רקע וטענות הצדדים

בפניי תביעת נזיקין לפי חוק הפלת"ד. התובעת, ילידת 1970, נפגעה בתאונת דרכים ביום 25.5.2011. לטענתה כתוצאה מהתאונה סבלה מכאבים בצוואר ובראשה וסובלת מפסוריאזיס בכפות ידיה וברגליה. תחילה הוגשה תביעה בתיק 24250-07-12 (להלן:"התביעה המקורית") אך תביעה זו נמחקה מחוסר מעש.

הנתבעת טוענת, כטענה מקדמית, כי יש לסלק את התביעה על הסף. התאונה קרתה מעל 7 שנים מהגשת התביעה שבפניי והתביעה המקורית אינה מפסיקה לטעמה את מרוץ ההתיישנות לאור זלזול התובעת בהליכי ביהמ"ש. נגד התובעת הוצא צו כינוס והיא הייתה מצויה בהליך פש"ר ומשום כך מיוחסת לנתבעת התנהלות בחוסר תום לב שכן לא עדכנה את בית המשפט בסיבות אשר בעטיין לא התקדם התיק.

לטענת התובעת היא התקשתה לנהל את ענייניה עקב קשיים כלכליים שאף הביאו לפתיחת תיק פש"ר, אך כשההליך הסתיים בהפטר חובותיה, יכלה לחזור ולתבוע.

לטענת ב"כ התובעת סעיף 15 לחוק ההתיישנות חל במקרה הנדון שכן התביעה המקורית נמחקה. פועל יוצא מכך הוא שכל התקופה מיום הגשת התובענה הקודמת ועד למחיקתה לא תחשב למנין תקופת ההתיישנות.

לטענת ב"כ הנתבעת החריג לתקופת ההתיישנות אשר מופיע בסעיף 15 אינו חל שכן התובעת היא אשר זנחה את התביעה המקורית ולכן אינה יכולה להנות מהחריג.

דיון והכרעה

בבואנו לדון בבקשה אשר תכליתה היא לסלק את תביעתה של התובעת על הסף ומבלי שהיא נדונה לגופו של עניין, עלינו להביא בחשבון כי זכותו של אדם לבור טענותיו בפני ערכאות משפטיות הפכה משנת 1992 לזכות יסוד חוקתית המעוגנת בחוק יסוד – כבוד האדם וחירותו.

זכות הגישה לערכאות מעוגנת היא אף בדין העברי (ראה רמב"ם, הלכות סנהדרין כ"ד). על הדיין החובה לרדת לעומקו של דין, ובית הדין היהודי לא יסלק תביעה על הסף מבלי שהצדדים הביאו בפניו את טענותיהם (ראו פרופ' א. שוחטמן בספרו "סדר הדין", הוצאת מורשת המשפט בישראל, תשמ"ח 1988, עמ' 164).

וכך גם מקובל בארצות בהם חל המשפט הרומנו-גרמני, שבהן מאבחנים למשל בין PRESCRICAO לבין DECADENCIA ראה : ARTIGOS 189 - 211 CODICO CIVIL BRASILEIRO, 2002 {סעיפים 211-189 לקוד האזרחי הברזילאי, וראו גם סעיף 1.973 לקוד האזרחי הספרדי}.

ברבות השנים, המשפט הישראלי, הלך והתנתק מהנוקשות הפרוצדוראלית הבריטית (ראה לעניין זה את דו"ח הלורד WOOLF אשר הגיש את המלצותיו ב:Draft Civil Proceedings Rules "ACCESS TO JUSTICE" ומנחם קליין ואביעד איגרה, "סדר דין מהיר בבתי משפט השלום" (מהדורה שלישית) בהוצאת נבו הוצאות לאור בע"מ, עמ' 16).

תחת זאת, גברה הנטייה שלא להיעתר לבקשות לסילוק תובענות על הסף, ולעשות כן במשורה, מן הטעם שיש ליתן לתובע את יומו בבית המשפט, כשחסימת דרכו לערכאות מהווה פגיעה בזכות חוקתית.

בתי המשפט במדינת ישראל כיום, כמדיניות שיפוטית מוצהרת, נוטים שלא לחסום את זכות הגישה לערכאות. הגישה המקובלת היום היא כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מכיר בזכות הפניה לבית המשפט הכוללת את הזכות להליך הוגן כזכות חוקתית (ראו א' ברק, "כבוד האדם כזכות חוקתית", הפרקליט מא (תשנ"ד) 271, 280; ש' לוין, "חוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים", הפרקליט מב (תשנ"ה-1995), 451). יש הרואים בזכות הגישה לערכאות חלק מזכות הקניין (כך למשל קבע בית המשפט העליון בארה"ב בעניין Logan v. Zimmerman Brush Co., 455 U.S. (1982) 422, 428-33). אחרים רואים בכך חלק מכבוד האדם (ש' לוין, "כבוד האדם וחירותו", בעמ' 454).

משכך, לא בנקל בית המשפט יורה על סילוק התובענה על הסף טרם שמיעת הראיות - פן יאיין את זכותו של בעל הדין להביא את ריבו בפני בית המשפט, בכדי לממש את זכותו החוקתית (ע"א 1747/04 אנואר אלפי נ' יעקב לב [20/12/05]; רע"א 359/06 עו"ד מועיין נ' עו"ד פרג' [26/4/06]).

על זכות הגישה לבית משפט כזכות חוקתית הנובעת מעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית עמד כב' השופט מ' חשין בע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3), 577 ,עמ' 631-632:

"באין רשות שופטת, באין ביקורת על מעשי הפרט והשלטון, ייפרע עם ותאבד ממלכה. באין ביקורת שיפוטית יאבד שלטון החוק ותיעלמנה זכויות –היסוד...חוקי-היסוד הם החוקים הנעלים במרקם החקיקה והמשפט במדינה;
כך מבחינת מהותם, ובחלקם גם מבחינת עוצמתם הפורמלית. ...ואולם גם חוקי-היסוד אינם בפיסגת הפירמידה, שמא נאמר: בתשתית-התשתיות. נעלים עליהם עקרונות -יסוד בחיינו, עקרונות שאף חוקי-היסוד יונקים מהם את חיותם. עקרונות אלה הם עיקרים במשפט הטבע ועיקרים בתורת הדימוקרטיה היהודית. אלה הם ה"גבוה מעל גבוה שומר". אלה הם הגנים היוצרים את חיינו."

ובהמשך:

"...מוחה של הדמוקרטיה עשוי שלוש אונות: האונה המחוקקת, האונה המבצעת והאונה השופטת. המוח - על שלוש האונות - הוא השולט על הגוף, נותן לגוף חיוניות ומעצב את חייו. שיתקת אחת משלוש אונות אלו, והדמוקרטיה נעלמה ואיננה. מסקנה נדרשת מאליה היא, כי קיומה של רשות שופטת - כאונה חיונית בגופה של המדינה הדמוקרטית - משמיע מעצמו איסור חסימת צינורות הדם המוליכים אליה, איסור חסימת דרכו של אדם לבית-המשפט. הסדר ראוי לפניה לבית-משפט - כן; חסימת הדרך - בין במישרין בין בעקיפין - לא ולא."

(לניתוח פסק הדין ראו: י' רבין, "זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית" (תשנ"ח-1988), 142; י' רבין, "זכות הגישה לערכאות – מזכות רגילה לזכות חוקתית" המשפט ה' (תשס"א-2000) 217).

השופטת ד' דורנר בבש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט 3, 479, עמ' 482-483,ציינה:

"מטרתם של סדרי הדין האזרחי היא כפולה. ראשית, הם קובעים את הדרך היעילה ביותר להגשמת זכויותיהם של בעלי-הדין. שנית, הם מאזנים בין האינטרסים המתחרים של בעלי-הדין בהתחשב במשקלם הסגולי של אינטרסים אלה. בין שתי מטרות אלה קיימת זיקה הדדית. האיזון בין האינטרסים המתחרים מאפשר להגשים את זכויות הצדדים".

קבלת בקשה לסילוק על הסף בעילת התיישנות מובילה לדחייתה של התביעה מבלי לבררה לגופו של עניין. משכך, השימוש באמצעי זה ישמר למקרים חריגים (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ [4.6.07]. מידת השימוש בסעד של סילוק על הסף משפיע גם על היקף ההתערבות המצומצם של ערכאות הערעור בהחלטות הדוחות בקשות סילוק על הסף (חמי בן-נון וטל חבקין, הערעור האזרחי (מהדורה שלישית) 207 (2012)). גישה זו תואמת את נטיית ערכאת הערעור שלא להתערב בהחלטות המבכרות את המשך בירור ההליך לגופו ולא להפעיל ביקורת ערעורית עוד טרם החל ההליך להתברר (ראו רע"א 8524/10 טיב הכרמל תעשיות (2002) נ' פרימיוס קלאס [31.1.11]; רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' רו"ח חן ברדיצ'ב, [3.10.11].

לפיכך, שומה על בית המשפט לנהוג בזהירות רבה ולערוך בירור רציני, מעמיק ומקיף של טענות התובעים, ובכל מקרה של ספק, מן הראוי לדחות הבקשה לסילוק התובענה על הסף, ולהכריע בתובענה לאחר שמיעת הראיות (ראו החלטת כב' השופטת גנות בת"א 41642-01-12 מאור ואח' נ' אמישראגז - גז טבעי בע"מ ואח' [07/01/14].

מעניין לציין שבאופן עקרוני המשפט העברי אינו מכיר בטענת ההתיישנות כטענת הגנה על הסף, כמו שנפסק בשולחן ערוך חושן משפט, סימן צח, סעיף א:

"סדר גביית החוב כך הוא כשהמלוה מוציא שטר חוב מקוים אומרים ללוה שלם אפי' שהה כמה שנים ולא תבעו אין אומרים מחל לו כיון ששהה כל כך שנים ולא תבעו ואפי' שמענו שנתייאש מהחוב לגמרי ואמר וי לחסרון כיס אינו יאוש ...".

עם זאת יש מקום להתחשב בחשד של "דין מרומה" והבעיה של נזק ראייתי שנגרם לצד שכנגד כתוצאה מהשיהוי. טענת שיהוי יכולה להוות מכשול בפני הגשת תביעה לפי המשפט העברי באם חשד לדין מרומה מתעורר כשבעל דין משתהה בהגשת תביעתו יתר על המידה. כתוצאה מכך, על התובע להסביר מדוע השהה את תביעתו זמן כה רב ולא תבע סמוך להיווצרות עילת התביעה (ראו שו"ת מהרשד"ם, סימן עג).

רבינו אשר, שעקר מאשכנז לספרד ונחשף לפסיקה המקומית המכבדת שטרות ישנים נושנים, דן בתשובות אחדות בשאלה זו, והוא קובע בשו"ת הרא"ש, כלל פה, סימן י:

"אם שטר ישן הוא, כמו שרגילין בארץ הזאת להוציא שטרות ישן נושן, לבי נוקף תמיד עליהם, ואמתלאה גדולה היא, אם לא היה תחבולה, למה שמרו זה ימים רבים, אם לא כדי שתשתקע ותשתכח התחבולה ואז יוציאנו?... ראוי לדיין בכל דין שיראה לו מרומה לרדוף צדק ולהוציאו לאמיתו".

בתשובה אחרת (שו"ת הרא"ש, כלל עז, סימן ד) מספר רבינו אשר כיצד נהג כשהובאו לפניו שטרות ישנים:

"מיום באי הנה קראתי תגר על אלו השטרות הישנים שמוציאים בארץ הזאת, כי אני חושש להם לרמאות. דלמה ישהה אדם שטרו ימים רבים כאלה? ואולי פרוע הוא או שטר אמנה או הברחה? וכשבאין לפני, אני חוקר ודורש על השהייה: אם יאמר התובע סברא ואמתלא על השהייה, שהיא מקובלת לי, אני משתדל לדונו, ואם לאו, אני אומר: איני פוסל שטרך ואיני משתדל לדונו, כי נראה לי דין מרומה, והדיין מוזהר שלא לדון דין מרומה. "

בקהילות אחדות תוקנו תקנות המגבילות את היכולת להגיש תביעות המבוססות על שטרות ישנים . כך משל, הותקנה בקהילת קודש פוזנא בשנת שפ"ח (1628) תקנה, ולפיה שטר ישן הוא שטר שעברו שלוש שנים מן המועד שניתן היה להגישו לפירעון (מ' אֵלון, "על ההתיישנות בדין העברי", הפרקליט יד (תשי"ח 179, 258-293 ).

רבי יעקב מליסא, בעל "נתיבות המשפט" (פולין, המאה הי"ט), מביא מנהג כללי שלא לגבות על פי שטר ישן וקובע את זמן התיישנות השטר על פי אופיו, אם הוא נושא רווחים אם לאו. (נתיבות המשפט, סימן סא, חידושים ס"ק יח, אך ראו גם שו"ת משפטי עוזיאל, חלק ד, חושן משפט, סימן כח, המציין שמקורו של המנהג שמציין בעל "נתיבות המשפט" אינו ידוע).

לבד מן החשש לרמאות, קיים שיקול נוסף בדבר הנזק הראייתי שנגרם לנתבע עקב השיהוי בהגשת התביעה, אשר פוגע ביכולתו להתגונן מפני התביעה. המשפט העברי מכיר בכך שאדם אינו שומר את ראיותיו לאורך זמן. כך נפסק, דרך משל, שמי שמחזיק בקרקע שלוש שנים וטוען שרכש אותה פטור מלהביא ראיה לדבריו, כעולה מדברי הרמב"ם (היד החזקה, הלכות טוען ונטען, פרק יא, הלכה ד).

כפועל יוצא מכך מצינו שמחאה תוך החזקת הקרקע במשך אותם שלוש שנים תאריך את דרישת תקופת החזקת הקרקע למשך שלוש שנים נוספות, מאחר ומעתה שוב לא יוכל המחזיק לטעון שלא היה עליו לשמר ראיותיי לתקופה ארוכה כל כך, שהרי ידע שיש המערערים על בעלותו (ראו רש"י ד"ה דומיא דשור המועד "אבל טעמא דמחאה להתרות בו להיות זהיר בזכויותיו היא באה" תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כח, עמ' ב').

ביטוי נוסף לעובדה שאדם אינו שומר ראיותיו זמן רב הובא במשנה (בבא בתרא, פרק י, משנה ו) בעניין מי שפרע מקצת הסכום הנקוב בשטר. לדעת רבי יהודה, אין להסתפק בשובַר על הפירעון החלקי, כפי שסבור רבי יוסי, אלא יש לקרוע את השטר הקודם ולכתוב תחתיו שטר חדש עם יתרת החוב, משום שאם יישאר השטר הקודם בידי המלווה "נמצא זה [הלווה] צריך לשמור שוברו מן העכברים [שלא יאכלוהו]. (וראו גם דברי השופט טירקל בע"א 6912/98 חאלד ראבח ואח' נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים [9/2/04].

ולענייננו:

סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות קובע:

" התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –

(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;"

סעיף 15 לחוק קובע:

"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה."

פרשנותו של סעיף 15 לחוק נדונה בהרחבה בפסיקה כאשר כחוט השני עובר העיקרון כי אם הפסקת ההליך אינה נגועה בחוסר תום לב, יחול סעיף 15 אף אם התביעה נמחקה מחוסר מעש כשכל מקרה נבחן לגופו (ראה ע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, נז(5) 166 (2003) ).

בעינייננו נראה כי התובעת לא זנחה תביעתה ובשל קשיים שלא בשליטתה נמחקה תביעתה.

מכל מקום, בנסיבות העניין, נראה כי נקיטת צעד קיצוני של סילוק על הסף, מבלי לשמוע את עדותה של התובעת על הנסיבות שהביאות למחיקת תביעתה הקודמת לא יהיה סביר.

אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל אני דוחה את טענת ההתיישנות כטענת סף ושאלה זו תוכל להתברר לאחר שלב ההוכחות ובמסגרת הסיכומים.

הנני מורה כי החלטת מינוי המומחה של כב' הרשמת הבכירה חן מאירוביץ מיום 05.09.2019 תיכנס לתוקף מיידי.

התביעה תגיש תחשיבי נזק עד ליום 5/7/2020 .

הנתבעות תגשנה את תחשיבי הנזק עד ליום 5/8/202 .

בהכנת הצעה לצדדים, אקח בחשבון גם את הסיכוי שבסופו של יום טענת ההתיישנות תתקבל לגופו של עניין.

בנסיבות העניין אין מקום לפסוק הוצאות ללא קשר לתוצאות המשפט. עניין הוצאות הבקשה המקדמית יילקחו בחשבון בסיום ההליך.

תז"פ הכנת הצעה ליום 10/8/020.

המזכירות תמציא החלטה זו בדואר רשום לצדדים וגם למומחה שיתחיל במלאכתו.

ניתנה היום, י' אדר תש"פ, 06 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.