התובעים הגישו תביעה נגד הנתבעת אודות הסכמי שכירות ופרשנותם. ניתן פסק דין לטובת התובעים ונפסקו הוצאות לטובת התובעים.

הנתבעת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, ולאור השלכות הרוחב של פסק הדין על נכסיה של הנתבעת במקום בו מצויים המושכרים, הציע בית המשפט המחוזי לצדדים שפסק הדין יבוטל, אך למעשה תוצאתו הפרקטית תעמוד על כנה ביחס לתובעים.

התובעים הגישו בקשה לצו מניעה זמני נגד הנתבעת, הצו ניתן בכפוף להפקדת הסך 50,000 ₪ וסכום זה הופקד.

הנתבעת שילמה לתובעים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שפסקתי.

התובעים ביקשו להשיב להם את סכום הפקדון בסך 50,000 ₪ בטענה שהסעד האופרטיבי של פסק הדין נותר על כנו גם אם בוטל פסק הדין באופן פורמלי, ואילו הנתבעת טוענת כי משבוטל פסק הדין על התובעים להשיב לנתבעת את סכום ההוצאות שנפסק כנגדה ואשר שילמה אותם.

למעשה, טענת התובעים נמצאת בפן המהותי של תוצאת פסק הדין, ואילו טענת הנתבעת נמצאת בפן הפרוצדוראלי של תוצאת פסק הדין.

סבור אני שאלמלא הגשת התביעה ומתן צו המניעה הזמני, לא היו הנתבעים נשארים במושכרים עד עתה, והעובדה שבית המשפט המחוזי השאיר את הפן האופרטיבי של פסק הדין של בית המשפט השלום על כנה בהצעת הפשרה שלו, מצביעה על הלך מחשבתו לעניין פסק הדין.

על כן, אני מקבל את עמדת התובעים שיש להתייחס לתוצאה המהותית של פסק הדין בערעור ולא לניסוח הפרוצדוראלי של פסק הדין, ויש להשיב לתובעים את מלוא סכום הפקדון שהפקידו בבית המשפט, וכך אני מורה.

המזכירות תעביר את סכום הפקדון לתובעים באמצעות בא כוחם, כאשר מובהר לב"כ התובעים כי סכום זה מועבר אליו בנאמנות עבור התובעים.

ניתנה היום, ב' סיוון תשפ"א, 13 מאי 2021, בהעדר הצדדים.