היום ניתן גזר הדין בעניינם של שני הנאשמים.

בהיסח הדעת, לא הכרעתי בעתירת התביעה לחילוט המשאית באמצעותה בוצעו העבירות.

המשאית שוחררה לידי המשיב בתנאים, שביניהם הפקדת סך 30,000 ₪ במזומן, על פי החלטת כב' השופט אבו שחאדה מיום 3.6.18.

בטיעוניה לעונש ביקשה התביעה להורות על החילוט, אך לא הרחיבה, ולא הביאה כל ראיה לעניין שווי המשאית כיום. אמנם בעת קביעת תנאי השחרור בשעתם, טען הנאשם כי שווי המשאית עומד על סך 100,000 ₪, אך לא ידוע לבית המשפט מה אירע מאז, ומה השווי כיום. מן הדין היה להביא ראיות בעניין זה.

במקרים לא מועטים קבעו בתי המשפט כי יש מקום להורות על חילוט כלי רכב שבאמצעותם בוצעו עבירות הפוגעות בסביבה (ע"פ 53133-07-11 שעבאן נ' משטרת ישראל (12.1.12). עם זאת, ניתן לאתר מקרים רבים בהם נמנע בית המשפט מחילוט, ובסופו של יום, אף בעניין שעבאן עצמו, לא חולט הרכב בסופו של יום (ראו גם: ת"פ 11847-11-18 מד"י נ' ג'יען (2.6.13)).

נוכח האמור, ולאחר שלקחתי בחשבון את מכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם, את הקנס שהושת עליו בגזר דין זה, ואת משבר הקורונה, החלטתי שלא להורות על חילוט המשאית המוזכרת בכתב האישום.

למסקנה זו הגעתי בין היתר בשים לב לכך שהנאשם פעל בעצמו לפינוי הפסולת למחרת שפיכתה.

המזכירות תשיב לידי הנאשם 1 את הפיקדונות בכפוף לכל הוראה חוקית.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, ד' חשוון תשפ"א, 22 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.