לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות אני מוצאת כי התביעה מחייבת בירור וכי אין מקום להורות על מחיקה על הסף.

1. מדובר בענף נוסף של סכסוך ממושך בין הצדדים, אשר העסיק ערכאות רבות בהליכים שונים. הסכסוך ביסודו נוגע להתחשבנות כספית בין הצדדים בעקבות פירוק שותפות עסקית שהחלה ביניהם בתחילת שנות ה- 90' ונקלעה למשבר בשנת 2001.
2. בתמצית ייאמר, כי הצדדים היו בעבר שותפים בניהולה של תחנת דלק אשר הופעלה באמצעות חברת סלאמה שירותי דרך בע"מ (להלן – החברה). שותפות זו החלה בשנת 1993, עת רכש המבקש (להלן – סאלח) מחצית מזכויות המקרקעין של המשיב (להלן – חסן) בישוב סלאמה והצדדים הקימו שם תחנת דלק אשר הופעלה באמצעות החברה.

לימים, הצדדים הסתכסכו והסכסוך ביניהם הוליד דיונים משפטיים רבים.

1. בשנת 2002 הוגשה ה"פ 231/02 לבית המשפט המחוזי בחיפה.

במסגרת הליך זה מונה ביום 10/12/06 עו"ד אבו יונס כונס נכסים זמני לחברה (להלן – הכונס). בשנת 2010 נוהלה בין הצדדים התמחרות BMBY בנוגע להחזקות הצדדים בחברה ולנכס המקרקעין עליו הוקמה תחנת הדלק (להלן – הנכס). בסופו של הליך ההתמחרות זכה חסן אשר רכש את זכויות סאלח בנכס ובחברה. חסן הפקיד בקופת הכינוס סך של 3,273,910 ₪ מתוכם קיבל סאלח, בסופו של יום ולאחר קיזוזים והתחשבנויות שונות, סך של 244,700 ₪ נטו.
ניכר כי פערי הסכומים הללו הינם הבסיס להתנהלות משפטית בלתי פוסקת אשר נמשכת עד עתה בין צדדים אלה.

1. ההתחשבנות שעל יסודה חולקו הסכומים עברה תחת שבט הביקורת של בית המשפט המחוזי ואף של בית המשפט העליון בסדרת החלטות שהסתיימה במהלך חודש ספטמבר 2011 (ראו החלטה מיום 6.9.11 של בית המשפט המחוזי ולאחריה החלטות בית המשפט העליון מיום 21.9.11 ומיום 26.1.12 וכן החלטת בית המשפט העליון בע"א 2253/12 מיום 30.5.12).

החלטות בתי המשפט לא הניחו דעתם של הצדדים אשר הוסיפו ונקטו התדיינויות נוספות המשיקות למחלוקת הבסיסית כמפורט דלעיל.

1. במקביל להליכי ההתמחרות וההתחשבנות במסגרת ה"פ 231/02, הגישו בני משפחתו של סאלח בקשה להורות על פרוק החברה במסגרת תיק פר"ק 32215-10-10. בקשתם נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.11.10 מהטעם שמדובר בבקשה המבוססת על חוב בו כופרת החברה ולכן האכסניה המתאימה לבירור הטענות הינה במסגרת תביעה אזרחית ולא בקשת פירוק.
   לאור האמור, הגישו בני משפחתו של סאלח תביעה כספית כנגד החברה ונגד חסן במסגרת ת"א (עכו) 20112-03-11 (להלן – תביעת ההלוואות). תביעה זו התבססה על טענת התובעים שם כי הלוו כספים לחברה. התביעה הוגשה כנגד החברה וחסן בלבד, על אף שבמועד מתן ההלוואות אין חולק כי סאלח שימש בעל מניות ומנהל פעיל בחברה.
   ביום 15.10.17 ניתן פסק הדין בתביעת ההלוואות במסגרתו חויבה החברה לשלם לתובעים שם סך נומינלי של 603,640 ₪ בתוספת סך של 115,000 ₪ בגין הוצאות ושכר טרחת עורך דין. חסן אף הוא חויב בתשלום לאחר שטענה להרמת מסך כנגדו התקבלה. ערעורים הדדיים על פסק הדין נדחו בהסכמת הצדדים ובית המשפט המחוזי קצב לוח זמנים לביצוע התשלום (פסק דין מיום 1.3.18 במסגרת ע"א 65033-11-17 וע"א 18981-12-17).
2. חסן טוען כי במסגרת הליך הוצאה לפועל של פסק הדין בתביעת ההלוואות שילם סך של 1,039,460 ₪. בתביעה דנן, עותר חסן כי סאלח יישא בתשלום מחצית הסכום נוכח העובדה שמדובר בחוב של החברה עובר לתהליך הכינוס ולאור הסכם המכר לפיו רכש חסן את הזכויות בחברה.
3. הליך נוסף בין הצדדים התנהל בת"א (של'-חי') 41899-08-18. שם הגיש סלאח תביעה כנגד חסן וכנגד הכונס, בה עתר לחייבם לשלם לו סך של 355,945 ₪, מחמת פגם שנפל בהתחשבנות שערך הכונס בהליך במחוזי. יוער כי במסגרת הליך זה הגיש חסן תביעה שכנגד הזהה במהותה לתביעה שלפניי, אולם זו נמחקה מחמת האיחור בהגשתה.

חסן והכונס הגישו בקשות לסילוק תביעתו של סאלח על הסף.
בהחלטה מיום 24.3.19 קבע כב' הש' רובס כי ההתחשבנות אושרה באופן מפורש על ידי בית המשפט בה"פ (מח'-חי') 231/02 ולכן דחה את התביעה מחמת קיומו של מעשה בית דין.

1. כעת, במסגרת ענף זה של ההתדיינות, סבור סאלח כי דינה של התביעה להידחות על הסף מחמת היעדר יריבות, התיישנות וקיומו של מעשה בית דין במישור זה.

חסן מתנגד כמובן וסבור כי יש לאפשר בירור הטענה לגופה. נתייחס לטענות כסדרן.

1. הטענה בדבר קיומו של השתק – בבקשה זו נטען כי החלטות בית המשפט בה"פ 231/02 דנו וסתמו את הגולל על כל סוגיית ההתחשבנות בין הצדדים. לכן, אין להטיל על סאלח חיוב בתשלום חובות נוספים, מעבר למה שנקבע שם. סאלח סבור כי טענות חסן אשר הובילו לדחיית התביעה שהגיש בת"א (של'-חי') 41899-08-18 חלות ביתר שאת גם בהליך זה, כך שקיים מעשה בית דין בענייננו היוצר השתק כלפי המשיב מהגשת תביעה זו.

לאחר שבחנתי את ההליכים השונים ואת העניין נשוא המחלוקת שלפניי, אין בידי לקבל את עמדת סלאח במישור זה.
התביעה בת"א 41899-08-18 התייחסה לטענות בנוגע לסכומים אשר היו חלק מן ההתחשבנות בין הצדדים בה"פ 231/02, התחשבנות אותה קיבל בית המשפט המחוזי באופן מפורש ואומצה בהחלטותיו שהפכו חלוטות.

מנגד, החוב הנטען ביסוד הליך זה טרם התגבש לכאורה במועד אותה התחשבנות.
רצף ההחלטות לאורך השנים וההליכים מעלה כי על אף שחוב ההלוואות עלה במסגרת ההתחשבנות שערך הכונס, אזי הקושי שעלה מהיעדר היכולת להתבסס על ספרי הנהלת החשבונות של החברה, הוביל לצורך בהתדיינות נוספת בתביעת ההלוואות. פסק הדין המבסס את גיבוש החוב ומכיר בהלוואות אלה כחוב של החברה ניתן רק ביום 15.10.17, קרי כשש שנים לאחר סיום ההתחשבנות וזמן רב לאחר ששוחרר הכונס מתפקידו (ביום 26.1.12).

1. אשר על כן, לא ניתן להתייחס להחלטות שניתנו בה"פ 231/02 כיוצרות מעשה בית דין המשתיק את חסן מהגשת תביעה זו. באופן דומה, דומני כי לא ניתן להתייחס לטענות המשיב בת"א (של'-חי') 41899-08-18 כיוצרות השתק שיפוטי המונע ממנו הגשת התביעה בהליך זה.
2. טענות ההתיישנות והשיהוי – סלאח טוען כי החוב ביסוד התביעה התגבש לכל המאוחר בשנת 2011, כך שביום הגשת התביעה בהליך זה מדובר בחוב שהתיישן. בנוסף, מפנה סלאח לעובדה שחסן לא הגיש הודעה לצד שלישי, כנגדו, במסגרת תביעת ההלוואות. על כן המבקש עותר לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות או שיהוי.
3. בשים לב לקביעותיי דלעיל בדבר מועד התגבשות החוב, לא ניתן לטעמי להתחיל את מרוץ ההתיישנות משנת 2011, כי אם לכל המוקדם מיום 15.10.17, עת ניתן פסק הדין בתביעת ההלוואות אשר הפך חלוט עם דחיית הערעורים ביום 1.3.18. קל וחומר שעה שהתשלום הנטען על ידי חסן בוצע בשלב מאוחר יותר.
4. אף טענת השיהוי תלויה על נימוקים דלים, נוכח לוח הזמנים דלעיל.
   באשר לעובדה שחסן לא הגיש הודעה לצד שלישי כנגד סלאח במסגרת תביעת ההלוואות, ספק אם יש לזקוף נתון זה לחובתו, בשים לב לזהות התובעים באותו הליך ולעובדה שסלאח נטל שם חלק פעיל. אם בחר חסן לנהל את ההליכים באופן זה של הפרדת הליכים משיקולים טקטיים, אין בכך לחסום את דרכו מהגשת תביעת השתתפות נגד סאלח בגין אותם חובות בהליך זה.
5. היעדר יריבות – הטענה העיקרית במישור זה מתייחסת לכך שבתביעת ההלוואות דובר על חוב של החברה, אשר אינה בעלת דין בענייננו ולכן אין מקום להעביר את זכות התביעה בגין החוב לחסן. בנוסף, החיוב האישי של החוב לפתחו של חסן נובע מהתנהלות לא תקינה שלו אשר הובילה להרמת מסך ההתאגדות ואין מקום לחייב את סאלח בתוצאה זו.

אף אם יש ממש בטענת סאלח לפיה אין להשית עליו השתתפות בחיוב שהושת על חסן מחמת הרמת מסך ההתאגדות, הרי שמלכתחילה מדובר בחובותיה של החברה. חסן טוען כי הוא זה שנשא בתשלום במקום החברה ולטענתו, מחצית מחובות החברה הנדונים, צריכים לחול על סאלח. סוגיה זו מחייבת דיון ואין מקום להורות על סילוק התביעה על הסף.

1. סוף דבר, יש מקום לברר את התביעה לגופה, ואין מקום להורות על סילוק על הסף.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בגין דחיית הבקשה בסכום מתון וכולל של 2,500 ₪.

המבקש יגיש כתב הגנה עד ליום 10.9.19.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ט, 21 יולי 2019, בהעדר הצדדים.