על מי הנטל לפעול להשבת נכס תפוס, משטרת ישראל או בעל הנכס?

בהחלטה מיום 7.6.20 הוריתי להשיב למבקשת רכב תפוס (מסוג קיה, ל"ז 6996938, להלן: הרכב), אשר נתפס כחלק מרכושה של המבקשת שנועד לחילוט בתום ההליך, ככל שיוגש נגדה כתב אישום בעבירות הלבנת הון (להלן: ההחלטה). כתנאי להשבה הוריתי למבקשת לחתום על התחייבות עצמית בגובה מחיר הרכב נכון למועד מתן ההחלטה לפי מחירון "לוי יצחק", לכך שתחזיר למשיבה את הרכב או את שוויו, בהתאם להחלטת בית משפט. כן הוריתי על עיכוב ביצוע ההחלטה למשך מספר ימים, על מנת לאפשר למשיבה לערור לבית המשפט המחוזי.

המשיבה החליטה שלא לערור כנגד ההחלטה, והמבקשת חתמה על התחייבות כנדרש. עתה חלוקים הצדדים באשר לאופן בו תיושם ההחלטה. לטענת המבקשת, על המשיבה להחזיר את הרכב לחזקתה, למקום בו נתפס, כשכל העלויות תחולנה על המשיבה. המשיבה מצדה הפנתה לסעיף 42(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: פסד"פ) ולסעיף 14(ב) לפקודת מטא"ר 14.01.45 (פקודות מטה ארצי משטרת ישראל, תפיסת חפצים הקשורים לעבירה והטיפול בהם, להלן: פקודת מטא"ר), וטענה כי על המבקשת או מי מטעמה לפעול לשחרור הרכב מהמחסן המשטרתי, כשייתכן שלשם כך תזדקק המבקשת להעמיד גרר, שכן הרכב עמד ללא ניע משך תקופה ממושכת, וממילא פקע רישיון הרכב כך שהוא אסור בנסיעה בכביש. המבקשת התנגדה לכך. לטענתה, יישום החלטת בית המשפט ככתבה וכלשונה מתיישבת עם העמדת הנטל על המשיבה להחזיר את הרכב לחזקת המבקשת ללא שהאחרונה תיאלץ לבצע פעולה כלשהי, פרט לתנאי שנקבע בהחלטה – העמדת התחייבות, בו עמדה. המבקשת הרחיבה וטענה כי יש להבחין בין האופן בו יש להשיב חפץ לפי פסד"פ, לבין אופן השבתו בהתאם לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון), שהוא שחל בעניינה של המבקשת.

הדין עם המשיבה. עת מוטל על המדינה להשיב חפץ תפוס לבעליו (בין בהחלטת בית משפט ובין בהחלטה יזומה של משטרת ישראל), שומה על הבעלים להתייצב בעצמו או באמצעות מי מטעמו במשרדי המשטרה על מנת לאסוף את החפץ. אין מדובר אך ב"פרקטיקה" כטענת המבקשת, כי אם בהוראת חוק מפורשת. סעיף 42(א) לפסד"פ קובע:

"חפץ או דמי מכרו, שעל המשטרה להחזירו לאדם לפי חוק זה, והאדם נדרש בכתב לבוא למקום שנקבע ולקבלו, ולא יעשה כן תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו הדרישה, או שתוך ששה חדשים מן היום שבו חייבת המשטרה להחזירו לא נודע לה מקום הימצאו על אף שפעלה בשקידה סבירה לגילויו – רואים אותו כנכס ללא בעלים והוא יחולט לאוצר המדינה."

אמנם, הסעיף עוסק בחפץ שעל המשטרה להשיב "לפי חוק זה", אך סעיף 26(א) לחוק איסור הלבנת הון מחיל את סמכויות העזר שנקבעו בפסד"פ על רכוש שנתפס לפי חוק איסור הלבנת הון: "סמכויות החיפוש והתפיסה לפי פקודת מעצר וחיפוש, יחולו, בשינויים המחויבים, גם לענין רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה". סעיף 14(ב) לפקודת מטא"ר מיישם את הוראות החוק בעניין זה.

מכאן, המשיבה פעלה כדין עת הורתה למבקשת לפעול באמצעיה להשבת הרכב לחזקתה [במאמר מוסגר: אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה באשר לגורם האחראי בנשיאה בעלויות כספיות הנובעות מהחזקת חפץ תפוס בידי המשטרה, לרבות בגין גרימת נזק. לא הועלו טענות בעניין זה, וממילא אין מדובר במסגרת הדיונית המתאימה לכך].

ניתנה היום, כ"ג סיוון תש"פ, 15 יוני 2020, בהיעדר הצדדים, ותישלח אליהם.