הימנעות הנתבעים ו – 3 ממתן עדות פגעה באופן משמעותי במהימנות גרסתם.

12.א.מייס שהעידה לפני עשתה רושם שלילי. היא לא ידעה להסביר מדוע חזרה בה מהטענה כי לא קיים חוב חשמל ולא ידעה להבהיר את השינוי המשמעותי שחל בגרסתה כאשר בדין הראשון נטען כי שילמו דמי שכירות בסך 42,000 ₪ בשיקים ואילו בתצהיר עדותה הראשית זנחה טענה מרכזית וחשובה. זה המקום לציין כי כשנשאלה בעניין זה נלחץ בא כוחה ונחלץ לעזרתה תוך שניסה להשיב במקומה כפי שצוין הדבר בפרוטוקול.

12.ב. עוד נקודה הראויה לציון במישור המהימנות היא שנוסח התצהירים של אחמד ומייס מעלה סימני שאלה לגבי אמינותם ונסיבות חתימתם שכן בתצהירים מופיעה הביטוי "הזוכה גרם לי ולילדיי לפנות את הדירה", ביטוי שמתאים רק לאם חאלדיה – נתבעת 1 . ניתן להניח כי אילו קראו אחמד ומייס את תצהיריהם בטרם חתימה כי אז היו עולים על הטעות.

13. מקובלת עלי טענת בא כוח התובע כי התובע יכול היה אילו היה אדם לא אמין , להכחיש את כל התשלומים שקיבל במומן ושעלים אין כל ראיה. העובדה שהודה בחלקם הארי של התשלומים ותבע אך ורק את הסך שך 4,300 ₪ נזקפת לזכותו.

13. נפנה כעת למרכיבי התביעה ונדון בהם אחד לאחד:

13.א. דמי השכירות: הנתבעים לא הוכיחו בראיה כלשהי כי שלימו דמי שכירות מעבר לסך של 37,700 ₪ בהם מודה התובע כי קיבל. עבודה זו בצירוף האימון שאני נותן בגרסת התובע שלא נסתרה והתחמקות נתבעים 1 ו- 3 ממתן עדות , מחייבת קבלת התביעה בפריט זה.

13.ב. חשמל ומים : מייס הודתה כי הנתבעים השאירו אחריהם חוב חשמל. התובע צירף קבלות. התביעה בפריט זה מתקבלת.

13.ג. ארנונה: כלל לא ברור מה הבסיס לתביעה כאשר התובע עצמו טוען כי העיריה תובעת את הנתבעים ולא אותו. התביעה בפריט זה נדחית.

13.ד. מפתחות: אני מקבל את טענת התובע כי לא קיבל את המפתחות המגנטיים בחזרה. אך בהעדר קבלה אני פוסק בפרטי זה סך של 500 ₪ על פי ההערכה של הנתבעת בתצהירה.

13.ה.פיצוי בגין איחור בפינוי. נוכח התחמקות נתבעים 1 ו- 3 ממתן עדות, חוסר האימון בגרסת מייס שלא נקבה במועד פינוי מסוים והאימון שאני נותן בגרסת התובע אני מקבל את טענת התובע לפיה הפינוי בוצע באיחור של 26 ימים. הנתבעים לא ביקשו להפחית את הפיצוי המסוכם. אני פוסק איפוא את מלוא הסכום בפריט זה בסך של 10,400 ₪.

13.ו. נזקים למושכר : בא כוח הנתבעים נמנע מלחקור את התובע על פריט זה. נכוח האימון בעדותו והאסמכתאות שצופרו לרבות תמונות וקבלה על תשלום , אני מקבל את התביעה בפריט זה במלואה.

14.א. לפני סיום אתייחס לטענה של מייס ואחמד לפיה לא ידעו על מה חתמו . אני דוחה טענה זו . חזקה על אדם שחתם על מסמך כי חתם לאחר שהבין את תוכנו והסכים לו. חזקה זו לא נסתרה בראיה כלשהי.

14.ב.גם הטענה כי אחמד היה קטין בעת החתימה אין בה כדי להושיעו שכן מדובר בערבות לחוב של האם שהיא האפוטרופה הטבעית של אחמד. החתימה נעשתה בידיעת האם ולצורך האינטרס שלה ושל אחמד ועל כן אינני רואה בחיובו של אחמד פגם משפטי ומה גם שטענה זו נזנחה בסיכויו של בא כוח הנתבעים.

סוף דבר:

סוף דבר הוא שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים שלהלן:

שכירות – 4,300 ₪, חשמל 2,094 ₪ מים 3,531 ₪ , נזקים למֹושכר 8,150 ₪ מפתחות 500 ₪ פיצוי בגין איחור בפינוי 10,400 ₪.

סה"כ ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע את הסך של 28,975 ₪.

כמו כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתבוע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ט, 19 יוני 2019, בהעדר הצדדים.