האישום

1. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של השלכת פסולת לפי סעיפים 2 ו- 13(ג)(א1) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984, ומטרד לפי סעיף 215(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בנוסף, מיוחסת לנאשם 1 עבירות של ניהול עסק ללא רישיון, לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, בהקשר לפריטים 5.1ב ו-8.3ב לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995.
2. תיאור העובדות הוא כי בתאריך 12.5.18 בשעה 20:15 או בסמוך לכך, באזור מושב אחיסמך, על גדת נחל גזר, הנאשמים השליכו פסולת. הנאשם 2 (להלן: "יתאח") שעבד כנהג עבור הנאשם 1 (להלן: "זרדב") ומבצע הוראותיו, נהג במשאית מ"ר 21-397-50 שבבעלות זרדב (להלן: "המשאית"), ועל פי הוראתו השליך ממנה פלסטיק ועודפי עפר, בשטח הפתוח של הנחל, שהינו אזור רגיש ואינו אתר מוסדר, ובכך לכלך את רשות הרבים. באותו מועד, הנאשמים גרמו מטרד לציבור בשפיכת הפסולת ברשות הרבים. בנוסף, זרדב עסק באיסוף הובלה ופינוי של פסולת באמצעות משאיות ושופלים ללא רישיון.

תשובת הנאשמים

1. זרדב הודה בכך שהוא מעסיקו של יתאח, ואף אישר כי המשאית מצויה בבעלותו. לצד זה, כפר בכך שנתן את ההוראה לשפיכת הפסולת, וטען כי יתאח עשה כן על דעת עצמו. כמו כן, כפר בעבירה של ניהול העסק ללא רישיון, וטען כי אין המדובר בעסק, ולא נדרש רישיון.

יתאח הודה כי הועסק על ידי זרדב, וביצע את העבירה של שפיכת הפסולת.

שני הנאשמים כפרו בכך שבוצעה עבירת מטרד, וזאת משום שלא ניתנה להם הזכות להתגונן מפני עבירה זו, באשר לא הוזהרו בגינה בחקירתם במשטרה.

1. היות שיתאח הודה כי ביצע את שפיכת הפסולת, יש מקום להרשיעו בעבירה זו.

מיקוד המחלוקת ומסד הראיות

1. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לחלקו של זרדב בעבירת שפיכת הפסולת, ולשאלה האם הוכחה עבירת המטרד, המיוחסת לשני הנאשמים. בנוסף, יש לבחון את הראיות בנוגע לעבירה של ניהול העסק ללא רישיון, אשר זרדב כפר בה, בלשון רפה.

כאמור, זרדב אינו מכחיש את העובדה שבוצעה שפיכת פסולת ממשאית שבבעלותו. כמו כן, הוא מאשר כי הינו מעסיקו של יתאח. לפיכך, אין צורך לדון בראיות המתייחסות להוכחת היסודות הללו.

1. התביעה נשענת על עדותו של השוטר גבי ארנס – אשר טיפל בחקירת האירוע; עדותו של יוסי בן שחר – אשר נתקל במשאית בזמן האירוע; ועדותו של שמעון שטרנברג – שהוא נהג אצל זרדב. בנוסף, נסמכת התביעה על הודעות הנאשמים.

מנגד, עומדת עדותו של זרדב בלבד, זאת לאחר שיתאח הודיע כי לא יעיד.

1. כבר עתה נזכיר כי בהתאם להלכה הפסוקה, מקום בו בחר אחד הנאשמים שלא להעיד להגנתו, אין כופין אותו להעיד לטובת שותפו. כמו כן, לא תוכל התביעה להיבנות מאמרות חוץ שלו לצורך הפללת שותפו, שכן הדבר אינו בא בגדרי סעיפים 10א ו-54 לפקודת הראיות (ע"פ 11426/03 חואמדה נ' מד"י (31.12.08); ע"פ 5249/98 מרילאשוילי נ' מד"י (8.7.99)). לאור זאת, בעניינו לא תוכל התביעה להיבנות מהודעתו של יתאח (ת/4) לצורך הפללת זרדב.
2. להלן אבחן את הראיות בנוגע לחלקו של זרדב בשפיכת הפסולת, ואראה כי התביעה הוכיחה את אשמתו מעבר לכל ספק סביר, גם ללא עדות יתאח. לאחר מכן אדון בעבירות המטרד וניהול העסק ללא רישיון.

דיון

שפיכת הפסולת על ידי הנאשם 1

1. עולה מן הראיות כי בליל האירוע זוהתה המשאית על ידי יו"ר וועד המושב אחיסמך, בן שחר. לפי עדותו, ראה שהיא נוסעת בשביל עפר שבקצה המושב, במקום חשוך המוכר לו כמפגע של שפיכת פסולת בשעות הלילה. לפיכך, עקב אחריה באורות כבויים, ואף היה עד לשפיכת הפסולת (עמ' 29 ש' 17). כשניסה לחסום את המשאית, היא עקפה את החסימה, והמשיכה בדרכה, לכן דווח למשטרה. באופן התואם את עדותו, העיד השוטר ארנס על פעולות חקירה שביצע, וביניהן זיהוי ערימת הפסולת בשטח (עמ' 18), צילום הפסולת (ת/7), וחקירת המעורבים. ראיות אלה, מצטרפות להודאת יתאח בשפיכת הפסולת.

כעת יש לבחון האם הוכח כי זרדב היה מעורב בעבירה.

1. חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד- 1984 (להלן: "החוק"), קובע כי השלכת פסולת, פסולת בניין, או גרוטאות ברשות הרבים, וכן לכלוך רשות הרבים, מהווים עבירה של אחריות קפידה. בנוסף, קובע סעיף 4 לחוק חזקות לעניין השלכת פסולת ופסולת בניין מתוך רכב:

4. (א) הוכח כי פסולת או פסולת בנין הושלכו מתוך רכב, רואים, לענין סעיף 2, את בעל הרכב או את האדם האחראי לרכב, כאילו הוא השליך את הפסולת או את פסולת הבנין, זולת אם הוכיח שלא הוא עשה כן ואת זהותו של האדם שהרכב היה ברשותו בעת ההשלכה, או שהרכב נלקח ללא הסכמתו.

(ב) הוכח כי פסולת או פסולת בנין הושלכו מתוך רכב, רואים, לענין סעיף 2, את מי שנהג בו אותה עת כאילו הוא השליך את הפסולת או את פסולת הבנין, זולת אם הוכיח שלא הוא עשה כן ואת זהותו של המשליך...

בענייננו, כאמור, אין מחלוקת על כך שבשעת העבירה היתה המשאית נהוגה בידי יתאח, ולא בידי זרדב. עם זאת, האחריות המיוחסת לזרדב על פי כתב האישום אינה נשענת על החזקה מכוח הבעלות גרידא, כי אם על היותו המעסיק, וכמי שעל פי הוראתו בוצעה העבירה. הטענה היא כי זרדב ביצע את העבירה בצוותא חדא עם יתאח, וכפי שנאמר (עפ"א 58905-07-12 חסן נ' מד"י (10.12.12)):

הרשעתו של המערער אין משמעותה קביעה כי הוא נהג ברכב, אלא כי הוא אחראי למעשים שנעשו במשאית שבבעלותו. אחריות כזו קיימת גם כאשר אדם אחר נוהג ברכב.

1. זרדב נחקר במשטרה ביום 14.5.18 (ת/3) ומסר גרסה המנקה את עצמו מכל אחריות. לדבריו: "דודי היה במושב אמרתי לו בוא תעשה רגע סיבוב עם האוטו נראה שהאוויר הסתדר כי היה בעיה באוויר". על גרסתו זו חזר גם בעדותו, וטען כי יתאח הוא חבר אישי שלו, מגיע הרבה לבקר במושב, ויש לו שם חברים נוספים, לכן דיבר אתו: "ודברתי אתו שאל מה עם המשאית מה המצב וזה וזה, אמרתי אולי אתה במושב ובא לך קח אותה תעשה לה בדיקה, אם אפשר לנסוע עליה. אני אין לי רשיון לנסוע עליה לנהוג אותה. השארתי לו את האוטו והלכתי. הוא בן בית אצלי בבית וגם בא להורים שלי ואחים שלי ויושב אתם. הוא עשה בדיקה אני לא הייתי בבית בכלל. בבוקר באו נהגים יצאו לעבוד לא שאלו אותי כלום, הכל היה בסדר. אחרי שעצרו אותי ושאלו אותי, אמרתי לו דודי איפה שפכת את הפסולת, זה מתוך החקירה שאני יושב במשטרה אני לא יודע כלום. אמרתי לו דודי אני בתחנת המשטרה אם עשית את זה לא נורא, עזוב, נטפל בענין, אין מה לעשות רק תודה תגיד אם עשית את זה או לא שנדע לאן אנו הולכים ואמר לי וואלה כן עשיתי. וליד השוטר צעקתי עליו אמרתי לו דודי למה עשית את זה". עוד הבהיר כי המשאית אכן עמדה בחצר ביתו כשהיא עמוסת פסולת, זאת לאחר שהנהג שהעמיס אותה ביום ה' לא הספיק להגיע למטמנה, והחנה אותה כך בסיום עבודתו לאותו השבוע (עמ' 60 ש' 13). כיוון שהתעוררה בעיית דליפת אוויר במנגנון ההילוכים שלה, ביצע לטענתו תיקון ביום ו', ובמוצ"ש ביקש מיתאח לבדוק שהכל בסדר (עמ' 58 ש' 22). בהמשך עדותו, טען כי באותו ערב נתן ליתאח את מפתחות המשאית, ויצא לבלות (עמ' 64 ש'26), לכן לא היה מודע להתרחשות. למחרת בבוקר, העבודה החלה כרגיל, ורק לאחר שפנתה אליו המשטרה, הבין כי בלילה הקודם בוצעה שפיכת הפסולת. זרדב עמד על טענתו: "אמרתי לו שיקח את האוטו לבדוק אותו אבל לא אמרתי לו לשפוך את הפסולת. יש הבדל בין שאני אומר לו קח את האוטו לבדוק לבין שאני אומר לו קח את האוטו תשפוך פסולת." (עמ' 63 ש' 33).

להלן אראה כי גרסה זו רצופה סתירות, ומעוררת קשיים שונים.

1. ראשית, בניגוד לעדות זרדב כאילו נודע לו לראשונה על שפיכת הפסולת רק ביום המחרת (עמ' 64 ש' 25), הרי בהודעתו (ת/3) אישר כי עוד במוצ"ש, בעיצומו של האירוע, התקשר אליו יתאח ואמר לו "איזה מישהו חסם אותי ועקפתי אותו". זרדב גם אישר כי הבין מיד למי הכוונה: "ואני ידעתי מי זה, ראיתי את יוסי ראש הוועד של המושב", ובחקירתו הנגדית אישר כי שוחח עם יתאח בזמן אמת, ונודע לו שהמשאית נחסמה על ידי יוסי בן שחר (עמ' 69 ש' 1), היינו, היה ידוע לו כי לא בוצע "סיבוב" שגרתי עם המשאית, אלא אירעה היתקלות בעייתית.

מאחר שזרדב עודכן באופן מידי אודות חסימת המשאית בידי בן שחר, ומאחר שכבר היה לו ניסיון בעבר מול האחרון, זאת על פי עדות עצמו (עמ' 69 ש' 1-4), ניתן להניח כי הבין את הרקע להיתקלות. לכן, אף אם לא היה ידוע לו מראש כי בכוונת יתאח לשפוך את הפסולת במקום אסור, הרי החל מאותו הרגע, היה אמור להתעורר אצלו החשד הכבד, לכך שיתאח לא יצא ל"סיבוב" לצורך בדיקת מערכת ההילוכים, אלא לצורך אחר בתכלית. קשה להניח כי בשיחת הטלפון הדחופה נמנע יתאח מלהסביר לו את נסיבות החסימה שנתקל בה, ויותר מזה קשה להניח כי זרדב לא טרח לברר את העניין לאשורו, בו במקום.

זרדב נשאל בחקירה הנגדית, מה היתה מחשבתו באותו רגע בו התקשר אליו יתאח, ומדוע שיחסום בן שחר את המשאית? תשובתו נשמעה מתחמקת ולא משכנעת:

ש. למה שהוא יחסום אותו.

ת. מאיפה אני יודע. יוסי בן שחר היה מתנכל לאנשים, מי ששוטף את רכבו על השביל מקבל דוח. התנכל גם לי, לקחתי את המכרזים של המושב של הפיתוח וכל מיני. מי שבא שם לי רגלים במכרזים, אני לקחתי מכרז והוא עושה דווקא עד שהגיע למצב ששנינו הגענו להתפרצות זעם.

ש. אתה ידעת למה הוא חסם אותו

ת. לא . הוא עושה את זה לכולם. היום הבית שלו למכירה כי המושב התלונן עליו, לא אני. כל החבר'ה של המושב הוציאו אותו מהוועד. תזמיני אותו תשאלי אותו למה הוציאו אותו מהוועד.

הניסיון להציג את בן שחר כמי שפועל באופן קפריזי הותיר רושם בעייתי, בייחוד לאחר שעלה מפי זרדב עצמו כי כבר נתקל בו בעבר, לרקע דומה.

1. שנית, בחקירתו במשטרה מסר זרדב דברים המלמדים על תודעת אשם, שיש בהם לכל הפחות ראשית הודיה. כך, בחקירה הראשונה (ת/3), אישר כי ידע שהמשאית הגיעה לשביל העפר בקצה המושב, וכשנתבקש להסביר מדוע נסעה לשם דווקא, העדיף למסור תשובה עמומה: "אמרתי לך הוא עשה סיבוב עם המשאית", מה שכמובן אינו מספק הסבר טוב לפשר הגעת המשאית אל השביל החשוך, בקצה המושב, בשעת לילה. עולה מדבריו אלה, כי הוא ידע היטב שהמשאית נסעה לאתר השפיכה, בניגוד לטענתו לפיה סבר שיתאח יצא ל"סיבוב" לבדיקת מערכת ההילוכים. בהמשך חקירתו, כשהוטח בו כי הוזהר בעבר בגין אותן עבירות, השיב: "תן לי אני יטפל בעניין הזה, ואם אני עוד פעם אצלך תעשה לי מה שאתה רוצה", והרושם הוא של הודאה במשתמע. אמנם, בעדותו בבית המשפט, טען כי בחקירתו לא התכוון להודות, אלא רק נטל על עצמו אחריות, מכוח היותו המעסיק האחראי על יתאח. ואולם, פרשנות זו נשמעה בלתי משכנעת שכן למקרא ההודעה כולה, מתקבל הרושם שהיתה לו מעורבות בעבירה.

באופן דומה, גם בחקירתו השנייה (ת/5), קשר עצמו לעבירה, באמרו כי יתאח לקח את המשאית "לסיבוב", מבלי שהזכיר את עניין בדיקת מערכת ההילוכים כלל. כשנשאל מדוע נהג יתאח במשאית זו, שעה שהנהג הקבוע שלה הוא שטרנברג, השיב: "שמעון ׁׁ(שטרנברג ר.ג) הנהג היה עובד נגלות... דוד נסע רק להוריד את הפסולת", ומשמע מכאן, שמטרת הנסיעה למיטב ידיעתו היה שפיכת הפסולת.

1. שלישית, זרדב נשאל כמה פעמים, מה לדעתו היה עשוי להיות המניע של יתאח, בהיותו עובד שכיר, לשפוך על דעת עצמו את הפסולת במקום אסור, ולכך השיב כי לדעתו, האחרון רצה "לרצות" אותו, בכך שיחסוך לו את עלות ההטמנה במטמנה מורשית. על גרסתו זו חזר כמה פעמים (ת/5 ש' 6; עמ' 57 ש' 12; עמ' 64 ש' 15). דבריו אלה מלמדים שהיה לו עניין בשפיכת הפסולת, שאם לא כן, עולה התמיהה: מדוע יחשוב יתאח כי ניתן "לרצות" אותו באמצעות עבירה של שפיכת פסולת במקום אסור. תשובתו מחזקת את המסקנה לפיה יתאח קיבל ממנו הנחייה או מסר שכזה.
2. רביעית, גרסת זרדב לפיה ביקש מיתאח לבדוק את המשאית במוצ"ש, בשעת לילה, מעוררת תהיה, ולא הוסברה הדחיפות, בשעה שניתן היה להמתין לשעות העבודה המקובלות. בייחוד מוקשה הדבר, לנוכח העובדה שיתאח אינו מתגורר במושב אחיסמך, אלא בעיר רמלה, כך שהיה עליו להגיע למושב במיוחד לצורך "הבדיקה". אמנם, זרדב טען כי קיימים יחסי חברות בינו ובין יתאח והאחרון הגיע לביקור, אך לא הובאה מטעמו שום ראיה לחיזוק גרסתו בעניין זה, למרות שלכאורה יכול היה לזמן בני משפחה וקרובים בקלות. התמיהה על גרסה זו גוברת נוכח טענת זרדב, לפיה כלל לא היה בביתו באותו מוצ"ש, שהרי יצא לבלות.
3. חמישית, על מנת להרחיק עצמו, טען זרדב כי כלל לא היה מודע לכך שהמשאית שהגיעה לחצרו בתום שבוע העבודה הקודם היתה עמוסה, ורוקנה במהלך מוצ"ש. ואולם, לפי עדותו, באותה עת היו בבעלותו 3 משאיות בלבד (עמ' 70 ש' 1), ואופן התנהלות העסק היה ריכוזי לגמרי, כך שהוא זה המחליט בנוגע לעבודת המשאיות, ולאיזו מטמנה תיסע כל משאית (עמ' 68 ש' 9). משכך, קשה להשתכנע כי לא היה מודע למצב המשאית, ומסתברת הרבה יותר האפשרות שידע גם ידע שהיא רוקנה במוצ"ש.
4. שישית, בעניין ידיעתו של זרדב על שפיכת הפסולת הביאה התביעה לעדות את הנהג שטרנברג, אשר השאיר את המשאית כשהיא עמוסת פסולת בסיום עבודתו ביום ה'. בעדותו אישר כי הוא פנה אל זרדב בבוקר יום א', על מנת לברר האם יש צורך להסיע את המשאית למטמנה, שכן סבר לפי תומו כי היא נותרה עמוסה. שיחתו עם זרדב צוטטה על ידו בהודעתו אליה הפנתה ב"כ התביעה בחקירתו: "בטח ששאלתי ראיתי שהמשאית ריקה, מאיר (זרדב ר.ג) אמר לי הסתדרתי הכל בסדר" (עמ' 45 ש' 12-14; עמ' 49 ש' 27). בעצם, לפנינו עדות שטרנברג אודות אמרת החוץ של הנאשם זרדב, אשר תועדה בפני חוקר המשטרה, ויש בה כדי למוטט את הטענה כאילו זרדב לא ידע כלל מה מצב המשאית. די ברור שהביטוי בו בחר זרדב להשתמש: "הסתדרתי", מלמד כי הוא עצמו היה בעל עניין בשפיכת הפסולת במקום האסור.

יוצא אפוא, כי הגרסה המרחיקה את עצמו מידיעה אודות שפיכת הפסולת, אינה אמת, ויש בכך כדי לפגוע במהימנותו, גם לגבי התנהלותו בזמן האירוע.

כאן המקום לציין כי ב"כ הנאשמים עמל לחלץ מפיו של שטרנברג אמירה לפיה המילים "הסתדרתי הכל בסדר", לא יוחסו על ידו ומיזמתו לזרדב, כי אם הוכנסו לפיו על ידי החוקר, ולרגע נראה היה כי שטרנברג מאשר זאת (עמ' 49 ש' 30-33). אלא שבהמשך המשפט עלה כי שטרנברג נגרר להסכים עם גרסת הסניגור, תחת השפעה פסולה. התברר כי מתוך חשש מפני עדותו של שטרנברג, ניסה זרדב להשפיע עליו, בטרם נכנס לאולם בית המשפט, ושם מילים בפיו באופן פסול, כפי שהודה זרדב במו פיו (עמ' 66 ש' 32):

ש. העדת גם בחקירה ראשית וגם בנגדית, בעבירה של שיבוש שאתה מדבר עם עד התביעה שמעון (שטרנברג ר.ג) ואתה אומר את זה מפורשות שאמרת לו איך להגיד ומה להגיד

ת. לא. לא נכון.

ש .אתה אומר את זה

ת. לא. אני נכנסתי לבית משפט הוא ישב מולי הוא קם ללחוץ לי את היד. הוא ישב פה (מצביע על כסא באולם) הוא קם ללחוץ לי את היד, מה המצב שמעון, אמרתי לו שמעון תגיד בדיוק מה שהיה, לא מה שאמרתי שאני אומר שאמרתי, תגיד מה שאתה אמרת לא משהו שאני לא אמרתי. הוא שאל אותי על מה, אמרתי לו בוא עוד מעט תשמע.

ש. נדייק, אני אומרת שאתה קראת לו לצאת החוצה מהאולם, התחלת לדבר אתו עד ששלחתי את הסניגור בבקשה שלא תדבר אתו. נכון?

ת .לא נכון. אני לחצתי לו את היד הוא אמר לי בוא נצא בחוץ. יש מצלמה מעלינו אפשר לפתוח אותה. אמרתי לו שמעון אמרת דבר שאני לא אמרתי, אתה תגיד את האמת מה שהיה. אמרתי לו תגיד בדיוק מה שהיה. ואני מתכוון לזה, שהוא אמר שאני אמרתי שהסתדרתי עם החומר. אני לא אמרתי דבר כזה, הסתדרתי עם זה, או משהו כזה שהוא אמר, אני לא אמרתי דבר כזה

דברים חמורים אלה נאמרו מפי זרדב באופן ספונטני, ונותר הרושם שכלל אינו מבין את חומרת התנהלותו בבית המשפט. כמובן, אין זה המקום לדון במכלול המשמעויות וההשלכות של הפנייה אל עד התביעה, והניסיון לשים מילים בפיו. במסגרת הדיון דנן, עלינו להתגדר בבחינת השפעתה של ההתנהלות, על מארג הראיות.

בחינת עדותו של שטרנברג מעלה כי לא היה לו כל אינטרס להעליל על זרדב, ולא נטען שהתקיים ביניהם סכסוך כלשהו. לפיכך, אין כל עילה לסבור כי גרסת שטרנברג בהודעתו ובחקירה הראשית, אינן אמת. לעומת זאת, עולה חשש כבד לכך שדבריו המסתייגים במהלך החקירה הנגדית, נאמרו בהשפעתו הפסולה של זרדב. המסקנה המתבקשת היא כי יש להעדיף את דברי שטרנברג בהודעתו ובחקירה הראשית, ומהם עולה בבירור כי זרדב ידע אל נכון שהמשאית רוקנה במוצ"ש, שלא כחוק, ואין שחר לטענתו כאילו לא ידע דבר.

1. המאמץ שערך זרדב לשם מתן הסברים נפתלים לאמירות מפלילות שתועדו מפיו, הותיר רושם מתחכם, בניגוד למשמעותם הפשוטה. כך, כשנטל אחריות והבטיח לפנות את הפסולת, קשה להשתכנע שעשה כך רק מתוך תחושת אחריות של מעסיק, וכך כששמע שטרנברג את אישורו "הסתדרתי", קשה להשתכנע כי הדברים הושמו בפיו על ידי החוקר.
2. זרדב ניסה לקעקע את משקל הודעותיו ת/3 ו-ת/5, וטען כי נפל פגם בכך שלא חתם על האזהרה. לאחר עיון, אינני מקבלת את הטענה. למקרא ההודעות, עולה כי החוקר ארנס החתים אותו מספר פעמים בכל אחת מן ההודעות. בת/3 – החתימה הראשונה מופיעה מיד לאחר האזהרה בגין החשדות וההודעה על הזכות להיוועץ בעו"ד. החתימה השנייה והשלישית מופיעות בתחתית כל אחד מעמודי ההודעה. החתימה הרביעית מופיעה בסופה. בת/5 – החתימה הראשונה מופיעה לאחר האזהרה בגין החשדות, והשנייה מופיעה בסיום החקירה. אם לא די בכך, נוסף בת/5 טופס נפרד של הודעה לחשוד על זכויותיו, ואף הוא חתום על ידו. אמנם, בטופס הממוחשב של ההודעות, מופיעה רובריקה נוספת להחתמת החוקר והחשוד, מיד לאחר שהבין את האזהרה, וזו נותרה ריקה. עם זאת, לא ניתן להתרשם בשום אופן כי זרדב לא הוזהר או לא הבין את החשדות. להיפך, עולה כי הבין היטב, השיב לעניין, וכן חתם מספר פעמים בכל הודעה. התרשמותי היא כי הצורך בחתימה השלישית נשמט בטעות, ואם קיים כאן ליקוי, הריהו פורמאלי ושולי.

לאור כל זאת, אני דוחה את הטענות לפגמים בחקירה.

1. המסקנה העולה מכל האמור היא כי לא עלה בידי זרדב לעורר ספק בדבר אחריותו הפלילית לשפיכת הפסולת, כמבצע בצוותא, בהיותו המעסיק של יתאח ובעל העניין בשפיכת הפסולת ללא תשלום אגרת ההטמנה.

לפיכך אני קובעת כי הוכחה העבירה של שפיכת הפסולת.

מטרד לציבור

1. שני הנאשמים כפרו בעבירה זו, בטענה שלא נחקרו באזהרה לגביה. ואולם, עוד בשלב המקדמי של המשפט, הועלתה מטעמם טענה זו, ונדחתה. בהחלטה מיום 11.11.19 הפניתי לכך שלא חלה חובה על רשות החקירה להזהיר את החשוד בגין כל עבירה ועבירה העולה מתוך פרטי הראיות, אלא די אם הובהרה לו מהות החשדות גם ללא דיוק בפרטים (ע"פ 10049-08 אבו עצא נגד מדינת ישראל (23.8.12), רע"פ 3445/01 אלמליח נגד מדינת ישראל (22.1.02), ע"פ 70035/04 מדינת ישראל נגד חננה (9.9.04)). משכך, אינני מקבלת את הטענה לפיה נפל פגם בהתנהלות החקירה.
2. מאחר שקבעתי כי הנאשמים השליכו פסולת ברשות הרבים, מתקיימים לכאורה אף יסודות העבירה של מטרד לציבור, לפי סעיף 215 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עם זאת, בסופו של יום, באתי לידי מסקנה שלא יהיה זה ראוי להרשיע אף בעבירה זו, ואבהיר.
3. בחינת סעיף 215 לחוק העונשין הקובע עבירת מטרד, בהשוואה לסעיף 2 לחוק שמירת הניקיון, מלמדת לדעתי, כי בעוד שעבירת המטרד והיא כללית, הרי סעיף 13(ג)(א1) לחוק שמירת הניקיון קובע עבירה בנסיבות הספציפיות של שפיכת פסולת. במצב זה, ובהתאם להלכה הפסוקה, תהיה הצדקה לייחס את שתי העבירות גם יחד, רק אם יש בכל אחד מן הסעיפים כדי להאיר היבט מיוחד של האירוע באופן שלא בא לידי ביטוי בסעיף האישום האחר (בש"פ 5284/91 לויאן נ' מד"י (4.12.91)). לדעתי, בנסיבות האירוע דנן, העבירה של השלכת פסולת שהיא החיקוק הספציפי, מגלמת בתוכה את האינטרס החברתי המוגן של שמירת הסביבה ואיכות חיי התושבים, באופן זהה לעבירת המטרד, ואין בעבירת המטרד כדי להאיר היבט נוסף כלשהו, במעשה.
4. לפיכך, אני מוצאת לנכון שלא להרשיע את הנאשמים אף בעבירה זו. אציין כי קביעות דומות ניתנו בת"פ (ב"ש) 1267/09 מד"י נ' וטורי (22.7.10); ת"פ 1269-06 מד"י נ' גסאן (18.2.08); ת"פ 11847-08-11 מד"י נ' ג'יען (18.3.13).

ניהול עסק ללא רישיון

1. בתשובתו לאישום כפר זרדב בעובדות המייחסות לו ניהול עסק לפינוי הובלה ואיסוף פסולת. ואולם, במהלך המשפט, לא הביא כל ראיות בעניין, ואף לא הוזכר עניין זה בסיכומיו. הרושם הוא כי זנח את טענותיו בנוגע לעבירה זו.
2. למען הזהירות בלבד, אפנה לכך שצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשע"ג-2013, מחייב הסדרת רישיון עסק עבור עסק בתחום האשפה והפסולת, לצורך איסופה והובלתה (פריט 5.1א), ולצורך טיפול בה (פריט 5.1ב). בנוסף, כל עסק שמטרתו היא הובלה, נזקק לרישיון עסק (פריט 8.3ב).
3. עלה מעדותו של זרדב כי הוא מנהל עסק מובהק לפינוי פסולת בניין, באמצעות מספר משאיות שבבעלותו, וכן מעסיק נהגים (עמ' 68). בעדותו תיאר את אופן התנהלותו, ניהול כרטסת, וניהול חשבונות מול אתרי הטמנה מורשים. יתר על כן, בחקירתו הנגדית אישר כי ניסה להשיג רישיון עסק, אך הדבר לא עלה בידו (עמ' 69 ש' 19-27).
4. נוכח האמור, יש מקום להרשיע בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון.

סיכום

1. אני מרשיעה את שני הנאשמים בעבירה של שפיכת פסולת. בנוסף, אני מרשיעה את זרדב בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון.

אני מזכה את שני הנאשמים מעבירה של מטרד לציבור.

זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, כ"א אלול תש"פ, 10 ספטמבר 2020, במעמד הצדדים