את הבקשה לסילוק על הסף סומכים המבקשים, על טענות של התיישנות, שיהוי, העדר מעמד, מניעות משפטית, הליך לא מתאים או סעד לא מתאים ואי תשלום מלוא האגרה.

הכלל הוא שבית המשפט ייסלק תביעה על הסף רק במקרים קיצוניים בהם ברור שהתביעה חסרת סיכוי אפילו כל האמור בה יוכח.

למקרא כתב התביעה וטענות הצדדים כאן, נראה כי אין מקום לסלק את התביעה על הסף.

אשר לטענת ההתיישנות אותה תולים המבקשים על הסכם המחאת החוב מהבנק לנתבעת 3 משנת 2010, מקובלת עליי טענת המשיבה (התובעת) לפיה התביעה מתבססת על מכלול אירועים או מעשים אשר נעשו במסגרת החברה במועדים מאוחרים יותר בקשר עם מימוש נכסיה, ועל כן, למצער בחינת טענת ההתיישנות דורשת בירור שאין לעשותו במסגרת בקשה לסילוק על הסף. הוא הדין לעניין השיהוי הנטען.

אשר למעמדה של התובעת, המשיבה בבקשת הסילוק, הטוענת כי היא בעלת 25% ממניות נתבעת 1, נראה כי אין מחלוקת ממשית בעניין זה ומכל מקום, אף טענה זו טעונה בירור עובדתי. בהקשר זה אוסיף, כי טענת המבקשת לפי אין להקים מניעות משפטית כתוצאה מהעלאת טענה סותרת (טענה שאינה בעלת מניות) במסגרת הליך אחר, מקום שטענה זו נדחתה באותו הליך, אינה חפה מספקות במצב המשפטי דהיום, אולם לא ראיתי לנכון לסלק את התביעה מטעם זה בטרם התבררו טענות הצדדים במסגרת ההליך העיקרי.

אכן, חלק לא קטן מהתביעה מתייחס למכירת נכסי החברה, וככל שמכירת הנכסים נעשתה שלא כדין, החברה (נתבעת 1) היא בעלת כוח התביעה ואפשר היה להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת. אלא שבהתחשב בנסיבות בהן מדובר בשני בעלי מניות אשר אמורים היו לפעול בשיתוף, אפשר לראות במכירת נכסי החברה, ככל שנעשתה שלא כדין, כפגיעה גם בבעל המניות אשר לטענתו, לא שותף בקבלת ההחלטות בעניין. לכך יש להוסיף, כי כתב התביעה כולל תביעה בסך 2,000,000 ש"ח ששילמה התובעת בגין ערבותה לחובות החברה, ותביעה זו היא תביעה אישית.

בשאר טענות המבקשים בעניין אי תשלום מלוא האגרה והעדר עילת תביעה אישית נגד נושאי המשרה בחברה, לא מצאתי ממש ומכל מקום טענות אלא אינן מצדיקות סילוק התביעה על הסף.

נוכח כל אלה אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

המבקשים ישלמו למשיבה את הוצאות הבקשה בסך 6,500 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ט, 25 יולי 2019, בהעדר הצדדים.