א. במסגרת הבקשה לאישור הסתלקות לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, עתרו הצדדים, כי בית-המשפט יפטור אותם מתשלום החלק השני של אגרת המשפט.

בנוסף, עתרו המבקשים כי יוחזר להם (חלקית) החלק הראשון של אגרת המשפט ששילמו (5,566 ₪).

ב. בפסק הדין שניתן ביום 24.12.19 ובו אישרתי הסתלקות מתוגמלת אכן פטרתי את הצדדים מתשלום החלק השני של אגרת המשפט בשים לב לכך שההליך הסתיים בבקשת ההסתלקות בשלב מוקדם ולאחר שהתקיימה ישיבה אחת של קדם משפט (פסקה כ"ח של פסק הדין).

באשר לבקשת המבקשים להחזרת החלק הראשון של אגרת המשפט, ביקשתי לקבל את עמדת פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) כמי שמייצגת את המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות.

ג. ב"כ המדינה התנגדה לבקשה להשבת החלק הראשון של אגרת המשפט בציינה, כי הסתמכות המבקשים על תקנה 6(ב)(1) של תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות") איננה במקומה, הואיל ובקשה לעניין אגרה, מקום בו אושרה בקשה להסתלקות מן התובענה הייצוגית, תיבחן לפי תקנה 7א(א)(4) של התקנות הנ"ל כדלקמן:

"ניתן פסק דין המאשר הסדר הסתלקות לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות ישלם המבקש את חלקה השני של האגרה; על אף האמור רשאי בית-המשפט –

(א) להורות כי המשיב ישלם את חלקה השני של האגרה וישפה את המבקש על סכום האגרה ששילם בעד חלקה הראשון של האגרה בתוספת הפרשי הצמדה למדד;

(ב) לפטור את המבקש מתשלום חלקה השני של האגרה לפי פסקה זו, כולה או חלקה, מטעמים מיוחדים שיירשמו".

טענת ב"כ המדינה היא, כי מדובר בהסדר ספציפי הקבוע בתקנה 7א(א)(4) של התקנות, ומכאן שאין למדינה אפשרות לוותר או להשיב את החלק הראשון של האגרה ששולמה.

עוד מפנה ב"כ המדינה לפסיקתו של בית-המשפט העליון (כב' השופט נ. הנדל) ב-רע"א 7031/12 שערי צדק המרכז הרפואי נ' פלונית ( 23.10.13, פסקה 6) (להלן: עניין "שערי צדק") ממנה עולה כי:

"עסקינן בתקנות האגרות שמטבען הן טכניות, מצומצמות ודווקניות. מטרתן לקבוע כללים ברורים. אין זה אומר שתקנות האגרות אינן מקנות שיקול דעת לבית המשפט במקרים מסוימים. עם זאת בהעדר הוראה שמעניקה שיקול דעת לבית המשפט ידיו כבולות".

ד. בפסק הדין מיום 24.12.19 (עמ' 8) הפניתי את תשומת לב הפרקליטות, בסוגיה של החזר חלקי של החלק הראשון של אגרת המשפט, מקום בו ההסתלקות היא מתוגמלת, לפרוטוקול מס' 496 של ישיבת וועדת החוקה חוק ומשפט (29.11.17) בעמ' 32-33 (שם).

בתגובתה ציינה ב"כ המדינה, בסעיף 5, שיש לבחון בזהירות יתר את אשר נאמר בפרוטוקולים של דיוני הוועדות:

"וזאת משום שניתן לצטט מימרה שבסוף לא נקבעה בתיקון לחוק וכיוצא בזה (בענייננו מדובר על פרוטוקול של כ-80 עמודים). אנו כיום נמצאים במצב בו בוצע התיקון לתקנות משנת 2018 ולכן יהיה נכון לבחון את המצב בו נמצאים המבקשים אל מול תקנות האגרות כפי שהן היום, ודוק: תקנה 7א (א)(4)".

על-יסוד כל האמור טוענת ב"כ המדינה, שאין מקום להשיב למבקשים את החלק הראשון של אגרת המשפט הואיל ואין הסדר ספציפי המקנה סמכות לבית המשפט לפטור את המבקשים מן האגרה, ולכן יש לשלמה, ולחלופין, להורות שהמשיבה תשלם אגרה זו.

ה. ב"כ המבקשים טענה בתגובתה, שעמדת המדינה אינה עולה בקנה אחד עם לשון התקנות ומנוגדת לתכליתן. לטענתה, השבה חלקית של האגרה ששולמה על ידי המבקשים במקרה של הסתלקות מתוגמלת, מוצדקת, ותואמת את לשון התקנות, כמו גם את תכליתן, וכן את החקיקה והפסיקה באשר להסתלקות מתוגמלת.

מוסיפה וטוענת ב"כ המבקשים, שבית המשפט אישר הסתלקות מתוגמלת מבקשת האישור לאחר שמצא, שהתובענה שהוגשה הראתה עילת תביעה והניבה תועלת ממשית לחברי הקבוצה.

נטען עוד, שללא השבה חלקית של החלק הראשון של אגרת המשפט (לאחר ניכוי כ-1,300 ₪ בהתאם לסכום המעודכן לפי פרט 35 בתוספת השנייה של התקנות) יימצא, כי המבקשים הגישו בקשת אישור מוצדקת, שילמו אגרה בסך 5,566 ₪, אך קיבלו גמול בסכום של 4,000 ₪ שאינו מכסה אף את האגרה.

מוסיפה ב"כ המבקשים, כי הגמול נגזר מסכום ההחזר לחברי הקבוצה שעומד על כ-50,000 ₪, סכום שאיננו מבוטל.

לטענת ב"כ המבקשים, ההסדר הקבוע בתקנה 7א(א) של התקנות, ככל שהוא נוגע לתשלום חלקה הראשון של האגרה בשלב הגשת בקשת האישור, עניינו בשאלה האם המשיבה תשפה את המבקשים בגין חלקה הראשון של האגרה, כשמוגשת בקשת הסתלקות מן התובענה, אולם, הסדר זה אינו נוגע לשאלה האם המדינה תחזיר לתובע חלק מן האגרה ששילם.

ב"כ המבקשים סבורה, שניתן ללמוד על-כך גם מלשון מתקין התקנות שעה שהגדיר "שיפוי", בהתייחסו למשיבה בתקנה 7 לתקנות האגרות, לעומת "ניכוי" ו"החזר" בהתייחס למדינה, בתקנה 6 של תקנות אלה.

מוסיפה ב"כ המבקשים, שבעוד שלתקנות סדר הדין האזרחי ניתנת קדימות, בהתאם לאמור בתקנה 19 של תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, הרי ביחס לתקנות האגרות לא מצא המחוקק לנכון להבהיר שההסדר שבתקנה 7א של תקנות האגרות, באשר לתובענות ייצוגיות, קודם וגובר על ההסדר הכללי שבתקנה 6 של התקנות.

כמו-כן מציינת ב"כ המבקשים, שהמחוקק לא קבע תקנות שונות וספציפיות באשר להחזר חלקה הראשון של האגרה שמשלם מבקש בעת הגשת האישור, ומכאן יש להסיק שלא קיים כלל הסדר ספציפי לתובענות הייצוגיות בהקשר זה (כלומר, בעניין החזר החלק הראשון של האגרה).

חיזוק לכך מוצאת ב"כ המבקשים במכתבה של שרת המשפטים מיום 10.7.17 אל יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט (נספח א' לטיעוני ב"כ המבקשים) שם נאמר כי: "אין מקום להחרגת הליכי התובענות הייצוגיות מתשלום אגרה, בדומה לשאר ההליכים המתנהלים בבית המשפט".

מכאן, כך לטענת ב"כ המבקשים, שיש להתייחס לתובענות הייצוגיות כאל כל ההליכים המתנהלים בבית המשפט.

מציינת ב"כ המבקשים, שהמחוקק לא הבדיל בין ההליכים השונים על אגרותיהם השונות או סכומם השונה (למעט השאלה האם הוגש ההליך לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי) שהרי המחוקק קבע, שבכל הליך המוגש לפי פרטים 1, 8, 22, לתוספת השנייה, יש להשיב את האגרה בניכוי חלקי של הסכום לפי פרט 34 או 35 של התוספת, ומכאן שתובענה ייצוגית אינה מוחרגת מהוראת תקנה 6, כל עוד היא נכנסת בגדרי פרטים 1, 8, 22 שבתוספת השנייה.

לטענת ב"כ המבקשים, השאלה האם לתובע מגיע החזר חלקי של האגרה אינה תלויה בשאלה האם הגיש בנוסף לתובענה גם בקשת אישור, שהרי אם נלך לפי שיטתה של המדינה, ניתן יהיה למנוע החזר חלקי של האגרה בכל הליך הנכלל בגדרי תקנה 6, ככל שהוגשה בו גם בקשה כלשהי.

מוסיפה ב"כ המבקשים, שלא אחת נקבע בפסיקה, שהליך הדיון בבקשת אישור אינו אלא הליך מקדמי ואין להפוך אותו להליך העיקרי. גם מכך יש להסיק לטעמה, שאין להחריג את הליך הדיון בבקשת האישור מכלל ההליכים הנדונים בבית המשפט, ובוודאי שאין לקבוע שמבחינת העול הכספי שיוטל על תובע יש להפלות לרעה דווקא את מי שהדיון בתובענתו כלל לא החל בזכות הסדר הסתלקות שהושג (שהרי בטרם נדונה התביעה יש לדון תחילה בבקשת האישור).

לטעמה של ב"כ המבקשים, הרציונל העומד בבסיס החזר חלקי של אגרת בית-משפט ששילם תובע אשר סיים את הליכי המשפט בשלב מוקדם, דהיינו, חסכון בזמן שיפוטי, והקלת העומס על בתי המשפט, חל ביתר שאת בהליכי תובענות ייצוגיות הואיל וההליך הייצוגי הוא מורכב וארוך.

עוד מוסיפה ב"כ המבקשים, שתקנה 6(ב)(1) לתקנות אינה מתלה את זכותו של תובע לקבל החזר חלקי של האגרה ששילם לפי הצפי לגבי מורכבותם ואורכם של ההליכים שהגיש, וזאת משום שהקריטריון היחיד הוא השלב שבו התובע נוקט צעדים לסיום ההליך ("ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו").

טענה נוספת של ב"כ המבקשים היא, שאם כטענת המדינה הצפי להליכים מורכבים וארוכים הוא הרלוונטי באשר לשאלה האם המבקש ישלם אגרה, הרי שיש לקחת שיקול זה בחשבון גם בעת החזר חלקי של האגרה. שיקול זה, כך נטען, תומך בעמדת המבקשים אשר מנעו הליך מורכב וארוך, מתוך עצם בחירתם להגיש את בקשת ההסתלקות.

טוענת ב"כ המבקשים, שאם תובע שמנע את המשכו של הליך רגיל ופשוט זכאי להחזר אגרה, מקל וחומר שההחזר מגיע לתובע שמנע הליך מורכב וארוך בשלב מקדמי, דוגמת הליך של תובענה ייצוגית.

ב"כ המבקשים מפנה לאמור בדברי הכנסת, ביחס לדיון שהתקיים בוועדת החוקה חוק ומשפט ביום 29.11.17, שבו נדונו תקנות האגרות לגבי תובענות ייצוגיות, ומעירה, שהמדינה לא התייחסה בתשובה שהגישה לבית המשפט לדיון זה של וועדת החוקה חוק ומשפט.

לעמדתה של ב"כ המבקשים, מקום בו מצא בית-המשפט, כבענייננו, שאין מדובר בתביעת סרק אין מקום להטיל על התובע עלויות כספיות ניכרות. עוד מוסיפה ב"כ המבקשים, שמדברי הוועדה בדיון הנ"ל עולה, שבעת הסדר פשרה בהליך של תובענה ייצוגית תשפה המשיבה את המבקש בגין החלק הראשון של אגרת המשפט, ונערכה הקבלה בין הסתלקות מתוגמלת, על כל המשתמע ממנה, לבין הסדר פשרה.

על-יסוד כל האמור, עותרת ב"כ המבקשים, כי בית-המשפט יורה למדינה להחזיר למבקשים את החלק הראשון של אגרת המשפט בניכוי הסכום "המשורין" לפי פרט 35 של התקנות.

ו. בתשובתה מיום 2.2.20 טוענת ב"כ המדינה, שאין לקבל את עמדת המבקשים לפיה ההסדר הכללי הקבוע בתקנה 6 של התקנות גובר על ההסדר הספציפי הקבוע בתקנה 7א (א)(4) של התקנות לעניין אגרה, מקום בו אושרה בקשה להסתלקות מתובענה ייצוגית.

ב"כ המדינה מפנה לספרו של כב' השופט חיים כהן ז"ל, המשפט, עמ' 218, ממנו עולה, כי מקום בו יש באותו נושא שני חוקים סותרים, האחד כללי והאחר מיוחד לעניין פלוני, עדיף המיוחד על הכללי.

כמו-כן חוזרת ומפנה ב"כ המדינה לדברי כב' השופט נ' הנדל בעניין שערי צדק (שם, בפסקה 6).

תמצית עמדת ב"כ המדינה היא, כי מקום שבו אין הסדר ספציפי המקנה סמכות לבית המשפט לפטור את המבקשים מאגרה – אין מקום להחזיר למבקשים את האגרה ויש לשלמה, ולחלופין, יש להורות כי המשיבה תשלם סכום זה.

ז. לאחר שנתתי דעתי לטיעוניהם של שני הצדדים, מסקנתי היא שלא ניתן לחייב את המדינה להשיב למבקשים את החלק הראשון של אגרת המשפט (בניכוי הסכום "המשורין" לפי פרט 35 בתוספת השנייה של התקנות), וזאת בהעדר מקור חוקי שיסמיך את בית-המשפט ליתן הוראה כאמור.

ח. ב"כ המבקשים העלתה נימוקים המסברים את האוזן שיש בהם, לכאורה, כדי להצדיק החזר חלקי של החלק הראשון של אגרת המשפט מקום בו אישר בית-המשפט הסתלקות מתוגמלת בשלב מקדמי של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, הסתלקות אשר יש בה כדי להביא לחסכון ממשי בזמן שיפוטי, וזאת דווקא בהתחשב בכך שהליך של תובענה ייצוגית הוא בדרך כלל ארוך ומורכב.

ט. ואולם, יחד עם זאת, וכפי שצוין בדברי כב' השופט נ. הנדל בעניין שערי צדק (שם, בפסקה 6):

"עסקינן בתקנות האגרות שמטבען הן טכניות, מצומצמות ודווקניות. מטרתן לקבוע כללים ברורים. אין זה אומר שתקנות האגרות אינם מקנות שיקול דעת לבית המשפט במקרים מסוימים. עם זאת, בהעדר הוראה שמעניקה שיקול דעת לבית המשפט ידיו כבולות".

י. מעיון בתקנות האגרות עולה, כי בשנת תשע"ח בוצע בהן תיקון שהוא ספציפי באשר לתשלום אגרות בגין תובענות ייצוגיות, והותקנה לעניין זה תקנה 7א, כשפסקה (א) עניינה תובענה ייצוגית שאיננה כנגד רשות, והיא הרלוונטית בענייננו.

ס"ק (4) של תקנה 7א(א) עניינו פסק דין המאשר הסדר הסתלקות לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות. ס"ק (4) הוא אשר חל במקרה נשוא הדיון כאן. מעיון בו עולה:

(א): כי מקום בו ניתן פסק דין המאשר הסדר הסתלקות כאמור לעיל, רשאי בית-המשפט להורות כי המשיב ישלם את החלק השני של האגרה, וישפה את המבקש על סכום האגרה ששילם בגין החלק הראשון של האגרה.

ו-(ב): לפטור את המבקש מן החלק השני של אגרת המשפט, כולה או חלקה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

בענייננו, אכן קבעתי בפסק הדין כי הצדדים פטורים מתשלום החלק השני של אגרת המשפט, מנימוקים שציינתי.

אבהיר, למניעת ספק, שלא התבקשתי בבקשה לאישור הסדר ההסתלקות לחייב את המשיבה בשיפוי המבקש בגין החלק הראשון של האגרה (תקנה 7א(א)(4)(א) כי אם אך ורק להורות על השבה חלקית של חלקה הראשון של האגרה (סעיף 19 של הבקשה לאישור ההסתלקות).

י"א. אין בידי לקבל את טענת ב"כ המבקשים, לפיה כללי תשלום האגרה בגין תובענות ייצוגיות אינם אמורים להיות שונים מכללי תשלום האגרה בגין תובענה אזרחית.

לתמיכה בטענתה מתבססת ב"כ המבקשים על נספח א' לטיעוניה, מכתב שרת המשפטים מיום 10.7.17 אל יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט.

ב"כ המבקשים מפנה לאמירה באותו מכתב לפיה: "אין מקום להחרגת הליכי התובענות הייצוגיות מתשלום אגרה, בדומה לשאר ההליכים המתנהלים בבית המשפט". בכך רואה ב"כ המבקשים, בסעיף ד' לטיעוניה, תמיכה בעמדתה שיש להתייחס לאגרות בגין תובענות ייצוגיות כאל כל ההליכים המתנהלים בבית המשפט.

אינני רואה עין בעין עם ב"כ המבקשים. האמירה המצוטטת על-ידה מתוך מכתב שרת המשפטים נועד לבטא את הגישה לפיה הגיעה העת לחייב באגרה גם הליכים לפי חוק תובענות ייצוגיות, שהרי בפועל, עד לתיקון תשע"ח, לא נגבתה אגרה בגין הליכים אלה. אילו הייתה כוונה שההתייחסות לאגרות בגין תובענות ייצוגיות תהא בדומה לשאר ההליכים המתנהלים בפני בית-המשפט לא היה פשוט מלקבוע שעל אגרות בגין תובענות ייצוגיות תחולנה ההוראות הקיימות בתקנות האגרות, ואולם, מחוקק המשנה ראה לנכון להקדיש את תקנה 7א' לאגרה שיש לשלמה בגין תובענה ייצוגית.

על-כך יש להוסיף את התכלית שראה מחוקק המשנה לנגד עיניו: כיסוי חלק מעלויות ההליך המשפטי אותו יוזם בעל הדין, ו"הפחתת תובענות סרק וצמצום שיעורן ביחס לכלל התובענות הייצוגיות המוגשות לבתי המשפט" – כאמור בנספח א'.

מכאן, שאין להקיש בהכרח גזירה שווה מן האגרות בגין תובענות אזרחיות לבין ההוראות הספציפיות שיוחדו לתקנות האגרות בנוגע לתובענות ייצוגיות.

י"ב. מעיון בתקנה 7א(א)(4) של התקנות עולה, להבנתי, כי באשר להחזר החלק הראשון של אגרת המשפט בעקבות אישור הסדר הסתלקות על-ידי בית-המשפט קיים הסדר שלילי, דהיינו, אין בתקנה זו הוראה המאפשרת להורות על החזר החלק הראשון של אגרת המשפט מקום בו אישר בית-המשפט הסדר הסתלקות.

מעיון בתקנה 7א(א)(4) עולה, שככלל, מקום בו אישר בית-המשפט הסדר הסתלקות יהא זה המבקש שישלם את החלק השני של אגרת המשפט, אך לצד זאת עומדות לרשות בית-המשפט שתי אפשרויות נוספות:

האחת: 7א(א)(4)(א): לחייב את המשיב בתשלום החלק השני של אגרת המשפט, וכן לשפות את המבקש בגין תשלום החלק הראשון של האגרה (וכזאת, כאמור, לא התבקשתי).

השנייה: 7א(א)(4)(ב): לפטור את המבקש מתשלום החלק השני של האגרה מטעמים מיוחדים שיירשמו, וכך אכן הוריתי בפסק הדין מיום 24.12.19 שאישר את ההסתלקות.

הנה כי כן: אין בתקנה 7א(א)(4) הוראה כלשהיא שמכוחה רשאי בית-המשפט לחייב את המדינה בהשבת החלק הראשון של אגרת המשפט, זאת במובחן מסעיף 6 של התקנות (אשר חל לגבי תובענות אזרחיות) המאפשר השבת אגרה ככל שמתקיימים התנאים שבסעיף 6(ב) של התקנות או בסעיף 6(ד) של התקנות.

מכאן, שבכל הנוגע לסוגיית החזר החלק הראשון של אגרת המשפט למבקש לאחר שבית המשפט אישר הסדר הסתלקות עומדים אנו בפני הסדר שלילי, ואין תקנה 7א(א) מאפשרת מתן הוראה למדינה בדבר השבת החלק הראשון של האגרה למבקש.

י"ג. המסקנה מכל האמור לעיל היא שאין מחוקק המשנה רואה מקום להשבת החלק הראשון של אגרת המשפט בהליך של תובענה ייצוגית לפי סעיף 7א(א) של התקנות.

לא שוכנעתי שרשאי בית-המשפט להעניק פטור מקום בו ראה מתקין התקנות לנכון לקבוע תקנות ספציפיות בנוגע לתשלום אגרות בגין הליך של תובענה ייצוגית, וכאשר מעיון בתקנה 7א(א)(4), שהיא הרלוונטית לענייננו, עולה, שקיים בה הסדר שלילי בכל הנוגע להשבת החלק הראשון של אגרת המשפט.

אינני סבור שניתן להחיל בנסיבות המקרה שבפנינו את ההוראות אשר בסעיף 6 של התקנות, שעניינן תובענות אזרחיות , שהרי כמוסבר כבר לעיל, מחוקק המשנה ראה לנכון לקבוע תקנה ספציפית ביחס לאגרות בתובענות ייצוגיות, וחוק ספציפי גובר על חוק רגיל, כך גם באשר לתקנה ספציפית.

י"ד. לא נעלמו מעיניי הדיונים שהתקיימו בישיבת וועדת החוקה חוק ומשפט מיום 29.11.17, בכל הנוגע לתקנות האגרות בהתייחס לתובענות ייצוגיות, ואולם בסופו של דבר הנוסח המחייב הוא הנוסח אשר קיבל תוקף של תקנה. האמור בתקנה 7א(א) של התקנות ברור ואיננו מותיר כל ספק או מקום לפרשנות.

כמוסבר כבר לעיל, אין האמור בתקנה 7א(א)(4) של התקנות מאפשר לבית המשפט להורות על השבת החלק הראשון של אגרת המשפט לתובע, מקום בו ניתן תוקף של פסק דין המאשר הסדר הסתלקות, וזאת במובחן מן האפשרות הקיימת, בהתקיים תנאים מסוימים, כאשר מדובר בתובענה אזרחית, שאיננה בגדר תובענה ייצוגית, וזו מצוות מחוקק המשנה.

ט"ו. התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאינני רואה אפשרות להיעתר לבקשתם של המבקשים להשבת החלק הראשון של אגרת המשפט, ולכן הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה לבאי כוחם של שני הצדדים, וכן לפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי).

ניתנה היום, ט' שבט תש"פ, 04 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.