23 אוגוסט 2020

לפני:

כב' השופט אלעד שביון

נציג ציבור עובדים מר משה בן דוד

החלטה

1. לפנינו תביעת התובע להכיר בבקע מפשעתי מצד שמאל כבקע שנגרם לטענתו תוך כדי ועקב עבודתו ביום 5.4.17 כפגיעה בעבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - החוק).
2. התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר בבקע המפשעתי כתאונה בעבודה והנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 28.8.18 בנימוק, כי "מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים הרפואיים שבידינו עולה, כי הופעת הבקע בתאריך 05/04/2017 לא באה כתוצאה ממאמץ לא רגיל – הרמת חולים איננה בגדר מאמץ לא רגיל בעבודתך. כמו כן, לא פנית לטיפול תוך שבעים ושתיים שעות ממועד הופעת הבקע, כנדרש על פי החוק, אלא במועד מוקדם יותר, בתאריך 15.2.2017. מטעמים אלה, לא ניתן להכיר בבקע המפשעתי כפגיעה בעבודה".
3. התובע פנה לוועדת התביעות ביום 18.12.18 בעניין החלטת פקיד התביעות והוועדה המליצה לפקיד התביעות לבחון בשנית את ההחלטה. לאחר בחינת המלצת הוועדה הוחלט לדחות אותה והחלטת פקיד התביעות מיום 28.8.18 נותרה על כנה.
4. בנסיבות אלו הוגשה התביעה שבפנינו.
5. בתאריך 12.2.20 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נשמעה עדות התובע. לאחר מכן הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

עיקר טענות התובע:

1. התובע, יליד 1987, שימש בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה כנהג חובש במד"א.
2. העבודה במד"א כרוכה במאמץ גופני במסגרתה מרימים חולים כבדים, דבר הגורם בסופו של יום לבקעים מפשעתיים, פגיעות בחוליות עמוד השדרה ועוד. חלק נכבד מהעבודה הינה עבודת סבלות לשמה תוך הורדת והעלאת חולים עם משקלים כבדים, לפעמים כאשר הם מחוסרי הכרה ותוך הורדתם במדרגות ללא מעלית.
3. בתאריך 5.4.17 שימש התובע כנהג חובש בניידת טיפול נמרץ. התובע נקרא לתאונת דרכים בכביש 443. לאחר הטיפול בפצוע תאונת דרכים, עת הרים התובע פצוע כבד משקל והעביר אותו למיטת האמבולנס הוא חש כאבים חזקים במפשעה בצד שמאל.
4. בשל הכאבים העזים פנה התובע עוד באותו יום לרופא והתלונן על הכאבים. התובע קיבל מיד חופשת מחלה מאותו יום ועד ליום 14.4.17 לצורך בדיקות.
5. יש לציין, כי כחודשיים לפני כן התלונן התובע על כאבים לסירוגין במפשעה בצד ימין וגם אז התובע פנה לרופא והוא נשלח לבצע בדיקת אולטרסאונד. בדיעבד כאשר הגיעו תוצאות פענוח האולטרסאונד לא אובחן כל בקע בצד שמאל אלא רק בצד ימין, דבר המצביע בבירור על כך שצד שמאל נפגע ביום 5.4.17.
6. לאחר שרופא אבחן כי לתובע גם בקע חדש בצד שמאל, התובע נותח בו זמנית בשני הצדדים.
7. התובע לא חזר לעבודת שטח כנהג חובש אמבולנס שכן נאסר עליו לאחר הניתוח שעבר לסחוב מעבר ל-20 ק"ג והוא הועבר לעבוד במחלקת ההדרכה בשכר נמוך יותר, דבר שאילץ אותו להתפטר מעבודתו במד"א.

עיקר טענות הנתבע:

1. לעניין הכרה בבקע מפשעתי כתאונת עבודה קיימת בחוק הוראה מיוחדת וזאת בסעיף 84 לחוק. סעיף זה קובע שלושה תנאים מצטברים.
2. התובע טען כי ביום 5.4.17 במסגרת טיפול באירוע תאונת דרכים בפצוע כבד משקל, הוא קיבע אותו ללוח גב, קיפל את האלונקה המתקפלת למצב שכיבה ומתנדבים עזרו לו להרים את הפצוע עם לוח הגב למיטה. לאחר מכן נשאר לבד, הסיע את האלונקה וכאשר הגיע לפתח האמבולנס הוא חש כאבים במפשעה. לטענת הנתבע לא הוכחה טענת התובע בדבר הרמת פצוע כבד משקל ואין כל תיעוד בדו"ח מד"א בנושא.
3. מדובר בעבודתו הרגילה של התובע. עבודת נהג מד"א כוללת נשיאת חולים, עלייה וירידה במדרגות, החייאה במצב של כפיפות וכו'.
4. לעניין התנאי השני לסעיף ציין הנתבע, כי על התובע להוכיח כי עקב הופעת הבקע הפסיק התובע את עבודתו וקיבל טיפול רפואי בתוך 72 שעות מהופעת הבקע.
5. בענייננו התובע סובל מבקע בצד ימין כבר מיום 27.1.17. בתיעוד הרפואי מיום 5.4.17 אין כל אזכור לאירוע התאונתי לו טוען התובע וכן אין כל אזכור לבקע בצד שמאל. כמו כן בתיעוד הרפואי מיום 16.5.17, המועד בו הוצאה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה אין כל אזכור לאירוע הנטען, אלא רק מצוין "עבודה פיסית, כחודש סובל מכאב במפשעות".
6. התובע המשיך בעבודתו הרגילה ולא נטען כי הפחית מעבודתו. אין מדובר במאמץ חריג ומדובר בעבודתו הרגילה של התובע.

המסגרת הנורמטיבית:

1. סעיף 84 לחוק קובע תנאים מצטברים להכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה כדלקמן:

"אין רואים בבקע מפשעתי כתוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן -

(1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן;

(2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע;

(3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף הם לא נמסרה הודעה כאמור".

1. בעבל (ארצי) 49129-12-14 חליל באסם – המוסד לביטוח לאומי, 6.2.17, סוכמה ההלכה כדלקמן:

"הפסיקה [1] אמנם קבעה כי מאחר שלשון הסעיף איננה כי "יראו בקע מפשעתי כתאונת עבודה" אם קוים האמור בסעיף, אלא כי "אין רואים בקע מפשעתי כתוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם..."... התוצאה המעשית היא צמצום המושג "תאונת עבודה" עת מדובר בבקע מפשעתי (ר' עניין פנטנוביץ; ר' גם עב"ל 1348/00 אחמד חוסיין - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 27.03.03).

16. עוד קבעה הפסיקה, כי התשובה לשאלה מהו "מאמץ לא רגיל" הינה בהשוואה למאמץ שרגיל הנפגע לעשות בעבודתו (ר' דב"ע לה/0-26 המוסד לביטוח לאומי – טנג'יו, [פורסם בנבו] פד"ע ו 382) וכי יש להתייחס באופן סובייקטיבי לנפגע עצמו, משום שהבקע "מופיע בגופו של אדם מסוים על רקע מצבו של אותו אדם ועל רקע המאמצים שהוא רגיל להם ושסטיה מהם היא היא שיכולה להביא לתופעה הסוטה" (ר' דב"ע לז0-66/ לוי – המוסד לביטוח לאומי) [פורסם בנבו]. כמו כן לצורך הקביעה אם מאמץ הוא "רגיל" או "בלתי רגיל" "יש לתת משקל רב לתדירות" (דב"ע נא/0-121 הופמן – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כג 171; עניין פנטנוביץ הנ"ל).

17. בפסק הדין בעניין שוורץ (עב"ל 456/03 בוריס שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 31.12.03) נדרש בית דין זה לשאלה מהו "מאמץ לא רגיל", בזו הלשון: "פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בסוגיה שבפנינו מתייחסת לשני מצבים קיצוניים: מצד אחד ארוע חד פעמי הנחשב כחריג (פרשת הופמן) ומצד שני עבודה מאומצת בתדירות גבוהה (פרשת חוסן). בין שני קצוות אלה משתרעים מצבים רבים ומגוונים של מאמץ שאינו ארוע חד פעמי אך כזה שנעשה בתדירות לא גבוהה. בשלל מצבי ביניים אלה השאלה היא מה אמת המידה הראויה לבחינת ההכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה."

18. על אף הפסיקה האמורה, אשר רלוונטית למבוטחים שעבודתם איננה עבודה פיסית מאומצת, ולגביהם אכן יש להחיל את הכללים לבחינה מאמץ לא רגיל באופן סובייקטיבי לנפגע עצמו, הרי כאשר עסקינן במבוטחים שעבודתם הקבועה היא עבודה שמעצם טיבה וטבעה הינה עבודה של "מאמץ לא רגיל", יש לבחון בעניינם אם מדובר במאמץ שאינו רגיל מבחינה רפואית-אובייקטיבית, וזאת באמצעות מינוי מומחה רפואי שיידרש לכך. לדידנו חזרה על "מאמץ לא רגיל" מיוחד על פי אמת מידה אובייקטיבית (כמו למשל הרמת פסנתר), מצדיקה מינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי. כך למשל, בפסק הדין בעניין מחאמיד (עב"ל 367/99 מוחמד מאגד מחאמיד – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 17.12.01), קבע בית דין זה, כי במקרה בו הרים מבוטח שקי מלט במשקל של 50 ק"ג, על אף שהוא בנאי שתפקידו להרים מידי יום בלוקים ומלט במשקל של עשרות קילוגרמים, מאחר שמאמץ זה הוא בלתי רגיל מעצם טיבו – יש למנות מומחה על מנת שיחווה דעתו האם קיים קשר סיבתי בין הרמת השקים לבקע המפשעתי שאירע לאחר מכן".

מן הכלל אל הפרט:

1. לאחר שבחנו את חומר הראיות ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו למנות מומחה רפואי לצורך בחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין הבקע המפשעתי בצד שמאל לבין עבודתו של התובע. ונפרט.
2. בעניין חליל באסם נקבע, כי:

"לדעתנו מבוטח שעובד בעבודות פיסיות מאומצות, או מרים משאות כבדים במיוחד באופן תדיר, יש להכיר בעבודתו זו כעונה לתנאי של "מאמץ לא רגיל" על אף שמדובר בעבודתו הרגילה, וגם אם עושה עבודות אלו באופן שחוזר על עצמו, ואין צורך להידרש לאירוע חריג כפי שקבעה הפסיקה בסוגיית אוטם שריר הלב. עם זאת, עדיין תהיה דרישה לגבי מבוטחים אלו, כי התקיים מאמץ לא רגיל מבחינה רפואית-אובייקטיבית, כאשר האובייקטיביות משליכה על הסובייקטיביות, והקביעה בעניין זה תהיה של מומחה רפואי. פרשנות אחרת של לשון החוק, תביא לכך שתביעות של מבוטחים העוסקים מידי יום בהרמת משאות כבדים – תדחינה על הסף".

1. כפי שנקבע בעניין חליל באסם, אין לקבל מצב שבו באופן קטגורי תישלל מעובדים אשר עובדים בעבודה פיסית קשה, האפשרות להיות מוכרים כנפגעי עבודה בשל בקע מפשעתי, מאחר שעבודתם הרגילה היא עבודה מאומצת. יחד עם זאת יש לבחון האם עבודת התובע במקרה דנן כרוכה במאמץ לא רגיל מבחינה רפואית ואין די בכך שמדובר בעבודה שכרוכה במאמץ לא רגיל מבחינה אובייקטיבית.
2. מעיון בחומר הראיות ובכלל זאת בעדותו של התובע עולה, כי התקיים במקרה זה התנאי של "מאמץ לא רגיל".

א. במסגרת תביעתו של התובע למל"ל התובע תאר את תפקידו ואופי עבודתו כדלקמן: "עבודה בעיקר כנהג אמבולנס, מתוקף תפקידי אני נדרש לשאת משאות כבדים במיוחד לעיתים עד 70 קילו בהורדת חולים מביתם לאמבולנס + ציוד כבד". כמו כן ציין התובע כי בעת הפגיעה הוא עסק ב"העברת חולה כבד משקל למיטת האמבולנס במהלך פינוי מת"ד". מדברי התובע כאמור עולה, כי נשיאת משאות כבדים במיוחד "לעיתים עד 70 ק"ג" הינה חלק מעבודתו הרגילה והסטנדרטית.

ב. במסגרת שאלון שמילא המעסיק הוא ציין, כי התובע עבד כפראמדיק והגדרת התפקיד כוללת "מאמץ פיזי: יש לציין שהעבודה דורשת מאמץ פיזי ולעיתים בתנאים לא נוחים ובלחץ, כגון: נשיאת חולים כבדי משקל באלונקות ממקומות גבוהים, עליה וירידה במדרגות, החייאה במצב של כפיפות, ישיבה על הברכיים זמן רב בתנאי אקלים קשים ביום ובלילה".

נראה, כי אף בהתאם להגדרת התפקיד מדובר בעבודה הכוללת מאמף פיזי רב, לרבות נשיאת חולים כבדי משקל.

ג. במסגרת עדותו ציין התובע, כי עבודתו כוללת טיפול בפצועים, ניהול אירוע והרמת משקלים (עמ' 2, שורות 16-17) ופרט את נסיבתו פגיעתו (עמ' 2, שורה 21 עד עמ' 3, שורה 7):

"ב-5/4/17 לאחר זמן סיום משמרת בשעה שלוש, נקראנו לקראת ארבע עקב אי מציאת מחליף למשמרת, דבר שהיה נפוץ ועדיין, יצאנו לאירוע, הוחלט ע"י המוקד של מד"א שנטפל באירוע ואחרי שנקלוט את הפצוע נעביר אותו לאמבולנס ששיך למשמרת ערב. הגענו למקום האירוע, סביב השעה ארבע, הדיווח היה על תאונה קשה עם נפגעים רבים, אנחנו כצוות טיפול נמרץ הבכיר באירוע, החלטנו לפצל את הכוח, הפראמדיק שהיה איתי הלך לחפש פצועים נוספים ואני הלכתי לפצוע שהוגדר כקשה ביותר, נעזרתי בכוננים מזדמנים. אין לי מושג מיהם. ניסיתי לאתר אותם ללא הצלחה, מדובר בכוננים מארגונים אחרים. סייעו לי בהעברתו מהאוטו לקרש גב ולאחר מכן למיטת האמבולנס. בשלב זה אני לבדי דוחף את מיטת האמבולנס וצריך להרים אותה לתוך האמבולנס לבד כי איש צוות שני מטפל בפצוע אחר. לפי הזכור לי הפצוע היה כבד משקל. ניסיתי דרך מד"א לאתר פרטים שלו או טופס רפואי. מפאת חסיון רפואי לא נתנו לי פרטים ואין לי דרך לדעת מיהו המטופל. כמו כן ניסיתי לאתר נהג נוסף שהיה באירוע אבל הוא זוכר את האירוע אך לא זוכר אם הפצוע היה כבד משקל. הוא לא זוכר את הפצוע. הכנסתי אותו לאמבולנס ומטפל בו לבדי ומחכה לפראמדיק שיחזור, אחרי שהפראמדיק הנוסף ווידא שהפצועים הנוספים הועלו לאמבולנסים, התחלנו בנסיעה עם הפצוע שנמצא אצלנו בטיפול נמרץ לצורך חבירה לאמבולנס שיקח אותו לבית חולים. קבענו לחבור לאמבולנס במחסום מכבים, הפראמדיק ביקש ממני לרדת ולהעביר את מטת האמבולנס לבדי ואמרתי לו שאני לא מסוגל. אני זוכר שהוא צעק עליי ויצא בכעס ועזר לי להוציא את המיטה. בסיום האירוע חזרנו לתחנה, אני זוכר כאבים עזים, הולך בצליעה משמעותית. מיד בצאתי עם האמבולנס, אנשים שישבו בתחנה שאלו אותי מדוע אני צולע, אמרתי שיש לי כאבים ואני הולך להיבדק" (ההדגשה לא במקור).

כאשר נשאל התובע האם לא מדובר בעבודתו הרגילה הוא העיד, כי (עמ' 3, שורות 8-16) "הפעולה של הרמת מיטה לאמבולנס לפצוע כבד משקל, יכולה להגיע להרמה של 80 או 90 ק"ג" וזו פעולה שמקובל לעשות אותה בזוג, אולם באירוע המתואר התובע היה לבד ועקב הדחיפות הוא ביצע זאת לבדו. כן ציין התובע, כי "העבודה במד"א כרוכה בהרבה מאוד הרמת משאות ומעולם לא עברתי הדרכה בנושא זה כיצד לבצע הרמת משקלים".

מעדותו של התובע עולה, כי העבודה הרגילה היא עבודה מאומצת ובמועד האירוע היה מאמץ חריג שנבע מכך שהתובע נאלץ להרים משא כבד לבד. עדות התובע כאמור לא נסתרה. שקלול הנסיבות האמורות מצביע על כך שהמאמץ שנדרש מהתובע במועד האירוע היה מאמץ לא רגיל המצדיק מינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי וזאת גם אם הרמת משאות כבדים בוצעה על ידי התובע כדבר שבשגרה במסגרת עבודתו.

לא נעלמה מעיניינו טענת התובע לפיה לא הוצג כל תיעוד ממד"א בדבר הרמת פצוע כבד משקל, ברם מצאנו לקבל את עדותו של התובע כמהימנה. זאת ועוד, מעיון בסיכומי הנתבע עולה, כי אף הנתבע מודה שעבודתו הרגילה של התובע כוללת מאמץ פיזי של נשיאת חולים, עלייה וירידה במדרגות, החייאה במצב של כפיפות וכו' (סעיף 12 לסיכומים).

1. לעניין התנאי השני של הסעיף (עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע), מצאנו, כי התובע עמד בתנאי כאמור.

א. הנתבע טען בסיכומיו כי התובע סובל מבקע בצד ימין כבר מיום 27.1.17 וכי בתיעוד הרפואי מיום 5.4.17 אין כל אזכור לאירוע התאונתי לו טוען התובע ואין כל אזכור לבקע בצד שמאל. כמו כן בתיעוד רפואי מיום 16.5.17, המועד בו הוצאה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה אין כל אזכור לאירוע הנטען אלא רק מצוין "עובד פיסית, כחודש סובל מכאב במפשעות".

ב. לאחר שעיינו במסמכים השונים ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו, כי עלה בידי התובע להוכיח כי הפסיק את עבודתו לאחר האירוע ופנה לקבלת טיפול רפואי באופן מיידי.

ג. מעדותו של התובע, שלא נסתרה, עלה, כי בסיום האירוע כאשר הוא חזר לתחנה, הוא החל לצלוע והלך להיבדק (עמ' 3, שורות 5-7).

ד. מעיון באישורי המחלה שצורפו לתצהיר התובע (נספח ו') עולה, כי ניתן לו ביום 5.4.17 (מועד האירוע) אישור מחלה עד ליום 14.4.17. מסמך זה מעיד, כי לאחר האירוע התובע הפסיק לעבוד.

ה. לעניין התיעוד הרפואי מיום 16.5.17 יצוין, כי בניגוד לטענת הנתבע מצוינת במסמך פגיעה ביום 5.4.17 בשעה 15:05 במהלך פינוי פצוע ובתיאור התאונה מצוין, כי מדובר בביקור חוזר ו"כחודש סבל מכאב במפשעות" (חודש לפני הביקור הינו מועד הסמוך למועד האירוע).

ו. יצוין, כי במסגרת פענוח בדיקת ה-US מיום 15.2.17 אין כל עדות לבקע מפשעתי בצד שמאל, דבר התומך בטענת התובע לפיה הבקע המפשעתי בצד שמאל ארע לו עקב האירוע.

1. לעניין ההודעה על התקף כאבים עקב הבקע למל"ל או למעביד יצוין, כי בהתאם לסעיף 18 לתצהיר התובע, הוא מסר הודעה לאחראי הישיר, מנהל תחנת מודיעין, עודד שינקמן, מייד לאחר שיצא מבדיקת הרופא. כן ראו עדות התובע בעמוד 4, שורות 4-6 במסגרתה התובע העיד שעדכן את האחראי עליו לאחר צאתו מהרופא ומיד לאחר מכן שוחח טלפונית עם סגן מנהל מרחב איילון.

סוף דבר:

1. בית הדין ימנה מומחה מטעמו על מנת שיבחן את הקשר הסיבתי הרפואי בין הבקע המפשעתי בצד שמאל לבין עבודתו של התובע.
2. העובדות שיועברו למומחה הן כדלקמן:

א. התובע יליד 1987.

ב. בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה התובע שימש כנהג חובש במד"א.

ג. עבודתו הרגילה של התובע כרוכה במאמץ פיזי הכולל הרמת משאות כבדים, עליה וירידה במדרגות, החייאה במצב של כפיפות וכו'.

ד. בתאריך 5.4.17 שימש התובע כנהג חובש בניידת טיפול נמרץ. התובע נקרא לתאונת דרכים בכביש 443. לאחר הטיפול בפצוע תאונת דרכים, עת הרים התובע לבד פצוע כבד משקל והעביר אותו למיטת האמבולנס הוא חש כאבים חזקים במפשעה בצד שמאל.

ה. התובע פנה עוד באותו יום לרופא ושהה מאותו מועד בחופשת מחלה.

1. החלטה למינוי מומחה תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ג' אלול תש"פ, (23 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.